בס"ד
פרשת חֹקת – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת חֹקת שנת תשע"ד.
אנחנו נעסוק היום, בע"ה בשיעור, בנושא חטא מי מריבה.
לפני שניכנס לחטא מי מריבה, הייתי רוצה להקריא את הפסוקים שהתורה עוסקת, בחטא מי מריבה ולהסביר אותם אחת לאחת :
(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם
התורה מספרת לנו בעצם, מה הביא להיעדר של הבאר, מה קרה שפתאום עם ישראל צמא למים.
לאחר שעם ישראל זכה לבארה של מרים, לכאורה, לא היתה צריכה להיות סיבה כזאת, שלא יהיה מים לעדה, אבל הסיבה לכך היתה, בגלל פטירתה של מרים, כי הגמרא(תענית ט, א) אומרת - ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר(במדבר כ-א) ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, אף עפ"י שהגמרא(מסכת בבא-מציעא) אומרת שמה שזכינו, גם למן, גם לעננים וגם לבאר, הכל שייך לאברהם אבינו, אבל עם כל זאת, אומרים חז"ל, שחזרה הזכות לכך, בזכות שלושת הרועים – משה אהרון ומרים.
ברגע שמרים הסתלקה מהעולם, הסתלק הבאר, למה דוקא כשהיא הסתלקה, הסתלק הבאר?
כותב הכלי יקר כאן במקום, שזה היה העונש לעם ישראל. למה?
כותב הכלי יקר - ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר ויבכו אותם בני ישראל וכאן לא נאמר ויבכו אותה ונאמר ותמת שם ותקבר שם, כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל ע"כ נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים.
אומר כאן הכלי יקר, זה שהמים נעדרו, היה עונש, על כך שלא הספידו את מרים הנביאה כמו שצריך.
אני אומר לכם את האמת, ראיתי מדרש שמופיע גם בפרשת חֹקת, וגם בפרשת מסעי, שניהם בילקוט שמעוני, ואני לא מבין מה כתוב במדרש, לגבי הפטירה של מרים. למי שיהיה פשט בענין, אני יודה לו מאוד.
אני אקריא מה שכתוב, וננסה להבין מה שהולך כאן :
את השאלה ראיתי באיזשהו ספר, הוא שואל שאלה אחרת לגמרי, ואני לא מבין למה הוא לא מעיר את הערה, שלכאורה, היא פשוטה מאוד.
כותב הכלי יקר כאן, שזה היה העונש לעם ישראל, על זה שהם לא הספידו את מרים כמו שצריך.
המדרש אומר, שאף אחד לא היה בהלוויה, של מרים הנביאה. שתיים טיפלו בקבורתה, ובמקום אחר כתוב, שטיפלו בה ארבעה.
כתוב שמשה רבינו נטל את האלונקה מצד הראש, ואהרון הכהן נטל את האלונקה מצד הרגל, ושניהם התעסקו בקבורה שלה.
במקום אחר כתוב, שגם בניו של אהרון טיפלו בקבורתה, אז יש לנו ארבעה, ואף אחד מבני ישראל לא היה בקבורתה.
כך אומר המדרש, פלא מופלא.
השאלה שראיתי, ששואל המדרש – איך היה מותר לאהרון הכהן, לטפל בקבורתה של מרים הנביאה? ועפ"י המדרש שאומר, שאהרון ובניו טיפלו, אז איך יכל להיות שלאהרון ולבניו מותר להיטמא? זאת השאלה שמצאתי בספר מגדים חדשים.
התשובה שהוא מתרץ היא – שמרים היתה מת מצוה, וכיון שלא היה מי שיטפל בקבורתה, אז אהרון ובניו טיפלו.
אני ברשותכם רוצה להקריא שתי מדרשים :
ילקוט שמעוני(פרשת מסעי אות תשפ"ז) – כיון שמת אהרון ונתעלה מהם, ירדו משה ואלעזר והיו כל ישראל עומדים וחרדים ומצפים לראותו, מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וחזר השטן בניהם והרגיש את כל ישראל על משה ואלעזר. תפסום כל ישראל ואמרו – היכן הוא אהרון? אמר משה רבינו – גנזו הקב"ה לחיי העולם הבא. אמרו אין אנחנו מאמינים לך, שמא דבר שלא כהוגן אמר לך, וכנסת עליו מיתה. ביקשו כל ישראל לסקול את משה ואת אלעזר. מיד אמר הקב"ה למלאכי השרת – הגביהו מיטתו של אהרון אהבי ברומו של עולם, כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר.
הגביהו מלאכי השרת את מיטתו של אהרון, והקב"ה הולך לפני המיטה ומספיד עליו, ומלאכי השרת עונים אחריו – תורת אמת היתה בפיהו. כיון שראו ישראל מיטתו ברומו של עולם, והקב"ה ומלאכי השרת מספידים אותו, מיד עמדו כל ישראל, מגדולם ועד קטנם, וספדו עליו מספד גדול ובכו עליו בכיה גדולה, שנאמר(במדבר כ, כט) וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בֹא וראה כבודו ושבחו של אהרון הצדיק, שכל באי עולם בוכין אותו. עד כאן, הקטע הראשון שמופיע במדרש, על פטירתו של אהרון הכהן.
אומר המדרש – אבל כשמתה מרים, לא ספדוהָ ולא קברוהָ, אלא משה בראש ואהרון ברגל, והלכו וקברוהָ.
אני לא כל-כך מתפלא, על זה שלא הספידו אותה. למאן דאמר, שזה היה ראש חודש ניסן, אז לא מספידים, וחוץ מזה, כל חודש ניסן לא מספידים. אז על זה אין לי שאלה, הם קיימו את ההלכה כמו שצריך.
אבל אומר המדרש – לא הספידוהָ ולא קברוהָ.
