בס"ד
פרשת נשֹא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד – אלעד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת נשֹא. היא הפרשה שבשנה זו, מקדימה את חג השבועות הבע"ל.
נדבר היום בס"ד, גם על נקודה אחת שקשורה לפרשת השבוע וגם על חג השבועות. נתחיל בפסוק בפרשה וממנו בע"ה נגיע אל נקודה מעניינת, שקשורה במנהג שנוהגים בחלק מבני אשכנז, ובחלק מבני עדות המזרח.
קודם כל נתחיל בס"ד, מהפסוק שפותח את קרבנות הנשיאים(ז, א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם
אומר רש"י - ויהי ביום כלות משה. כלות כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה.
מקור הדברים, במדרש תנחומא(במדבר, כ) - וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, בְּיוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה עִם הֶחָתָן. לְכָךְ כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת, חָסֵר.
עם ישראל ניכנס למשכן, כמו כלה שנכנסת לחופה.
למי שזוכר, הדברים כתובים במשנה(תענית פרק ד', משנה ח) -...וְכֵן הוּא אוֹמֵר,(שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָהּ בְיָמֵינוּ. אָמֵן.
במדרש תנחומא(כי-תשֹא, ט"ז) - וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ(שמות לא, יח)... אָמַר רַבִּי לֵוִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מָה הַכַּלָּה הַזּוֹ מְקֵשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת פִּקֵּחַ וְזָרִיז בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים
הענין של עשרים וארבע תכשיטי כלה, הוא נושא מאוד מענין, אבל זה לא הזמן להרחיב בו. המספר עשרים וארבע, למי שזוכר, לאחר שר' שמעון בר-יוחאי יצא מן המערה, הוא אמר 24 תירוצים – הגמרא המפורסמת במסכת שבת, וחוץ מזה, מבארים לנו רבותינו, שבמסכת שבת עצמה, ישנם עשרים וארבע פרקים, כי לכולי עלמא, ניתנה התורה בשבת, ולכן קישוטי התורה הם עשרים וארבע וכו'.
הבאתי את הענין הזה, כיון שר' שלמה קלוגר, כשהוא נשאל האם מותר לשבת בחופה, הוא ענה בתשובה בספרו האלף לך שלמה - עיין תיקוני זוהר, תיקון ע', ותמצא שכל ענייני החופה, נלמדים ממעמד הר סיני.
במעמד הר סיני כתוב - וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, אז אם במעמד הר סיני כתוב וַיַּעַמְדוּ, אז איך אתה שואל אותי אם מותר לשבת?! כך אומר ר' שלמה קלוגר בתשובתו.
אם הכל נלמד ממעמד הר סיני, נוכל בע"ה להבין, מה שכותב השיטה המקובצת(מסכת כתובות ז'), הוא מבאר את הברכה – מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין – מה הכוונה למקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין?
שההר נכפה כפריסת חופה, במתן תורה – הקב"ה כפה על עם ישראל הר כגיגית, ולכן שאנחנו עומדים תחת החופה, ואדם מברך את הברכה הזו, אז הקידוש הזה נעשה, מעין מה שהיה במעמד הר סיני.
ופירוש יפה הוא, וללמדנו בא הכתוב, שהפריסה של החופה – שאנו עומדים מתחת לחופה, זה מעין מה שהיה במעמד הר סיני.
אנחנו רוצים ללכת לעוד נקודה אחת, על הדמיון בין מעמד הר סיני לחופה, ועל מה שכותב לנו האור-החיים הקדוש(פרשת אמור), שהספירה שאנחנו סופרים – שבע שבתות תמימות תהיינה, זה כנגד הספירה שסופרת האישה לטהרתה, במשך שבעה ימים. היות ואנו אמורים להיכנס לחופה, אנחנו סופרים שבעה ימים.
שואל האור-החיים הקדוש – אז למה אנחנו סופרים שבע שבתות? למה הספירה היא של שבע?
אומר – בגלל הפלגת הטומאה. היות והיתה כאן טומאת מצרים, טומאה חזקה מאוד, לכן סופרים שבע פעמים שבע, כדי לציין את הענין הזה של הפלגת הטומאה. אלה הדברים שכותב האור-החיים הקדוש, ומקור הדברים בדברי הזוהר.
אם ככה יוצא, שמעמד הר סיני היה מעין חופה, עם ישראל היה בבחינת כלה ועברנו תהליך של קידושין.
כותב הרב גשטטנר בספרו, שגם חנוכת המשכן היתה באותה דרך, למה?
כי גם משה רבינו, לקח לו שבעה ימים, אלו שבעת ימי המילואים, כל יום הוא פירק והרכיב, הוא כותב שזה שבעה ימים, כנגד הימים של שבע ברכות של חתן וכלה.
לכן זאת הסיבה, הוא אומר, שכלה מסובבת את החתן שבע פעמים לפני החופה, כנגד הקמת הבית, המשכן של הקב"ה, שמשה רבינו הקים במשך שבעה ימים, כי הכל מסתובב סביב הספרה שבע.
לאחר ההקדמה הקצרה הזו, היינו רוצים בס"ד, להיכנס למנהג, ומן המנהג הזה, להגיע להבנה של ענין החופה במעמד הר סיני.
אבל קודם כל נתחיל עם כמה חידושים נפלאים, במנהגי ישראל, כידוע לכולם שהחג הזה רצוף מנהגים, ואנחנו נדבר על מנהג אחד, שמתחיל בנושא אחד והולך ומתרחב לכמה וכמה מנהגים, כל אחד ואחד לשיטתו.
המנהג שאנחנו רוצים לדבר עליו הוא שטיחת פרחים, או עשבים או אילנות, או שושנים או תפוחים, בבתי הכנסת. אנחנו נלך דבר דבור על אופניו, ונראה את מנהגי ישראל, אני שוב אומר, כל מקום והמנהגים שלו...
דבר ראשון בואו נראה מה מקורו של המנהג הזה :
בהלכה מופיע ברמ"א, הוא הראשון שמביא את זה – ונוהגים לשטוח עשבים בבתי הכנסת ובבתים.
הוא מדבר על עשבים, הוא לא מדבר לא על שושנים ולא על פרחים, ולא על הסחלבים ולא על ציפור גן-עדן, הוא מדבר בסכ"ה על עשבים.
