בס"ד
פרשת משפטים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה שבשבת זו, פרשת משפטים. השבת גם נקרא בע"ה, את הפרשה הראשונה, מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בחודש אדר – פרשת שקלים.
פותחת הפרשה - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.
אומר רש"י - ואלה המשפטים. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.
כותב ר' אליהו מזרחי – מה אלו מסיני בקולות וברקים, אף אלו מסיני בקולות וברקים.
כמו שמעמד הר סיני, היה בקולות וברקים... אותו דבר פרשת משפטים, עם המצוות הכתובות בה, גם הם נאמרו בקולות וברקים.
האור-החיים הקדוש במקום, חולק עליו, וסובר שאין לזה מקור.
הפרשה הזאת, פרשת משפטים, שהיא הסמוכה למעמד הר סיני, יש בה ריבוי מצוות באופן מיוחד – חמישים ושלוש מצוות, שמתוכם עשרים וארבע מצוות"עשה"... ועשרים ותשע מצוות"לא תעשה"... מתוכם, ארבעים ושתים מצוות שקשורות בבין אדם לחברו.
החתם סופר מצא לזה רמז, בתיבה הראשונה שבפרשה – וְאֵלֶּה גימטריא 42, כנגד ארבעים ושתים המצוות, הקשורות לבין אדם לחבירו, הנמצאות כאן בפרשה.
הגם... למי שיפתח מדרשי חז"ל, ימצא שכתוב, שישנם בפרשה הזאת, שישים מצוות... ופרשה זו התייחדה, שנאמרה בהקהל... כך מופיע במדרש:
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה כד, אות ה} - רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר, שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ בַּתּוֹרָה, וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן יֵשׁ בָּהּ מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים מִצְווֹת, וְאֵלּוּ הֵן: פָּרָשַׁת פְּסָחִים פרשת בֹא, וּפָרָשַׁת נְזִיקִין פרשת משפטים, וּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תַּמְרְתָא אָמַר, מִשִּׁבְעִים שִׁבְעִים.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְלָא פְּלִיגֵי איך יכל להיות... אחד אומר שישים ואחד אומר שבעים ?
השאלה מה מצרפים לזה מַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת פְּסָחִים שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת תְּפִלִּין. מַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת נְזִיקִין שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת שְׁמִטָּה. וּמַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת פרשת אחר-מות.
גם אם נוסיף את פרשת עריות, לפרשת קדושים... גם אם נוסיף את פרשת תפילין, לפרשת בֹא... לא תמצאו שם, לא שישים ולא שבעים...
והיפה תואר במקום, שואל מיד – תספרו את מנין המצוות, ולא תמצאו שיש שם...
ואומר – לא הכוונה למצוות, אלא הכוונה לפסוקים שבהם כלולים המצוות.
יש בפרשה הזאת, שישים או שבעים פסוקים שעוסקים במצוות.
בכל אופן, מה שכתוב כאן בחז"ל, שהפרשה הזאת התייחדה בריבוי מצוות, וחוץ מזה, היא גם נאמרה בהקהל, ואליבא דהרא"ם(ר' אליהו מזרחי), היא גם נאמרה בקולות וברקים.
רש"י, בתחילת הפרשה מביא, למה נסמכה פרשת סנהדרין אצל מזבח, ואומר - ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח].
שואל המהר"ל {גור אריה} - מה הקשר לזה שתשים דיינים אצל המזבח ? מה החיבור ביניהם ?!
אומר המהר"ל, שתפקידו של המזבח הוא, להקריב עליו קרבנות... והקרבנות תפקידם, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים...
כמו שהקרבן מקרב את ישראל לאביהם שבשמים, דרך המזבח, ובכך מרבה שלום... כך השלום שעושים הדיינים, בין איש לרעהו, מביא לכך, שיש ריבוי של שלום בעולם. עד כאן דברי המהר"ל.
לפני שניגש לדבר בע"ה, על הנושא שאנחנו רוצים לדבר היום בס"ד, צריך להקדים הקדמה קצרה, שכבר דיברנו אודותיה לפני מספר שנים:
הזכרנו כבר, כשהתורה כותבת מספר, ואין לנו צורך בו, כי אפשר להבין את משמעות הדבר, גם אלמלא היתה כתובה הסיפרה... התורה רוצה שתלמד מזה משהו.
מקור הלימוד הזה, נמצא בגמרא {מסכת יומא סב}, שם אומרת התורה כלל...
התורה כותבת שלוש פעמים, את הסיפרה"שתים", סביב לשעירים... {ויקרא טז, ז} וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם...
שואלת הגמרא שאלה פשוטה – אם אנחנו יודעים שמיעוט רבים זה שתים, אז אם היה כתוב בתורה וְלָקַח אֶת הַשְּׂעִירִם... נדע אותו דבר, שמדובר בשתים... כי מיעוט רבים, זה שתים...
אז למה התורה כותבת לך וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם ?
אם כתוב לך שלוש פעמים ספרות, במקום שאתה לא צריך אותם, התורה רוצה ללמד אותך משהו... מה ?
התורה רוצה ללמד אותך, שזה צריך להיות בשוויון... התורה רוצה שלוש פעמים שוויון, בשעירים... מהם שלושת השוויונות ?
התורה רוצה – שווים במראה, שווים בקומה ושווים בדמים.
אותו דבר, התורה מצווה לעשות שתי חצוצרות כסף... אם התורה היתה אומרת לעשות חצוצרות כסף, אז אתה יודע שזה חצוצרות, כי לא כתוב חצוצרה...
אז התורה רוצה שתעשה שתי חצוצרות... למה ?
התורה רוצה שהחצוצרות יהיו שווים אחת לשניה... כלפי מה הדברים אמורים ?
הדברים אמורים לגבי פסוק שמופיע בפרשת כי-תשא {לא, יח} וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים
נשאלת השאלה – בשביל התורה מציינת לנו, שהקב"ה נתן למשה שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת ?
אם התורה היתה כותבת אותו דבר וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים... רק בלי הסיפרה שתים... היינו יודעים אותו דבר, כי מיעוט רבים זה שתים, ונאמר לֻחֹת... אז מיעוט רבים זה שתים... אז אתה מבין שמדובר בשתי לוחות... למה התורה כותבת לך שְׁנֵי לֻחֹת ?
התורה רוצה ללמד אותך כלל – הלוחות צריכות להיות שוות. שניהם עשויות מאבן ספיר. שניהם נחקקו ע"י הקב"ה. שניהם נעשו בערב שבת בין השמשות, כמו שאומרת המשנה במסכת אבות... אין הבדל בין לוח אחד לשני.
הגם, שלוח אחד זה מצוות שבין אדם לחברו, ולוח אחד הוא בין אדם למקום... ויאמר האומר – יש הבדל... הלוח שבין אדם למקום, הרבה יותר חשוב מהלוח של בין אדם לחברו!
אומרת התורה – דע לך, שתי הלוחות הללו שווים, ולכן אני כותבת לך שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לומר לך, שהלוח הימני והלוח השמאלי, שווים אחד לשני.