שואל הספר מגדים חדשים – אני לא מבין, איך היה מותר לאהרון הכהן, להתעסק בקבורה?
דעה אחת הוא אומר – היות ואף אחד לא היה בקבורה הזאת, אז יש כאן דין של מת מצוה, ואם כך, אז לכן אהרון התעסק בקבורה.
דעה שניה, הוא אומר – הגמרא(מסכת בבא-בתרא) אומרת ששישה אנשים מתו, במיתת נשיקה, בניהם אברהם יצחק ויעקב, משה אהרון ומרים. אז הוא רוצה לומר, שמי שמת במיתת נשיקה, הוא לא מטמא, והיות ומרים הנביאה מתה במיתת נשיקה, היה מותר לאהרון הכהן להיטמא לה.
אלה שני התירוצים, שאומר הספר מגדים חדשים.
אף אחד לא כותב, מה הסיבה שאף אחד לא היה בהלוויה, חוץ משניים. איפה בעלה כלב בן-יפונה, איפה הילדים?! רק משה ואהרון טיפלו בקבורה.
ממשיך המדרש ואומר – וכשמתה מרים, לא בא אחד מישראל אצלנו, אלא אני ואהרון ובניו, ועמדנו לפני מיטתה ובכינו עליה וספדנוהָ וקברנוהָ – כך מספר משה רבינו.
ואז שואל משה רבינו – מה יהיה איתי? מי יקבור אותי?
אמר לו הקב"ה – אני אקבור אותך, שנאמר וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא.
אני רוצה להקריא עוד קטע אחד(ילקוט שמעוני, פרשת חֹקת) – דבר אחר, למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל, כמה צדקת היתה, ויצטערו עליה רבים, ויגמלו איתה חסד, כך כיון שמתה מרים ומשה ואהרון עסוקים בה, וישראל מבקשים מים ואין מוצאים, מיד נתכנסו עליהם.
כיון שראה אותם באים, אמר משה אל אהרון – תאמר מה הוא הכינוס הזה?
אמר לו אהרון – לא בני אברהם יצחק ויעקב הם? גמלי חסדים בני גמלי חסדים.
אמר לו משה – אי אתה יודע להרגיש בין כינוס לכינוס. אין זה כינוס של תקנה, אלא כינוס של קלקלה, שאילו היה כינוס של תקנה, היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות ואתה אומר –באים לגמול חסד?!
מיד ליווהו לבית, ששם ישבו שבעה, משה ואהרון, והטיחו כנגדו דברים, שנאמר וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה. כיון שראו משה ואהרון פניהם הזועמות, ברחו לאוהל מועד.
אומר אם ככה, הכלי יקר – היות ולא הספידו את מרים כמו שצריך, זאת היתה הסיבה שהם נענשו, שהבאר הסתלקה, כדי שכולם ידעו להעריך את מרים הנביאה, שבזכותה זכו עם ישראל לבארה של מרים, במשך ארבעים שנה.
מיד אחרי שהיא נפטרה, לא היה מים לעדה לשתות וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' – תן לנו מים!
משה רבינו שואל הקב"ה, מה לעשות - וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.
אלו הפסוקים המדברים, על ענין חטא מי מריבה.
לפני שאני פותח בענין חטא מי מריבה, הייתי ברשותכם רוצה להקדים הקדמה, וההקדמה הזאתי היא חובה. מזכירים אותה בכל פעם שמדברים על אנשים גדולים, ולא סתם הגמרא(מסכת שבת) אומרת את זה – אם ראשונים כמלאכים אנו כבני-אדם, ואם ראשונים כבני-אדם, אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר ור' חנינא בן-דוסא.
אין לנו שום הבנה, אם חז"ל אומרים את זה על אמוראים ראשונים ואחרונים, על אחת כמה וכמה, בין תנאים לאמוראים, לבין תנאים לנביאים, לבין נביאים לאנשי כנסת הגדולה, אין לנו מושג מי אלה האנשים האלה. זה כמו מלאך ובן-אדם. שתיהם מהות אחרת לגמרי.
אומרים לנו רבותינו – דע לך, שאתה הולך לדבר על ראשונים ואחרונים, תבין שההבדל בינם לבינך, זה כמו הבדל בין אדם למלאך.
כשהולכים לדבר על חטא מי מריבה, אסור לפתוח את הפה בכלל. מי אנחנו שיכולים לחוות דעת על משה רבינו?!
אבל היות ואתה רואה, שרבותינו הראשונים והאחרונים, מנסים למצוא מה היה חטא מי מריבה, ורבותינו מביאים כל-כך הרבה דעות, מה היה חטא מי מריבה – תפתחו אברבנאל 11 דעות, תפתחו אור-החיים הקדוש 10 דעות, תפתחו את כל הראשונים והאחרונים, מלאים בדעות מה היה חטא מי מריבה.
אמר המגיד לבית יוסף - אם אתה רואה ריבוי דעות בדבר אחד, זה בא לומר לך יסוד אחד – שהדבר לא ברור. בדבר ברור, אין ריבוי דעות.
חטא אדם הראשון, כולם יודעים מה היה שם, אין ריבוי דעות על מה שהיה שם – הקב"ה אמר לאדם הראשון, לא לאכל מעץ הדעת, והוא אכל מעת הדעת. אין דעה אחרת שאומרת אחרת, בחטא אדם הראשון.
אמנם יש מחלוקת בחז"ל – מה היה העץ, כי התורה לא כותבת, אז הגמרא מביאה כמה דעות – תאנה, גפן, חיטה ובמדרש ישנה עוד דעה, שהיה אתרוג, אבל אין דעות נוספות לגבי החטא, כולם יודעים מה היה החטא.
בנדב ואביהוא, ישנם 10 דעות במה הם חטאו. כתוב בתורה - בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה. אבל למה הכוונה אֵשׁ זָרָה?