מקור הדברים, במנהגי המהרי"ל – נוהגים להשטיח את רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים, לשמחת
הרגל.
שאלו עליו כמה וכמה מפרשים, כך מופיע בספר כתר שם-טוב – אם זה לשמחת הרגל, אז למה לא עושים את זה גם בפסח ובסוכות?
ועונה על כך – ששם במועדים נאמר שמחה, כאן, בחג השבועות, לא נאמר שמחה, אז אתה צריך להביא לידי שמחה. איך? ע"י הפרחים.
המטה אפרים, מביא מנהג שנוהגים לשטוח פרחים ביום הכיפורים, על רצפת בית הכנסת, כדי לקיים את המצוה של ''ואנחנו כורעים ומשתחווים'' – לא להשתטח על גבי רצפה, אלא על הפרחים.
אם זה קשור אלינו או לא, נראה בהמשך אם נצליח לחבר את הנקודה הזאת.
בספר לקט-יושר הוא מביא, שבעל תרומת הדשן, היה מנהג בביתו לפזר עשבים ובשמים שהביאו בערב שבועות.
בא הברכי יוסף, ושואל שאלה – מאיפה המנהג הזה לקוח?
הוא מביא דבר שהוא פלא מופלא.
מי שפעם למד תרגום שני על מגילת אסתר, יודע שהמן הרשע, ניסה להכפיש את עם ישראל באזני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בכל דרך שהיא.
בהכפשות האלה, הוא בא לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואמר לו יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם.
תסתכלו שם במדרש, שהוא אמר לו, שאין להם חודש שאין בו חג, החגיגות אצלהם זה יום לפני ויום אחרי, אז הם לא עובדים בימים האלה, כי הם טרודים בהכנות לחג, הם אוכלים כמו דובים, בקיצור מה שנקרא כל הזמן אוכלים וחוגגים.
בין היתר, הוא מונה שם חג אחרי חג, המנהג של אכילת פירות בט"ו-בשבט, נילקח מהמן הרשע, הוא זה שאמר שאוכלים פירות בט"ו- בשבט, כך כתוב בתרגום שני.
אומר התרגום שני –(הרב מתרגם מארמית) אמר המן, בירח סיון יש להם שתי ימים טובים, הם באים לבית הכנסת שלהם, וקוראים לזה יום העצרת, הם עולים לגג של בית הכנסת, הם לוקחים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם.
כשהוא אומר כאן, שהמן אומר שהיהודים לוקחים שושנים ותפוחים על הגג, אני מבין, שלא שמו את התפוחים ואת השושנים על הגג של בית הכנסת, כי על הגג של בית הכנסת, בדר"כ, אין לבני אדם מה לחפש שם בחגים.
אם אני מבין נכון את מה שאמר המן, את התקרה של בית הכנסת, מקשטים בשושנים ותפוחים. כך אומר המן לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
אז יש לנו מנהג, לא מהרמ"א, אלא מהמן הרשע, שמביא אותו בתקופה שלפני בית שני, אומר – תשמע, יש מנהג ליהודים לקשט את בתי הכנסת שלהם, בשושנים ותפוחים.
השאלה שנשאלת היא – למה דוקא תפוחים ולמה דוקא שושנים? את זה המן, לא ידע, ובכל אופן, אנחנו ננסה לפענח את זה, כפי שעושה הספר ברכי יוסף.
החתם סופר בדרשותיו לשבועות, שנת תקס"ב אומר – על מה שנוהגים לפזר בבית הכנסת, דברים שיש בהם ריח טוב, ביום טוב של שבועות, דכתיב(מסכת שבת פ"ח) – נמשלו כנסת ישראל לתפוח, מה תפוח פריו קודם לעליו, אף כנסת ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
אומר תוספות במקום – שום תפוח, לא מקדים פריו לעליו. אין דבר כזה. הכוונה לאתרוג. אתרוג הוא הדר באילנו, לשנה לשנה.
*צריך לדעת שהאתרוג, לא פירוש הדבר, שהפרי מקדים את העלים, אלא מה?
הפרי נשאר על העץ, ואם הפרי נשאר על העץ, כשיוצאים הפרחים החדשים, הם פוגשים את הפירות משנה שעברה.
אתרוג יש לו ריח טוב, אז נמשלו כנסת ישראל לאתרוג, וכך אומר תוספות, שאת המילה תפוח, מתרגמים לאתרוג. איפה?
וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים...
אומר התרגום – ריחא דאתרוגא.
אותו דבר בגמרא(מסכת תענית) - כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. בשעה שיצחק אבינו ברך את יעקב, כתוב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.
שואלים חז"ל – איזה ריח זה היה? כמו חקל תפוחים – כמו שדה של תפוחים.
אומר תוספות במקום – ריח של אתרוגים.
אז ממילא תפוח, הכוונה לאתרוג.
אם ככה, אומר החתם סופר בדרשותיו - לכן נוהגים לפזר דברים שיש בהם ריח, כיון שכנסת ישראל נמשלה לאתרוג, ואתרוג כידוע לכולם, יש לו ריח טוב, לכן, נוהגים לפזר תפוחים(לשון חז"ל), שהכוונה לאתרוגים.
חשבתי עפ"י דבריו של החתם סופר, להוסיף(לא כתוב בשום מקום) – ידוע, שבשעה שהקב"ה ציוה את האילנות, להוציא טעם העץ כטעם הפרי, אף אילן לא עשה את ציווי הקב"ה, כל אחד שינה מציוויו של הקב"ה, חוץ מהאתרוג.
כתוב -"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם פְּרִי עֵץ הָדָר"
אומרים חז"ל – פְּרִי, שטעם עצו ופריו שווה.
הגמרא(מסכת ברכות, סנהדרין), מביאה מה היה העץ שממנו אכל אדם הראשון – דעה אחת חיטה היה, גפן היה, אחד אומר תאנה היה, ובמדרש מובאת דעה נוספת – אתרוג היה.
היות ואדם הראשון ראה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. אתרוג נקרא – רגיג, בגלל התאוה, ולכן נאמר בפסוק וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם - הוא התאוה לאתרוג הזה, והיות והאתרוג הוא העץ היחיד שלא שינה מציוויו של הקב"ה, לכן אולי מביאים אותו בחג השבועות, ותולים אותו בפתח בית המדרש, שתוספות כותב, שתפוחים, הכוונה לאתרוגים. למה?
