בס"ד
פרשת ויקרא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקרא. מתחילים בס"ד, את חומש "תורת כהנים".
דורשים חז"ל במדרש {שיר-השירים רבה ב} - מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, זוֹ תּוֹרַת כֹּהֲנִים, מָה הַכָּרֵס הַזֶּה הַלֵּב מִכָּאן וְהַכְּרָעַיִם מִכָּאן וְהוּא בַּתָּוֶךְ, כָּךְ תּוֹרַת כֹּהֲנִים, שְׁנֵי סְפָרִים מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכָּאן וְהוּא בָּאֶמְצַע. עֶשֶׁת שֵׁן, מַה עֶשֶׁת שֵׁן זֶה אַתְּ עוֹשֶׂה מִמֶּנָּהּ כַּמָּה יְתֵדוֹת, כַּמָּה רְמָחִים, כָּךְ תּוֹרַת כֹּהֲנִים יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה מִצְווֹת, כַּמָּה דִּקְדּוּקִין, כַּמָּה קַלִּים וַחֲמוּרִים, כַּמָּה פִּגּוּלִים, כַּמָּה נוֹתָרוֹת, כְּתוּבִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים.
מה המיוחד, שהספר הזה נמצא באמצע?
אומרים המפרשים על המדרש – יש חשיבות, לדבר שנמצא באמצע... אנחנו אומרים את זה על המנורה, שנאמר {שמות לז, יח} שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָֽאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִֽי... הנרות מאירים אל מול הנר האמצעי... רואים שיש ענין, לדבר שנמצא באמצע.
אותו דבר מופיע במדרש תנחומא {פרשת קדושים, אות י} - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאֲרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאֲרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם.
רואים מכאן, שיש שבח מיוחד, לדבר שנמצא באמצע.
אנחנו בע"ה, מתחילים בס"ד, לקרוא את חומש ויקרא, חומש "תורת כהנים", ואנחנו רוצים לעסוק היום בע"ה, בדבר שמחבר אותנו לפרשת ויקרא, עם חג הפסח הקרב ובא בס"ד, להתחבר עם שניהם בצוותא, דרך התיבה הראשונה שבפרשה...
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה... מופיע אל"ף זעירא...
בתורה הקדושה, ישנם כמה וכמה אותיות, שנקראות "אותיות רבה"... וכמה אותיות שנקראות "אותיות זעירא".
בספר בראשית נאמר {כג, ב} וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ – כ"ף זעירא...
החומש שלנו מתחיל ב - וַיִּקְרָא, באל"ף זעירא... מולו, מופיע הפסוק הראשון בדברי הימים, שם יש לנו אל"ף רבתי - {א} אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ...
אני לא ניכנס עכשיו להסביר את כל השיטות... אני חושב, שבמגלה עמוקות לבד, יש תשעים פירושים למה יש אל"ף זעירא...
ראיתי באחד הספרים על המגלה עמוקות, הוא כותב שלמגלה עמוקות, היו אלף פירושים, על האל"ף זעירא...
השבוע ראיתי, על הספרים שמדברים על האל"ף זעירא, לפחות ארבע-מאות פירושים... אז כמובן שהנושא הזה, הוא רחב מיני ים, כמו כל התורה הקדושה, ואין לנו את הזמן להיכנס לזה, כי אנחנו רוצים להגיע, לנושא שקשור לימי הפסח הבאים עלינו לטובה...
אומרים חז"ל במדרש {תנחומא ויקרא, אות יד} - אָמַר רַבִּי אַסְיָא, לָמָּה הֵם מַתְחִילִים הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן לִלְמֹד בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתוּבִים בּוֹ, וּמִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים עַד עַכְשָׁו וְאֵינָם יוֹדְעִים מַהוּ טַעַם חֵטְא וְעָוֹן, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּהוּ מַתְחִילִין תְּחִלָּה בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, יָבֹאוּ טְהוֹרִים וְיִתְעַסְּקוּ בַּמַּעֲשֵׂה טְהוֹרִים, לְפִיכָךְ אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹמְדִים וּמַקְרִיבִים לְפָנַי הַקָּרְבָּנוֹת.
אומר הכלי יקר - ובילקוט מסיק למה מתחילין התינוקות ללמוד מן פר' קרבנות, מה הקרבנות טהורים אף התינוקות כן, וזה מבואר על דרך שמסיק בילקוט פר' פנחס(כח.ג) כבשים בני שנה שמכבסים עונות האדם ועושין אותו כתינוק בן שנה בעבור זה האל"ף קטנה רמז שהקטנים יתחילו כאן ולימוד זה הוא בראש כאל"ף ראש לאותיות. ד"א אלף לשון לימוד כמו ואאלפך חכמה(איוב לג.לג) רמז שאין הלימוד מתקיים כ"א במי שמקטין את עצמו. וכן רמז שמשה זכה לקריאה זו לפי שהקטין את עצמו וברח מן השררה ואמר לא איש דברים אנכי(שמות ד.י) כדמסיק בילקוט(תכז.).
בספר באר יוסף, הוא מביא מהלך נוסף על דברי המדרש, ואומר ביאור נפלא...
אומר הספר באר יוסף – דע לך, שכל הנושא של השראת השכינה במשכן, מגיע דרך תינוקות של בית רבן.
אתה רוצה לדעת שזה ככה? אני יביא לך ראיות...
ישנו מדרש שמופיע באיכה {איכה רבה א, לג} - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין תִּינוֹקוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין וְלֹא גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, גָּלוּ מִשְׁמָרוֹת וְלֹא גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ תִּינוֹקוֹת גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. מִיָּד וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים.
מתי השכינה עזבה את ירושלים?!
לא כשהסנהדרין עזבו... אלא רק כשתינוקות של בית רבן עזבו, כיון שכל השראת השכינה, זה בגלל התינוקות, וברגע שהתינוקות עזבו, אז גם אין השראת שכינה.
בֹא ואראה לך שאני צודק...
קראנו פסוק בסוף חומש שמות {כה, כב} וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל...
איפה הוא ייוועד איתו?
מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים...
מה היו שתי הדמויות של הכרובים?
אומרת הגמרא {מסכת סוכה ה, ב. חגיגה יג} - ומאי כרוב א''ר אבהו כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא.
למה הקב"ה עשה דמויות של תינוקות, על ארון העדות? על ארון העדות לשים דמויות של תינוקות... למה?!
כי הקב"ה רמז למשה רבינו – אני אדבר איתך מבין שני הכרובים... מבין שתי הדמויות של תינוקות של בית רבן...
ולמה אמר הקב"ה, למשה רבינו לעשות דמויות של כרובים, כצורת תינוק?