אומר רש"י שם, בפרשת כי-תשא - לחת. לחת כתיב שהיו שתיהם שוות.
אותו דבר, מופיע גם בפרשת חיי-שרה... כתוב שם, שכאשר אליעזר עבד אברהם, הגיע אל הבאר, הוא מבקש מהקב"ה {בראשית כד, יב} לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: {יג} הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: {יד} וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי...
מגיעה רבקה, ומיד מבקש ממנה אליעזר עבד אברהם, שתיתן לו לשתות {יט} וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת...
מיד לוקח אליעזר עבד אברהם {כב}... נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם...
למה הוא לוקח נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ ?
אומרים חז"ל – זכר למחצית השקל.
אז יש לנו כאן, את פרשת שקלים...
חוץ מזה, נתן לה וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם...
שוב חוזרת השאלה – למה התורה כותבת וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ ? התורה יכלה לכתוב צְמִידִים עַל יָדֶיהָ!
אומר רש"י - ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצומדות.
מה נתן כאן אליעזר עבד אברהם ?
כשרבקה עושה חסד, והחסד הזה עוד לפני מתן תורה... אומר לה אליעזר עבד אברהם – התורה היא לא רק מצוות שבין אדם לחבירו... התורה היא גם מצוות שבין אדם למקום... והצמידים הללו, אלו צמידים שלא ניתנים להפרדה... אי אפשר להפריד, בין מצוות שבין אדם למקום, ובין אדם לחברו.
רש"י, בפרשת יתרו, אומר על הפסוק {כ, א} וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופרש על כל דבור ודבור בפני עצמו.
הקב"ה אמר בתחילה, את כל עשרת הדיברות, ולאחר מכן, הוא חזר ודיבר שתי דיברות אנכי ולא יהיה לך... עד שמשה רבינו שומע מפי עם ישראל, את הבקשה {כ, טז} דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת... למה עשה את זה הקב"ה, שדיבר עשר דיברות בבת אחת ??
השפתי חכמים מביא לכך סימוכין, מדברי פסוק {תהלים סב, יב} אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי – הקב"ה דיבר את עשרת הדיברות בבת אחת... לשתים שמענו ביאור לגביהם אנכי ולא יהיה לך...
שואל המהר"ל – אם לא היה מספיק, שהקב"ה יגיד את עשרת הדיברות בבת אחת... והוא היה צריך לבאר אותם אחת, אחת... שאמר בתחילה אנכי ולא יהיה לך, אז בשביל מה הוא אמר אותם בבת אחת ?!
שיתחיל אנכי... ולא יהיה לך... ויתחיל לבאר אותם אחד-אחד... בשביל מה להגיד את כל עשרת הדיברות ביחד ?!
אומר המהר"ל - הקב"ה אמר את כל עשרת הדיברות בבת אחת, כדי ללמד אותנו כלל... אי אפשר להפריד בין עשרת הדיברות. לא יכל אדם לומר"אני טוב בבין אדם למקום... אני לא טוב, בבין אדם לחברו"
יש אדם שאומר"תשמע, אני אדם הומני, אני לא גונב... לא רוצח... אני בסדר בבין אדם לחברו. בין אדם למקום קשה לי... שבת קשה לי... תפילין קשה לי... העיקר שבבין אדם לחברו אני בסדר גמור".
יש אדם שהוא בדיוק להיפך"אני טוב, בבין אדם למקום... מתפלל בכוונה, לומד תורה...הכל בסדר... אבל בין אדם לחברו קשה לי... אנשים מעצבנים אותי... אם הייתי חי במדבר, הייתי האדם המושלם..."
בא הקב"ה ואומר –אי אפשר להפריד ביניהם... עשרת הדיברות נאמרו בדיבור אחד... אלו לוחות שלא ניתנות להפרדה!
אין מושג כזה לומר"אני מקבל רק מצוות שבין אדם לחברו" או להיפך...!
אם אלה פני הדברים, נוכל בע"ה להבין פסוקים בסוף הפרשה:
בה' בסיון, שולח משה רבינו את נערי בני ישראל... {כד, ו} וַיִּשְׁלַח אֶֽת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּֽעֲלוּ עֹלֹת וַֽיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִֽים
אומר רש"י - את נערי. הבכורות.
{ו} וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ
שואל המדרש שאלה – איך אתה יכל לחלק דם, חצי-חצי ? מילא במוצק, אתה יכל לחלק חצי-חצי... אבל בנוזל ?!
חז"ל שואלים את השאלה הזאת, ויש להם שש דעות, כיצד נחלקו הדמים...
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה ו, אות ה} -(שמות כד, ו): וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם, וּמֵהֵיכָן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר הַדָּם נֶחְלַק מֵאֵלָיו. רַבִּי נָתָן אָמַר נִשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו וְנַעֲשָׂה חֶצְיוֹ שָׁחוֹר וְחֶצְיוֹ אָדוֹם. בַּר קַפָּרָא אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וַחֲלָקוֹ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּת קוֹל הָיְתָה יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת עַד כָּאן חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בָּקִי הָיָה משֶׁה בְּהִלְכוֹת דָּם וַחֲלָקוֹ.
שואל ר' יצחק קוטנר שאלה עצומה – ואם זה לא חצי-חצי... 20מ"ג יהיה יותר באגן השני ? למה צריך שיהיה דוקא חצי –חצי ?
אומר ר' יצחק קוטנר – היתה כריתת ברית, בין ישראל לקב"ה... וכדרך כורתי הברית, כמו שמצאנו בברית בין הבתרים, בשעה שהקב"ה כרת ברית עם אברהם אבינו... הוא ציוה {בראשית טו, ט} קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל... וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ זה היה חצי-חצי... כך היו כורתים ברית!
צריך לחלק את הדם לחצי חצי, כדרך כורתי הברית, שעוברים בַּתָּוֶךְ, בין שתי הבתרים... אותו דבר, זה האגנות, גם הם חצי-חצי... אז מה זה הדיוק הזה, של חצי-חצי ? גם בבהמה חילקת חצי-חצי ?
אומר ר' יצחק קוטנר – זו היתה כריתת ברית, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו.
הקב"ה מצדו, הוא הצד של"בין אדם למקום"... וכנסת ישראל זה"בין אדם לחברו"... וכריתת הברית היתה, שלא להפריד, בין מצוות של"בין אדם למקום" ובין"אדם לחברו"... זו כריתת הברית!
אומרים רבותינו – עשרת הדיברות מתחיל בדיברה של אָנֹכִי... והדיברה האחרונה מסתיימת בְ – לְרֵעֶךָ... אי אפשר לחלק את שניהם!
לכן צריך שיהיה חצי-חצי בדיוק... כי אם היה יותר בצד אחד, היינו אומרים שיש יותר, בבין אדם למקום, מבין אדם לחברו!
רבותינו מבארים ע"י זה, דברי ירושלמי במסכת שקלים...
{ל, יג} זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה' {יד} כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'
כל העובר על הפקודים, יתן מחצית השקל... למה ?