כיון שנעשה ונשמע, רק האתרוג עשה. הוא היחיד שלא שינה מציוויו של הקב"ה.
לכן אומר המן, כשתולים תפוחים, לא הכוונה לתפוחים אלא לאתרוגים, שאתרוגים עשו את הנעשה ונשמע הראשון בבריאה, שהקב"ה ציוה להוציא את טעם העץ וטעם הפרי שווה, אז הם קיימו את מצות הבורא יתברך.
אני רוצה להביא מדרש, שמופיע בשיר השירים(ב, ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר...
מביאים חז"ל שתי דעות, כאשר כל דעה, מביאה שתי דעות - רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי זְעֵירָא אָמַר תַּרְתֵּי, אָמַר חָדָא הַתַּפּוּחַ הַזֶּה מוֹצִיא נִצּוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּמִצְרַיִם הִקְדִּימוּ אֲמָנָה לִשְׁמוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה'.
ביאור נוסף הוא אומר - רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי זְעֵירָא אֲמַר חוֹרֵי, מַה תַּפּוּחַ זֶה נִצּוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. דיי דומה לגמרא(מסכת שבת פ"ח).
רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, מַה הַתַּפּוּחַ זֶה אֵינוֹ גוֹמֵר פֵּרוֹתָיו אֶלָּא בְּסִיוָן – זה אכן תפוח ולא אתרוג. התפוחים מסיימים את הגדילה שלהם בחודש סיון, אז באים הפירות החדשים של התפוחים לחנויות... כָּךְ לֹא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ טוֹב אֶלָּא בְּסִיוָן – בשעה שקיבלו את התורה, הם נתנו בה ריח טוב.
רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חוֹרֵי, מַה הַתַּפּוּחַ זֶה מִשָּׁעָה שֶׁמּוֹצִיא נִצּוֹ וְעַד שֶׁגּוֹמֵר פֵּרוֹתָיו חֲמִישִׁים יוֹם, כָּךְ מִשָּׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה חֲמִישִׁים יוֹם. וְאֵימָתַי קִבְּלוּ אוֹתָהּ(שמות יט, א): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אם ככה יוצא, שחמישים יום, לוקח לתפוח עד שיוצא הפרח ועד שיוצא הפרי, וכנסת ישראל נמשלו לתפוח, מאז שיצאו ממצרים, ועד שאמרו נעשה ונשמע, זה היה חמישים יום.
בא הספר קמח סולת, ומבאר למה תולים בבית המדרש דוקא פרחים.
עד עכשיו ביארנו על התפוחים, עכשיו נעבור לפרחים שנקראים שושנים, ככה אומר המן, ששוטחים שושנים בגג בית הכנסת – ומשום מה שאמרו חז"ל, בגמרא בשבת, דף פ"ח, שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, נתמלא כל העולם כולו בריח טוב.
עם כל דיבור ודיבור, שיצא מפי הקב"ה, יצא עמו ריח חדש, ואם ככה, לכן שמים שושנים בבית המדרש, כאשר השושנים מבטאים את הריח הטוב.
בא הבני יששכר ומביא על זה דברי מדרש, באופן נפלא. אני מצאתי את זה בשיר השירים(פרשה ב', אות ב') על הפסוק כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, הוא כנראה מביא את זה על מדרש אחר שהיה בידו. אני לקחתי את המדרש שמדבר על הפסוק כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.
אומר המדרש - רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן, » מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְיָרְדוּ וְנָטְעוּ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים וְשׁוּרָה שֶׁל רִמּוֹנִים וְשׁוּרָה שֶׁל תַּפּוּחִים, וּמְסָרוֹ לְאָרִיס וְהָלַךְ לוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה, וּמָצָא מָלֵא חוֹחִין וְדַרְדַּרִים, הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ, וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, אָמַר הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס. כָּךְ הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לְאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לִרְאוֹת מַה שֶּׁעָשָׂה, וּמְצָאוֹ מַיִם בְּמַיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ נִמְחֶה מִן הַמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל נִמְחֶה מִן הַמַּיִם, דּוֹר הַפְלָגָה, בְּמַיִם, הֵבִיא קַצָּצִים לְקַצְּצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים כט, י): ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב, וְרָאָה שׁוֹשַׁנָּה שֶׁל וֶרֶד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁסִּדְּרוּ יִשְׂרָאֵל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל(שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, יִנָּצֵל הָעוֹלָם.
יוצא, שכנסת ישראל היא השושנה, הקב"ה הריח בה לאחר 26 דורות, ואמר כל העולם הזה שווה בשביל השושנה הזאת, שאמרו נעשה ונשמע.
אם ככה יש לנו מקור במדרש, לענין הזה של השושנים, כי מעמד הר סיני, נקרא בלשון חז"ל, בשם שושנה.
בשו"ת יפה ללב, הוא נותן סיבה נוספת, למה שמים שושנים בבית המדרש.
ישנה גמרא(מסכת סנהדרין ל"ז, א) על הפסוק סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים -(שיר השירים ז-ג) סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות - שאל מין אחד, את רב כהנא, האם מותר לו להתייחד עם אשתו נידה, בבית אחד. אמר לו כן. אמר לו איך יכל להיות אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? אמר לו הקב"ה העיד עלינו סוגה בשושנים – שאנחנו מסוגלים לעמוד בכל הניסיונות והפיתויים.
אם ככה, אומר הספר יפה ללב, היות ועם ישראל מסוגל לעמוד בניסיונות, בלי גדר תיל, כמו שושנים, אז ממילא, כדי לסמל את הענין הזה, אנחנו תולים שושנים בבית המדרש.
סיפר לפני כמה זמן יהודי, סיפור, שקרובת משפחה שלו היא דיאטנית בארה"ב, באה אליה אישה אחת, ששוקלת 180 ק"ג בן פורת יוסף, משקל של שלושה נשים.
אמרה לה הדיאטנית – הסיכוי שבאמת תרזי, מאוד קלוש, אלא אם כן, את מתכוונת ברצינות, כי זה פרויקט לשנים.
לעלות 180 ק"ג זה דבר קל, אבל לרדת את זה, זה כבר סיפור אחר.
היא קיבלה על עצמה את הפרויקט הזה – היא הולכת להרזות!
