בס"ד
פרשת תרומה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תרומה.
פותחת הפרשה - {א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי....
במהלך ארבעת השבועות הקרובים, אנחנו נעסוק בע"ה, במשכן ובכליו... פרשת השבוע, פרשת תרומה, היא הראשונה שבהם... ולאחר מכן, ישנם עוד חמש פרשיות... פרשה אחת היא מחוברת ויקהל-פקודי... שבהם נעסוק במלאכת המשכן.
רבותינו דנים, מדוע התורה מרחיבה כל-כך, לעסוק במלאכת המשכן... יש כאן מאות פסוקים... יש כאן אלפי מילים, שכתובים בעניני המשכן... כל הלכות שחיטה, לומדים ממילה אחת וזבחתַ, ואתה רואה, שהתורה מרחיבה כל-כך בענין המשכן... אורך ורוחב הקרשים... אורך הכלים... מספר היריעות... מספר הקרסים ומספר הלולאות... הכל כתוב לפרטי פרטים... והשאלה המתבקשת היא, בעיקר משום שהמשכן הוא לא לדורות... זה לא המקדש, שעתיד להיות כל כך הרבה שנים...
כל המשכן נבנה, עד שיכנסו לארץ ישראל, ושם הם יבנו את בית הבחירה... אז מדוע התורה מרחיבה כל-כך, בנושא המשכן?
זאת שאלה, שמי שעומד עליה בהרחבה, כאן בפרשה... זה בספר נתיבות שלום... אם נספיק, נעסוק בזה גם כן, לקראת סוף השיעור... רק שנדע, שרבותינו עוסקים רבות בנושא הזה...
לפני שנעסוק בנושא המרכזי, שאנחנו רוצים לעסוק בו היום... נקדים הקדמה, שרבותינו הראשונים דנים בה – מתי נטווה משה רבינו, על עשיית המשכן?
האם משה נצטוה לפני חטא העגל, או אחרי חטא העגל?
אומר רש"י {פרשת כי-תשא, לא, יח} - ויתן אל משה וגו'. אין מקדם ומאחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן.
דברי רש"י, מקורם בתנחומא {פרשת תרומה, אות ח} - וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, כח). אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם: אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע(משלי ה, ו), מְטֻלְטָלוֹת הֵן שְׁבִילֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ. הֱוֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן עָלָה מֹשֶׁה בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְאַתָּה מוֹצֵא, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפֵּר לָהֶם, וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וּלְכָךְ נִקְרָא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת(שמות לח, כט), שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן בְּמִקְדַּשְׁכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא זָהָב שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ'(שמות לב, ג). וּלְכָךְ מִתְכַּפְּרִין בַּזָּהָב, וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ(ירמיה ל, יז).
אלה דברי התנחומא, ועפ"י דבריו, קודם כל היה חטא העגל, ורק לאחר מכן, נצטוה משה רבינו על המשכן.
אומר הספורנו, שאלמלא עשיית העגל, לא היה צורך בהקמת המשכן... כל הצורך במשכן, בא כתוצאה מעשיית העגל. אלמלא חטא העגל, היה הקב"ה משרה את שכינתו, על כל אדם ואדם...
לשון הספורנו {כד, יח} - ויהי משה בהר. בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך שהה ארבעים יום וארבעים לילה כימי יצירת הולד, לקנות תחתיו שם הויה נכבדת, ראויה לשמוע מפי הרב מה שלא ישיגהו זולתו, כמו שהעיד באמרו כי קרן עור פניו בדברו אתו, וקלקל זה חטאם בסוף ארבעים יום ראשונים, בעת שהיה ראוי להשיגו, כאמרו לך רד כי שחת עמך ובאמצעיים כפי הקבלה שהיו בכעס ולא זכו ליהנות מקרני הוד, והושג זה בארבעים יום אחרונים, ובהם נצטוה על מלאכת המשכן, כמו שבאר כאמרו ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך וזה לא נתקיים בלוחות ראשונות שלא באו לשום ארון אלא שבריהם בלבד בלתי עדות, כאמרם ז''ל לוחות נשברו ואותיות פרחו וזה בעצמו באר באמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לא כמו שיעד קודם לכן, כאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך אבל עתה יצטרך לכהנים, וזה בעצמו התבאר באמרו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.
כותב הרמב"ן {לה, א}, שמשה רבינו נצטוה על עשית המשכן, הרבה לפני עשיית העגל... בפעם הראשונה שעלה משה, למחרת מעמד הר סיני, הוא כבר עלה לקבל את הלוחות... כבר אז נצטוה משה רבינו, על עשיית המשכן.
לשון הרמב"ן -ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. יכלול ''כל עדת בני ישראל'' האנשים והנשים, כי כלם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה אחר שצוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני אחרי שבור הלוחות(לעיל לד לב), ונתן על פניו המסוה(שם פסוק לג), חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב''ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר(לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה.
אותם דברים תמצאו גם ברש"ש, במדרש {שמות רבה, פרשה לח}... גם הוא סובר כך, שבארבעים יום הראשונים שמשה עלה להר, כבר אז, הוא שמה את הציווי על עשיית המשכן... רק עם ישראל חטא בעגל, והוא נאלץ לשבור את הלוחות... ושבירת הלוחות, מנעה את בניית המשכן...
אבל הציווי הראשון היה, כאשר משה רבינו עלה לשמים... כבר אז, הוא נצטוה על עשיית המשכן.
כדברים האלה, תמצאו בתנא דבי אליהו רבה {פרק יז, אות יב} – וכיון שקיבלו ישראל מלכות שמים בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע {שמות כד, ז}, מיד אמר הקב"ה למשה, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'.
הרמב"ן, בפתח הפרשה שלנו, אומר הרמב"ן, שרצונו של הקב"ה היה, להשרות את השכינה, דוגמת מה שהיה במעמד הר סיני...
כותב הרמב"ן - וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם(לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב(דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן(להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה(להלן לד לד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה(דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב(במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו.
יוצא עפ"י דברי הרמב"ן, שבעצם ההמשך הטבעי, שהיה צריך להיות אחרי פרשת יתרו, אחרי פרשת מעמד הר סיני... הרמב"ן סובר, שמשה רבינו הצטווה מיד לאחר מעמד הר סיני, על עשיית המשכן... רק שעם ישראל חטא בעגל, והוא שבר את הלוחות... אז לא היה לשם מה לעשות את המשכן... עד שלא יתכפר להם חטא העגל...
אבל מיד, לכאורה, אחרי מעמד הר סיני, מגיע הציווי על עשיית המשכן...
בספר שערי אורה, בפרשת משפטים, הוא שואל שאלה:
התורה מסיימת את פרשת יתרו, בציווי על עשיית המזבח... {כ, כא} מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ...