חז"ל מביאים כמה שיטות... אחת השיטות סוברת, שמביאים דוקא מחצית השקל, כיון שעשו את העגל במחצית היום, שנאמר {שמות לב, א} וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה... אל תקרי בשֵׁשׁ אלא בא שש.
אומר הירושלמי {מסכת שקלים ו, א} - ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן-זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה.
השקל זה עשרים גרה... מחצית השקל זה עשרה גרה... עשרה גרה, כנגד עשרת הדיברות.
באים המפרשים בירושלמי, ושואלים שאלה עצומה – עברו על עשרת הדיברות ?! איפה מצינו שעברו על עשרת הדיברות, בעשיית העגל ??!
איפה הם עברו על לא תרצח ? לא תנאף ?
עפ"י מה שאמרנו, שעשרת הדיברות הם יחידה אחת, ואי אפשר להפריד אותם... אז יחידה אחת, ואם עברת על אָנֹכִי...וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, אז עברת גם על לא תרצח ולא תנאף... כי הכל מחובר כיחידה אחת, שלא ניתנת להפרדה!
הרב אברמסקי, בספרו חזון יחזקאל, מביא על הפסוק {תהילים יד, ג} הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹֽשֵׂה-טוֹב אֵין גַּם-אֶחָֽד – אם אתה רואה בן-אדם, שלא עושה טובות, הוא גם לא מאמין שיש ה' אחד.
אם הוא לא עושה טוב... אז שלא תגיד"הוא רק בבין אדם לחברו לא בסדר"... גם בבין אדם למקום הוא לא בסדר... אם אֵין עֹֽשֵׂה-טוֹב אֵין גַּם-אֶחָֽד, כי שתי הדברים הללו, מחוברים יחד!
עפ"י זה, אפשר לבאר בצורה נפלאה, דברי משנה באבות דרבי נתן:
באבות דרבי נתן {ב, ג} אומרת המשנה:
אמרו, בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית, שנאמר: {שמות לב}"והלוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרי 'חרות' אלא 'חירות' - שכל מי שעוסק בתורה הרי הוא בן חורין לעצמו.
באותה שעה היו מלאכי השרת קושרין קטיגור על משה, והיו אומרים: ריבנו של עולם(תהלים ח)"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלוהים, וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי, צפור שמים ודגי הים". היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים, מה טיבו של ילוד אישה שעלה למרום, שנאמר: {שם סח}"עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות".
נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר: היאך אני נותן להם את הלוחות, מזקיקני אותן למצות חמורות, ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". חזר לאחוריו.
וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוח, והן אחזו בראש הלוח. חזק כוחו של משה מכולן, שנאמר:(דברים לד)"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש? אלא אאחוז ואשברם, שנאמר: {שם ט}"ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם".
שואל הפרדס יוסף – למה הזקנים לא נותנים למשה לשבור את הלוחות ?!
אומר הפרדס יוסף תשובה נפלאה – הזקנים ניסו למנוע ממשה..."משה, למה אתה שובר את הלוחות"...
אמר להם משה"מה זאת אומרת למה ? הם עשו את העגל"
אמרו לו הזקנים"אז תשבור לוח אחד, למה את שניהם ?! הם עברו על אָנֹכִי...וְלֹא יִהְיֶה לְךָ... הם עברו רק על בין אדם למקום, למה לשבור את הלוח, של בין אדם לחברו ?!"
אמר להם משה"רבותי, זה לא ניתן לחלוקה... אין דבר כזה לוח אחד! אם פגמו בלוח של בין אדם למקום, פגמו גם בלוח של בין אדם לחברו!"
משה רבינו מרים את שני הלוחות, ושובר אותם... והקב"ה אומר לו"יישר כוח ששיברת".
לאחר ההבנה הזאת, נוכל להבין מה שכותב ר' יחזקאל לוינשטיין, בספרו אור יחזקאל, במערכת המידות שלו:
ישנה מסכת, שנקראת"מסכת חיבוט הקבר", שמי שמדבר עליה בהרחבה, הוא הספר ראשית חכמה.
ישנו ספר שנקרא ראשית חכמה... זה ספר מצוין, למי שיש עודף מצב רוח... זה ספר שאתה קורא אותו פעם אחת, במשך ארבעה חודשים... ואז אין לך מצב רוח J
כתוב במשנה"חיבוט הקבר", שאדם מגיע לשמים, לאחר 120 שנה... שואלים אותו שתי שאלות –"המלכת את קונך שחרית וערבית ?... והאם המלכת את חברך בנחת רוח ?"
אומר ר' יחזקאל לוינשטיין – תראה שתי שאלות ששואלים... לוחות מצומדות – איך היית בבין אדם למקום, ואיך היית בבין אדם לחברו ?
אותה שאלה -"המלכת את קונך שחרית וערבית ?... והאם המלכת את חברך בנחת רוח ?"
אם אלה הדברים, נוכל בס"ד להיכנס לסוגיה שאנחנו רוצים לעסוק בה היום, וגם היא קשורה, למערכת של שאלות, שהאדם נישאל לאחר 120 שנה:
אומר הגמרא {מסכת שבת לא, א} - אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו''ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר
אני על השאלה השישית והאחרונה ששואלים, רוצה להתעכב קצת...
מה זה השאלה הזאת –"הבנת דבר מתוך דבר" ?
אני לא אומר שאת כל השאלות לפני זה, אני מבין אותם... את כל ששת השאלות, אני לא מבין... ואני יגיד לכם גם למה...
בגלל שכתוב בחז"ל, שכאשר אדם מגיע למעלה, מוציאים לו דיסק של כל חייו... מהרגע שהוא יצא לאוויר העולם, בקומה ראשונה במעייני הישועה... עד הרגע האחרון, שהוא החזיר את נשמתו, במעייני הישועה קומה 7 J
כתוב בזוהר הקדוש, שלא רק שמראים לו מה הוא אומר, אלא גם מה שהוא חושב כשהוא אומר... וזו כבר בעיה יותר קשה... וזה אחד הדברים שדורשים חז"ל מהאדם, להיות 'תוכו כברו'...
אז מראים לאדם את כל חייו... אז מה, שואלים את האדם"תגיד אדוני, נשאת ונתת באמונה ?"
בשביל מה ? תכניס את הדיסק, ותתחיל לראות!
תראה מה הוא עשה בגיל 25... היתה לו חנות... באמונה... לא באמונה... תראה לו את הדיסק, ועל כל קטע, תשאל תבקש ממנו שיסביר!
בכל אופן, שורה תחתונה... שואלים אותו שש שאלות... אליבא דה'בבלי, והשאלה האחרונה היא הבנת דבר מתוך דבר ?
למה הכוונה הבנת דבר מתוך דבר ?
בימי ילדותי, קראתי ספר על הרשל'ה מאוסטרופולי... ובסיפור הזה, מבקשת אמו של הרשל'ה, שיבין דבר מתוך דבר... למה ?
באו החברים של הרשל'ה, ושאלו אותו"אתה רוצה להרגיש אסטרונאוט ?
"למה לא?!"
הכניסו אותו לחבית... עשו לו כמה חורים לאוויר...גלגלו את החבית, עד שהגיע למקום שהיו בו מאה מדרגות... שמו אותו באלכסון..."הנה אתה מתחיל להמריא"... שחררו את החבית...תק...תק...תק...תק... הוא יוצא כולו חבול מהחבית...