הם התנו בניהם תנאי – שהיא מתחילה את הדיאטה, אבל ברגע של משבר, כאשר היא מרגישה צורך לאכל, היא מתקשרת אליה.
רבותי, שנתיים עבודה, השילה ממשקלה 60 ק"ג. ירד בן-אדם!
יום אחד, ערב חג השבועות היה, בקהילה שלהם בארה"ב, היה נהוג שכל חג שבועות, מתכנסים כל הקהילה לארוחת בוקר, לאחר תפילת שחרית.
אותה שנה, הגיע תורה של אותה גברת, שהיתה בעיצומה של הדיאטה, היא היתה צריכה לאסוף את כל מוצרי החלב מכל בתי האנשים, ולשים את זה בתוך המקרר של בית הכנסת, ולהתחיל לעצב את השולחן לקראת חג השבועות.
בקיצור, היא נוסעת במכונית שלה, ומאחורה כל העוגות והמעדנים המשובחים, פתאום תקף אותו בולמוס שלא תקף אותה כבר שנתיים, היא החליטה שהיא מסתערת לעבר העוגת קרמשניט, ונותנת בה את עיניה, כמו שאמרו חז"ל – עד שנעשה גל של עצמות J
אבל יש לה סיכום עם הדיאטנית, כשהיא נתקפת בבולמוס, היא מתקשרת אליה.
היא מצלצלת אליה ומספרת לה –"אני נמצאת ברכב מלא עוגות, בדרך לבית הכנסת, אף פעם לא היה לי יצר גדול כזה לאכול, אני חייבת רק עוגה אחת ואני חוזרת לדיאטה!"
אומרת לה הדיאטנית – אין חוזרת, אם את מתחילה, ניגמר הסיפור! תלכי למכולת, תקני כמה ירקות, את תראי זה יעבור לך!
חסה וירקות, מול דובדבנים וקצפת?! J
בקיצור, היא סגרה את הטלפון, ובאה להסתער על העוגה, ואז היא אומרת לעצמה – רגע, הכל יפול ברגע אחד?!
היא מספרת – מה עשיתי? נכנסתי למכולת וקניתי חבילה של נקניק, בירכתי שהכל נהיה בדברו, ואכלתי חצי פרוסה, ובזה הסתיימה כל התאוה לחסל את העוגה!
ברגע שאדם, יש לו את ה - סוגה בשושנים, הוא עומד בניסיונות, ברגע אחד הוא מתפטר מהניסיון.
אומר הספר יפה ללב – אומר עלינו הקב"ה סוגה בשושנים – אתם מסוגלים לעמוד בניסיונות. כדי לציין את הזכות של עם ישראל, בעמידה בניסיונות, לכן מציבים את הענין של השושנים, כמו שאומר המן.
רעיון נוסף, למה מציבים שושנים, אני יביא גם כן בס"ד, בספר יפה ללב, של ר' חיים פלאג'י, הוא כותב – מקשטים את הבית בשושנים, לכבוד תלמידי החכמים שנקראים בשם שושנה. למה?
כתוב ברש"י,על הפסוק(תהילים מה, א) לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת - על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאים כשושנים ומרטיבים מעשים טובים כשושנים.
כותב ר' חיים פלאג'י(מועד לכל חי) – וכל המרבה בשושנים, בחג השבועות, הרי זה משובח, ואף עפ"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. למה?
(אסתר ג, טו) וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה...
אומר ר' חיים פלאג'י – אל תקרא בְּשׁוּשַׁן אלא בְּשׁוֹשַׁן. וְהַדָּת זו התורה, אז היא ניתנה בשוֹשן.
המקור הזה, זה הרי המקור שאומר המן, לתלות את השושנים.
וכן כתוב, שתינתן דת בשושן, אל תקרא בְּשׁוּשַׁן(בשורוק) אלא בְּשׁוֹשַׁן(בחולם) והיינו וְהַדָּת, ניתנה בשושנים.
דבר נפלא נוסף, מופיע בספר של ר' אליהו הכהן מאיזמיר(מדרש תלפיות) – כותב האלשיך הקדוש, על פסוק שמופיע בתורה(פרשת ויצא) -(בראשית ל, יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה..
אומר התרגום יונתן בן-עוזיאל - וְאָזַל רְאוּבֵן בְּיוֹמֵי סִיוָן בִּזְמַן חֲצַד חִיטִין וְאַשְׁכַּח יַבְרוּחִין בְּחַקְלָא וְאַיְיתִי יַתְהוֹם לְלֵאָה אִמֵיהּ וַאֲמַרַת רָחֵל לְלֵאָה הֲבִי כְדוּן לִי מִן יַבְרוּחֵי דִבְרִיךְ
האלשיך הקדוש מביא רמז, שימי קְצִיר חִטִּים זה חודש סיון, כמו שכתוב(שמות לד, כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים
אם ככה יוצא, שהימים של קציר חיטים, הם ימי חג השבועות.
כותב הספר מדרש תלפיות - וביום הזה, כך הוא מביא בשם האלשיך הקדוש, שנתעברה לאה, כדי ללדת את יששכר, היה ליל חג השבועות. למה?
כי הגיע ראובן והביא את הדודאים לאמו, ואז באה רחל, וביקשה את הדודאים.
אומרת לה לאה(בראשית ל, טו) הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי ובשכר זה, יעקב אבינו הגיע לאוהלה של לאה, ובאותו לילה, כותב האלשיך, ליל חג השבועות, נתעברה לאה אמנו ביששכר, והיות ויששכר נולד בלילה הזה בגלל הדודאים, אומר המדרש תלפיות - והדודאים באו ממשפחת השושנים, לכן נהגו לציין את השושנים בכותלי בית המדרש, זכר לזה שנולד יששכר, שביום הזה התעברה לאה אמנו, לכן נוהגים לתלות את השושנים בבית המדרש.
דבר נוסף, מביא צרור המור, שהדודאים האלה, לא שייכים למשפחת השושנים. הדודאים האלה הם עץ ייחודי, שמי שעוקר אותו מהשורש, מת במקום!
היות והם מעניקים חיים, ככה כתוב בכמה וכמה מקומות בחז"ל, שהדודאים כשאתה פותח אותם, השורש שלהם הוא בצורת אדם, אז אדם שעוקר אותם, מת במקום.