מביאים חז"ל במדרשים 10 דעות, אולי אפילו יותר. למה כל-כך הרבה דעות?
אמר לו המגיד – אם החטא הוא דק, הדבר לא נראה.
אם אדם מחזיק משהו בין שתי אצבעותיו, ושואל את הקהל – מה יש לי ביד?
אז אחד יגיד – יש לך שקל, אחד יגיד- שתי שקלים, אחד יגיד – חמישה שקלים, כל האופציות שאתה יכל להגיד במטבע, יגידו. אתה ממרחק לא רואה את זה. אתה רואה משהו מתכתי, אז זה נראה לך כמו מטבע, בסוף זה מפתח.
כשהדבר הוא כל-כך דק, אומר המגיד, מאוד קשה לראות. כשאתה רואה שיש בחטא נדב ואביהוא, כל-כך הרבה דעות, סימן שהדבר הוא כל-כך דק, שלא הצליחו לאבחן מהו החטא.
אם אתה רואה שבחטא מי מריבה, מביא אור-החיים הקדוש מביא 10 דעות, האברבנאל מביא מעל 10 דעות, כל כך הרבה דעות סביב החטא הזה, סימן שהחטא הזה הוא כל-כך דק, שמן הדק הזה נבדק, שמאוד קשה לאבחן את החטא הזה.
לכן, יש להיזהר שמוציאים מהפה דברים, וצריכים להקריא את הדברים ככתבם וכלשונם,כפי שכתוב בדברי רבותינו, ויהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידנו.
שאלתי פעם כמה וכמה מתלמידי החכמים, שחלקם הם רבותי – למה חז"ל מחפשים להסביר עוונות ראשונים. הרמב"ן למשל כותב, שבזה שירדו אברהם ושרה למצרים, היה בזה עוון מסוים.
שאלתי את רבותי – למה חז"ל מחפשים מה היה העוון שהיה לאברהם אבינו, בזה שירד למצרים?
הוא לא ביקש מהקב"ה רשות, היה רעב בארץ, אז הלך לגור במצרים.
אומר הרמב"ן – עשה חטא גדול, בזה שירד לגור במצרים. החביא את שרה בתיבה, מי אמר לו לעשות את זה?
אחד ההסברים שאמרו לי רבותי, הם הסבירו שהנושא הוא לא הענין לחפש עוון על אברהם אבינו, אלא להצדיק את הקב"ה במידת הדין שלו. אם אתה רואה שהקב"ה העניש את אברהם אבינו, תחפש את הסיבה, מהי.
מה היתה הסיבה?
למה נלקחה שרה לבית פרעה? משום שאברהם, במידת האמונה שלו, הלך והכניס את שרה לתוך התיבה, ובזה הוא הראה, איזשהו פחיתות, במידת הביטחון בקב"ה.
מה אתה שם אותה בתיבה? תשאל את הקב"ה אם לרדת למצרים, ותרד!
היות ואתה רואה, שהיה כאן איזשהו מידת עונש, שנלקחה שרה לבית פרעה, צריך לדעת למה זה. באים חז"ל, ומחפשים את הסיבה, לא כדי להסביר את העוון של אברהם אבינו, אלא כדי להצדיק את מידותיו של הקב"ה, חיפשו רבותינו הראשונים את הסיבה.
יש על זה הרבה מקומות בש"ס, זה לא הנושא שלנו היום, אבל הבאתי את זה, כדי שאנשים יתייקו את זה, ויזכרו שזה הענין, שרבותינו מחפשים מה היה – הקב"ה העניש, והחטא היה דק מן הדק, אז מה העונש הגדול?
לכן צריך לדעת, כשמבארים דבר כזה, לא מחפשים את העוון, אלא מחפשים את ההצדקה לדרכו של הקב"ה בענין.
נתחיל בס"ד בביאור נפלא של הכלי יקר, בפרשת השבוע, וממנו ניקח את יסודם של דברים, וכפי שאמרנו, נחבר אותו בסוף לנחש הנחושת.
קודם כל נראה מהו חטא מי מריבה, שעליו מדברת התורה :
כשהקב"ה אומר למשה רבינו קַח אֶת הַמַּטֶּה, על איזה מטה התורה מדברת?
שואלים רבותי, גם החזקוני, גם הכלי יקר ועוד מפרשים – למה לא כתוב - וידבר ה' אל משה לאמר: קח את מטך והקהל את העדה?
משמע, שזה לא המטה הקבוע של משה רבינו, אלא מטה אחר לגמרי, והקב"ה אומר לו קַח אֶת הַמַּטֶּה בְ- ה"א הידיעה.
משה רבינו הולך, ולוקח את המטה. איזה מטה?
אומרת התורה - וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'.
אומר החזקוני – זה המטה מפרשת שבוע שעבר, מפרשת קֹרח.
כאשר המטה של אהרון הכהן, הוציא ציץ, פרחים ושקדים, אמר לו הקב"ה, לשים את המטה, במשמרת העדות, לאות לבני מרי, והמטה הזה, זה המטה שנמצא לפני ה' יחד עם צנצנת המן.
אומרת התורה - קַח אֶת הַמַּטֶּה בְ- ה"א הידיעה, ומשה רבינו לוקח את הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה', איזה המטה?
המטה של אהרון הכהן. אלה דברי החזקוני, והחזקוני מתחיל עם זה לבאר, דבר נפלא ביותר.
קודם כל, בואו ונתחיל עפ"י התורה הזאת, לבאר את הדברים:
כאשר הקב"ה אמר למשה רבינו לקחת את המטה, והכוונה היא למטה של אהרון, נשאלת השאלה – האם כך באמת, הייתה כוונתו של הקב"ה?
חולקים על כך רבותינו.
מופיע בתרגום יונתן בן-עוזיאל – כך את המטה שעשית בו את הניסים - סַב יַת חוֹטֶר נִיסַיָא.