אומר המדרש {תנחומא, ויגש, אות ב} - בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי עָרֵב שֶׁתְּקַיְּמוּ אוֹתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יִהְיוּ עֲרֵבִים. אָמַר לָהֶן. אֲבוֹתֵיכֶם הֵן בְּעַצְמָם צְרִיכִים עֲרֵבִים. אַבְרָהָם אָמַר, בַּמָּה אֵדַע(בראשית טו, ח). יִצְחָק אָהַב אֶת שׂוֹנְאִי, דִּכְתִיב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג). יַעֲקֹב אָמַר, נִסְתְּרָה דַרְכִּי(ישעיה מ, כח). אָמְרוּ לוֹ: בָּנֵינוּ יִהְיוּ עֲרֵבִים שֶׁלָּנוּ. מִיָּד קִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז(תהלים ח, ג). לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַטְּלִין אֶת הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן הָעֲרֵבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי(הושע ד, ו).
יוצא, שזה שהקב"ה נתן תורה לעם ישראל, זה בזכות הערבות של תינוקות של בית רבן.
אם ככה, במקום שמניחים את הלוחות, בו במקום יש צורות של כרוב ודמות תינוקות... למה בדמות תינוקות?
כי התינוקות, הם הערבות לקבלת הלוחות שניתנו מסיני.
אומר הקב"ה - וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים – מבין שתי דמויות התינוקות, שלקחו ערבות על התורה.
זה היסוד שמגלים לנו רבותינו... אתה יודע למה שורה שכינה במשכן?!
בגלל לוחות העדות... אתה יודע למה ניתנו לוחות העדות?!
בגלל תינוקות של בית רבן...
לכן מופיעה אל"ף זעירא, אומר הכלי יקר, ללמד אותנו את זכותם של הילדים, בהשראת השכינה בעם ישראל.
זהו התירוץ הראשון, שמופיע בכלי יקר, עפ"י ביאורו הנפלא של הבאר יוסף מסלנט.
אנחנו רוצים בע"ה, להתחיל נושא, שמקורו בבעל הטורים... אבל לפני שאסביר למה אני חותר להגיע, אני רוצה להקדים הקדמה קצרה:
בע"ה, בעוד עשרה ימים, יזכנו הקב"ה להסב בליל הסדר... אנחנו נזכה בע"ה, לאכול מצה.... האכילה היחידה שיש לנו מדאורייתא, במהלך כל השנה... ולכן לילה גדול מחכה לנו...
בלילה הזה נוכל מצה, שנקראת בפי כולם "לחם עוני"... למה המצה נקראת בשם "לחם עוני"?
אחד התירוצים שאומרים בגמרא – כי זה לחם שעונים עליו דברים הרבה.
על הלחם הזה, לפני שמגיעים למצה, יש לנו עוד מגיד...
קודם כל צריכים להגיד את האגדה... וכמובן שאומרים את האגדה לפרטי פרטים... ישנם הרבה פרטים שאומרים באגדה... הרבה פירושים... ולכן עד שמגיעים למצה, יש הרבה מה להגיד...
אז ממילא, הלחם הזה, נקרא לחם עוני, שעונים עליו דברים הרבה... מה עונים?
כל ליל הסדר הזה, מבוסס על הכרת תודה לקב"ה... להגיד לו "תודה" על כל פרט ופרט, על כל שלב ביציאת מצרים, על כל נס שהיה ביציאת מצרים...
ידועים הדברים שנאמר בע"ה באגדה - רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.
מה זה משנה לך כמה מכות קיבלו במצרים?! העיקר שמתו ויצאנו משם! מה זה רלוונטי כמה מכות קיבלו???
התשובה פשוטה – היות וכתוב {שמות טו, כו} כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ... אז אתה מונה כמה מכות קיבלו במצרים, כדי שתדע שאת כל אלה, הקב"ה לא יביא עליך...
זו התשובה השגורה והפשוטה...
מה פירוש הדבר – כל מכה שהביא הקב"ה במצרים, היתה של ארבע, או של חמש מכות... מה זאת אומרת?!
היתה מכת דם עם ארבע או חמש שלבים?! למה הכוונה?!
אם אנחנו רוצים להסביר את זה בשפה שלנו... בואו נגיד כך:
ליעקב יש שפעת... שפעת זה משהו כולל... מה זה כולל?
שפעת זה חום... שפעת זה נזלת... שפעת זה כאבים בשרירים... מניתי לכם ארבעה דברים שיש בשפעת...
יש מכת דם... מכת דם זה שם כולל...
במכת דם, אין מה לאכל, אין מה לשתות, אי אפשר לבשל, אי אפשר להתרחץ... אי אפשר לעשות כלום!
אז כל מכה, אתה צריך לפרט אותה, תסביר מה יש במכה הזאת...
מכת צפרדעים... איפה באו צפרדעים??
זה לא סתם שבאו צפרדעים... באו בבתיך, בחדר משכבך, בתנוריך... צריך לפרט את זה לפרטי פרטים...
כל מכה ומכה, צריכים לבאר מה מונח בה.
כלפי מה הדברים אמורים?
כשאתה בא להודות לקב"ה, אתה לא יכל להגיד "תודה רבה" כללי...
"כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובך"... כשאתה בא לספר, עדיף שתספר כל דבר ודבר, לפרטי פרטים מה היה שם... למה?
א' כל, כי צריך להודות על כל פרט ופרט... אתה אומר למישהו "תודה רבה" על ארוחת צהריים... אתה יכל להגיד "תודה רבה, היתה ארוחת צהריים מאוד טובה"...
אבל אם אתה רוצה לשבח את הבן-אדם, אתה לא מתמקד בארוחת צהריים בכללותה, אלא אתה אומר "תודה רבה על המרק, תודה רבה על הבשר, תודה רבה על העוף, תודה רבה על השניצל..."... את מפרט מה היה בארוחה, אתה מעריך מה שניתן לך!
כך בע"ה, שנשב בליל הסדר ונאמר לקב"ה כך – כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ: אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים. וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם דַּיֵּנוּ: אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם. וְלֹא הָרַג בְּכוֹרֵיהֶם דַּיֵּנוּ: אִלּוּ הָרַג בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם דַּיֵּנוּ...
הכל לפרטי פרטים... למה???
כי בלילה הזה, אתה צריך להודות לקב"ה, על כל פעולה שהיתה במצרים!
אם ככה, בא הגאון מוילנה, ושואל שאלה עצומה:
לילה שכולו הכרת טובה, והאדם שהוביל את כל יציאת מצרים, שאותו ייעדה ההשגחה העליונה להוציא את עם ישראל מארץ מצרים – משה רבינו, לא מוזכר אפילו פעם אחת בכל האגדה של פסח.
שואל הגאון מוילנה – מדוע משה רבינו לא מוזכר? אם זה לילה של הכרת הטוב, למה אנחנו לא מכירים טובה למשה רבינו?
כדי להבין מה מונח כאן, אנחנו צריכים להתחיל ללמוד את האל"ף זעירא, וממנה בע"ה, נגיע לאגדה של פסח:
למה יש אל"ף זעירא?