אמא שלו רואה את זה..."הרשל'ה... אני מזהירה אותך, שבחיים לא תיכנס לחבית יותר!!!"
"אמא... מבטיח לך בכל היקר לי!!!"
לא חולפים שלושה שבועות... באים החבר'ה להרשל'ה"הרשל'ה, רוצה להרגיש צוללן ?"
"למה לא?!"
קשרו אותו בתוך שק... וזרקו אותו לאיזה נחל של ביוב..."אתה רואה, ככה מרגיש צוללן"
"אמא...אמא... תושיעי אותי!!!"
אמא שלו מגיעה... גוררת אותו החוצה... פותחת את השק..."הרשל'ה הבטחת לי בכל היקר לך, שלא תיכנס לחבית!!!"
"נכון אמא... אבל זה לא חבית... זה שק!!!"... מה אנחנו רוצים להגיד בסיפור הזה ?
רבותי דורשים מאיתנו – כשאתה שומע דבר, תנסה להבין מתוך זה, דבר נוסף... כשאומרים לך"לא להיכנס לחבית", זה לא רק חבית... אל תהיה"ראש קטן"...
אם אומרים לך חבית, הכוונה לחבית... ולכל היוצא מחבית!
למה הכוונה ?
להבדיל אלף אלפי הבדלות, נחזור לתורתנו הקדושה...
אם כתוב בתורה, בסוף פרשת יתרו, מצוה התורה {שמות כ, כג} וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו
אומר רש"י - אשר לא תגלה ערותך. שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב(שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה.
אומרים לנו חז"ל – כששמעת דבר, ידעת ללמוד דבר מתוך דבר ? או כששמעת, היית"ריבוע"... היית ראש קטן ?
התורה רוצה מאתנו... כשאנחנו שומעים דבר, שנלמד ממנו!
אם חז"ל אומרים לנו, שמשה רבינו לא הכה את היאור... הוא לא הכה גם את הקרקע... למה ?
משום הכרת הטוב!
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ב"ק צב} - בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן.
יגיד האדם"נכון... אבל אמרו לא לזרוק... אבל חול, לא אמרו לי..."
אומרים לך"אל תהיה ראש קטן"...הבאר הזאת מרגישה, אם אתה זורק בה אבן או לא ?!
חז"ל אומרים לך"תשמע, אם אתה תלמד לא לזרוק אבן לתוך בור, אתה לא תזרוק אבן על בן-אדם"...
היאור מרגיש אם משה רבינו מכה אותו, או לא ?!
אבל אם אתה תכה עכשיו... בשבוע הבא אתה תכה את בהמות... ואחר כך, אתה תכה גם בני אדם!
אומר יעקב אבינו ליוסף {בראשית לז, יד} לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר...
שואלים חז"ל – מה ביקש יעקב מיוסף... שילך לכבשה, וישאל אותה איך היא מרגישה ?! היא מבינה מה מדברים איתה ?!
מה זה לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן ??
אומר המדרש – זה לא שהכבשה מבינה מה שאתה מדבר איתה... אלא אם תשאל עכשיו בשלום הצאן... שבוע הבא כבר תשאל בשלום בני-אדם... כי אם לא תדע להכיר טובה, לצאן שנותן לך צמר, ונותן לך חלב... בשבוע הבא, גם לא תכיר טובה לבן-אדם!
לכן אומרים חז"ל – תבין דבר מתוך דבר... כי אם יעקב אבינו שולח את יוסף, לראות את שלום הצאן, אנחנו צריכים ללמוד מזה, לשאול בשלום בני אדם...
לאחר הדברים האלה, נוכל בע"ה להגיע להבנת הענין... רק אולי נוסיף לזה עוד נדבך:
החפץ חיים הגיע להתארך אצל איזה יהודי עשיר...
הוא התארך אצלו בשבת... והגיע גם עם מלווה...
כמובן שאותו עשיר, שמארח את החפץ חיים בביתו... התרגש מאוד מהביקור הזה...
יושבים בסעודת שבת... אמר אותו מלווה שהגיע עם החפץ חיים לבעל הבית –"תגיד לי, אולי יש לכם פלפל חריף ?"
אמר לו החפץ חיים –"זה לשון הרע"
"לשון הרע ?! רק שאלתי אם יש פלפל חריף..."... יכל להיות אחרי ששמים את זה על הלשון... זה נהיה 'לשון הרע' J
אמר לו החפץ חיים –"מה אתה חושב... שכאן הגברת, היא המבשלת פה ?! מה פתאום... יש כאן מבשלת... יש אופה... יש קונדיטור... יש פה צוות שלם, שעבד עד אחרי צהריים, והכין הכל...
אם אתה כאן אורח, מבקש פלפל חריף... מה מבין הבעל הבית ??
שהאשה שבישלה, לא שמה מספיק תבלינים... אתה יודע מה תהיה התוצאה ???
ביום ראשון, היא הולכת הביתה...!
התורה מלמדת אותנו, להבין דבר מתוך דבר!
אתה שואל שאלה, אז תבין את ההשלכות של השאלה שאתה שואל!
תבין, שאם אתה שואל"אם יש פלפל חריף בבית"... זה לא שאתה שואל על הפלפל... זרקת את העובדת מכאן!
בפרשת השבוע, ישנם 53 מצוות... מתוכם 42 מצוות, שאמרנו בין אדם לחברו... נעסוק במצוה אחת או שנים מתוכם... לנסות ולהבין, דבר מתוך דבר:
ישנה בתורה מצוה, בדיני נזיקין... כאשר אדם נתפס גונב שור או שׂה, טבחו ומכרו... משלם תשלומי ארבעה וחמישה... למה משלם תשלומי ארבעה וחמישה ?
מביאה הגמרא {מסכת ב"ק עט, ב}- אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדול כח של מלאכה שור שביטלו ממלאכתו חמשה שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה
השה לא עושה שום דבר... רק יושב בשדה כל הזמן, ואוכל סביונים...
אבל השור, אתה לוקח אותו וחורש איתו... ביטלת אותו ממלאכה/ גנבת אותו... אתה משלם תוספת לקנס, על זה שביטלת את השור ממלאכתו... לכן אתה משלם על השור, פי חמש.
אמר רבן יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהלך ברגליו חמשה שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה
בדיוק להיפך... על שה אתה מקבל הנחה של עשרים אחוז... על שור אתה משלם פי חמש... גם על שה היית צריך לשם אותו דבר, רק עושים לך הנחה... למה עושים לך הנחה ???
כי ברגע שהגנב גנב את השה... הוא שם אותו על הכתף... הוא התבייש...
על בושה, קיבלת הנחה של עשרים אחוז!
היות"והתבזה"... זה מבייש לקחת כיבשה על הכתפיים... לכן, אתה מקבל הנחה של עשרים אחוז...
אם לומר את האמת... קוראים את הדברים האלו... ולא מבינים מה כתוב כאן..."השה, סוחבים אותו על הכתפיים... מקבלים הנחה של עשרים אחוז?!"