למה מסיימת התורה, את מעמד הר סיני, בפסוקים הקשורים למזבח? מה קשור המזבח, לסיום פרשת יתרו?
התשובה, עפ"י מה שמבאר הספר שערי אורה – כל מטרת עשיית המשכן, היה למען הקמת המזבח... מה יש במזבח?
המזבח, הוא מקום הכפרה על העוונות...
{דברים ג, כה} הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן... אומרים חז"ל - הַטּוֹב הַזֶּה זה ירושלים וְהַלְּבָנוֹן זה בית המקדש...
למה הוא נקרא ההר הטוב?
משום שבו"מלבינים" חטאיהם של ישראל... כפרת העוונות נעשית במשכן.
בע"ה, בעוד חודש וחצי... שנסב לליל הסדר, נודה לקב"ה, על כל הניסים שהוא עשה איתנו, מיציאת מצרים... על אחת כמה וכמה, כפולה ומכופלת, למקום עלינו... שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים, » וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
כל המטרה להגיע לארץ ישראל, היא להגיע לבית הבחירה... כדי לכפר על כל עוונותינו!
יוצא שהשיא של המשכן, הוא הקמת המזבח, לכפרת העוונות...
לא רק זה... המזבח, כותב הרמב"ם {הלכות בית הבחירה, פרק ב, הלכה א-ב}, הוא הדבר המכוון ביותר שישנו במקדש...
כותב הרמב"ם – א. הַמִּזְבֵחַ מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר(דברי הימים א כב-א) 'זֶה מִזְבַּח לְעוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל'. וּבַמִּקְדָּשׁ נֶעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר(בראשית כב-ב) 'וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה'. וְנֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים(דברי הימים ב ג-א) 'וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי'
ב. וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא.
יוצא, שמקום המזבח, זה עיקרו של המשכן... זה עיקרו של המקדש... ולכן, מיד לאחר מעמד הר סיני, כותבת התורה את הציווי על המזבח, כי זה תחילת הציווי על עשיית המשכן...
אמנם כאן בפרשה שלנו, אנחנו מתחילים {ג} וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם... אבל התחלת הציווי על בניית המשכן, מופיע בפרשת יתרו... למה זה מופיע שם?
כי זה ההמשך הטבעי, למעמד הר סיני.
בא השערי אורה, ושואל שאלה – אם פרשת מעמד הר סיני, ההמשך הטבעי שלו זה עשיית המשכן... ואת המזבח, מצוה התורה בפרשת יתרו... אז למה התורה עושה הפסקה, ועוסקת בפרשת משפטים... ואת פרשת משפטים אחרי זה מביאה פרשת יתרו?
ואם תאמר לי כמו רש"י מביא... ואלה המשפטים. ואלה מוסיף על הראשונים... זאת אומרת שגם פרשת משפטים, נאמרה בסיני... הוא היה צריך לצוות את זה, ולאחר"נעשה ונשמע", הוא היה מצוה על המזבח... וממשיך פרשת תרומה...
לכאורה, הסדר כאן לא מסודר...
אם אתה אומר לי... שהמזבח מצטווה עליו, לאחר מעמד הר סיני, כי הוא בניית המשכן...
אם הוא בניית המשכן, למה התורה עוצרת פתאום, בפרשת משפטים?
זאת שאלתו של בעל השערי אורה... אותה שאלה תמצאו גם בבית הלוי, בסגנון אחר... אבל זאת השאלה...
לפני ניגש בע"ה לתרץ את השאלה הזאת... נפנה למחוזות אחרים, ובסיום הפרשה, נחזור בחזרה לשאלה הזאת, לאחר שנסדר את כל הנושא שאנחנו רוצים לעסוק בו בס"ד:
בספר שירת דוד, לגאון ר' דוד הקשר זצ"ל... מצאתי שאלה יפה, שהוא מביא בשם הגאון מוילנה {ליקוטים, ריש ביאורו לתיקוני הזוהר}.
אומר הגאון מוילנה – אתה מוצא הרבה פעמים בזוהר, שרשב"י ותלמידיו היו עוסקים בתורת הנסתר, הם היו יוצאים ללמוד במקום שנקרא חֲקַל תַּפּוּחִין.
הוא היה מוציא אותם למקום הזה... ושם היו מדברים סודות של תורה...
הוא שואל שאלה – הרי לפני זה, הם ישבו בבית המדרש, ועסקו בתורה..."בואו נצא לְ- חֲקַל תַּפּוּחִין ושם אני יסביר לכם את הנושא"... למה לצאת לְ- חֲקַל תַּפּוּחִין?
תארו לעצמכם, עכשיו אנחנו באמצע שיעור..."רבותי, בואו נצא רגע החוצה לרחוב... אני רוצה להסביר לכם משהו... ב'גן ורשה 93'"... מה יש ב'גן ורשה 93', שאין בבית המדרש??
ברוך ה' בית מדרש... מקום קדוש וטהור... הרבצת תורה מהבוקר ועד הלילה...
ר' שמעון בר-יוחאי, רוצה לדבר בתורת הסוד, הוא מוציא אותם החוצה... בואו לְ- חֲקַל תַּפּוּחִין... מה יש בזה?
אומר הגאון מוילנה – במקום הזה, מקום שמחיל קדושה, צריך להיעשות בהכנה מתאימה, ובית מדרש שנעשה ע"י פועלים, אין בטחון שנעשה בקדושה מתאימה, וקרוב לוודאי שלא נעשה כן, ולכן יצאו ללמוד בשדה, ששם רק יד ה', היא שהכינה את המקום, שם ודאי היתה ההכנה הנצרכת.
יוצאים לְ- חֲקַל תַּפּוּחִין, שם יש אבנים מששת ימי בראשית... יש שמה סביונים וכלניות ונרקיסים... מבלי שיד אדם נגעה בהם... ככה הקב"ה ברא... ככה זה גודל...
היות וזה נעשה בצורה כל-כך טבעית... אמר ר' שמעון בר-יוחאי"אני הולך לדבר עכשיו דברים שבקדושה, דברים גבוהים מאוד... אני צריך את השראת השכינה... אני לא יכל לדבר את זה בבית מדרש...אני לא יודע מי בנה את זה... לא יודע מאיזה כסף זה נבנה... לכן בואו ונצא החוצה"...
אתם רוצים לדעת שהדברים הם נכונים?