ראובן הלך בימי קציר חיטים, וקשר את החמור שלו אל העץ, והלך לטפל בכמה דברים. בינתיים, ניסה החמור ללכת, ובניסיונות ללכת, הוא עקר את עץ הדודאים, באותו רגע, החמור מת.
ראובן חוזר בחזרה, ורואה חמור מת, ודודאים עקורים. אמר נביא את זה לאמא.
יוצא, שממה לאה התעברה? מהחמור שמת.
אומר הספר צרור המור – זה מה שברך אותו יעקב אבינו - יִשָׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרָם – יששכר נולד, בזכות החמור של ראובן שמת.
יוצא, שכל הפעולה הזאת, כדי לזכור, עפ"י מה שכותב לנו המדרש תלפיות, שיששכר עמוד התורה והוא נולד בלילה הזה, לכן תולים שושנים בפתח בית המדרש.
כיסינו את הענין של השושנים, וכיסינו את הענין של התפוחים, אנחנו רוצים ללכת לעוד מנהג, שמביא הרמ"א – לשטוח עשבים בבית המדרש, והשאלה היא – מה מונח כאן בעשבים, מה מונח כאן בענין הזה.
בואו נראה שתים-שלושה פירושים על עשבים, ובע"ה אחרי זה עוד שתים-שלשה פירושים על אילנות, ואחרי זה בע"ה, נגיע אל עיקרו של השיעור :
התשובה למה שוטחים דוקא עשבים, אומרים רבותינו – כיון שבשעה שמשה רבינו, עלה להר סיני, מזהירה התורה(שמות לד, ג) גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא.
למה התורה צריכה להזהיר, שהצאן והבקר לא יעלו?
אומרים רבותינו, שכל הר סיני היה מעוטר בעשב טוב למרעה, ולכן גם משה רבינו, תחילת הפעולה שלו, שהקב"ה נגלה אליו בסנה, איפה זה כתוב?
(שמות ג, א) וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה...
אומרים המפרשים שם – תדע לך, שכל המדבר כולו, לא היה בו שום דבר, לא גדל בו כלום, הכל היה יבש, אבל המקום היחידי שפרח, היה הר האלוקים - הר סיני, והיות וכך, לכן מציינים את המעמד הזה של הר סיני, בעשבים ששוטחים בהר סיני.
דבר נוסף שאומרים רבותינו, למה דוקא עשב – היות והעשבים נבראו ביום השלישי, והיות וכך זו הסיבה שאנחנו שוטחים עשבים בבית המדרש, כי כתוב בפסוק(בראשית א, יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע..
אז הדשא הזה, זה העשבים בבית המדרש.
בספר מילין חדתין, הוא מביא ביאור מאוד יפה, בשם החידושי הרי"ם מגור, לטעם של שטיחת העשבים בבית המדרש – לפי שבאותו יום, הטמינו את משה רבינו בתוך היאור.
משה רבינו, נולד ב-ז' באדר, המתינו שלושה ירחים, שנאמר(שמות ב, ב) וַֽתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִֽים.
מתי הסתיימו שלושת הירחים האלה?
ב-ו' בסיון, ומלאכי השרת אמרו – ריבונו של עולם, מי שעתיד לתת את התורה ביום זה לבניך, אתה כביכל מפקיר אותו?!
אז הביא הקב"ה את בתיה בת פרעה, והיא משתה אותו מן המים.
הסמל לזה, ששמו את משה רבינו בתוך היאור, ב– ו' בסיון, וביאור יש רק עשבים, אמר החידושי הרי"ם, לכן שוטחים עשבים בבית המדרש.
עפ"י הביאור הזה, מביא הספר מטעמים, דבר נפלא ביותר – אם החידושי הרי"ם כותב, שזו הסיבה ששוטחים עשבים, אני רוצה להוסיף על זה- לכן אוכלים גם מאכלי חלב, כיון שבאותו היום, שבתיה בת פרעה הוציאה אותו מתוך היאור, מה היא עשתה?
היא הלכה וסיבבה אותו, אצל כל המצריות כדי שיתנו לו לאכל, אבל הוא סירב לאכל.
אז זכר לזה שמשה רבינו לא אכל מאף מצרית, אנחנו נוהגים לאכל מאכלי חלב.
ישנם עוד כמה וכמה סיבות, לא ניכנס לזה, רק נביא עוד רעיון נפלא נוסף :
חלק מהמפרשים אומרים, שלא שוטחים שושנים ולא עשבים, אלא צריך לשטוח אילנות ממש.
מה פתאום אילנות?
אז חלק מהמפרשים אומרים – היות והגמרא(מסכת ראש השנה ט"ז, א) - בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון...
אומרים המפרשים – בפסח, יש לך תפילת הטל, אתה מתפלל שהקב"ה יוריד טל על העולם, ויביא ברכה על הפירות. בחג הסוכות, אתה מתפלל על הגשם. הגשם, גם הוא מביא ברכה. אז יש לך סיבה לכל דבר ודבר.
בחג השבועות, אין לך תפילה, אז איך תזכור שנידונים על פירות האילן?
לכן ציוו להציב בבית המדרש אילנות, ואז תזכור, שבחג העצרת נידונים על פירות האילן, וכל אדם ראוי לו להתפלל, שפירות האילן יצליחו.
ביאור נוסף אומרים רבותינו, על שטיחת האילנות בבית המדרש, הוא הפסוק שמדבר על ענין מעמד הר סיני, אומרים חז"ל(תהילים כט, א) הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז... קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים – לכן שמים את האילנות בבית המדרש, כדי לסמל את הענין של קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים.
לאור הדברים האלה, לאחר הסיכום הזה, נחזור למה שאמרנו, יש לנו שטיחת עשבים, שטיחת אתרוגים או תפוחים, יש לנו שושנים ויש לנו גם אילנות, כל אחד כמנהגו ונחזור ונאמר, שהגאון מוילנה אומר, ששום דבר לא שמים, כי הכל זה חוקות הגויים, אבל הרבה חולקים עליו ואומרים, אדרבא, הגויים לקחו את זה מאיתנו ולא אנחנו מהם, אז אין שום סיבה, לאיסור של חוקות הגוי, לכן כל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
אנחנו רק רוצים לשאול שאלה אחת – גם בפרשת יתרו וגם בפרשת ואתחנן, מדבר התורה על מעמד הר סיני.