זה ביזיון לקחת שׂה על הכתפיים ?!
גדול הדור... משה רבינו...לקח שׂה על הכתפיים... כך כתוב במדרש!
משה רבינו התבזה ?!
אמר הקב"ה – מי שיודע כך להנהיג את הצאן, הוא יהיה מנהיג של כלל ישראל!
גדול הדור לוקח כבשה על הכתפיים... בושה ?!
נגיד כשמשה רבינו עשה את זה... זה לא היה בושה... אבל היום זה בושה... למה ?
תלכו ותראו היום, כל מי שמתעסק בחקלאות, רוצה לקחת כבשה... הכבשה לא רצה... אין לה כוח...
אם תלך בקצב שלה, יגמר לך היום... מה עושים ?
מרימים אותה על הכתפיים... שתי רגלים ימין... שתי רגלים שמאל, והולכים!
איזה בושה יש לגנב בזה ?!
ר' יוחנן בן-זכאי אומר – בושה. על בושה עשרים אחוז פחות...
אני רוצה לשאול אתכם – כל בושה זה ככה ?
גנב עולה על המרזב... תופסים אותו... נקרעו לו המכנסיים...
הוא מגיע לשופט"כבוד השופט, אל תשאל איזה ביזיונות... ירדתי מהמרזב, נקרע לי המכנס... בבקשה ממך, עשרים אחוז הנחה..." J
מה זה ?! ממתי קריטריון לגבי העונש, זה תלוי אם הוא התבייש או לא ?!
יגיד לו השופט"אל תעלה על מרזבים... לא יקרעו לך המכנסיים.... לא תצטרך להתבייש!"
אדם ביזה את עצמו! מה זה ההנחה הזאת ?!
ר' אליהו לופיאן מעמיק את השאלה, ואומר עוד יותר – אם הוא גנב, אז מגיע לו עונש כפול! איך אתה לא מתבייש לגנוב!?
אם אתה רואה שהוא סוחב על הגב את השׂה, זאת אומרת שהוא לא התבייש!
מילא, אם הוא היה מכניס לתוך שק... אז באמת, אתה מבין שהוא מתבייש... אבל הוא סחב אותו על הגב, איזה בושה יש לו!?
בא ר' אליהו לופיאן, ואומר יסוד נורא... שרק"אבי תורת הנפש" יכל לומר דבר כזה... אלו דברים שכנראה, נשגבים מבינתנו...
אומר ר' אליהו לופיאן – תדע לך, אדם ששואל שאלות כאלה, זה אדם שלא יודע מה נעשה בליבו של אדם...
אדם מסתכל בעיניים, כמו שכתוב בספר שמואל {שמואל א'. טז, ז} כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב... רק הקב"ה רואה, מה נעשה בליבו של אדם.
אומר ר' אליהו לופיאן – כל גנגסטר- ראש עבריינים, שנראה לך כמו מלך העולם... יש לו מרצדס עם גג פתוח...נועל נעלי קרוקודיל... הולך עם מלבורו... גורמטים ו"חי" על הצוואר... תדע לך, כשהוא נמצא בארבע אמות בביתו, הוא מרגיש אכוּל על תפקידו"איך אני נראה כגנב... איך מסתכלים עליי בחוץ..."
כשהוא בא לשוק הכרמל... שזה ה"מעוז" שלו... אז כולם רועדים וצועקים"הכל בזול...הכל בזול", כי ה"שריף" הגיע... אבל כשהוא הולך הביתה, והוא נמצא בתוך ארבע אמותיו... ולמטה נמצא השוטר, שמפחד שלא עוד רגע ישלחו לו טיל לאו, וירימו לו את הבנין...
כשהוא יושב עם אשתו והילדים, הוא מתבייש במצב שבו הוא נמצא!
אלה הדברים שכותב ר' אליהו לופיאן.
עפ"י הדברים האלה, נוכל להבין בע"ה, את המשך הדברים שהוא כותב בספר לב אליהו:
כותב ר' אליהו לופיאן – בֹא ואסביר לך, רק הקב"ה... שהוא שברא את האדם, ויודע את טבעו, יכל לקבוע הלכה כזאת, שהגנב שהתבזה, מקבל עשרים אחוז פחות בעונש, כי הוא התבזה...
אתה כלפי חוץ, לא רואה כלום... אתה לא רואה עליו שום בושה... הוא סוחב עליו את הכבש כמו כולם... אבל אני הקב"ה, שאני יודע מה שבלבו של אדם, אני אומר לך... האדם הזה בוש ונכלם כשהוא חוזר הביתה!
דע לך, בלב שלו פנימה, האדם הזה אכוּל!
כשהקב"ה מודד עבירה, ומודד מצוה... הוא מודד אותה לפי הצער, לפי העלבון, ולפי ההנאה שהיה לו, הן בעבירה והן במצוה.
אומר ר' אליהו לופיאן – שמעתי בר' איצל'ה בלזר, ששאל שאלה עצומה – ארוסה שזינתה, דינה בסקילה... ונשואה שזינתה, דינה בחנק...
שאל ר' איצל'ה בלזר – זה בדיוק ההיפך, הרי ארוסה עדין לא גרה אצלו, העונש שלה יותר חמור ?! למה זה בדיוק להיפך ?
אמר לי ר' איצל'ה בלזר – היסוד, של ההנאה בעבירה... גם זה בא בחשבון. בשעה שהיא ארוסה, היא יכלה ליהנות ממעשה העבירה, כי אין אימת בעלה עליה... אבל כשהיא נשואה, אימת בעלה עליה, ההנאה בעבירה לא היתה מושלמת!
הקב"ה בוחן כליות ולב, ברבדים הכי נמוכים... להבין כל עבירה, כמה הנאה היה בה, גם חרטה היה בה, כמה צער היה בה... כל דבר בא לידי מנין... והדבר הוא דק מן דק ע"י נבדק.
אם כך זה בעבירה, על אחת כמה וכמה, במצוה!
ולא יבוש מפני המלעיגים עליו – אדם הולך לעשות מצוה, והוא מתבזה בקיומה של מצוה... אדם עושה מצוה, ויש לו צער בקיומה... אומרת המשנה {מסכת אבות ה, כג} לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא טוב אחד בצער, ממאה שלא בצער!
נוכל להוסיף על זה, עוד נדבך אחד:
בפרשת השבוע שלנו, פותחת הפרשה בעבד עברי שנמכר בגניבתו...
גנב שנתפס, ואין לו ממה לשלם את הגניבה... מוכרים אותו לעבד... מי קונה עבד ???
אדם שהוא בעל מעמד... אדם מרומם מעלה... למה ?
כי חז"ל אומרים, שאדם שקונה לעצמו עבד, קונה אדון לעצמו.
אומרת הגמרא {מסכת קידושין כ, א}- {דברים טו-טז} כי טוב לו עמך עמך במאכל ועמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו
רבותי, זה דבר שלא יאומן...
ראש חודש... אדם רוצה לקנות לכל המשפחה לחמניות... הוא מגיע למאפיה... נשארה רק לחמניה אחת ולחם שחור..."נו לפחות לחמניה אחת..."