מופיע במדרש {ילקוט שמעוני יחזקאל, אות של"ו} - היה היה דבר ה' עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות עד שהקב"ה לא בחר את ארץ ישראל, ונתן את ארץ ישראל לעם ישראל, כל נביא שהיה רוצה לקבל נבואה... והיה ראוי לקבל נבואה, קיבל אותה בכל מקום משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל שאר הארצות, ואם תאמר דן אני מן הנביאים שנדבר עמהם בח"ל למה אתה אומר שלא?! הרי יחזקאל הנביא קיבל נבואה בח"ל... דניאל גם כן... לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות שנאמר כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך. ויש אומרים אע"פ שנדבר עמהם בח"ל לא נדבר עמהם אלא במקום טהרה על מים שנאמר ואני הייתי על נהר אובל, ואומר ואני הייתי על יד הנהר הגודל הוא חדקל(ואומר היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכנן), וי"א נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ שנאמר היה היה. היה שנדבר עמו בארץ, היה שנדבר עמו בחוצה לארץ. ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה כשרה לדבור. יחזקאל בן בוזי הכהן שהיו מבזים אותו כו'(כתוב רמז רנ"ז)
למה דוקא ליד הים היו מקבלים נבואה? למה אי אפשר להיכנס לבית הנביא, ושם תשרה נבואה?
התשובה פשוטה מאוד – הנהרות הללו, נעשו בששת ימי בראשית... שם לא התערבה יד אדם! שם יכולה לשרות נבואה, ולכן הם התנבאו רק במקומות ליד הים... כי נבראו בששת ימי בראשית.
עד כאן, היסוד הנפלא שמביא הגאון מוילנה... ומביא לזה ראיה, הספר שירת דוד, מדברי המדרש.
לאור הדברים האלה, נוכל גם להבין... למי שזוכר, ישנה גמרא {מסכת חגיגה יד, ב} שמספרת - הוו ת''ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא א''כ היה חכם מבין מדעתו אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית אמר לו רבי מפני מה ירדת מעל החמור אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור מיד פתח ר''א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן ואמרו שירה מה שירה אמרו {תהילים קמח-ז} הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה...
כשר' שמעון בר יוחאי רוצה לדבר דברים של סוד, הוא גם יוצא לְ- חֲקַל תַּפּוּחִין, למה?
שם אמורה לרדת שכינה... אם יורדת שכינה, צריך שיהיה במקום קדושה וטהרה... או על הים, כמו שאומר המדרש...במקומות שנבראו בששת ימי בראשית.
בא ר' חיים מוולוז'ין {אבן שלמה} ומביא הערה – מי שלומד בספרים, שהודפסו בדפוס של אדם שאינו הגון, לא יצליח בלימודו. ולכן יש להקפיד, שספרי הקודש שלומדים בהם, לא יודפסו ע"י גוים, כדי שקדושת הספר לא תיפגם, וע"י זה, לא תהה התורה בקדושתה השלמה.
מהמעשה הזה הוא לומד... שאם הגאון מוילנה אומר לך, שמה שיצא רשב"י החוצה, כיון שהבית מדרש שנבנה, יכל להיות שחסר בו משהו בקדושה... אז אומר ר' חיים מוולוז'ין, שאם אתה לומד בספר, שהודפס ע"י אדם שאינו הגון, או ע"י גוים, אז ממילא, גם הלימוד לא מצליח.
לאחר הדברים האלה, אנחנו רוצים להגיע לנושא המרכזי, שהיינו רוצים לעסוק בו:
ישנה גמרא, שאני חושב שכל אדם בארץ ישראל מכיר אותה, גמרא מפורסמת מאוד... דיברנו עליה לפני כמה שנים... אבל אנחנו רוצים לחזור עליה, כי היא חשובה מאוד, לגבי הנושא שדברנו...
מספרת הגמרא {מסכת ב"מ פה, ב} - אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח''ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי
אמר ר' חנינא,שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל, הוא יחזיר את התורה בחזרה בפלפולו...
כפי שהגמרא {מסכת תמורה טז, א} מספרת - תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ''כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר {יהושע טו-יז} וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב...
אותו דבר אמר ר' חנינא"אני בפלפולי, יכל להחזיר את התורה...
ממשיכה הגמרא ואומרת{מסכת ב"מ, פה, ב} - אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל אתה בפלפון שלך תחזיר את התורה, אבל אני יכל לגרום, שהתורה לא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל... הלך וזרע זרעים של פשתן.. וכשיצאו גבעולי הפשתן, הוא עשה מהם רשתות... לאחר מכן, הוא פרש את הרשתות במקומות של הפקר... ולאחר מכן, ניצודו בהם צבאים... ולאחר מכן, שחט אותם, ונתן את הבשר לעניים.. והלך ושם את עורם בסיד... שרטט אותם, וכתב חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה... וכל מי שלמד באותם ספרים הללו, לא שכח את תלמודו!
אין לנו מושג, מי היה ר' חייא... אבל אם אנחנו רוצים קצת לסבר את האוזן מר' חייא... שנים-שלושה סיפורים, שכתובים עליו באותו עמוד... נקלוט מי היה האיש, ונבין מה הוא עשה למען כלל ישראל:
לשון הגמרא - אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א''ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה א''ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא....
לשון הרב – ר' הקדוש היה אומר שיעור, ואליהו הנביא היה בין משתתפי השיעור... יום אחד, לא הגיע אליהו הנביא לשיעור... רבינו הקדוש שואל אותו למחרת..."איפה היית?"
בגמרא הזאת למדתי חידוש עצום... לפעמים אתה מרגיש לא נעים... אתה רואה אנשים משתתפים בשיעור... פתאום אתה רואה שאחד לא הגיע לשיעור...
אתה בא לשיעור"ר' משה... איפה היית בשבוע שעבר???"
"מה אתה עוקב אחרי??!"
"בהחלט אני עוקב אחריך...! גם בגמרא מסופר שאליהו הנביא לא בא לשיעור של רבי... שאלו למה הוא לא הגיע... אליהו הנביא לא אמר לו"מה אתה עוקב אחרי?!""
יוצא, שאם אחד שמשתתף בשיעור קבוע, לא הגיע... תשאל אותו למה הוא לא הגיע...
א' כל, זה מרומם ומגדל את האיש... שאתה שואל אותו, אתה בעצם אומר לו"אני מעריך אותך שאתה מגיע לשיעור"
בכל אופן כך הוא עשה... שאל אותו"איפה היית אתמול?"
אמר לו אליהו"אתמול היה ראש חודש..."
"ומה מונע ממך בראש חודש להגיע לשיעור?"
"אני בראש חודש, יש לי עבודה... הקב"ה שולח אותי למערת המכפלה... אני צריך להעיר את האבות הקדושים...כל אחד בנפרד... ואז כבר אני לא מספיק להגיע לשיעור..."