במדרש עצמו(ילקוט שמעוני פרשת חֹקת) –(תהילים קי, ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ זה המטה שהיה בידיו של יעקב אבינו, שנאמר(בראשית לב, יא) בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וזה המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר(בראשית לח, יח) חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ, והוא היה ביד משה, שנאמר(שמות ד, יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ, והוא היה ביד אהרון, שנאמר(שמות ז, י) וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ. הוא היה ביד דוד, שנאמר(שמואל א, יז-מ) וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, והוא היה ביד כל מלך ומלך, עד שחרב בית המקדש, ואותו המטה, עתיד להימסר למלך המשיח וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר(תהילים קי, ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ.
אז משמע, שהמטה, הוא המטה של משה רבינו.
במדרש(שמות רבה) כתוב, שהקב"ה שאל את משה רבינו – מה זה בידך?
ענה לו משה רבינו – מטה.
אמר לו – מזה שבידך, עתיד אתה ללקות - את העונש שלך, שתסתלק מן העולם ושלא תיכנס לארץ ישראל, זה בגלל המטה שבידך.
בא החזקוני, בפרשת השבוע ואומר – לא. הַמַּטֶּה, זה לא הכוונה למטה של משה. אם הכוונה היתה כאן למטה של משה, היה כתוב מטך. אם כתוב הַמַּטֶּה, פירוש הדבר"זה המטה", ומשה רבינו עשה כדבר ה', ולקח הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה', מה הכוונה?
זהו המטה שהיה מונח באוהל העדות, שמשה רבינו לקח, כדי לדבר איתו אל הסלע. עד כאן דברי החזקוני.
בא הרשב"ם וכותב – קח את המטה מלפני העדות, ודברתם אל הסלע. לא ציוה הקב"ה לקחת את המטה, כדי להכות בו את הסלע, כמו שעשה ברפידים, שכתוב שם(שמות יז, ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, אלא מטה ציוה לקחת להראות בו קשי מרי שלהם, כדכתיב לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי.
הרי הקב"ה אמר, לשים את המטה באוהל העדות. למה?
אם עוד פעם יהיה מרד בעם ישראל, יהיה מצב של מרי בעם ישראל, קח את המטה, ותגיד להם – רבותי, הנה ראיתם?? וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים – רבותי, תירגעו!
אומר אם ככה הרשב"ם – אמר לו הקב"ה לקחת את המטה של אהרון.
בא השפתי כהן על התורה, ואומר – מטך לא נאמר, אלא הַמַּטֶּה, בה"א הידיעה.
יש מי שפירש ש הַמַּטֶּה, זה המטה של אהרון למשמרת לאות לבני מרי.
גם הוא מבין, שהמטה שהיה צריך משה רבינו לקחת, הוא המטה של אהרון.
בספר זרע ברך, לר' ברוך ברכיה שפירא, בסוף ביאורו, על חטא מי מריבה, הוא כותב קטע אחד, שהקב"ה אמר למשה רבינו, לקחת את המטה של אהרון, כי על המטה של אהרון הכהן, היה כתוב השם שגורם לכך, שלא תהיה הצפה, ברגע שיוצאים מים מתוך התהום.
כידוע לכולם, הגמרא(מסכת סוכה) מספרת, שכאשר דוד המלך כרת את השיטים בבית המקדש, התחיל התהום לעלות, ואז הוא לקח שם, ושם על המים והמים שקטו.
כותב הספר זרע ברך, שעל המטה של אהרון הכהן, היה כתוב שם המפורש, ואם משה רבינו היה שם את השם המפורש הזה, על הסלע, היו יוצאים מים, אבל לא בשיטפונות, אלא היה יוצא מים ככל הנדרש.
כאן בתורה כתוב, שהמים יצאו בשיטפונות, כדכתיב וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים.
כותב הזרע ברך – ואולי, לכן בשעה שהכה משה את הסלע, עלה התהום ושתף הרבה מישראל, דכתיב התם(תהילים עח, טו) יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וכתיב התם וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה .
יוצא, שברגע שמשה רבינו היכה, שיטפון נהיה בעם ישראל, כי הוא היכה במטה שלו, ולא במטה של אהרון.
אם הוא היה עושה את זה, עם המטה של אהרון, לא היו שיטפונות, כי היה על המטה שם המפורש, שבולם את ההצפה בעולם. אלה דברי הזרע ברך, בסוף הקטע שלו, בביאור חטא מי מריבה.
אם אלה הדברים רבותי, בואו ננסה להבין מהו חטא מי מריבה, ומה היה חטאו של משה רבינו:
בשעה שמשה נצטווה לקחת את המטה של אהרון, ובמקום לקחת את מטה אהרון ולהכות איתו, לבסוף הוא היכה עם המטה שלו וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ.
הקב"ה אמר לו לקחת את המטה של אהרון, הוא לקח את המטה שלו, והיכה איתו.
בא הרמב"ן ושואל – מה זה חטא מי מריבה? וכי לסלע משנים אם מדברים איתו? אם מכים אותו? מבחינת הסלע, זה אותו נס. גם אם דיברו איתו, גם אם היכו אותו, זה אותו דבר.
אז אם בשביל לדבר, למה אמר לו הקב"ה לקחת מטה?
אני לא ניכנס לדברי התרגום יונתן בן-עוזיאל, שאמר לו הקב"ה בהתחלה – תדבר, ואם לא ילך – תכה!
הרא"ש מביא, את דברי הרב דן אשכנזי, שמביא פסוקים שלמים מהתנ"ך, שישנם מקומות שהנביא אומר – תכה, והכוונה ל – דבר, וישנם מקומות שהנביא אומר – דבר, והכוונה להכות.
סדרה של שאלות שמביאים רבותינו, לנסות להבין מה היה החטא במי מריבה.