יושבים מסביב לשולחן..."מי אוכל את הלחמניה ?"
"אבא אני, אבא אני... אני אבא..." ויושב העבד ליד...
"היות ויש רק לחמניה אחת... יקבל אותה אדוננו הגנב!"
נותנים לגנב לאכל... הוא נמצא כרגע בשיקום... ברוך ה'... שולחן של ראש חודש... מביאים לשולחן פאנטה כתום!
כל החודש, שותים רק מים עם פטל... בראש חודש, שותים פאנטה כתום!
יש בקבוק אחד פאנטה כתום... השאר מים עם פטל...
"מי רוצה פאנטה כתום ???"
"אבא, אני רוצה! אני רוצה! אבא אני!"
"קודם כל, נותנים לגנב..."
לקחו את כל הכריות בבית... הלכו להוסיף להם נוצות... נשארה בבית רק כרית אחת... מי ישן על הכרית ?
"בבקשה בעל הבית... תיפרד מהכרית... הגנב ישן על הכרית"
"אני ישן בלי כרית, והוא ישן עם כרית ?!"
"כי טוב לו עמך" J
אבל אם תיקח את הכרית, ותשים אותה בצד... אף אחד לא ישן עליה!
אומר תוספות – אם אף אחד לא ישן עליה, זו מידת סדום... תן את זה לגנב, הוא ישן על זה!
נשאלת השאלה – הדבר הזה לא מובן... אם יש רק כרית אחת בבית... והבן שלי מבקש ממני"אבא, תן לי את הכרית"... אני מחויב לתת לו את הכרית ?
ודאי שלא...
אז למה לעבד אני מחויב ????
אומרים המפרשים יסוד נפלא – הבן שלך, אם לא יקבל את הכרית, הוא לא ירגיש מבוזה... אבל העבד, אם הוא לא יקבל את הכרית, לא רק שהוא יגיד"אין לי כרית ולאדון יש כרית"... אלא הוא יגיד גם"אני עבד, אני מושפל, אני גנב משפילים אותי!!!"
והתורה לא רוצה להשפיל בן-אדם, גם כשמדובר בגנב... ותשימו לב, כמה התורה נזהרת, בתורתו של גנב... כמה התורה נזהרת, בבן הזה שסרח... כמה התורה דואגת לשקם אותו...
לאחר ההקדמה הנפלאה הזאת, של דברי רבותינו, נוכל בע"ה להגיע לנקודה המרכזית שאנחנו רוצים לדבר היום:
ישאלו את האדם – מה יותר גרוע, למות או להתבייש ?
יש לך אפשרות להתבייש חמש דקות... או לחיות... או שתגיד לו"אם אתה הולך לבייש אותי... אני מעדיף לא לחיות"... מה יותר טוב לאדם ?
לכאורה, עדיף להתבייש חמש דקות... ולהמשיך לחיות...
זה כמו שאדם בא לטיפול שיניים... אומרים לו"תשמע, נגמר החומר הרדמה"... מה אפשר לעשות ?
"בסדר... יכאב חצי שעה... מה אפשר לעשות... יעבור" J
בואו נראה, כיצד רבותינו מתייחסים לענין הכלימה, מול המוות:
אני אומר לכם גמרא... אני לא מבין אותה... אבל זה גמרא, קודש קדשים... הגמרא במסכת תענית {כג, א}, מספרת סיפור...
חוני המעגל שאל את עצמו שאלה – נאמר בפסוק {תהילים קכו, א} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים...
אמר חוני - שִׁיבַת צִיּוֹן זה שבעים שנה... הָיִינוּ כְּחֹלְמִים ?! אפשר לחלום שבעים שנה ?!
אמר לו הקב"ה – שאלת שאלה ? תקבל תשובה... אבל תשובה מעשית... תמתין...
חוני הולך ברחוב... רואה בן-אדם אחד עם טוריה, נוטע עץ חרובים..."סליחה, בשביל מה אתה נוטע את העץ חרובים הזה ? אתה יודע מתי זה יוציא לך פירות ?! רק עוד שבעים שנה! הרי אתה כבר לא תהיה בעולם הזה... בשביל מי אתה נוטע את זה ?"
"אתה צודק, אבל כשאני הגעתי לפה... היה כאן כבר עץ חרובים אחד ללבלב... אז מישהו זרע את זה פה... הוא גם ידע שהוא לא יהנה מזה... אז יוצא שהוא עשה את זה בשבילי... אז גם אני עושה את אותו דבר... לבאים אחרי..."
חוני ממשיך בדרכו... נכנס למערה... אוכל לחם, ונרדם... שינה שנמשכת במערה, שבעים שנה...
המהרש"א אומר, שבינתיים יצאה שמועה, שהוא מת במלחמה...
חוני מתעורר כעבור שבעים שנה... הוא לא יודע כמה זמן עבר... מוציא את הראש מהמערה... מה עושה דבר ראשון ?
הולך הביתה!
בדרך הוא עובר באותו מקום, שנטעו בו את העץ חרובים... והוא רואה מישהו שעודר שם..."סליחה, זה אתה נטעת את העץ הזה ?"
"אני ?! לא... זה הסבא שלי ז"ל נטע אותו"
"הסבא שלך ?! אני זוכר שהוא נטע את זה רק... ואוו... ישנתי שבעים שנה!"
חוני מגיע הביתה... מסתכל על הדלת... רואה 'משפחת המעגל'... דופק בדלת... פותחים את הדלת...
"שלום... איפה אבא ?"
"אבא נפטר..."
"מי אתה ?"
"אני הנכד של חוני המעגל"
חוני מחויך מאוזן לאוזן..."אני חוני המעגל!!!"
"בואו ילדים תסגרו את הדלת... שלא תעזו שוב פעם לפתוח את הדלת לזרים!!!" K
אתמול היה כאן מישהו... אסף כסף... אמר הוא אליהו הנביא... היום בא מישהו... אמר שהוא חוני המעגל... טוב... שיחררו את כולם בבת אחת... J
טוב... חוני המעגל הולך... לאיפה ?
לבית המדרש...
הוא מגיע... מתיישב... בן פורת יוסף, הבית מדרש מלא... הרב מקשה קושיות... פתאום התבארו לרב כל השאלות... הוא נתן צעקה"מאירים הסוגיות, כמו בימיו של חוני!!!"
*אין לנו מושג מי היה חוני... חז"ל אומרים, שמה שהיה מבקש מאת ה', היה מקבל!
מגיע חוני לרב בבית המדרש, ואומר לו"אני חוני!!!"
"חוני ?!.... תראה... אתמול היה פה מישהו, דומה לך...אמר שהוא אליהו הנביא...תקשיב... קח שקל, ותהיה בריא" J
זה לא כמו היום, שיש בבית את התמונה של סבא... פעם זה לא היה... לא היו תמונות! מאיפה הוא יודע שהוא חוני ?
יוצא חוני מחוץ לבית המדרש, ומבקש מהקב"ה בקשה"ריבונו של עולם... אני הולך לישון הלילה... קח אותי מפה...תהרוג אותי"
זה מה שאומרת הגמרא - או חברותא או מיתותא...
לא מבין את הגמרא הזאת... אני יגיד לכם גם למה...