"למה אתה מעיר אותם בנפרד... תעיר אותם ביחד, וככה תספיק להגיע לשיעור"
"הקב"ה לא מרשה לי להעיר אותם ביחד... כי אם אני יעיר אותם ביחד... הם יתפללו ביחד, ויביאו את המשיח!"
שואל רבינו הקדוש את אליהו הנביא"תגיד לי, יש בדור הזה... שאם אני מעמיד שלושה ביחד, אני יכל להביא את המשיח???"
"כן... ר' חייא ובניו"
חיכה רבי הקדוש לזמן המתאים... היתה עצירת גשמים... ארגנו יום תפילה... שלח רבינו הקדוש, את ר' חייא ובניו להתפלל לפני התיבה... הם מתחילים להתפלל עמידה... התחילו לומר"משיב הרוח ומוריד הגשם" ונשבה זיקא, אמרו"מוריד הגשם"... החל לרדת גשם... הגיעו ל"ונאמן אתה להחיות מתים"... החלו המצבות לזוז במקום...
אמר הקב"ה"מי גילה את הסוד הזה?"
אמרו לו"אליהו הנביא אמר את זה לרבי..."
מיד שלח הקב"ה מלאך, שערבב את מחשבתו של ר' חייא, כדי שלא יוכל לכוון בתפילה... כי אם הוא היה מסיים"ברוך אתה ה' מחיה המתים"... היינו כבר אחרי תחיית המתים...
הגמרא שם במקום... מספרת עוד סיפור על ר' חייא... אני מקדים את זה, כדי שנבין מי זה ר' חייא... כדי שנעצים את המעשה שהוא עשה...
מספרת הגמרא - רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי.
היה אדם, מספרת הגמרא, שקראו לו רב חביבא, ולו היה חבר שקראו לו רב חביבא בר סורמקי... ולו היה חבר, שהגמרא לא אומרת איך קוראים לו... אבל החבר הזה, אליהו הנביא היה נמצא אצלו תדיר...
יום אחד, מבקש ממנו אותו חבר, שיעשה לו טובה"אני רוצה לראות, את המקום שנקרא 'ישיבה של מעלה'...
אמר לו אליהו הנביא"אני אראה לך איפה זה... אתה תוכל לראות איפה עוברים הנשמות לישיבה של מעלה... אבל אני מזהיר אותך, על כל הנשמות אתה יכל להסתכל... חוץ מר' חייא!"
"איך אני יוכל לדעת מיהו?! הוא לא מחזיק שלט..." J
"פשוט מאוד...כל הנשמות עוברות עם ליווי... הנשמה היחידה שהולכת לבד, היא נשמת ר' חייא"
מספר החבר הזה, לרב חביבא בר סורמקי"אני עומד שם, במקום המעבר של ישיבה של מעלה... עוברות נשמות... פתאום אני רואה שמגיעה נשמה בלי ליווי... הייתי צריך לסגור את העיניים... אבל לא התאפקתי.... יצאו שתי להבות של אש, ושרפו לי את העיניים... התעוורתי באותו רגע..."
שואל אותו החבר"אבל אני רואה ברוך ה', שאתה רואה... איך?"
"כן... התעוורתי, אבל למחרת הלכתי לקברו של ר' חייא... ופניתי אליו בתחנונים, ש'אני רוצה ללמוד את התוספתא שלו'... ונפקחו עיניי"
מספר החבר, לרב חביבא בר סורמקי"פגשתי אותו למחרת... הוא כבר ראה... אבל העיניים שלו היו שרופות, בלי גבות ובלי ריסים... הכל היה שרוף"
זה ר' חייא...
ר' חייא הולך, ועוזב את ספסל הלימודים, והולך ונהיה חקלאי....
אינני יודע להגיד לכם, כמה זמן לוקח לגדל פשתן... הוא הולך לבד, וזורע בעצמו...
כשהפשתן יוצא... הוא הולך ומייצר את החוטים מהפשתן... מייצר מהם רשתות... זה ודאי לא לוקח יום... ולא יומיים וגם לא שבוע... ולא חודש...
פורש את הרשתות בשמורות הטבע... ומחכה שיצודו צבאים... בשביל מה אתה עושה את זה?! לא חבל על הזמן?!
הולך.... צד צבאים... שוחט אותם... מכשיר את הבשר...מעבד את העורות... ולאחר מכן כותב עליהם ספר תורה ושישה סדרי משנה!
כמה שנים זה לקח???
לא יודע להגיד לכם... לכתוב ספר תורה, לוקח שנה... שישה סדרי משנה, בטח לוקח שנתיים...
הגמרא לא אומרת כמה זמן... אבל אם אני מחשב בערך, זה בערך חמש שנים!
חמש שנים מחייו, הקדיש ר' חייא למען הדבר הזה... למה?
"כיון שאם אני יעשה את הדבר הזה, אני אגרום לכך, שלא תשתכח תורה מישראל..."
מאיפה אתה לוקח את זה, שמותר לעשות את זה? מותר לך לבטל חמש שנים תורה, כדי שתורה לא תשתכח מישראל?
לא שאני חושב שר' חייא צריך מקור... ר' חייא הוא המקור... אבל ראיתי בגמרא, שעל מעשה של ר' חייא, הגמרא שואלת מאיפה הוא לקח את זה...הגמרא עצמה, שואלת על כל דבר, מאיפה אתה לוקח את זה...
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין יא, א} - מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה לא הוא שעלה ללא רשות אלא איניש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא אמר לו לא תהא כזאת בישראל ורבי חייא מהיכא גמיר לה מאיפה לקח את זה ר' חייא, שמותר לגמור שיעור, כדי שאחד לא יתבייש? מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר''מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה כל החרדים נראים אותו דבר, לא זוכרת מי זה... J עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כתבו כולם ונתנו לה עמדו כל הישיבה, ונתנו לה גט... ור''מ מהיכא גמיר לה מאיפה ר' מאיר למד את זה? משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב {עזרא י-ב} ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב {יהושע ז-י} ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש''ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואיבעית אימא ממשה דכתיב {שמות טז-כח} עד אנה מאנתם
יוצא מכאן, שכל דבר מחפשת הגמרא מקור לדבר...
ר' חייא, הוא המקור, למעשה הזה של ללכת ולהתחיל מהתחלה...
תהיתי בעצמי... ר' חייא לא צריך מקור... בשבילי, ר' חייא הוא מקור... אבל הגמרא מחפשת לכל דבר מקור... אז מאיפה ר' חיא לקח את זה???
השאלה"מאיפה הוא לקח את זה", זו שאלה הרבה יותר קשה...
יש מושג... שאם תשמע"אתה יודע... הרב הזה והזה, יותר צדיק מהרב הזה והזה..."...
הקב"ה קבע הלכות, בכתיבת ספר תורה... איך כותבים ספר תורה?