אנחנו רוצים להקריא קטע, מדברי הכלי יקר, שהוא יהיה היסוד לבנין שלנו :
הכלי יקר אומר, שהקב"ה אמר למשה רבינו, לקחת את המטה של אהרון, וללכת ולדבר אל הסלע.
מה היה צריך משה לעשות עם המטה של אהרון?
מבאר הכלי יקר, את יסודם של דברים. נקרא את הדברים בפנים, כדי שלא נוסיף שום מילה מיותרת :
ותדע ותשכיל כי מצאתי בחזקוני, שמטה זה היה מטה אהרן אשר הונח לפני ה' ודבריו בלתי מתובלים החזקוני אומר, שהקב"ה קר אמר למשה רבינו, לקחת את המטה של אהרון כי לא פירש מה טיבו של מטה אהרן לכאן, מה פתאום הקב"ה אמר לו, להביא את המטה של אהרון?! ואני אומר שבאמת הלשון מוכיח שמטה זה היה מטה אהרן מדכתיב המטה משמע הידוע אשר הונח למשמרת לפני ה', והוא היה עץ יבש שלא היה בו לחלוחית מים כלל המטה של אהרון היה עץ יבש לחלוטין ומכל מקום הוציא פרח וציץ ואין פרח וציץ בלא מים אלא שהקב"ה גזר עליו שיוציא מים והפריח ה' עץ יבש ע"י המים שהוציא בגזירת האל ית', ורצה הקב"ה שמשה יקח מטה אהרן ויראהו אל כל ישראל לומר כשם שהוציא ה' מים מן עץ יבש זה כך יוציא מים מצור החלמיש זה היבש. כמו שהקב"ה הוציא עץ יבש, ומהעץ הזה יצא ציץ, ויצא פרח ויצא שקדים, ככה הקב"ה יוציא מים מהסלע היבש הזה. ומ"ש ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, כי כך תדבר אל הסלע שיעשה גם הוא כמו שעשה המטה הזה קח את המטה, ושים אותו לפני הסלע, ותדבר עם הסלע ותגיד לו – הקב"ה ציוה על כל אחד מראשי המטות, לקחת מקל יבש, והוציא ציץ ופרחים. איך זה יכל להיות? מוכרח שהוא התמלא מלחלוחית של מים. ויען כי לא פורש במקרא נוסח הדבור שידבר משה אל הסלע ודאי הנוסח הוא ב' תיבות ונתן מימיו, כי ונתן משמש לשעבר והוא שידבר אל הסלע ענין המטה שהוציא פרח ונתן מימיו כי בסתם פרח וציץ יש לחלוחית מים וכאשר ישמע הסלע שהמטה כבר נתן מימיו אז יעשה גם הוא כמותו, ועי"ז והוצאת להם מים מן הסלע רמז לדבר סלע בגימטריא עץ שילמד מן עץ יבש לעשות כמעשהו, אבל לא צוה להכות בו כלל
משה רבינו לא עשה כך. משה רבינו לא היכה במטה אהרון, אלא לקח את מטהו, והיכה את הסלע.
הרמב"ן שואל – מה הנפקא מינה כאן? אם תכה את הסלע, הוא לא יוציא מים. אם תדבר עם הסלע, גם לא יוציא לך מים.
ברפידים, הקב"ה אמר לו, לקחת את המטה ולהכות בסלע. למה שם הוא אמר לו להכות וכאן, הוא אמר לו לדבר?
אמר משה רבינו – סלע, יותר מובן שמכים בו, מאשר מדברים בו. אז מה אתה רוצה ממשה רבינו?!
בא כאן הכלי יקר, ומסביר את חטא מי מריבה, רבותי, פלא מופלא :
בפרשת בשלח, כותב הכלי יקר, למה הוא אמר לו לעשות את זה? כיון שכל המכות, שהכה הקב"ה את המצרים במצרים, היתה באצבע, שנאמר אצבע אלקים היא. ובים סוף, הקב"ה הכה בכל היד, שכל היד זה פי חמש, ממה שהיה במצרים, ולכן הוא אומר, שכל האותות שעשה משה במצרים, כדוגמת המטה, שזה אצבע אלקים. אבל ברגע שמשה רבינו היה צריך להכות בים סוף, וזה היה ע"י היד, שנאמר וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם. אמר הקב"ה – עכשיו תסלק את המטה. המטה הוא דוגמת האצבע, עכשיו אני הולך להכות עם כל היד, עכשיו תשתמש ביד שלך, דוגמת היד של מעלה.
מוסיף כאן הכלי יקר - וענין חטא ההכאה הוא, כי מצינו לרז"ל(שמו"ר כא.ט) בקריעת ים סוף כתיב(שמות יד.טז) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, והרמה זו לשון סילוק ותרומה, לומר הרם את מטך וסלקהו ונטה את ידך ולא במטך לפי שהיו מרננים אחר המטה ואמרו שכל הניסים שעשה משה במטהו הכל היה דרך איזו כישוף שהיה לו במטה זה לפי שאנו רואין שאין כחו כ"א במטה זה, לכך נאמר הרם את מטך כדי להוציא מלבם. ולכך נאמר(שמות יד.לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ר"ל שראו שנס זה נעשה ביד ולא במטה לפיכך ויאמינו בה' ובמשה עבדו, מכלל דעד עתה היו בנים לא אמון בם כי לא האמינו בה' ובנבואת משה עבדו לפי שהיה להם מקום לתלות הניסים במטה. עד עכשיו האמינו במשה, ובמטה משה. עכשיו כשראו שמשה מסלק את המטה, ושם אותו בצד. משה רבינו משתמש בידו כדי לבקוע את ים סוף, אז הבינו שהכוח לא נמצא במטה, אלא איפה הכוח נימצא?
הוא נימצא ביד של משה רבינו - וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אז חזרו להאמין, שהאמונה היתה בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ ולא במטה שלו.
אומר הכלי יקר, שמאז, אמר הקב"ה למשה רבינו, לא להשתמש במטה.