אנחנו בע"ה ביום שישי יהיה ר"ח סיוון, ואז אנחנו נהיה שלושה חודשים מראש השנה, שני שלישים מהשנה מאחורינו, ובע"ה עוד שלושה חודשים, כבר מתחילים לומר סליחות.
בעוד ארבעה חודשים שוב ראש השנה בס"ד.
בראש השנה, בסדר השופרות, אנחנו אומרים – אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ ונגלית עליהם בערפלי טוהר, גם כל העולם כולו חל מפניך ובריאות בראשית חרדו ממךָ בהגלותך מלכינו על הר סיני, ללמד לעמך תורה ומצוות ותשמיעם את הוד קולך ובדברות קדשך בליבות אש בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת, ככתוב בתורתך(פרשת יתרו) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. עד כאן פסוקים שאומרים אותם, בסדר השופרות.
בפרשת ואתחנן, מזהירה אותנו התורה -(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל:(יב) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל:(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים...(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי.
שואלים חז"ל – על מה מדברים? על קולות וברקים וענן כבד על ההר, ואש בוערת עד לב השמים.
בשום מקום לא מוזכר, שהר סיני היה בו פרחים, והיה בו ריח טוב, והיה בו שושנים וריח של תפוחים, שום דבר לא.
מה נצטווית להביא לילדים שלך? קולות וברקים..ערפל..קול שופר הולך וחזק - זה מה שאתה צריך להעביר לילדך.
אומר הרמב"ן - רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים."רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם".
שום תזכורת לענין של העשבים, שום תזכורת לענין של השושנים, מוזכר רק דבר אחד – קולות וברקים ואש בוערת עד לב השמים.
רבותי, איפה כל הענין של קולות וברקים, במעמד הר סיני?
בע"ה, ביום רביעי הבא, נתפלל כותיקין, ולא נעשה שום דבר, לא קולות ולא ברקים ולא אש, שום דבר לא.
בית הכנסת מקושט בפרחים, אם זה שושנים, או כל מין של עץ, אבל שום קולות ושום ברקים.
איזה קולות ואיזה ברקים, על מה בדיוק מדובר? למה אין שום זכר, לא לקולות ולא לברקים, הרי זה מה שנצטווינו לזכור!
בא הרמ"א ואומר לך – תדע לך, באים היהודים וקושרים על התקרה שושנים, אתרוגים... מה מונח כאן בכל היסוד הזה?
בשביל להבין יסודם של דברים, צריכים לשאול עוד כמה שאלות, ולהציב באמצעות זה, את יסודם של דברים :
השאלה הראשונה, שאנחנו רוצים להציב, היא מדברי גמרא(פסחים ס"ח, ב) - דתניא ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי''ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש וא''ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר(דברים טז-ח) עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר(במדבר כט-לה) עצרת תהיה לכם ר' אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. א''ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם.
רבותי, עצרת זו הפסגה של החגים, הפסגה של הרוחניות.
אילו היו שואלים אותנו – תגיד, באיזה מן החגים, אפשר לא לאכל ולא לשתות?
הייתי אומר – תשמע, חג השבועות זה הזמן הכי טוב. אתה בין כה ער כל הלילה, אתה גומר את התפילה, מגיע בשמונה, הולך לישון שש שעות, להחזיק מעמד מהצהריים עד שמונה בערב, לא קורה כלום.
ממשיכה הגמרא ואומרת - מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי עצרת יום שניתנה בו תורה פוריא ימי משתה ושמחה כתיב מעלי יומא דכיפורי דתני חייא בר רב מדפתי(ויקרא כג-לב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי
רבותי, לשני דברים הוא מביא פסוק – על פורים – ימי משתה ושמחה, על יום הכיפורים – ועניתם את נפשותיכם. על חג השבועות אין פסוק – חג העצרת, יום מתן תורה. כך הוא מביא.
אז מה אם זה יום מתן תורה? כל דבר אחר, אתה מביא פסוק, זה בסדר גמור, כאן הוא לא מביא שום פסוק.
שאלה נוספת שאני רוצה לשאול, לאור הדברים הללו – בפרשת משפטים, אומרת התורה(כד, יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו
מי זה אצילי בני ישראל?
אומר רש"י- ואל אצילי.הם נדב ואביהוא והזקנים.
72 אנשים שמוזמנים לעלות להר סיני, הם נקראים אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. למה הם אכלו ושתו, אחרי מעמד הר סיני?
אומר רש"י - לא שלח ידו. מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד: ויחזו את האלהים. היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה.
הדבר הזה הוא פלא, כל עם ישראל לא אכלו ולא שתו, הם היחידים וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו. ה-72, שנקראים בתורה אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הם אוכלים בחג השבועות? מה קרה כאן? מה מונח כאן בענין הזה?
כדי להבין את יסודם של דברים, נוכל אולי בס"ד, לבאר רק עוד נקודה אחת :
רבותינו אומרים, שבכל החגים יש חטאת בקרבנות, אבל החג היחיד שאין חטאת, זה חג השבועות. למה?
אומר הירושלמי – אם אתם מקבלים על עצמכם עול תורה, אומר הקב"ה – אני מעלה עליכם כאילו לא חטאתם מעולם.
בא הקדושת לוי מברדיצ'וב ואומר – תשמע, חז"ל אומרים, בחג השבועות כלולים כל המועדים כולם. למה?
מצד אחד, זה כולל את הענין של ראש השנה, כי במעמד הר סיני נשמע קול שופר.
זה כולל את חג הסוכות, כי הקב"ה כפה עליהם הר כגיגית.
זה כולל את חג הפסח, כי ידוע לכולם מה שהרמב"ן אומר, שהימים שבין פסח לעצרת, הם ימי חול המועד, אז ממילא, רק חג אחד לא נמצא כאן. איזה?
יום הכיפורים. איפה יום הכיפורים וחג השבועות?
הרי אם תאמר, שמר בריה דרבינא לא היה אוכל ביום כיפור, אז היית אומר – הנה, הוא גם לא אוכל בחג השבועות, אבל זה בדיוק להיפך – כל השנה כולה הוא היה צם, חוץ משבועות, אז מה מונח כאן?
אומר הקדושת לוי מברדיצ'וב – זה מה שכתוב כאן, שאין חטאת בחג השבועות, למה?
כי מי שמקבל על עצמו עול תורה, מוחלים לו על כל עוונותיו.