הקב"ה כתב את השולחן ערוך... לקחת את העורות... ולעבד אותן לשמה... אחרי זה לשרטט לשמה... לכתוב לשמה...
הקב"ה לא אומר, שמרגע שהבעל-חיים חי, צריך לכוון עליו לשמה... זה לא כתוב...
כתוב שמתחילת עיבוד העורות, צריך להיות לשמה...
אז אם בספר תורה, שהוא קדוש וטהור... וככה אומר הקב"ה, לכתוב את זה בהלכה למשה מסיני... בא ר' חייא, ואומר"לא... אני אומר עוד יותר... אני אומר שצריכים להתחיל מהזרעים של הפשתן!"
תארו לכם, שהיו אומרים את זה לסופר –"תשמע, אתה צריך לגדל תרנגול הודו בחצר... כדי שתהיה לך נוצה, שמתחילתה נעשתה בקדושה...ושאתה מורט לו את הנוצות, תגיד לשם יחוד קודשא בריך הוא..."
אין דבר כזה... נוצות לא צריכות להיעשות לשמה... אז מה פתאום כאן, באים ואומרים לנו"לא... צריך לעשות את זה לשמה, מתחילת הזריעה של הפשתן"... מאיפה זה נילקח???
מה זה שונה מכתיבת ספר תורה עצמו? מדוע החמיר ר' חייא על עצמו?
אומר המהרש"א – יש הבדל, בין כתיבת ספר תורה, לבין מה שרצה ר' חייא לעשות. ר' חייא רצה לעשות, ספר תורה שנכתב מתחילתו בקדושה... כי אם הוא קונה את העורות, הוא לא יודע אם זה שמוכר לו את העורות, איזה מחשבות יש לו... הוא רצה שהכל יעשה לשמה, מההתחלה!
עד כאן דברים נפלאים... אבל דבר אחד, אני לא מבין...
אני עדין לא יודע את המקור של ר' חייא... ואני גם לא יודע, מאיפה ר' חייא לקח, שאם הוא יעשה את זה, זה יצליח... מי אמר לך שזה יצליח???
אתה אומר לר' חנינא"תשמע, אתה תחזיר את התורה בפלפול... אני הולך לעשות, שלא תשתכח תורה מישראל"... איך?
"אם אני מתחיל מהתחלה מהזרעים... ואני עושה הכל... מי שלמד בתורה הזאת, לא ישכח את התורה!"
יש לך ראיה שזה ככה? מאיפה לקח ר' חייא שאם הוא יעשה ככה, יקרה ככה?
אני חושב... שזה מופיע בפרשת השבוע...בפרשת השבוע, מונח כל היסוד, לדברי ר' חייא...
איפה זה מופיע?
אומרת התורה {שמות כו, טו} וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים.
אומר רש"י - ועשית את הקרשים. היה לו לומר ועשית קרשים, כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזמנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקדם לכן.
עפ"י דברי רש"י כאן, יעקב אבינו קנה את הקרשים במצרים...
ברש"י בתחילת הפרשה... שהוא מונה את חמשת הפריטים שהצטווינו להביא {ה} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים
אומר רש"י - ועצי שטים. מאין היו להם במדבר, פרש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקדש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו לטלם עמהם, כשיצאו ממצרים.
רש"י לא אומר מאיפה לקחו אותם... אבל אם תסתכלו בחז"ל, בפרשת ויגש... נאמר שם {מו, א} וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק... מה יש לו לחפש בבאר-שבע?
אומרים חז"ל, שהוא הלך להביא את הארזים מבאר-שבע... איזה ארזים?
שנאמר {בראשית כא, לג} וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע...אברהם אבינו נטע אשל, והאשל הזה היה ארזים... ותחת העץ הזה, ישבו אנשים, ואכלו סעודות וברכו לקב"ה... ותחת הארזים האלה, הוא אירח מלאכי השרת... אז הלך יעקב אבינו לבאר שבע, להביא איתו את הארזים...
אז הוא הלך עם הארזים, מבאר שבע למצרים... השקה אותה שבע-עשרה שנה, כל זמן שהוא חי... ולאחר מכן הוא ציוה את ילדיו, שישקו אותם"תזכרו, לפני שאתם יוצאים ממצרים, אל תשכחו לקחת איתכם את הארזים".
רבותי, אני לא מבין... מאיפה היה להם במדבר אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים?
עם המן ביחד, ירדו גם אבנים טובות... כך כתוב...
מאיפה היה להם תחש?
נברא לשעתו...
אז אם הקב"ה יכל לברוא תחש לשעתו, וענני כבוד לשעתו עם המן והאבנים... אז למה הקב"ה לא יכל לייצר חורשה של ארזים במדבר, לקראת בואם של ישראל לעשות משכן???
לא!"ארזים צריכים להביא מהארזים של אברהם אבינו"... מה מונח כאן?
כדי להבין את יסודם של דברים... אני חושב שכאן מונח הסוד:
באה הגמרא{מסכת יומא עב, א} ואומרת - אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב {שמות כו-טו} עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את צפויין ד''א עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת''ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים...
הקרשים האלה, שיעקב אבינו הביא מבאר-שבע, ונטע אותם אחרי זה במצרים... ובני ישראל השקו אותם 210 שנה במצרים... ואחרי זה הוציאו אותם למדבר... העצים האלה נמצאים עד עצם היום הזה... אתה יודע איפה הם???
אומרת הגמרא {מסכת יומא ט} – במחילות שתחת בית המקדש, מתחת להיכל... שם אותם משה רבינו, והם עומדים לעד ולנצח נצחים!
אותותו בע"ה, מגיע משיח... נעמוד כולנו ליד בית המקדש... ויוציאו מלמטה את הקרשים... יגידו כולם"אווו... זה העץ של אברהם אבינו... שיעקב אבינו הוריד למצרים... הנה העצים האלה... לעד ולעולמי עולמים!!!"
למה"לעד ולעולמי עולמים"?
למה התורה לא כותבת"ועשית את התחש עצי שיטים עומדים"? כל היסוד שהמשכן עומד לעד ולעולמי עולמים, איפה נלמד?
{שמות כו, טו} וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים מכאן לומדים חז"ל, שהמשכן שנעשה בקדושה ובטהרה, עומד לעד ולנצח נצחים!
למה?
התשובה לכך היא אחת – כי מכל כלי המשכן, הדבר היחיד שנעשה מראשיתו בכוונה קדושה, זה העצים של הקרשים!
אברהם אבינו נטע אותם... כשהוא נטע אותם לכבודו של הקב"ה, לעשות אשל בבאר-שבע... ולאחר שהוא עשה את האשל בבאר-שבע, בא יעקב אבינו, והוריד את זה למצרים...