אומר בעל הטורים - א' דויקרא זעירא שמשה לא רצה לכתוב אלא ויקר כדרך שנא' בבלעם כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה ואמר לו הקב''ה לכתוב גם באל''ף וכתבה קטנה. ויקרא אל משה. ר''ת אמ''ו בעטרה שעטרה לו אמו. הקדים משה לשם כביכול כאחד שמדבד עם חבירו ומקדימו דרך מוסר. כתיב לעיל ואש תהיה לילה בו. וסמיך ליה ויקרא אל משה לו' מתוך שקרא לו ודבר עמו היו פניו בוערות כאש.
יוצא מדברי בעל הטורים, שהאל"ף זעירא, מבטאת את מידת הענווה של משה רבינו.
עפ"י דברי בעל הטורים כאן, שזה "הסיפור" של אל"ף זעירא... נוכל בס"ד, להבין דברי רבותינו, בפרשת כי-תשא:
בפרשת כי-תשא, כתוב שבשעה שמשה רבינו ירד מן ההר, עם שתי לוחות העדות בידו... {שמות לד, כט} וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן אוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ...
נשאלת השאלה – מהיכן קרנו פנוי של משה רבינו?
מביאים חז"ל במדרש {תנחומא, פרשת כי תשא, אות לז} ארבעה תירוצים - וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן. מִנַּיִן זָכָה מֹשֶׁה לְקַרְנֵי הַהוֹד. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִן הַמְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר(שמות לג, כב). נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּף יָדוֹ עָלָיו, וּמִשָּׁם זָכָה לְקַרְנֵי הַהוֹד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ(חבקוק ג, ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ תוֹרָה, מִנִּיצוֹצוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַשְּׁכִינָה נָטַל קַרְנֵי הַהוֹד. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הַלּוּחוֹת אָרְכָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שְׁלשָה טְפָחִים, וְהָיָה מֹשֶׁה מַחֲזִיק בִּשְׁנֵי טְפָחִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי טְפָחִים, וְטִפְחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצַע, מִשָּׁם נָטַל מֹשֶׁה קַרְנֵי הַהוֹד מהאחיזה של משה רבינו בלוחות, קרנו פניו. רַב שְׁמוּאֵל אָמַר, עַד שֶׁמֹּשֶׁה כוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה, נִשְׁתַּיֵּר בַּקֵלְמוֹס קִמְעָא וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן. סופר, נישאר לו קצת דיו בקולמוס, אז הוא מנגב את זה במגבת... משה רבינו נישאר לו דיו, מהדיו שנתן לו הקב"ה לכתוב את התורה, אז הוא ניגבו על מצחו, ומזה קרנו פניו.
עד כאן דברי חז"ל בתנחומא.
בא האור-החיים הקדוש {פרשת בהעלותך} ושואל – מה זאת אומרת, נשתייר לו דיו בקולמוס?!
סופר מכניס דיו בקולמוס, הוא לא יודע לשער בדיוק, כמה צריך בשביל לכתוב... אבל הקב"ה יודע כמה צריך, אז איך נשתייר למשה דיו בקולמוס?
אומר האור-החיים הקדוש {פרשת כי-תשא לד, כט} – הקב"ה אומר למשה רבינו, בפרשת בהעלותך, לכתוב בתורה וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הלך משה רבינו, ובמקום לכתוב " עָנָיו ", הוא כתב "ענו" חסר, אז נישאר לו דיו!
היות ונישאר לו דיו, הוא שם את זה במצחו.
ואף זה מן הענוה, ובשכר זה זכה לקרני הוד כי הפליא ברצונו יתברך גם ה' הפליא חסדו לו בשנותו מכל האדם, והוא מה שרמז רבי יהודה באומרו נשתייר בקולמום קמעא והוא אות יו''ד שהיה צריך לכתוב ולא כתב לרוב ענותו וממנה זכה כנזכר לקרני ההוד.
עד כאן דברי האור-החיים הקדוש.
הרא"ש על התורה {פרשת בהעלותך}, כותב חידוש גדול – הקב"ה אמר למשה רבינו, לכתוב "עניו" מלא.
אמר משה רבינו – איך אכתוב על עצמי שאני עניו?! כתב חסר יו"ד, ומרח את מה שנישאר על המצח.
הקב"ה מסתכל, ורואה שהוא כתב "ענו" חסר... "מה זה???"
אמר לו משה – איך אכתוב על עצמי "עניו"?!
אמר לו הקב"ה – היות וחיסרת יו"ד מכבודך, חייך שתכתוב עכשיו "מאוד"!
כך אומר הרא"ש על התורה, תירוץ ראשון...
אומר הרא"ש – אבל אני אביא לך מדרש הפוך... נאמר במדרש, שמשה רבינו רצה לכתוב "עניו", והקב"ה אמר לו, שלא יכתוב מלא...
הורידו למשה יו"ד מ"עניו"... למה?
לפי שחיסר יו"ד אחת, מכבוד מלכו של עולם... איפה משה רבינו החסיר?
כיון שאמר {במדבר כ, י} הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם... היה לו לומר הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה יוֹצִיא לָכֶם מָיִם.
אתה מוציא מים?! הקב"ה מוציא מים!
היות וכך, הורידו לו יו"ד מ"עניו".
אומר הרא"ש – ואיך זה מסתדר עם התירוץ הראשון שאמרתי לך?
זה לא מסתדר... זה מה שנאמר {ירמיה כג, כט} וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע...
עפ"י דברי האור-החיים הקדוש, והרא"ש... נחסרה יו"ד אחת, שאותה מרח משה רבינו על מצחו.
בא ילקוט הראובני {פרשת ויקרא} ואומר – אתה יודע מאיפה נישאר לו דיו בקולמוס?
היות והוא כתב אל"ף זעירא ב"ויקרא"... משם נישאר לו דיו, ואת זה הוא שם על מצחו, ומזה זכה לקרני הוד.
אנחנו מהילקוט הראובני הזה, רוצים בע"ה לעבור לשלושה מדרשים, על הפסוק הזה ב"ויקרא", ולהעמיק בהם קצת, ומהם להגיע ליסוד נוסף:
אומר המדרש {ויקרא רבה פרשה א, אות ז} - וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן פָּרָשַׁת מִשְׁכָּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁצִּוָּה אֶת עַבְדּוֹ וְאָמַר לוֹ בְּנֵה לִי פָּלָטִין, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה בּוֹנֶה הָיָה כּוֹתֵב עָלָיו שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה בּוֹנֶה כְּתָלִים וְכוֹתֵב עֲלֵיהֶן שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הָיָה מַעֲמִיד עַמּוּדִים וְכוֹתֵב עֲלֵיהֶן שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הָיָה מְקָרֶה בְּקוֹרוֹת וְהָיָה כוֹתֵב עֲלֵיהֶן שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. לְיָמִים נִכְנַס הַמֶּלֶךְ לְתוֹךְ פָּלָטִין, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה מַבִּיט הָיָה מוֹצֵא שְׁמוֹ כָּתוּב עָלָיו, אָמַר כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה עָשָׂה לִי עַבְדִּי וַאֲנִי מִבִּפְנִים וְהוּא מִבַּחוּץ, קְרָאוֹ לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנַי וְלִפְנִים. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הָיָה כּוֹתֵב עָלָיו, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה עָשָׂה לִי משֶׁה וַאֲנִי מִבִּפְנִים וְהוּא מִבַּחוּץ, קְרָאוֹ לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנַי וְלִפְנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.
