איגרת
פניה חדה
הבחירה החופשית
דבר נפלא, הבחירה החופשית. ההפך ממנה זוהי הכפיה.
האם באמת כולנו פועלים על פי הבחירה החופשית.
נער במאה שערים נולד למשפחה חרדית. מרגע לידתו הכל כפוי עליו. גן ילדים, תלמוד תורה, ישיבה ואפילו הכלה והחתונה. הכל ברור מראש ללא סטיות, אף ילדיו הולכים בדרכו, כי נולדו בבית חרדי.
הם מוגבלים מאד. במלבושים כהים וארוכים, מאכלים כשרים, לא ללכת לקניונים ולחופים מעורבים. ללא טלויזיה סרטים ואינטרנט, הפרדה בין גברים ונשים לא לדבר לא להסתכל, שבת וחגים כלואים בבתים. הגברים שקועים שעות רבות בלימוד תורה ובעסק התפילה הנשים עובדות ומטפלות בילדים.
חיים ללא בחירה חופשית, עם הגבלות עצומות, כמעט בלי אפשרות להתנתקות.
מגבילים את עצמם ואת ילדיהם באין סוף הגבלות והם עוד קוראים לחילונים להצטרף לחיות כמוהם.
הפלא הגדול והלא מובן, שהם שמחים.
איך אפשר לחיות כך ולשמוח?
החילוני חופשי לבחור את דרכו, ואם ירצה יכול להיכנס לבית כנסת ולהתפלל. יכול לאכול כשר ולא כשר, לא לנסוע בשבת ועוד, הכל לפי בחירתו החופשית.
אך נבדוק נתון מוסכם.
הנער במאה שערים חרדי כי נולד בבית חרדי. אילו היה נולד למשפחה חילונית, הרוב המוחלט של הסיכויים שהיה נשאר חילוני. אילו החילוני מהקיבוץ היה נולד בבית דתי חרדי רוב הסיכויים שהיה נשאר חרדי.
לפי הנתון הזה רואים שהגורם המרכזי שקבע אם אני ואתה נהיה דתיים או חילונים זה הגורל שקבע איפה ניוולד.
ההחלטה הגורלית ביותר לאופי חיי נקבעה בעל כורחי בלי שתהיה לי אפשרות לבחירה חופשית.
ישנם אנשים שמחים ויש פחות. אבל ילדים שמחים יותר ממבוגרים, תינוק שמח על כל תשומת לב ועל כל סוכריה. ופעמים שוכב בעריסה משחק עם עצמו וצוחק ושמח.
לכאורה פלא גדול.
התינוק מאד מוגבל. אינו יכול ללכת או לדבר לוקחים אותו לאן שרוצים, מלבישים אותו מה שרוצים ומתי שרוצים שקט סותמים לו את הפה במוצץ. ההורים קובעים לו כמעט הכל, ואין לו חופש בחירה.
הפלא הגדול שהוא שמח.
נעלה השערה אמנם מוזרה אבל מתבקשת. יתכן אולי לומר שחופש הבחירה הינו דבר לא טוב או לא משמח.
אפשר לראות את ההנחה הזאת.
בחתונה מברכים שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.
מבקשים שה' ישמח את החתן כמו ששמחו אדם וחווה.
מה המיוחד באדם וחווה שהיו שמחים כל כך אחד בשני?
התשובה פשוטה. הם היו לבד בעולם. לאדם לא היה נשים לבחור מתוכם את אשתו וכן האשה והם בעצם התחתנו בלי בחירה, כי זה מה שיש.
הפלא הגדול שהם סמל השמחה של זוג אוהבים.
כיום אדם נכנס לחנות עם מבחר ענק 30 מצלמות. יקח לו שעות לבחור. לאחר שיצא עם המצלמה, מיד יעלה במחשבתו, אולי הייתי צריך לקנות מצלמה אחרת, רואה מצלמה אצל חברו ומחשב של מי יותר טובה. הדשא של השכן יותר ירוק.
ברוסיה לפני 40 שנה נכנס אדם לחנות לקנות מצלה. יש רק אחת. קנה ויצא שמח. וכן כולם עם אותה מצלמה שמחים ומאושרים עד שסיפרו להם שבאמריקה יש מבחר מצלמות יותר טובות. השמחה נעלמה.
שאלנו איך הדתיים חיים בלי בחירה חופשית ועוד שמחים.
אדם שילם סכום יפה ונכנס לאולם קונצרטים ויושב בכסאו. איתו באולם יושבים עוד אלף אנשים. והקונצרט עומד להתחיל. נועלים את הדלתות אין יוצא ואין בא, כולם יושבים בדממה ללא חריקת כיסא וללא טלפון וללא טיולים באולם. המוזיקה מנגנת.
האם אין להם בחירה חופשית?
ודאי שיש להם בחירה חופשית. הם בחרו לשבת מרותקים לכסא במשך שעה וחצי בשקט בלי לזוז ובלי להשתעל וכו', כדי לזכות לחוויה של שמיעת מוזיקה עם כל הדקויות והכלים המרכיבים יצירה סימפונית מרגשת.
החרדים מממשים את זכות הבחירה החופשית, ובוחרים לכבול את עצמם בכל ההגבלות שכתבנו כדי לזכות לחוויה של התחברות עם בורא עולם שהיא מהנה ועשירה בתוכן ותכלית הרבה מעבר לחווית שמיעת מוזיקה.
אך יש עוד הבדלים.
אדם יצא מאולם הקונצרטים לרחוב גמר את החוויה המוזיקלית. יהודי כל חייו עם ה', שיוויתי ה' לנגדי תמיד.
מי נהנה ביותר מהקונצרט?
הנגנים נהנים יותר מהקהל. הם מבינים ורגישים לדקויות הנגנה, הם יוצרים את המוזיקה והם לא שילמו כניסה ועוד יקבלו משכורת.
יהודי הוא כלי מרכזי בקונצרט תכלית הבריאה. אשירה לה' בחיי. אנחנו הנגנים והמשוררים לפני ה'. אנו יוצרים את הכלים ומנגנים ומשוררים ועוד זוכים לשכר בעולם הזה ובבא.
אך האמת שחרדי אין לו בחירה, כי החי ומכיר את האמת מבין שיש רק אמת אחת והוא אינו יכול לחיות בשקר על כן אין שתי אפשרויות ואין לו בחירה.
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.