נגיד שלא מאמינים שהוא חוני... הוא מגיע הביתה..."אני סבא חוני"... סוגרים לו את הדלת בפנים... בסדר...
הולך לבית הכנסת..."אני חוני"..."אתה לא חוני!"...
אהה, מקודם הוא אמר"מאירים הסוגיות, כמו בימיו של חוני"...
בסדר... אז הוא שמע שאמרתי חוני... אם הייתי אומר את זה על רב פפא, הוא היה אומר שהוא רב פפא...
אתה יודע מה ? אתה לא חוני המעגל... מהיום תקרא לעצמך אברהם ברקוביץ'...
תלך לישוב הסמוך, שמה לא מכירים אותך..."יש חדר להשכרה ?"
ישאלו אותך"איך קוראים לך ?"
"אברהם ברקוביץ'"... יתחיל את החיים שלו מחדש...
יכנס לבית המדרש... יתחיל את כל הש"ס מחדש... רק היישוב ידרוש... והוא יקשה עליו קושיות!
יגיד הרב"תשמע... הברקוביץ' הזה... חריף! איפה למדת קודם ?!"
אז נשאלת השאלה - מה זה משנה איך קוראים לך, חוני או אברהם ברקוביץ' ?! תשב ותלמד!
אבל כך כתוב בגמרא, שחוני ביקש"ריבונו של עולם, אני מבקש שתיקח אותי מכאן"... למה לקחת אותו מפה ?
עפ"י מה שמבינים המפרשים בגמרא, בן-אדם זקוק להערכה... הכבוד של האדם, זה החיים שלו...
ודאי שאנחנו צריכים לברוח מהכבוד... אבל כל אחד יודע את ערכו, הוא יודע את מה שהוא שווה...
אחד שהוא רופא שיניים... הוא לא צריך להתגאות... אז הוא רופא שיניים!
להבדיל אלף אלפי הבדלות... מגיד שיעור... הוא צריך להתגאות שהוא מגיד שיעור ?!
לא! הוא יודע שיש לו תפקיד מסוים... הוא לא צריך להתגאות בזה...
אבל כל אדם זקוק להערכה, שיעריכו אותו! ההערכה של האדם, זה החיים שלו... וכשלוקחים ממנו את הדבר הזה, שזה הכבוד המינימלי, את ההערכה של האדם... האדם מעדיף למות!
זה מה שאמר לנו חוני...
אנחנו לא כל-כך מבינים את זה, אבל בואו ונראה מה שרבינו יונה, כותב בשערי תשובה, שער ג':
ישנה גמרא {מסכת ערכין} שאומרת – מה קורה כשאדם אירס אישה(עדין לא התחתן)... ואחר כך החליט, שהוא לא רוצה להתחתן אתה, מסיבה מסוימת...
במקום שהוא יבטל את השידוך, יגרש אותה... לא... הוא החליט לעשות תהליך יותר קצר... מה הוא יעשה?
הוא החליט לשכור עדי שקר, ויעיד על האישה הזאת, שהיא זינתה... ויוציאו אותה להורג...
שואל רבינו יונה – איך קוראים לבן-אדם הזה, שרצה לעשות את המעשה ?
התורה קוראת לו"מוציא שם רע".
"שם רע" ?! הוא שולח עדי שקר לרצוח את אשתו! הוא רוצח!!!
אומר רבינו יונה – ללמדך בא הכתוב, שלהוציא"שם רע" על אישה, זה יותר גרוע ממוות!!!
כי צער הכלימה, מר ממוות!
להוציא שם רע זה נצחי!... מוות זה חד פעמי!
שמביישים בן-אדם... הורגים אותו! פשוט אנחנו לא יודעים, כמה זה הורג אותו...
עפ"י הבסיס הזה, נוכל להבין מה אמר דוד המלך:
דוד המלך, רודף אחריו בנו אבשלום, ורוצה להרוג אותו... אבשלום מקבל גיבוי... ממי ?
מגדול הדור – אחיתופל...
דוד המלך בורח מפני אבשלום... ובשעה שהוא מבקש על הרדיפה של אחיתופל אחריו... אומר {תהילים ד, ג} בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה...
הולכים להרוג אותו... ומה הוא מבקש ?!
"למה אתם מבזים אותי, אומר המדרש {שוחר טוב בתהילים}, למה אתם קוראים לי"בן ישי"... למה אתם לא קוראים לי"דוד"... אין לי שם ?!
שואלים רבותינו – זאת הדאגה שלך ?!
הבן שלך רודף אחריך, כדי להרוג אותך... אז שיקראו לך"בן ישי", אז מה ?!
דוד המלך, יותר אכפת לו, כשקוראים לו"בן ישי", מאשר רודפים אחריו להרוג אותו... כי צער הכלימה מר ממוות!!
אומר דוד המלך – ריבונו של עולם, אם יקרעו לי את בשרי לחתיכות, טיפת דם לא תצא החוצה, שנאמר {תהילים לה, טו} קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ...
יושבים בבית המדרש, ולומדים הלכות נגעים ואוהלות... הלכות לשון הרע... לומדים שצרעת באה על לשון הרע...
קם בן-אדם ושואל"תגיד לי דוד, מה עונשו של הבא על אשת איש ?"
"עונשו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא... אבל אתה, מלבין פני חברך ברבים... אין לך חלק לעולם הבא..."
אין לנו מושג, מה זאת בושה של אדם... בואו ונראה, מה אדם מוכן להפסיד, ולא להתבייש:
אומרת המשנה {מסכת סנהדרין מג, ב} - מתני' היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה''ב שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע {יהושע ז-יט} בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה {יהושע ז-כ} ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו' ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר {יהושע ז-כה} ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר' יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה אמרו לו א''כ יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות עצמו.
מוציאים בן-אדם להורג... הוא עשה עבירה שיש עליה עונש סקילה... מוציאים אותו לבית הסקילה...
לפני שהוא מת, אומרים לו"אדוני, בעוד חמש דקות, אתה כבר לא פה... תגיד וידוי... כדאי לך, כיון שעכן גם אמר וידוי, ונמחל לו...
ואם הוא לא יודע להגיד וידוי ?
יש כאלה שדופקים על החזה עם כולם... אבל לא יודעים מה זה...
אומרים לו"אתה לא יודע להגיד ? תגיד אחרינו תהא מיתתי כפרה על כל עונותי"...
אבל אם היה יודע, שאת אותו עוון שהוא מואשם בו, הוא לא ביצע אותו...
מעידים עליו, שהוא עישן סיגריה בשבת!
"אנחנו ראינו אותו, עומד בדובק, עם סיגריה של דובק, מכניס לפה... הוא בא להוציא מצית... הזהרנו אותו, תיזהר! לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – סקילה!!! אעפ"י כן, הוא הדליק! ראינו אותו בעיניים, בשעה ארבע אחה"צ"
העידו... נמצאה עדותם תקינה... מוציאים אותו להורג...
הוא יודע, שהוא לא עישן סיגריה בחיים שלו... אפילו לא בפורים. הוא יודע, ששני אלה, הם עדי שקר, שנשכרו להרוג אותו...