אומר המדרש – על כל פריט, כתב משה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה... אמר הקב"ה – כל דבר הוא כותב, ואני לא אקרא לו?! מיד וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.
בא השפת אמת {שנת תרל"ז} ושואל שאלה על דברי המדרש הזה - דבר ראשון, מי התיר למשה רבינו לכתוב, על כל דבר ודבר? הקב"ה לא ציוה אותו על כך.
ועוד, גם אם הוא כתב, בשביל מה הוא כתב... זה הולך לאיבוד?!
ועוד, משמע מהמדרש, שכל מה שהקב"ה הכניס אותו בתוכו, היה כיון שהוא כתב... "אמר הקב"ה – הוא כותב על כל דבר ודבר, ואני לא אכניס אותו?!"
משמע, שאם משה רבינו לא היה כותב, הוא לא היה מכניס אותו... מה יש בכתיבה הזאת, של משה רבינו, שזאת הסיבה שהקב"ה הכניס אותו?
כך שואל השפת אמת בספרו, בפרשת ויקרא.
מדרש נוסף שמופיע כאן בפרשה שלנו {ויקרא רבה פרשה א, אות א } -(תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה', הָא עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים,(תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְדֵין חָמֵי חַקְלֵיהּ בָּיְרָה כַּרְמֵיהּ בָּיְרָה וְיָהֵב אַרְנוֹנָא וְשָׁתִיק, יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית, נֶאֱמַר כָּאן: עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן(דברים טו, ב): וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה, מַה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עֹשֵׂי דְבָרוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וְאָמְרֵי(שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מַשּׂוֹי שֶׁקָשֶׁה לְאֶחָד נוֹחַ לִשְׁנַיִם, וְלִשְׁנַיִם נוֹחַ לְאַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁמָּא מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נוֹחַ לְאֶחָד, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי וְאוֹמְרִים(דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו', וּמשֶׁה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עַצְמוֹ וְחָיָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא אֶלָּא לְמשֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.
יוצא, שהפסוק מדבר על משה רבינו.
עוד שני מדרשים, אחד משלים את השני:
אומר המדרש {ויקרא רבה פרשה א, אות ה} - רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַר קְרָא(משלי כה, ז): כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וגו', רַבִּי עֲקִיבָא מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי, רְחַק מִמְּקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מוֹשָׁבוֹת וְשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה, וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ רֵד, מוּטָב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה עֲלֵה וְלֹא יֹאמְרוּ לְךָ רֵד רֵד. הגעת לבית הכנסת, אתה יהודי נכבד, אל תשב במזרח... שב חמש שורות מהמזרח... למה?
לא מכירים אותך במקום הזה... מקסימום יכנס הגבאי, יכיר אותך "אווו... הרב משה, איזה אורח! קום שב במזרח!"
יותר טוב תעשה ככה, מאשר תיכנס לבית כנסת, ואתה יהודי נכבד, ותשב במזרח ותגיד "מה זאת אומרת, אני אב בית דין... מה אני אשב בסוף?! זה כבוד התורה! "
יבוא הגבאי ויגיד לך "סליחה אדוני, זה מקומות שמורים... אתה לא יכל לשבת פה, בֹא שב בסוף"
אז ממילא, זה מה שאומר לנו כאן המדרש מוּטָב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה עֲלֵה וְלֹא יֹאמְרוּ לְךָ רֵד רֵד.
וְכֵן הִלֵּל אוֹמֵר הַשְׁפָּלָתִי הִיא הַגְבָּהָתִי, הַגְבָּהָתִי הִיא הַשְׁפָּלָתִי, מַה טַּעַם(תהלים קיג, ה ו): הַמַּגְבִּיהִי לָשָּׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת אם אתה משפיל את עצמך, זה מרומם אותך... אם אתה מגביה עצמך, זה יוריד אותך... והמדרש מתחיל לספר על משה רבינו...
אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, הָיָה מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר(שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא(שמות ג, י): לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ה"א בְּסוֹף תֵּיבוּתָא, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם. בַּיָּם עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא(שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּבְקָעֵהוּ, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה בּוֹקְעוֹ אֵין אַחֵר בּוֹקְעוֹ. בְּסִינַי עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ(שמות כד, א): עֲלֵה אֶל ה', לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹלֶה אֵין אַחֵר עוֹלֶה. בְּאֹהֶל מוֹעֵד עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי אַתָּה מַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, אֵין הַשָּׁעָה מְצַפָּה אֶלָּא לָךְ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.
אותם דברים תמצאו בתנחומא, רק הוא הולך בלשון אחרת {תנחומא פרשת ויקרא, אות ג} - וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד(משלי כט, כג). כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר שְׂרָרָה, שְׂרָרָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ. וְכָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִשְּׂרָרָה, שְׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו.
* אמר לי יהודי תלמיד חכם, לפני כמה שנים – היות והיום הדורות נחלשו, גם הכבוד נכשל... היום אם אתה רץ אחרי הכבוד, אתה משיג אותו בסוף... הוא כבר לא רץ כמו שהוא היה רץ פעם J
וּמֹשֶׁה בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י), וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג). אָמַר רַבִּי לֵוִי, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה לְשָׁלְחוֹ. וְהוּא מְשִׁיבוֹ, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹ'(שמות ד, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ שֶׁסּוֹפְךָ לֵילֵךְ. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ וְאָמַר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלַח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי(שמות ט, א), אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מִי ה'(שמות ה, ב). הִתְחִיל מֹשֶׁה אוֹמֵר, אֲנִי כְּבָר עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָשַׁבְתָּ לְךָ, בֹּא דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם(שמות ו, יא). וְכֵן עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, לֵךְ אֶל פַּרְעֹה(שמות ז, טו), הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה(שמות ח, טז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה. לַסּוֹף הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וֶהֱבִיאָם אֶל הַמִּדְבָּר, וְהוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, וְהֶעֱלָה לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, וְהִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, וְעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאָמַר, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת. עָמַד וְיָשַׁב לוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, יֵשׁ לִי מְלָאכָה גְּדוֹלָה מִכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ. יֵשׁ לְךָ לְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לְהַזְהִירָן הֵיאַךְ יִהְיוּ מַקְרִיבִין בָּנַי קָרְבָּן לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן. מֹשֶׁה בָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה וְרָדְפָה אַחֲרָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד(משלי כט, כג), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וּתְחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ(תהלים ח, ו).