אהה, תשאל אותי שאלה – מיד שהגיעו לרפידים, הקב"ה אומר למשה רבינו לקחת את המטה, ולהכות את הסלע. אז אנשים יחזרו לחשוב, שיש כוח ביד המטה, ולא ביד של משה.
כשבאו לרפידים, היה צריך הקב"ה לומר למשה – דבר אל הסלע, ולא להכותו. למה לא להכות?
כי אז, יחזרו להגיד שיש כוח ביד המטה.
אומר הכלי יקר – ברגע שעם ישראל ראה, שהכוח נמצא ביד של משה רבינו ולא במטה, אז כבר אין עכשיו בעיה, לקחת את המטה ולהשתמש בו. למה?
כי כבר ראו שמשה רבינו מסלק את המטה וקורע את ים סוף, עם היד שלו, אז מבינים שהכוח לא נימצא במטה, אלא בידו של משה רבינו.
עכשיו, כשעוברים את ים סוף, חולפים ארבעים יום, מגיעים לרפידים, כאן כבר אין חשש שייקחו את המטה ויכו איתו, למה?
כי עם ישראל ראה, לפני ארבעים יום, שמשה רבינו קורע את ים סוף בידו, אז כבר לא היתה בעיה להשתמש עם המטה, כי כבר ראו כולם וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
אומר הכלי יקר – אבל כאן, כשמרים הסתלקה לבית עולמה, לאחר שחלפו ארבעים שנה. הדור שהיה, בשעה שמשה קרע את ים סוף, כבר לא אותו דור. מתו 600,000 איש, שהיו מגיל עשרים עד גיל שישים. כל אלה שנמצאים עכשיו, בזמן פטירת מרים, כולם קטינים, כולם היו בני שנה עד עשרים, בשעה שקרע משה רבינו את ים סוף.
האנשים האלה לא ידעו, אם משה השתמש עם היד או עם המטה. הם שמעו מההורים שלהם, שמשה רבינו לקח את המטה והיכה את היאור. הם גדלו על המטה של משה.
אז הזקנים שהיו בים סוף, וראו שמשה רבינו משתמש עם היד לקריעת ים סוף, אז ידעו שהכוח הוא לא המטה, אלא היד.
אבל הצעירים האלה, שעכשיו הגיעו לגיל 59, אלה שהיו בשעה שהוציאו דיבת הארץ רעה, היו ילדים צעירים, ממשיכים לנהות אחר המטה, ולומר שלמטה הזה יש כוח.
אומר הקב"ה למשה רבינו – קח את המטה ותדבר אל הסלע, אני לא רוצה שיחשבו שיש כוח למטה. אני רוצה שידעו שהכוח הוא שלך, ולא של המטה.
אם אלה הדברים, נוכל בס"ד, אומר הכלי יקר, להבין :
והנה בעת הזאת זה ימים רבים לישראל שנקרע הים, ודור זה לא ידעו אם עשה משה הנס ההוא בידו או במטהו, וסברו כשם שכל הניסים נעשו במצרים במטה כך קריעת ים סוף, וע"י שהכה צור במטה חזר והביא את ישראל בחסרון האמונה שחזרו ואמרו שלא ה' פעל כל זאת אלא במטהו שלו יש איזו צד כישוף. ושם נאמר ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, נאמר לשון הרמה וסילוק במטה ולשון נטיה ביד ועי"ז ויאמינו בה', וכאן נאמר ממש הכל בהפך וירם משה את ידו ויך במטהו, לשון הרמה וסילוק ביד כי מאחר שלא עשה מעשה זה בהטית יד בעלמא דומה כאלו סלק את ידו ויך במטהו וע"י זה החזיר מיעוט האמונה למקומה הראשון, כאשר היה רינון של המטה קודם קריעת ים סוף, לכך נאמר יען לא האמנתם בי לא אמנתם לא נאמר אלא האמנתם שהוא לשון יוצא לשני, שגרמו שלא להאמין בי אלא יאמרו בכח המטה עשה זה ולא ה' פעל כל זאת ובזה ב' רעות עשו כי לא דברו אל הסלע כלום וגם אהרן היה חייב בדבר זה שנאמר ודברתם אל הסלע, ואילו היו מדברים אל הסלע ענין מטה אהרן מה שעשה והיה הסלע שומע ועושה כמעשהו אין לך קידוש השם גדול מזה, שילמדו הכל ק"ו מן הסלע, והנה לא די שלא דברו כלום כדי להחזיק האמונה אלא הכהו במטהו והביא חולשה באמונה וז"ש יען לא האמנתם בי לא גרמתם לאחרים להאמין בי.
עם ישראל הצעירים, חזרו להאמין שיש כוח במטה של משה, ולא הכוח של משה רבינו. זהו חטא מי מריבה, אומר הכלי יקר, וכאן העמידו מיעוט שם ה', שאנשים ייחסו, שיש כוח לא ביד משה רבינו, אלא ביד המטה. עד כאן דברי הכלי יקר.
אם אלה הדברים בס"ד, בואו נסביר עוד קטע אחד, ובע"ה נחבר את שתי הקצוות גם יחד :
בפרשת השבוע, עוסקת התורה בחטא נוסף.
החטא ניקרא – חטא הדיבור על הקב"ה ועל משה רבינו - חָטָאנוּ כִּי דִּבַּרְנוּ בַּה' וּבָךְ.
עם ישראל מדבר על הקב"ה ועל משה רבינו, ואומרים וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל, היות ודיברו כך, שלח עליהם הקב"ה את הנחשים והשרפים.
העם צועקים לקב"ה ומודים שהם חטאו - חָטָאנוּ כִּי דִּבַּרְנוּ בַּה' וּבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי
רבותינו שואלים – הקב"ה ציוה אותך לעשות שׂרף, למה אתה עושה נחש?