יוצא, אומרת הגמרא, עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים – שעומדים לעד ולעולמי עולמים.
ישב ר' חייא וחשב – למה המוצר היחיד, מכל חמישה-עשר הפריטים שישנם במשכן, לא נאמר עליהם"עומדים לעד ולעולמי עולם"?
הכל נלמד מיסוד אחד...
אומרים חז"ל {תנא דבי אליהו} – המקדש נחרב, לא נישאר ממנו זכר... למה?
כי בנו אותנו אומנים, מכל מיני מקומות... אבל המשכן, שנבנה כולו בקדושה ובטהרה, הוא קיים עד היום, במחילות בית המקדש, מתחת להיכל... למה???
כי הוא נבנה מראשיתו בקדושה ובטהרה...! מאיפה לומדים את זה?
לומדים את זה מְ- עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים... לעד ולעולמי עולמים.
אמר ר' חייא – בֹא ונחשוב, למה עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים... לעד ולעולמי עולמים?
דבר שנעשה בקדושה... הוא נישאר לעד ולעולמי עולמים!
מכאן למד ר' חייא, שאם אני יעשה מתחילתו את הזריעה... אני יעשה מהתחלה את הקרשים... מהתחלה את הרשתות... אני יעשה את הכל... מי שילמד מהתורה הזאת... התורה הזאת לא תשתכח ממנו לעולם!
זה המקור של ר' חייא!
בא הבאר יוסף, ר' יוסף מסלנט, ומוסיף לזה עוד נדבך אחד:
אומר ר' יוסף סלנט – בקרשים האלה מונח הלב של עם ישראל...בקרשים האלה, מונח הלב של יעקב אבינו... בֹא ותראה...
האחים חוזרים ממצרים, ואומרים ליעקב {בראשית מה, כו} עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם...
אומר להם יעקב {שם, כח}... רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת...
יעקב אבינו הולך למות... הוא כמהה לראות את הבן שלו... עשרים ושתים שנה, שהוא לא רואה אותו... הבן האהוב ביותר שלו... הוא משתוקק לראות אותו...!
אבל לפני שהוא הולך לראות את הבן האהוב שלו, הוא הולך להביא קרשים... למה?
אותה תשוקה ורצון, שהיה לו לראות את בנו, הוא מסר על הקרשים!
הוא עצר את רצונו לראות את בנו... הוא מתעכב, כדי להביא את הקרשים... בקרשים האלה מונח הלב של יעקב אבינו!
אומר הבאר יוסף – בֹא ותראה עוד יותר... בשעה שהקב"ה אומר למשה רבינו {שמות יב, א} דַּבֶּר-נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָֽב אני מתחנן אליך, תגיד להם שיקחו כסף!
ברוך ה'... כל אחד יצא עם תשעים חמורים לובים... הרבה כסף!
היו הרבה אנשים... שלא הלכו לאסוף ביזה... חמישים חמורים הספיקו להם... מה הם עשו?
עזבו הכל בצד..."הולכים לעקור את הארזים מהאדמה"...
משה הולך להוציא את עצמות יוסף, וכמה יהודים צדיקים, הולכים לעקור את הארזים...!
במקום לעקור את הארזים... בֹא ותיקח איתך... המצרים ברוך ה', נותנים עכשיו אשראי... תלך... תיקנה...!
לא... הם הולכים עכשיו לעקור ארזים..."הארזים האלה, אנחנו צריכים אותם במדבר..."
יוצא, שגם הנשמה של אותם יהודים שהלכו לטפל בארזים, במקום לצבור כסף... הלכו להביא את הקרשים... לבם של ישראל נמצא בהם... כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ... בקרשים היתה נדיבות לב!
אמר הקב"ה – במקום שהכניסו את הלב... הוא יהיה לעד ולעולמי עולמים!
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להביא לכך ראיה נוספת:
מספרת הגמרא {מסכת יומא לח, א}, שכל הדלתות של בית המקדש, היו מצופות זהב... הדלת היחידה שהיתה מנחושת, היו דלתותיו של ניקנור... למה?
אומרת הגמרא - ניקנור נעשו נסים לדלתותיו: ת''ר מה נסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה {שיר השירים א-יז} קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תיקרי ברותים אלא ברית ים לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים ויש אומרים מפני שנחושתן מוצהבת היתה ר' אליעזר בן יעקב אומר נחשת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב.
אתה רוצה לדעת למה זה עומד לנצח???
כי הלב של עם ישראל, נמצא בתוכם!
ניקנור מסר את נפשו... המסירות נפש שלו, נחקקה באותה דלת... ונשארה לנצח!
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה, להתקדם הלאה:
הקב"ה מצוה את משה רבינו, לאסוף תרומות מבני ישראל... דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה...
אומר בעל הטורים - ויקחו לי תרומה. פתח דבר אל בני ישראל בל' פיוס כמו דברו על לב ירושלים. בשביל שהיה בו חסרון כיס פייסם ואיתא במדרש א''ר אבהו ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר דבר אל בני ישראל לשון פיוס הדוחקים את ישראל ונוטלים את ממונם מה תהא עליהם. תרומה. אותיות מ' תורה שהתורה שניתנה למ' יום הוא לאוכלי תרומה. כההיא דאמרינן לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שניה לה לאוכלי תרומה וזהו ויקחו לי לשמי שכל מי שעוסק בתורה כאילו לוקח לי שאין לו להקב''ה בעולם אלא ד' אמות של הלכה בלבד וע''כ סמך פרשת ויקחו לי תרומה לפ' של תורה.
בספר זהב שבא, לגאון ר' משה שמואל שפירא, הוא שואל שאלה – תראה מה זה... לפני חצי שנה, יצאו ממצרים בפסח... כאן אתה מדבר ממחרת יום הכיפורים...כמה זמן יש מפסח ליום הכיפורים?
חצי שנה...
עומד משה... אומר לו הקב"ה"תפייס אותם... צריכים לתת תרומות..."
תאר לעצמך, איזה מין מושג זה... בא אליך בן-אדם ואומר לך"תשמע, אני מאוד מעריך אותך, קח מיליון דולר"... אחרי חצי שנה, הוא בא אליך ואומר"סליחה, אתה אולי יכל לתת לי חמש-מאות דולר?"
אומר לך הקב"ה"תפייס אותו... אתה מבקש ממנו חמש-מאות דולר... זה לא פשוט..."
"אני צריך לפייס אותו?! לפני חצי שנה, נתתי לו מיליון דולר!"
אין לך מושג, מה זה בן-אדם שיש לו בכיס מיליון דולר, והוא צריך להוציא עשרים...
אם לפני שנתת לו, אתה מתנה איתו תנאי"תשמע, ברגע שהסכום יבוא לידך... תפריש לי ככה וככה..."