גמרא נוספת במקבץ הזה {שבת פט, א} - וא''ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב''ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לארץ הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה לו {איוב כח-כג} אלהים הבין דרכה וגו' הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי הלך אצל תהום א''ל אין בי שנאמר {איוב כח-יד} תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב''ה רבש''ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב''ה היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב''ה תורה א''ל הקב''ה למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקב''ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר {מלאכי ג-כב} זכרו תורת משה עבדי וגו'.
שואל הבאר משה {פרשת בהעלותך} – למה משה רבינו לא אמר לשטן איפה התורה?! ומדוע הוא מיעט את עצמו?
אומר הבאר משה תירוץ נפלא - אילו השטן היה שואל את משה רבינו "תורה שניתנה לך לתת לישראל, היכן היא "... הוא היה אומר לו...
אבל השטן לא שאל אותו ככה, אלא אמר לו תורה שנתן לך הקב''ה...
אמר משה רבינו – תורה שניתנה לי?! לי לא ניתנה תורה... התורה ניתנה לעם ישראל, לכן ענה לו משה בצורה הזאת.
אומרת הגמרא {מסכת חולין פט, א}- אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה וכתיב התם {איוב כו-ז} תולה ארץ על בלימה.
לאחר המקבץ הזה, נלך לעוד שתי משניות, באבות דרבי נתן:
{כג, א} איזו עלוב שבעלובים? זה שהוא עלוב כמשה רבנו. שנאמר:(במדבר יב) "והאיש משה עניו מאד".
{ט, ג} שלושה מיני מוכי שחין נבראו בעולם: לח יבש בעל פוליפוס. והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם.
נפשו של משה רבינו, היתה נמוכה יותר, משלושה סוגים של שחין... למרות שבגמרא {מסכת כתובות} כתוב, שיש כ"ב סוגים של שחין... כבר שואל את זה הפני יהושע שם במקום, והוא מסביר שהשלושה הללו הם העיקריים, והשאר אלו התולדות שלהם.
מי שירצה לעיין במידת הענווה וכוחה, יפתח את רבינו בחיי, בפרשה שלנו...
ידוע לכולם, שרבינו בחיי בכל תחילת פרשה, תופס נושא בפרשה, ומרחיב בו... בפרשה שלנו, הוא מדבר על מידתה של הענווה, איפה צריך לאחוז... הוא מביא את המשנה באבות {ד, ד} מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ... ומסביר למה נאמר כאן מְאֹד מְאֹד, שלא נאמר על שום מידה אחרת כך...
נקרא רק את הקטע האחרון בדבריו - מכלל ענותנותו ושפלותו מה שמצינו שלא רצה לבוא אל אהל מועד בעוד שהיה האהל טמון ומכוסה בענן הכבוד כענין שכתוב(שמות מ, לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ואף על פי שכבר נאמר לו מפי הגבורה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים לא ערב את לבו לבוא אל אהל מועד לא להתנבא בתוכו ולא להתפלל ולהקריב קרבן עד שנתן לו הקב"ה רשות וקראו, וזהו שכתוב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.
יוצא, אומר רבינו בחיי, שהיסוד של הפרשה הזאת, היא הענווה של משה רבינו.
אנחנו רוצים להמשיך עם היסוד הזה, ולעמוד על דבריו של ר' חיים מוולוז'ין, על המשנה הראשונה באבות:
{א, א} משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.
שואל הרוח חיים באבות שלוש שאלות – אומרים חז"ל בגמרא {מסכת יבמות מט, ב} - כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה...
משה רבינו, הוא היחיד ששכינה מדברת מתוך גרונו... אף נביא לא זכה, ששכינה תדבר מתוך גרונו...
הבדל נוסף שמופיע במדרש {שמות רבה, פרשה ב, אות ו}... בארבע מקומות בתנ"ך, מופיעים שמות של אנשים, פעמיים בקריאה - אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ כִּי סָר לִרְאוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סָר וְזָעֵף הוּא זֶה לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ רָאוּי הוּא לִהְיוֹת רוֹעֶה עֲלֵיהֶן, מִיָּד וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, אַתָּה מוֹצֵא(בראשית כב, יא): בְּאַבְרָהָם, אַבְרָהָם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק,(בראשית מו, ב): יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק,(שמואל א ג, י): שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, שמואל משרת את עלי, עיניו כבדו מזוקן... שמואל שוכב בבית ה'... לפתע הוא שומע שקוראים לו... הוא ניגש אל עלי... "כן עלי, מה רצית?"
אומר לו עלי "לא קראתי לך בכלל"... לאחר כמה דקות, הוא שומע שוב שקוראים לו... ושוב עלי אומר לו "לא קראתי לך"... הבין עלי, שזו קריאה של נבואה... אמר לו עלי "אם עוד פעם קוראים לך, אל תבוא אלי...תגיד מיד דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ"... וכך היה... וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ
ממשיך המדרש ואומר – בין כל אחד ואחד מהם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, אֲבָל משֶׁה משֶׁה, אֵין בּוֹ פָּסֵק, לָמָּה כֵן, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּתַּן עָלָיו מַשְֹּׂאוֹי גָדוֹל, וְקוֹרֵא פְּלוֹנִי פְּלוֹנִי קְרוֹבִי פְּרֹק מֵעָלַי מַשְֹּׂאוֹי זֶה.
דָּבָר אַחֵר, עִם כָּל הַנְּבִיאִים הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמשֶׁה לֹא הִפְסִיק כָּל יָמָיו. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי מַהוּ משֶׁה משֶׁה, לָשׁוֹן חִבָּה לָשׁוֹן זֵרוּז.
שואל הרוח חיים באבות – מה השתנה משה רבינו משאר הנביאים?
למה לא כתוב "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, ויהושע קיבל תורה ממשה, וזקנים קיבלו תורה מיהושע"?
למה אצל משה זה קבלה, ואצל יהושע זה מסירה?
שואל ר' חיים מוולוז'ין, שאלה נוספת - בחז"ל, בתחילת פרשת מטות, כתוב שכל הנביאים מנבאים ב"כה"... ומשה רבינו מתנבא ב"זה".
אצל כל הנביאים, הנבואה היא ב- כֹּה אָמַר ה'... אצל משה רבינו, הנבואה היא ב- זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'... למה?
שאלה נוספת שהוא שואל – בשעה שמרים ואהרון דיברו במשה, מה הם אמרו?
{במדבר יב, ב} הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר... היה צריך לומר הֲרַק בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם איתנו דִבֵּר.
אומר הרוח חיים באבות יסוד נפלא, רק נקדים לו הקדמה קצרה:
נאמר בתורה {בראשית ב, יט} וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ...