אם ככה, תבין טוב מאוד – כאן, במחילת העוונות שלא כתוב חטאת, מוזכר גם יום הכיפורים.
רבותי, אני רוצה לעמוד על הנקודה, ולהתחיל לקשור קצוות :
בספר מעין המועד, בחג השבועות, הוא שואל שאלה – כשבן-אדם מתחתן, הוא עושה את זה ברוב עם הדרת מלך, 500 איש, מזמין אולם, על מה החגיגה הגדולה?
הרי בסכ"ה, כשבן אדם מתחתן, הוא לוקח על עצמו עול עצום, מעכשיו הוא לקח על עצמו את האחריות לזון ולפרנס את אשתו, אחרי זה צריך לרכוש בית, לגדל משפחה, מה השמחה הגדולה?!
כל אחד מבין, שהחגיגה היא לא על נטילת העול, אלא על כמה אתה מרוצה שזכית להקים בית, אתה לא מרוצה לבד, אלא אתה לוקח את כל המשפחה שלך והחברים, 500 איש, ואומר – רבותי, זכיתי! אני יודע שלקחתי על עצמי עול, אבל אף אחד לא עוסק בעול הזה, אלא בזכות שיש לי להקים בית!
חולפת שנה, חולפים שנתיים, בני אדם חוגגים יום נישואין – כל אחד לפי דרגתו.
יש אחד שאשתו הכינה לו מרק נוסף, יש אנשים שיוצאים למסעדה, יש אנשים שנוסעים לכותל המערבי, כל אחד ואחד בדרכו בקודש, אבל כולם מציינים את הענין של יום נישואין.
רבותי, מה מציינים ביום הנישואין? על מה אתה מדבר בלילה עם רעייתך, אחרי שנה של נישואין?
על החוויות של החתונה. מעלים זיכרונות.
האם מישהו מעלה בזיכרון את מה שחז"ל אמרו, שאין כתובה בלי תגרה – את זוכרת את העקשן שהיה לפני החופה בין אבא שלי לאבא שלך, איזה רב יקבל איזה ברכה? זה לא הדיון. מעלים זיכרונות על הדברים היפים שהיו בחתונה, איזה יופי היו הפרחים וכו'.
באים רבותינו ואומרים – בכל שנה ושנה, בתאריך ו' בסיון, חוזר ומתחדש יום החתונה שלך עם הקב"ה. הרי מעמד הר סיני, היה יום החופה, את כל דיני החופה לומדים ממעמד הר סיני, אז הקב"ה אומר וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוא לקח אותנו, כמו שכתוב בפסוק(שמות יט, ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ...
אנחנו נחשבים הרעיה והקב"ה לאדון, אז מה המצב, לאיפה אנחנו מגיעים?
אנחנו מגיעים לחיבור מוחלט של זוג, כביכל אנחנו והקב"ה ביחד. מגיע יום ו' בסיון, כביכל יום נישואין.
ישנם הרבה אנשים, שלא חוגגים יום נישואין. למה לא?
כי מבחינתם, יום הנישואין זה טרגדיה, אין להם מה לחגוג, הם היו מעדיפים לשכוח את זה.
ישנם אנשים שעושים חתונת הכסף כעבור חמש שנים.
אומרים לו – איך חמש שנים? חתונת הכס עושים אחרי 25 שנה?!
הוא אומר להם – נכון, אבל קושי השעבוד השלים J
אבל רובם של בני אדם, חוגגים יום נישואין. אתה לא מתמודד עכשיו עם הקשיים, אתה מתמודד עם השמחה, שזכית להכיר את אשתך ולחיות איתה, זו השמחה של יום השנה.
רבותי, בחג השבועות, חוזר מחדש יום הנישואין שלנו, עם הקב"ה. ביום הנישואין הזה, אומרים לנו חז"ל, שאתה צריך להראות שאתה מרוצה מהחתונה.
ישנם אנשים, שאם היו מגיעים למה שאמרנו באגדה של פסח - אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, היו מוכנים לעצור כאן.
אם אתה רוצה להוכיח, שאתה מרוצה מהנישואין שלך עם הקב"ה, אתה מרוצה מהחתונה הזאת, אתה מרוצה מהענין הזה של קבלת התורה.
רבותי, עפ"י זה נוכל להבין דבר נפלא, שראיתי הבוקר בכתב סופר בפרשת משפטים :
שואל הרמב"ן – מפני מה אכלו נדב ואביהוא ושבעים זקנים? וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו מה הם אכלו?
ואומר – הם אכלו משמחת החתונה שלנו עם הקב"ה!
בשעה שהקב"ה שאל את שלמה המלך – מה תבקש? ואמר לו – חכמה אני מבקש.
אמר לו הקב"ה – אתן לך את הכל.
קם בבוקר וידע את הכל. מה עשה שלמה? הולך ומקריב קרבנות, שלמים, להקב"ה.
חז"ל אומרים – מכאן שעושים סעודה לגומרה של תורה.
עכשיו לא זוכרים לא את הקולות, לא את הלפידים ולא את האש, זוכרים דבר אחד – את הקישוטים, זוכרים את הפרחים, את השושנים.
מה אתה מעלה ביום הזה??
את הדברים היפים! להראות עד כמה אתה שמח בקבלת התורה!(רמב"ן).
אומר הכתב סופר, דבר נפלא ביותר- וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו – אומר הרמב"ן – אכלו ושתו ושמחו, בשמחת החתונה של הקב"ה, הקב"ה התחתן איתנו.
אבל כתוב שהאלוקים רצה להרוג אותם וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו - אכלו מתוך מבט קר. מה זאת אומרת רצה להרוג אותם?
אומר הכתב סופר פשט חדש לגמרי בגמרא :
עם ישראל לא היה בשמחה כזאת, כמו שהיו נדב ואביהוא ושבעים זקנים. למה?
כי הם עברו תהליך של – כפה עליהם הר כגיגית, כי עם ישראל לא רצה לקבל את התורה שבעל-פה, היו צריכים לכפות עליהם הר כגיגית.
אדם שכופים עליו הר כגיגית, אין לו תיאבון לאכל.
נדב ואביהוא ושבעים זקנים, כל כך שמחו, עד שהקב"ה לא כפה עליהם הר כגיגית. למה?
כי הם לא צריכים את זה. כל הכפייה היתה, כי לא רצו לקבל את התורה שבעל-פה, אז הם לא אכלו ושתו.