אומרת המשנה – ואם הוא יודע, שהעדים האלה שקרנים, מותר לו לומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה... מה הוא רוצה להרוויח בזה ?
"יהיה הקולר תלוי, בראשי הדיינים שהוציאו אותי להורג"
אומרת המשנה – אם אתה מתיר לו להגיד את זה, אתה יודע מה תהיה התוצאה ???
כל אחד שיוציאו אותו להורג, יגיד תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה... הוא ירוויח בזה, שיגידו שכל העדים שקרנים...
שואל הרב זייצ'יק – אני לא מבין, מה פתאום שהוא יגיד את זה ?
הרי אמרו לו קודם, שאם הוא יגיד וידוי, יהיה לו חלק לעולם הבא...
אז אם הוא לא יתוודה, ולא יודה שהוא עשה את העבירה, אז מה תהיה התוצאה ?
לא יהיה לו חלק לעולם הבא!
איזה אדם שפוי... יאבד את חלקו לעולם הבא ?! הרי בעוד חמש דקות, אתה כבר לא פה...
אתה מאבד חלק לעולם הבא, כדי שלא תתבייש ? שיגידו שעשית עבירה ?! מה תרוויח בזה ?!
אלא אתה לומד מזה, שאדם מוכן לאבד את חלקו בעולם הבא, בשביל לא להתבייש אפילו חמש דקות!
תראה מה זה כוחה של בושה!
עפ"י היסוד הנפלא הזה, נוכל בע"ה להבין, איך הקב"ה מעריך בושה:
אומרים חז"ל – הקב"ה מעניש, במידה כנגד מידה... כך אמר יתרו {יח, יא} עַתָּה יָדַעְתִּי כִּֽי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶֽם
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת סוטה י, ב} - א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא
יהודה לקח את כתונת יוסף, ואמר לאבא שלו הכר נא הכתנת בנך היא... במידה כנגד מידה... באה אליך תמר... מעידים עליה שהיא זינתה...
יושבים בבית דין – יצחק אבינו, יעקב אבינו ויהודה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף...
עומדת תמר ואומרת - לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים... הכר כנגד הכר!
כותב הספר המאור שבתורה – מה המשוואה בכלל ? הכר כנגד הכר ?!
יעקב מנותק מהבן שלו 22 שנה!... מה הבושה של יהודה... חמש דקות ???
נכון... מול אבא שלו וסבא שלו, זה לא נעים... ויהודה אומר צָדְקָה מִמֶּנִּי... הוא לא מתבייש, אבל"מוטב שאשרף כאן באש, ולא אשרף באש של עולם הבא"...
אתה משווה ניתוק של חמש דקות, מניתוק של 22 שנים, מבן ???
כותב הספר המאור שבתורה – כן... לא אני כתבתי ככה, אלא הקב"ה קבע ככה...
חמש דקות של בושה, שווים לעשרים ושתים שנה, של ניתוק מילד! תבין מהי כוחה של בושה! תבין מה זה לבייש בן-אדם!
אם נצטווינו להבין דבר מתוך דבר... אם הקב"ה דואג לכבודו של גנב, שלא יתבזה... כמה אנחנו צריכים לדאוג, לבושה של אדם רגיל!
אומר הקב"ה – אני נמצא בלב שלו, אני יודע מה זה לבייש בן-אדם.
אם הקב"ה נזהר בכבודו של גנב, כמה אנחנו צריכים להיזהר בכבוד של אדם רגיל! להבין דבר מתוך דבר...
אנחנו ברוך ה' יושבים בשיעור... כולנו יודעים, מה אדם יכל לעולל בחרצובות שבלשונו... הבעל לאישה... האשה לבעל... הבעל לילדים... ילד, הוא גם כן לא מפלסטיק... וגם אשה לא... וגם גבר לא... לכל אדם יש את הכבוד שלו...
אישה, אם התפקיד שלה זה לבשל... אם אתה מבייש אותה על מה שהיא בישלה, הרסת לה את החיים...
אם האישה אומרת לך, שהיא הולכת לסופר היום, לקנות קמח ועוד כמה דברים..."כי באים היום אורחים"... אני הולכת לעשות עוגה שלוש קומות...
"יופי... שיהיה לך בהצלחה... קניתי לך תנור חדש..."
אתה חוזר אחרי העבודה, בארבע אחה"צ..."נו שרה, איך הלכה העוגה ???"
במקום עוגת קומות... יצאה לה עוגת מנהרה J
"כמה פעמים אמרתי לך, שקונדיטוריה יותר זול!!! אני מדבר לקיר! שמונה שעות...שלושים ביצים הלכו לאבדון...כל התרנגולות הטילו בשבילך... תראי מה יצא מזה!"
נו... לקחת אותה... עמלה כל כך קשה... במקום שתנחם אותה"זה קורה... יכל להיות החימום היה לא מתאים..."...בום... לך עכשיו תשקם את זה...
האשה עושה מרק... הלכה וקנתה ספר"מרק כהלכתו"... 'מרק דלעת עם רימונים' זה מתכון הולנדי חדש!
אתה חוזר מהעבודה... לא אכלת שום דבר כל היום... יושב... טועם..."מה זה... על זה עבדת כל היום ??????... תקשיבי... תבואי אצלנו ליד העבודה... יש מקום שנקרא 'המרקים של שרה'... תאמיני לי... יש שם מבשלת עיוורת, מבשלת יותר טוב ממך!"... גמרת אותה!!! J
שלא נחשוב שזה רק בצד של הנשים...
בא הבעל תולה תמונה..."תאמין לי, כבר אבא שלך היה עושה יותר ישר מזה... איך תקעת את זה ???"
ואני לא מדבר על הילדים מסכנים... הם מקבלים ברוטטת, את כל העצבים של כל היום!
"למה אתה אף פעם לא גומר בשורה... תמיד זה באלכסון... למה ככה... וככה..."
אדם מסוגל לחסל את השני ברגע... בחרצובות שבלשונו...
אומרים לנו חז"ל – הבנת דבר מתוך דבר... זאת שאלה שאדם נשאל, בגיל מאה ועשרים...
אם אני ציוויתי אותך להתבונן, בבושה של עבד... כמה אתה צריך להיזהר בבושה של בן-אדם ??
אם ציוויתי אותך להתבונן בבושה של גנב... כמה אתה צריך להיזהר בבושה של בן-אדם רגיל ??
וכך אנחנו מסיימים את פרשת שקלים... שאיתה נוסיף בע"ה, לשבת זו...
פרשת שקלים, אומרים לנו רבותינו, שאחת הסיבות שנצטווינו להביא שקלים, זה כדי לכפר על חטא מכירת יוסף.
אומרים חז"ל במדרש, שהשבטים מכרו אותו, תמורת מטבע... אנחנו מביאים מחצית השקל, כדי לכפר על זה... כל פרשת משפטים-שקלים... הכל סביב הנושא של בין אדם לחבירו...
אנחנו נכנסים לחודש אדר... משנכנס אדר מרבין בשמחה...
יזכנו הקב"ה, שנהיה מאוחדים ומלוכדים... ושנזכה לראות מעלת חברנו ולא חסרונם... ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.