שם של בן-אדם שניתן לו, זה לא סתם... שמות זה לא סתם...
כתוב בחז"ל, שגם שם שנותן גוי, יש לזה משמעות...
אומר הרוח חיים – נשמה שיורדת כאן לעולם הזה, מה שיורד לעולם הזה, זה ממש הקצה האחרון של הנשמה... העיקר של הנשמה, נמצא בעולם הנשמות למעלה.
אני אקרא את לשונו, וננסה להסביר את דבריו – כאשר לאדם יש שורש במדור הנשמות, הוא משתלשל ממנה מקצתה בגוף, כי הגוף הוא כמו נעל לנשמה, הוא כמו הנעל, שאינו אלא מלבוש לקצה התחתון של הגוף, כך הגוף, אינו אלא מלבוש, לקצה התחתון של הנשמה.
בואו ננסה להסביר למה הוא מתכוון:
יש כאן 150 ק"ג... 1.80 מ' גובה... כמה מתוך זה, תופסת הנעל?
30 ס"מ, על 300 גרם... איפה הפרופורציה???
זה בדיוק הפרופורציה, בין גוף לנשמה, שהנשמה נכנסת בו...
הנשמה היא ענקית, נכנסת בתוך 100 ק"ג!
המאה קילו הזה, הוא כלום, לעומת הנשמה! עיקר הנשמה, הוא למעלה...
שלא תחשבו, שר' חיים מוולוז'ין, תפס סתם דוגמא של נעל... אלא בהכוונה מכוונת, הוא תפס דוגמא של נעל... א' כל, כי זה לשון הזוהר הקדוש, וב', כי הנעל זו הנשמה.
למה הנעל זו הנשמה?
שאף אחד לא ידע... אבל בהלכות אבלות, כשבן-אדם נפטר לבית עולמו... אפשר להשתמש בכל מה שהוא לבש, חוץ מהנעליים.
הנעליים שלבש הנפטר, צריכים לחתוך אותם ולזרוק אותם, כדי שאף אחד לא יוכל להשתמש בהם.
יש אומרים, רק הנעליים שלבש בשעת מיתתו, ויש אומרים, שאת כל הנעליים לזרוק...
ראיתי היום שו"ת שאומר, שאם הנפטר הזמין נעליים אצל סנדלר, ועדיין לא הוציא אותם, והוא נפטר... גם מה שהוא הזמין, אתה צריך לזרוק, ואין בזה "בל תשחית"!
מה הקשר לנעל?
זו גמרא {מסכת ברכות נז}...
אדם שהולך לישון בלילה, והוא חולם שאמא שלו ע"ה, באה לו בחלום... "מה שלומך בני יקירי?"
"מצויין ברוך ה"...
"אפשר לאכל ארוחת ערב?"
"למה לא?!"... הוא מכין לה ארוחת ערב תוך כדי שינה... אוכלת... והולכת...
הוא קם בבוקר, כולו מזיע... תענית כפרות... "אמא שלי באה לי בחלום, מי יודע מה זה..."
שום דבר לא קרה אומרת הגמרא... אם היא באה אליך בחלום, תהיה מבסוט, סימן טוב לו... ואם אכלה אצלך, עוד יותר טוב!
איפה מתחילה הבעיה?
אם היא הוציאה משהו מהבית, תתחיל לדאוג!
אומרת הגמרא – אבל לא כל דבר... אם היא לקחה שקית עם ממתקים, זה בסדר גמור... אבל אם היא הוציאה איתה נעליים, תדע לך שאחד מבני הבית, עומד להסתלק... למה דוקא נעליים?
רואים מכאן שנעליים, זה המקור של הנשמה...
אני לא רוצה להיכנס לזה... אבל כל אחד יודע, שבשעה שעושים יבום... אותה אישה, שאח של בעלה מסרב ליבם אותה, מה היא אומרת לו?
{דברים כה, ט} וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִֽיו: {י} וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּֽעַל...
יסוד הנעל, ששם מקור הנשמה...
אם ככה, לא בכדי, בחר הרוח חיים באבות... את מה שהוא אומר לך – הנעל היא הסיום של הגוף, בדיוק כמו שהגוף הוא הסיום של הנשמה... כי הנשמה למטה, היא חלקיק קטן, לעומת מה שנמצא למעלה.
אומר הרוח חיים – היחיד שהיה דבוק בקב"ה, ולא בינו לבין הקב"ה הפסק, זה משה רבינו.
משה רבינו, שהקב"ה קורא לו בסנה, ואומר לו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּֽנִי... אין לו הפסק!
אברהם אבינו, יש לו הפסק בינו לבין הקב"ה... למה?
כיון שאברהם אבינו, הוא עפר ואפר... הוא נמצא כדומם, אבל הוא נמצא! ולכן יש לו הפסק.
למשה רבינו אין הפסק, הוא צמוד לקב"ה!
ניגלה אליו הקב"ה, ואומר לו {ג, ה} שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ – אתה לא צריך נעליים, אתה מחובר איתי באופן מוחלט!
אצל יהושע נאמר {ה, טו} שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ... לא ניכנס להסביר מה ההבדל... בכל אופן, משה רבינו הוא היחיד, שהיה דבוק לקב"ה באופן מוחלט.
משה רבינו הוא היחיד, ששכינה מדברת מתוך גרונו, למה?
כי משה רבינו לא נמצא כאן, לכן שכינה מדברת מגרונו!
איך הגיע לזה משה?
אומר הרוח חיים באבות – הענוה של משה, ביטלה אותו לגמרי! וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
היו בטוחים אהרון ומרים, שגם הם אותו דבר... מה זאת אומרת?
אמרו - רק משה רבינו, שכינה מדברת מתוך גרונו?! הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר!
אמר להם הקב"ה – זה בכלל לא דומה... שלא תחשבו ככה בכלל... {במדבר יב, ו} אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת...
"אתם אספקלריה שאינה מאירה, יש ביננו חציצה... משה רבינו הוא אספקלריה המאירה... אין ביננו חציצה! "
עד כאן ביאורו של הרוח חיים באבות, לר' חיים מוולוז'ין.
אם ככה רבותי, נחזור לדברי המדרש:
בֹא ונחזור לדברי המדרש שאומר, שעל כל פריט ופריט במשכן, משה רבינו כותב - כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה...
שאלנו – מה פתאום הוא כתב? מי אמר לו בכלל לכתוב?!
ועוד שהקב"ה אומר לו "אתה כתבת, אז אתה תיכנס "... משמע, שאם הוא לא היה כותב, הוא לא היה ניכנס...!
אומר השפת אמת – הוא לא כתב שום דבר... אלא מה? משה רבינו לא רצה שיגידו, שהוא בנה משכן...
הלך משה רבינו, וכתב על כל פריט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה – זה לא אני, זה הקב"ה שציוה אותי!
אמר הקב"ה - אדם שמבטל את עצמו לגמרי, הוא יכנס למשכן!