לכן, אנחנו צריכים להראות, עד כמה אנחנו שמחים.
אומרת הגמרא – שלושה תאריכים מר בריה דרבינא, היה אוכל בהם מתי?
עצרת, ערב יום הכיפורים ופורים.
אומר הגאון מוילנה – שלושת התאריכים של קבלת התורה :
חג השבועות – קבלת שתי לוחות.
ערב יום הכיפורים – קבלת לוחות שניות.
פורים – קיבלו את התורה מאהבה.
מתי שמחים, שואל הגאון מוילנה? בימים של קבלת התורה.
ישנם אנשים, שקבלת התורה זה לא חגיגה אצלהם, אלא זה עינוי בשבילם.
אם אתה רוצה להראות את שמחת קבלת התורה, איפה זה בא לידי ביטוי?
זה בא לידי ביטוי, בכך שאוכלים ושותים.
אומר המהר"ל, בביאורי אגדות שלו על מסכת שבת – אומרים חז"ל קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים, מתי?
אומרים חז"ל – בימי הפורים.
אז זה היה בכפיה, עכשיו זה באהבה.
שואל המהר"ל – מאיפה יודעים שזה היה באהבה?
פשוט מאוד – אם כתוב שמרדכי הוסיף קריאת מגילה, מתנות לאביונים ומשלוחי מנות, אדם שרוצה לברוח, לא מוסיף עוד מצוות. מה הוא עשה?
הוסיף מצוות בגלל סיבה אחת – להראות שאתה מעונין בדבר.
אומר האלשיך הקדוש, בביאור שמופיע בפסוק בספר משלי(א, ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
המצוות הם כמו ענק על הצוואר, כמו כתר על הראש.
מביא האלשיך הקדוש, דבר שהיה נהוג בבתי כלא פעם, שאסירים שנכנסים לכלא, קושרים את הידיים שלהם באזיקים, והיו שמים להם משקולות בשתי צדדים, כל צד עשרים קילו, כדי שלא יהיה להם כוח להרים את הידיים.
אומר האלשיך, שפעם אחד השרים נקלע למקום כזה, כנראה שגם אז היה מקומם שם, עם הזמן באו חברים מהממשלה לבקר אותו.
אמר להם – אני יודע שעשיתי טעויות, אבל תעשו לי טובה, רק תסירו ממני את הכדורי ברזל האלה.
אמרו לו – אי אפשר, הכל מתועד, יש מצלמות בכל מקום!
אמר להם – אל תסירו, אלא תמירו את זה בדבר אחר! במקום כדורי ברזל, תשימו כדורי פלסטיק! זה ישקול גרמים בודדים, אני ירים יוריד, במצלמות ימשיכו לראות, תשלמו למי שצריך ותסדרו את העניינים!
וכך היה...
אומר האלשיך הקדוש – עכשיו בואו ניקח דוגמא נוספת – כלה נכנסה לבית של עשירים מופלגים, באה חמותה ואמרה לה – ''כלתי היקרה, אני לא יודעת איזה זהב את רוצה בתור מתנה לאירוסין עם בני, אני אתן לך כרטיס אשראי, תקני מה שתרצי! עד רבע מיליון שקל, הכרטיס אשראי לא מצפצף!
הלכה לחנות יוקרה, ומדדה תליון מזהב לצוואר, שמשקלו 700 גרם! לקחה גם ליד, גם לאזנים, בקיצור עשו לה חשבון, יצא מאה שמונים אלף ₪.
בסדר, ב"ה מגהץ את הויזה, הכל עובר, עוטפים לה את זה יפה ובאה לצאת...
לפני שהיא יוצאת, קוראת לעברה לקוחה בחנות ואומרת לה – תסלחי לי חמודה, בת כמה את?
אמרה לה – בת 21.
אמרה לה הלקוחה – בגיל הזה לא קונים תכשיטים כאלה, את נערה צעירה, 700 גרם על הצוואר, בקצב הזה עוד 20 שנה, את עם הצוואר למטה. תיקחי שרשרת יהלומים ב50 אלף דולר שוקל חצי משקל ואת מסודרת. בעוד שנה בע"ה יהיה לך ילד, רק הוא שוקל 3 קילו, את צריכה לחשוב על הכל...
כותב האלשיך הקדוש – תכשיטים לא שוקלים, כמה שהם שוקלים יותר, אתה לא מרגיש, אבל אזיקים, כל אחד מנסה להוריד מהיד.
אומר לנו שלמה המלך כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ, בֹא נראה, חג השבועות מגיע, מה תעשה בחג השבועות, מאיפה נדע שיום הנישואין שלך עם הקב"ה, אתה חוגג את זה באמת, אם תביא לקב"ה מתנה, שבשנה שעברה לא עשית...
מה זה יום נישואין?
הולך הבעל ומביא לאשתו משהו שישמח אותה – הנה קניתי לך מתנה! כל אחד לפי דרגתו.
אתה מגיע ליום הנישואין כדי להוכיח שהיום הזה חשוב ומרוצה לפניך.
עד עכשיו לא למדתי משניות, היום אני מבטיח לך, כל יום שתי משניות. עד היום לא אמרתי תהילים כל יום, מהיום אני מבטיח לך, חמישה פרקי תהילים כל יום – תביא לו מתנה, שידע שהיום הזה רצוי לפניך, כמו שאומר – מרדכי ואסתר קיבלו את התורה מאהבה. מאיפה אנחנו יודעים?
כי מרדכי היהודי, הוסיף על זה את הענין של קריאת מגילה, את ענין המתנות לאביונים, ולכן הימים האלה הפכו לימי משתה ושמחה.
אומר המהר"ל – ימי משתה ושמחה למה?
כדי להראות עד כמה אתה מחבב את קבלת התורה, ולכן לא זוכרים לא את הקולות ולא את הברקים, כל מה שנשאר לנו, זה אתרוגים ותפוחים וורדים ושושנים, כדי לזכור את היום הנפלא הזה, שהקב"ה הסכים להקים איתנו את הבית ובחר בנו מכל העמים.
כותב השל"ה הקדוש, שיום חג השבועות, הוא יום הדין על תורה, שכל אחד ואחד יזכה, שהקב"ה יתן לו חלק בתורה, יתן לנו נחת מיוצאי חלצינו ונזכה בקרוב ממש, לבנין הבית השלישי במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.