אחרי שזה אצלו בכיס... זה התחבר אליו, זה דבוק אליו... כדי להוציא את זה, צריך לגרד את זה עם שפכטל J"אז תפייס אותם"
אמר לי חבר השבוע... פעם אחת, הוא הלך לבקש תרומה מאיזה עשיר אחד... אמרו לו"אם אתה תופס אותו ביום טוב... אתה מרביץ מכה-מכה" J
טוב... צריכים ללכת.. לקבוע פגישות... סידרו לבסוף פגישה... נכנסים... נואמים בפניו... העשיר מוציא את העט נובע שלו... כותב צ'ק... מאה ושמונים ₪ בלבד...בקשה... עשר פעמים חי!
אמר לו החבר שלי"תאמין לי... פעם אחת 'מת', היה יותר טוב מעשר פעמים חי"
אחרי שמדברים איתו כבר כמה דקות... אמרו כבר אין מה להפסיד...שאל אותו אחד שבא לפגישה"תגיד לי, ארבעה חודשים אנחנו מחכים בשביל לפגוש אותך... עד שאתה נותן תרומה... תאמין לי, אתה נכנס לשבת אצל אברך בבני-ברק, אתה מספר לו את הסיפור... הוא מוציא את הפנקס צ'קים וכותב עשרים וחמישה צ'קים, עם ח"י שקלים בכל צ'ק... הוא נותן פי שלוש ממך! בלי פגישה אצל מזכירות... אין לך שלושה חודשים המתנה...אז מה הסיפור שלך???
אמר אותו עשיר"תשמע, אברכים אין להם מושג בכסף... אני, כל החיים שלי זה כסף! אם אתה מבקש ממני כסף, זה כמו שאתה מבקש ממני תרומת איברים..."
זה היסוד... אנחנו לא מבינים...!
אומר הקב"ה למשה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... תפייס אותם! אתה הולך להוציא מהם כסף...
אומר הגאון ר' משה שמואל שפירא – בֹא ותראה מה אומר הקב"ה..."אני לא רוצה תרומות שנלקחו בכוח"... תראה כמה הקב"ה נזהר, מסרח של צער של הזולת.
הגמרא {מסכת כתובות ח, א} אומרת - רב חביבא איקלע לבי מהולא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא כוותיה משום דטרידי דאית ליה צערא לינוקא - בברית מילה לא מברכים שהשמחה במעונו, כיון שיש צער לתינוק...
אם ככה, איך יכל להיות שהשמחה במעונו, כשיש צער למבוגר?!
מבוגר שצריך לתת תרומה, והוא מצטער... על מה אתה מצטער?! לפני חצי שנה יצאת עם חבילת מצות על הראש... קיבלת תשעים חמורים לובים... ממי????
מהקב"ה! אז מה קשה???
כשבן-אדם מתחבר אליו הכסף, מאוד קשה להוציא ממנו את זה...
אומר הקב"ה"תפייס אותם"... אם תפייס אותם, תקבל את הכסף...
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע לנושא המרכזי:
בא בית הלוי, ואומר תירוץ נפלא - כשהקב"ה אומר למשה רבינו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ...
שואל השערי אורה... הבנו את זה בתחילת השיעור – למה התורה לא ממשיכה מפרשת יתרו לפרשת תרומה? למה התורה"חוצצת" עם פרשת משפטים?
אומר בית הלוי – הקב"ה אמר כאן למשה רבינו יסוד... אתה הולך לקבל תרומות מבני ישראל... תזהיר אותם! אני לא רוצה לקבל תרומות, שלא עברו את המסננת של משפט הצדק... לכן שמתי את פרשת משפטים, בין מעמד הר סיני, לבין פרשת תרומה...לפני שאדם מוציא את התרומה מן הכיס, תבדוק אם התרומה הזאת נקיה... אם התרומה לא נקיה, אני לא רוצה אותה, בתרומת המשכן!
אומר הנביא {ישעיה נו, א} שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה... ישנם הרבה אנשים שנותנים צדקה... הצדקה שלהם באה, כי הכסף שלהם לא כשר...לדוגמא:
יש בן-אדם שמשלם עשרים שנה ביטוח על הדירה... כמה עולה ביטוח?
מאה שקל... הדירה מבוטחת... עשרים וחמש שנה חלפו... לילה אחד נסע לחתונה... נכנסו גנבים רח"ל, גנבו את מה שהיה בסלון... מזמינים משטרה...
מגיע בבוקר ויקטור השוטר... שם אבקה, לבדוק את התביעות אצבעות..."מה לקחו?"
"הכל לקחו... חוץ מחמותי הכל... לא נישאר לאשתי אפילו עגיל אחד!!!" J
ויקטור השוטר כותב הערכת נזק"30,000$"... שולחים לחברת ביטוח... ברוך ה', אחרי שלושים יום, הוא מקבל צ'ק מחברת מנורה 186,000 שקל!
ברוך ה'... לא הכל שלי..."ריבונו של עולם, מזמן רציתי לתרום לבית הכנסת פרוכת יפה... גם לראש השנה וגם לכיפור... זה עולה 18,000 ₪... הוא רושם על זה"לע"נ זכריה בן שלום... נדבת חברת מנורה"...
מנורה תרמה את זה... זה לא שלו... הרי לא גנבו את התכשיטים, מה אתה תורם פרוכת?!
בא בן-אדם, עושה פתיחת היכל... מה אתה פותח!? זה של מנורה... זה גנוב!
אומר הגאון מוילנה – אמר רשב"י"בואו ונצא החוצה... אני לא יודע ממה נבנה בית הכנסת הזה... אני יודע מאיזה בלוקים בנו את זה?! אני יודע מי בנה את זה?!"
הולך בן- אדם... מעכב את שכר הפועלים שלו, בשלושה ימים... {ויקרא יט, יג}... לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר... הבורסה עולה... נשים את ה-300,000 דולר משכורות... שלושה ימים בבורסה, נרוויח 4%... מה זה משנה... אז העובדים יסחבו עוד שלושה ימים...
אהה... אבל אתה עובר על {ויקרא יט, יג}... לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר...
"לא... עזוב... זה בשביל הכולל של אחי... אני נותן את הכסף הזה לצדקה"
הקב"ה לא רוצה את הצדקה הזאת... שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה...
אומר הבית הלוי – לכן קדמה פרשת משפטים, לפני תרומה... תחילת הציווי על המשכן, מתחיל בפרשת יתרו...
אומר הקב"ה"תעשה מזבח... אבל לפני שאני מצוה אותך להביא תרומות למשכן... תעביר אותו במבחן, בכור ההיתוך של פרשת משפטים... תראה אם זה עובר את המבחן של כסף כשר... כסף לא כשר מפריע, בעבודת ה', בבית המדרש... סידור שנעשה לא בקדושה... התפילות לא מתקבלות..."