מכל שישים ריבוא שנמצאים, רק אחד יכל להיכנס למשכן, למה?
כי אל המשכן יכל להיכנס, רק מי שביטל את עצמו... משה רבינו עשה משכן... ביטל את עצמו לגמרי, בפני הקב"ה! הוא יכל לעלות לשמים... הוא גם יכל להיכנס לתוך המשכן.
לאחר היסוד הזה, בואו ניכנס קצת לחג הפסח:
הרב מתתיהו סלומון, בספר מתנת חיים על המועדים, אומר יסוד נפלא. הוא מביא את שאלת הגאון מוילנה, למה משה רבינו לא מוזכר באגדה של פסח, עם התירוץ של הגאון מוילנה.
לא נקרא את הדברים בפנים... אני אומר מה הוא אומר בפנים, וניכנס קצת לעומק הדברים...
התורה מספרת על משה רבינו, שלושה סיפורים... שלושה בתורה ואחד במדרש.
אני זוכר שלפני כמה שנים דיברנו על זה, אני רק אזכיר את זה בקיצור, כדי להגיע לנקודה, שאליה אנחנו רוצים להגיע:
מושים את משה רבינו מן המים... הוא גודל אצל פרעה, ובגיל עשרים הוא "יוצא לראות בשלום אחיו", וביום הראשון, אומרים חז"ל – נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם.
הוא מגיע ורואה, איש מצרי מכה איש עברי... הורג אותו בשם.
למחרת הוא יוצא... וְהִנֵּה שְׁנֵֽי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָֽרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ: {יד} וַיֹּאמֶר מִי שָֽׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָֽר: {טו} וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶֽרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַֽל-הַבְּאֵֽר... ושם הוא רואה תופעה נוספת – רועים במדין מרביצים לבנות של יתרו, וזורקים אותם למים, ומשה רבינו קופץ למים ומציל אותם, שנאמר {שמות ב, יט} וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ...
חוזרות הבנות של יתרו הביתה... שואל אותם יתרו – {ב, יח} מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּֽוֹם?
אמרו לו - אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ...
בא הסבא מקלם ושואל שאלה - מה הסיפורים האלה... איפה שמשה רבינו נמצא, יש מכות J... יוצא ביום הראשון – גוי מרביץ ליהודי... ביום השני – יהודי מרביץ ליהודי... ביום השלישי – גוים מרביצים לגוים... מה התורה רוצה להגיד לנו בשלושת הסיפורים האלה??
אז לפני כמה שנים, דיברנו על הנושא של "נושא בעול עם חבירו"... אנחנו רוצים היום, ללכת במהלך אחר שכותב אותו המתנת חיים, בביאורו לחג הפסח...
מגיע משה רבינו, לאחר שהוא הרג את המצרי, למדין, ומציל את בנותיו של יתרו...
אומרות לו בנות יתרו – תודה רבה, אנחנו מודות לך... אם לא אתה, מי יודע מה היה קורה...
אמר משה – אל תגידו לי תודה רבה... אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים... זה לא אני – לפני כמה ימים הרגתי מצרי אחד, בגלל זה אני פה... אני לא סתם הגעתי למדין, הייתי היום צריך להיות במצרים...
אומר המדרש {תנחומא, שמות, אות יא} - וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ. וְכִי בִּדְמוּת אִישׁ מִצְרִי הָיָה מֹשֶׁה? אֶלָּא, אִלּוּלֵי אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג מֹשֶׁה, לֹא הָיָה נִכְנָס לְמִדְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ עָרוֹד, וְהָיָה רָץ לָתֵת רַגְלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְנִכְנַס בַּנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ אָמַר לֵהּ הַתִּינוֹק לוּלֵי אַתְּ הָיִיתִי מֵת אָמַר לֵהּ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ הוּא הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: אוֹתוֹ הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי, הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם. וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן, אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר, מִי גָּרַם לָזֶה שֶׁבָּא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג.
שואל המתנת חיים – מה חז"ל מגלים לנו פה?
אומר הסבא מקלם – הקב"ה כתב שלושה סיפורים בתורה, כדי ללמד אותנו את הענין של "נושא בעול עם חבירו".
ישנה משנה באבות {ו,ו} שמדברת על מ"ח קנייני התורה... הקניין האחרון הוא - הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר(אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.
אדם שאומר "את הדבר הזה ראיתי בספר... ואת הדבר הזה ראיתי בספר...", מביא גאולה לעולם!
באמת ככה?! מי שאומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם?!
אז למה משיח עוד לא בא? אני כבר שנתיים אומר שיעור, והוא עוד לא בא! J
מי שלא אומר דבר בשם אומרו... הוא רק לא מביא גאולה לעולם, או שיותר מזה??
אדם שראה דבר חידוש באיזה ספר, והוא בא ואומר "תקשיבו, חידשתי חידוש"... אז מה קורה? הוא רק לא מביא גאולה לעולם? איך חז"ל קוראים לאדם כזה???
גזלן!!!
יהודי עמל בתורה, עבד על חידוש כמה שעות... כותב את זה בספרו, ואתה אומר "ארבע לפנות בוקר קמתי...שמעתי ציוצי ציפורים, הייתי אחוז בקדושה, ולפתע רוח קראה לי ממרומים, ועלה לי דבר חידוש, פלא מופלא! "
שום דבר... קנית ספר בארבעים שקל, של איזה יהודי מפרדס כץ, שאף אחד לא קרא את הספר שלו... ושם קראת את החידוש! אתה גזלן!
אז מי שלא גוזל, מביא גאולה לעולם... ככה?
אומר המהר"ל, בביאורו לפרקי אבות, חידוש חדש לגמרי:
מה פירוש הדבר אוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם?
כשהקב"ה ירצה לבחור גואל, הוא יחפש אדם שיודע להגיד דבר בשם אומרו... מה פירוש הדבר?
אסתר המלכה, יכלה לומר לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "עמדתי במרפסת ושמעתי את בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, מדברים להרוג אותך...", ואז אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מכיר אותה...
{אסתר ב, כב} וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי – זה לא אני... הדוד שלי מרדכי שמע, וכך אמר לי...
אמר הקב"ה – היא מתאימה להיות גואלת... למה?
"כי כשאני יביא את הגאולה, היא לא תזקוף את הגאולה לעצמה... היא תדע לייחס אותה אליי"
ישנו בן-אדם שלא עושה כלום, אבל הוא אומר שהוא עשה את הכל!
קראתי פעם...אחד הביא ב"משלי שועלים", שרצו העכבר והפיל ביחד במדבר... רצים...רצים...רצים, לפתע הם עוצרים...
מסתכל העכבר אחורה ואומר לפיל "ואו איזה אבק עשינו"!
מסתכל עליו הפיל "עשינו?! תרוץ לבד... בֹא נראה מה אתה עושה"
מה זה עשינו?! מה עשית?!