ועונים – הנחש היה לכבודו של הקב"ה. כיון שדיברו כנגד הקב"ה, אז לכן הוא שלח את הנחש, ועל זה שדיברו על משה רבינו, הם שלחו שׂרף.
אז משה רבינו אמר – אני מוחל על כבודי – אז הוא עשה נחש.
אמר הקב"ה – על כבודי אני מוחל, אבל על כבודך אני לא מוחל, תעשה שׂרף!
משה רבינו עשה נחש נחושת, והיה כל מי שראה אותו, הביט אליו וחי.
ידועה המשנה(מסכת ראש השנה כט, א) - וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים.
זאת המשנה הידועה במסכת ראש השנה. כבר מתחילים ללמוד את עניני ראש השנה. השבת, שבת מברכין,ראש חודש תמוז.
ידוע שראשי תיבות של תמוז – זמני תשובה ממשמשים ובאים. נכנסים לרבעון האחרון של השנה – תמוז, אב, אלול, ולכן זה הזמן להתחיל ללמוד, את העניינים של ראש השנה.
השבת הראשונה של חודש תמוז, שקוראים בה, זה פרשת בלק שכתוב(כג, כא) וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּֽוֹ. אלו הפסוקים שאומרים אותם בראש השנה, בסדר המלכויות. אז כבר מתחילים להכין אותנו, לענייני ראש השנה.
הענין של נחש הנחושת, הוא נושא מאוד ארוך ומאוד מקיף, אנחנו לא הולכים עכשיו להיכנס לכולו, אני רוצה רק להגיע לנקודה אחת, והנקודה הזאת היא מאוד מעניינת.
אני רק יביא את הגמרא, מבלי להסביר אותו לפרטי פרטים:
הגמרא(מסכת ברכות י, א-ב) מדברת על חזקיה המלך. חזקיה המלך חלה, וחז"ל אומרים, שמעולם לא חלה אדם בחולי כזה, והגיע לשערי מוות וחזר משם. הראשון שהגיע לזה, היה חזקיה המלך. כך מובא בפרקי דרבי אליעזר.
אל חזקיה המלך, הגיע הנביא ישעיה בן אמוץ, ואמר לו צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.
מה קרה? מה עשיתי?
לא התחתנת.
לא התחתנתי, כי ראיתי שיצאו ממני בנים לא טובים.
אומרת הגמרא( מסכת ברכות י, א-ב) - בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה'(צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א''ל כבר נגזרה עליך גזירה א''ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי(אליעזר) דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא'(איוב יג-טו) הן יקטלני לו איחל. א''ר חנן אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר(קהלת ה-ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא מיד {ישעיה לח-ב} ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר אמר רשב''ל מקירות לבו שנא' {ירמיה ד-יט} מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה האישה השונמית עשתה לאלישע עלית גג, ושמה לו שם, מיטה שולחן כיסא ומנורה, החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה.
אני לא ניכנס להגיד את הקל וחומר כאן. מה הקשר בין האישה השונמית לבינו?
כיון שהיא פנתה לנביא, אז היא זכתה לעלית קיר קטנה, לכן החיה את בנה, לכן אתה דורש?!
כתוב בגמרא(מסכת מנחות קי,א) - אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים....
שואל השפתי חכמים(מסכת ברכות) – אז על מה החיית את בנה?
היא, היתה לה אמונה בצדיק ובשכר שהיה לה אמונה בצדיק, החיית את בנה.
אני יש לי אמונה בקב"ה, מגיע לי שתחיה אותי!
מה בדיוק הקל וחומר? רבותינו דנים על זה בהרחבה גדולה.
ממשיכה הגמרא(ברכות י,ב) ואומרת - זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי מאי והטוב בעיניך עשיתי א''ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות
למה יש כאן שתי דעות - שסמך גאולה לתפלה ושגנז ספר רפואות?
אומרים חז"ל, כך ראיתי בספר פנינים יקרים, גינת ורדים – הרי אמר לו הנביא צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. מת אתה לעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא. אז יש כאן שתי דברים :
על מה שהוא אמר לו שלא תזכה לעולם הבא, אז הוא הזכיר את הענין של זכות סמיכה גאולה לתפילה.
אומרת הגמרא(מסכת ברכות ד, ב) - איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה...
אז אמר – ריבונו של עולם, עולם הבא יש לי, כי סמכתי גאולה לתפילה. אז על מה שהוא אמר לו – ולא תחיה לעולם הזה, הוא אמר לו – ריבונו של עולם, גנזתי ספר רפואות.
שואלים חז"ל – למה הוא גנז ספר רפואות?
אומרים חז"ל גם פה, ויש על זה גמרא גם, במסכת פסחים(נו) – כי אנשים היו מסתכלים בספר הרפואות, כל אחד אחד היה הולך ומסתכל בספר ומתרפא. לא היו פונים לקב"ה.
אמר חזקיה – אנשים הולכים ומסתכלים בספר, ולא פונים לקב"ה?! הקב"ה מביא חולי לאדם, לא בגלל שהוא רוצה שיהיה חולה, אלא הקב"ה רוצה שיפנו אליו, שיתפללו אליו.
אמר חזקיה – ריבונו של עולם, סידרתי שכולם יפנו אליך, לכן אתה מעניש אותי!?
אומרים המפרשים – אמר חזקיה – בעצם הכנסתי לעצמי מכה, למה?
כי אם היה עכשיו ספר רפואות, ואני לא מרגיש טוב, הרופא היה אומר לי יש לך את הבעיה הזאת והזאת, הייתי פותח ספר רפואות ומתרפא!
עכשיו, אין לי את ספר הרפואות, כי גנזתי אותו, אז מגיע לי עונש?!
אז היות והוא עשה את זה, הוא מבקש מהקב"ה – תאריך לי את חיי.