יש בן-אדם אומר "עשיתי"
יגיד לו הקב"ה "אני לא יכל להביא את הגאולה דרכך"... למה?
כי אתה תגיד, שאתה עשית את הגאולה!
אסתר המלכה ידעה לייחס את זה, למרדכי... אמר הקב"ה "אפשר להביא דרכה את הגאולה"... למה?
כי אם אני אגאל אותה, היא לא תגיד,שזה "בגלל שמצאתי חן בעיני אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"... לא!
היא תאמר {אסתר ד, טז} לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ... וע"י זה, הקב"ה יביא גאולה.
אם ככה, נוכל להבין טוב מאוד:
הקב"ה רוצה לגלות לנו, למה הוא בחר במשה רבינו, להיות גואלם של ישראל...
למה לא אהרון? למה לא שבעים זקנים??
אומרת התורה - אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים... משה רבינו הציל את הבנות של יתרו... מה כבר היה קורה, אם הבנות של יתרו היו באות למשה ואומרות לו – משה, תודה רבה לך שהצלת אותנו!
היה משה אומר להם – נכון, אני הצלתי אתכם... ועכשיו, הגיע התור שלכם להציל אותי...
ומשה רבינו לא מייחס שום דבר לעצמו... הוא שולח אותם לאותו אִישׁ מִצְרִי שמת... תגידו לו "תודה רבה"... לא לי...
אתה רוצה לדעת למה הקב"ה בחר במשה???
הוא בחר במשה, בגלל אִישׁ מִצְרִי... כיוון שהוא ידע לא לייחס שום דבר לעצמו, לכן התורה מתחילה את כל הסיפור, מאיש מצרי שהכה איש עברי, ואחר-כך איש עברי הכה איש עברי... ובגלל זה משה נאלץ לברוח, וזו היתה נקודת המבחן למשה, למי הוא ייחס את הנס – לאיש מצרי או לעצמו?
אמר הקב"ה – הוא ייחס את זה לאיש מצרי... אתה תהיה הגואל!
כאן מתחילה הגאולה, שמשה רבינו נבחר להיות הגואל! למה???
אני לא נמצא כאן, הכל הקב"ה!
רבותי... {בראשית כח, יב}... וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ – מחזה הסולם.
שואל הדעת זקנים מבעלי התוספות – מה זה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ?!
קודם המלאכים יורדים, ואחר-כך הם עולים... היה לכתוב לומר "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יורדים ועולים בו"... מה זה עֹלִים וְיֹרְדִים?
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – אלו שתי המלאכים, ששלח אותם הקב"ה להפוך את סדום.
הם באו לסדום, ואמרו ללוט {בראשית יט, יג} כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
אמר הקב"ה - מה?! כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ?! אתם משחיתים??? אני משחית!
אמרתם שאתם משחיתים?! תישארו למטה!
בני אדם אומרים "אנחנו עשינו"... בשמים אין מישהו שאומר "אני"... מלאך שאומר "אני עשיתי... אני משחית", שישאר למטה! אין לו מה לחפש למעלה...
מאה שלושים וחמש שנה, היו המלאכים האלה למטה, ובחלום הסולם, חזרו חזרה למעלה, שנאמר {בראשית כח, יב}... וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, כי בשמים אין מושג כזה של "אני"... בשמים אתה בלי חומר!
ללא חומר, ישנה דבקות מוחלטת עם הקב"ה.
אם ככה, נמצאנו למדים, שכשמשה רבינו אמר אִישׁ מִצְרִי, בחר בו הקב"ה, להיות גואלם של ישראל.
אם ככה, כל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ אדם שיודע לייחס כל דבר, למה שהיה בהתחלה, למה שהיה בשורש שלו מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם הוא יכל להיות הגואל... דרכו תבוא הגאולה!
כשהקב"ה יבחר את הגואל, הוא יהיה מי שלא ייחס שום דבר לעצמו!
אם ככה, נוכל לחזור בחזרה לאל"ף זעירא:
אומר לנו האור-החיים הקדוש – אתה יודע למה כתוב אל"ף זעירא?
כי האיש משה ענו מאוד... הוא הוריד את היו"ד מה"עניו", ומרח אותה על מצחו.
אומר לנו הרא"ש– זה לא רק בגלל זה... משה רצה לכתוב "עניו" מלא, פשוט הקב"ה אמר לו, לא לכתוב עם יו"ד... למה?
כי הורדת יו"ד מכבודו של הקב"ה.
מתי משה הוריד יו"ד מכבודו של הקב"ה?
בפעם הראשונה, שאמר משה רבינו {במדבר כ, י} הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם... אמר הקב"ה – אתה מוציא
מים?!
לכן לא תביאו את בני ישראל, לארץ ישראל... כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים, כחוט השערה.
אם ככה, נוכל להבין – במה זכה משה רבינו ששכינה מדברת מתוך גרונו?
כי משה רבינו ביטל את עצמו, לכן הוא היחיד שיכל לגשת לקב"ה ולדבר איתו... למה???
כי וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה...
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה... אל"ף זעירא... משה רבינו כותב אל"ף קטנה – "ריבונו של עולם, אני לא ראוי לכתוב אלף גדולה".
אדם שמבטל את עצמו כך, זוכה לקרבת אלהים, הגדולה ביותר.
אם ככה, אנחנו מתחילים את חודש ניסן... עוד עשרה ימים לפני חג הפסח... מה העבודה של חג הפסח???
אם משה רבינו זכה להיות גואלם של ישראל...
אומר הגאון מוילנה – עכשיו תבין, למה שמו של משה רבינו, לא מופיע באגדה של פסח... כי כל העבודה של משה רבינו, במהלך כל הכהונה שלו, במשך ארבעים שנה, היה לייחס כל דבר לקב"ה... "אני לא!"...
הוא עושה משכן, וכותב על כל פריט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה... אני לא.
אם תכתוב את שמו של משה רבינו באגדה, אתה פוגע בכל המעלה של משה רבינו!
מעלתו של משה רבינו היתה, שכל מה שהוא עשה, לא ייחסו את זה אליו – זו המעלה הגדולה של משה רבינו!
בכל בית יהודי ב"ה, ישנם עכשיו הכנות לקראת חג הפסח...
{שמות יב, יט} שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם... כידוע לכולם, חמץ זה יסוד הגאווה... הוא כל הזמן תופח... אין מה לעשות עם חמץ בכל הפסח... פירור אסור שימצא אצלך!
כל היסוד של פסח, זה מצה... מצה זו ענוה.
אתה רוצה לדעת מה היסוד של פסח?
ככל שתהיה פחות "חמץ"... ככל שתהיה פחות "נפוח"... ככל שתהיה פחות אתה, כך תהיה יותר "מצה".
ככל שתהיה יותר "מצה", כך תצליח יותר לדבוק בקב"ה!
יזכנו הקב"ה בימים שנותרו לנו עד הפסח, שנזכה בע"ה, להתנקות מן החומר ויקוים בנו וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.