ממשיכה הגמרא - תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו על ג' הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו כתת נחש הנחשת והודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו אבא שלו אחז הרשע, מת.
רש"י כותב - גירר עצמות אביו. לפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף.
ועל ג' לא הודו לו סתם מי גיחון ולא הודו לו קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו עבר ניסן בניסן ולא הודו לו אלו שלושת הדברים. כל דבר צריך ביאור. מה הכוונה שעיבר ניסן בניסן?! הרי מלך אסור לו להשתתף בעיבור שנה(מסכת סנהדרין – לא מלך ולא כהן גדול), לא ניכנס כרגע.
רבותי, מה פתאום הוא קיצץ את נחש הנחושת?
התשובה לכך כתובה ברד"ק. המהרש"א מדבר על זה בקצרה. אני לא הולך להסביר את כל הדברים, אני רוצה לקרוא רק קטע אחד, ממה שכתוב בדברי הנביא, בספר מלכים ב'(פרק יח, ד) :
מובא שם, שהומלך חזקיה המלך, הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן
מה זה נְחֻשְׁתָּן? הוא הלך להקטין את הנחש.
מה הולך כאן רבותי?
אומר הרד"ק, וכותב את זה גם המהרש"א – כל הדורות חשבו, שאסור לגעת בנחש הזה. דבר שציווה הקב"ה למשה, לעשות אותו, אנחנו נשבור אותו!?
היו שומרים אותו, כמו מטה אהרון, כמו צנצנת המן, היו שומרים על נחש הנחושת.
אבל מה קרה?
אמרו האנשים – הנחש הזה, יש לו סגולה לרפואה.
ברגע שבן-אדם חולה, אמרו האנשים – הקב"ה אמר למשה רבינו – תסתכל על הנחש, והוא יביא לך רפואה.
אומר הרד"ק – אבל לאט לאט, עם זה שהביא רפואה, הוא הפך להיות עבודה זרה, היו מקטרים לו!
הלך חזקיה, אף עפ"י שבדורו זה לא היה, אומר הרד"ק, אבל הוא ראה שזה היה בדורו של אביו, אצל אחז, שהיו מקטרים לנחש הזה. אף אחד קודם לא חתך אותו, אף אחד לא כתת אותו.
בא חזקיה המלך, באותו חשבון שהוא עשה, בענין ספר הרפואות, הוא עשה בנחש הנחושת, כי היות וספר הרפואות כבר לא היה, אז לא היה על מה להסתכל, אז במה הם תלו?
חזקיה היה בטוח, שהינה עכשיו, כולם יפנו לקב"ה. במקום לפנות לקב"ה, לאיפה פנו?
לנחש הנחושת!
אמר חזקיה – לקחתי את ספר הרפואות והחבאתי אותו, אנשים התחילו לעבוד לנחש הנחושת, אז מה עושים?
הלך חזקיה, וכיתת את נחש הנחושת.
רבותי, אלה בדיוק הדברים, שאומר לנו הכלי יקר, לגבי חטא מי מריבה :
כל זמן שמשה רבינו עשה עם המטה, אנשים ייחסו כוח למטה של משה רבינו.
בעצם הקב"ה אמר למשה רבינו – תכתות את המטה הזה, אני לא רוצה שתשתמש בו! קח את המטה, שכולם יראו שאתה לא משתמש במטה, אלא אתה משתמש בפה שלך ולא במטה!
כי אם תשתמש במטה, אנשים ייחסו כוח למטה עצמו.
אם ככה, אומר לו הקב"ה – קח את המטה של אהרון. במטה של אהרון, אף אחד לא תולה שיש בו משהו. קח את המטה של אהרון, שים אותו לפני הסלע, ותגיד לסלע – ומה המטה הזה שהיה עץ יבש, הוציא עכשיו ציץ ושקדים, כי נכנסה בו לחלוחית של מים, אתה הסלע היבש הזה, אתה בע"ה תוציא מים, בדיוק כמו שהוציא העץ הזה מים.
אם ככה, אומר לנו הכלי יקר – כל הבעיה היתה, שאנשים חזרו ליחס כוח למטה, וזה מה שאמר לו הקב"ה יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי.
אין הבדל בין דיבור להכאה, אומר הרמב"ן. בין אם תדבר איתו, בין אם תכה אותו, זה אותו דבר, אבל הקב"ה לא חשב על הנס, שבין דיבור לבין מטה.
הקב"ה רצה שיראו, שלא המטה הוא זה שעושה את הפעולה!
הדור הקודם שהיו במצרים, ראו שמשה רבינו לוקח את ידו, ובזה הוא בוקע את ים סוף, אבל הדור החדש שלא ראה את זה, המשיך לייחס כוח למטה.
אמר לו הקב"ה – קח את המטה, אבל אל תכה עם המטה, אלא קח את המטה של אהרון ותראה אותו לסלע, הסלע ילמד מהעץ, ומזה הוא יוציא מים. כי סלע ועץ בגימטריה, זה אותו דבר, כי לשניהם היתה את אותה מטרה, שידעו שהקב"ה, הוא פועל את זאת, הוא זה שמביא את הכוח ביד העץ, הוא זה שמביא את הכוח בידי הסלע, ולא ייחסו כוחות לשום דבר אחר.
מכאן למדנו את היסוד הנפלא, שמה שהקב"ה רוצה מאיתנו זה דבר אחד :
כותב נפש החיים, סגולה נפלאה לכל אחד ואחד, שרוצה להיוושע, שידע שאין עוד מלבדו. אם אדם לא נותן כוחות, לשום דבר אחר, אלא מיחס את כל הכוחות כולם, אל הבורא יתברך שמו, זו סגולת ההצלחה הכי גדולה שישנה.
יזכנו הקב"ה בע"ה, שכולנו נזכה לפתוח אך-ורק בו יתברך, ונזכה כל אחד, לגאולה הפרטית שלו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.