ממילא, באה פרשת משפטים, ו"מעכבת" את התרומה שנעשית שלא בכשרות, ולכן באה פרשת משפטים, ומקדימה את פרשת תרומה...
עפ"י מה שדיברנו בשבוע שעבר, נוכל בע"ה להביא נדבך נוסף:
רבותי, בואו ונראה...
בספר שערי אורה, הוא מביא רד"ק בספר מלכים {מלכים ב' ה}...
שם מסופר, שנעמן שר הצבא של מלך ארם, קיבל צרעת, כי הוא החזיק תחת ידו ילדה בשבי... הוא לא שחרר את הילדה, ולכן הוא קיבל צרעת...
הילדה רואה שהבעל הבית שלה כל הזמן מתגרד..."מה קרה לו, הוא כל הזמן מתגרד?!"
"קיבל צרעת..."
"ילך לנביא אלישע בישראל... יברך אותו ויהיה בריא"
שומע את זה נעמן... הולך למלך ארם"תשמע, תעשה טובה... בישראל יש נביא בשם אלישע... תסתדר לי שיקבל אותי וירפא אותי..."
שולח ארם מכתב למלך ישראל..."אני שולח לך את שר הצבא שלי.... הוא חולה בצרעת... שמעתי שהנביא שלך יכל לרפאות אותו... אני מצוה אותך שתרפא אותו"
מקבל מלך ישראל את המכתב... וקורע את בגדיו..."אני יכל לצוות על הנביא שירפא אותו?! זה בתחום הסמכות שלי?!
הוא רוצה מלחמה!
היו שתים פעם... אחד אמר לשני"בֹא נשחק שח.."
"למה שח?! בֹא ישר מכות" J
"תרפא אותי מצרעתי"...
הוא רוצה להתרפא מהצרעת?! הוא רוצה מכות... רוצה מלחמה!
שמע אלישע שמלך ישראל קרע את הבגדים... {ח} וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל... אדרבא, תביא אותו... אני יראה לו שיש אלוקים!
{ט} וַיָּבֹא נַעֲמָן(בסוסו) בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע נעמן היה בטוח, שאיך שהוא יבוא, יעמוד אלישע ויצדיע לו... {י} וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר זה קבלת הפנים?!
מגיע שר צבאו של מלך ארם... והוא אפילו לא יוצא החוצה לדבר איתי!? {יא} וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע... הייתי בטוח שהוא יבוא, ישים את ידו ויברך אותי... ייקח המעטפה וילך... J
לא! הוא שולח אותי לטבול בירדן שבע פעמים!
מה אכפת לך לנסות?! לא יועיל תלך חזרה... אתה כבר פה גם ככה!
{יד} וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר... חוזר חזרה אל הנביא אלישע... רוצה לשלם...
נשבע אלישע שהוא לא לוקח כלום!
"אולי יש לך איזה עמותה... משהו..."
בשום פנים ואופן לא!
{טז} וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן... {יז} וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַה'... הוא מבקש לקחת חול מארץ ישראל...
בשביל מה אתה צריך חול?!
הוא הולך להקים מזבח..."אני יותר לא מקריב קרבנות לאלוקים אחרים... רק לה'! אני צריך חול מארץ ישראל בשביל זה..."
שואל הרד"ק – בשביל מה אתה צריך לקבל רשות, בשביל לקחת חול?!
קח שתי שקים... תעמיס על החמור, ותיסע! בשביל מה אתה מבקש רשות?!
אומר הרד"ק – אמר שלא יעשה המזבח לה' בגזלה, אם לא מרצון הנביא והמלך.
"אני הולך לעשות מזבח... אני אקח חול בגניבה?!"
זה היסוד! אי אפשר להקים מקום קדוש, מכסף גנוב!
בא השערי אורה ואומר – בֹא ותראה, עד כמה נורא ענין הגניבה...
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צט, אות א} - לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים(תהלים סח, יז), רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פָּתַר קְרָא בֶּהָרִים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי הָיוּ הֶהָרִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת וְזֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת, תָּבוֹר בָּא מִבֵּית אֵלִים, וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(ירמיה מו, יח): חַי אָנִי נְאֻם ה' וגו' כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, זֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים וגו', כֻּלְּכֶם הָרִים אֶלָּא כֻּלְּכֶם גַּבְנֻנִּים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר(ויקרא כא, כ): אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, כֻּלְּכֶם נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל רָאשֵׁיכֶם, אֲבָל סִינַי שֶׁלֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עָלָיו(תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ,(שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, אַף עַל פִּי כֵן(תהלים סח, יז): אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח, בְּבֵית עוֹלָמִים. רַבִּי עֲקִיבָא פָּתַר קְרָא בַּשְּׁבָטִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה וְזֶה אוֹמֵר בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבָטִים לָמָּה תְּרַצְדוּן, כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים, אֶלָּא גַּבְנֻנִּים, מַהוּ גַּבְנֻנִּים, גַּנָּבִים. כֻּלְּכֶם הֱיִיתֶם שֻׁתָּפִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף(תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ.
אומר הספר שערי אורה – לומדים מכאן, שלא רק מי שגנב בפועל ולקח כסף...אלא גם מי שהשתתף בגניבה... איך אומר יוסף?
{מ, טו} כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר... היית שותף לגניבה... אתה כבר לא יכל שבית המקדש יבנה בחלקך...
אם ככה, למדנו יסוד אחד...
אומר הקב"ה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה... תעביר את התרומה, בכור של פרשת משפטים... אם זה יעבור שם... אם הכסף כולו יעבור בטהרה... אותו תוכל להביא לבנית המשכן...
אם אלה פני הדברים, נוכל בע"ה להתחבר לפורים...
עפ"י מה שאמרנו פה עכשיו, נוכל להבין יסוד נפלא נוסף:
כתוב במדרש {בראשית רבה, פרשה עג, עה, צט, אות ב} - מָסוֹרֶת הִיא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל
בחומש בראשית, דיברנו על כך... שבשעה שהאחים באים לעשו, ושואלים אותו"למה אתה רודף אחרי אבא שלנו?"
אומר עשו"אתם שואלים אותי, למה אני רודף אחרי אבא שלכם?! תסבירו לי, למה אתם רודפים אחרי יוסף???"
אין להם תשובה...
היחידים שיש להם מה לענות לו, אלו רק יוסף ובנימין... הם היחידים שלא רודפים אף אחד...
אדרבא, אומר לו יוסף, כך כתוב בפסיקתא – האחים שלי מכרו אותי, ולא רק שלא עשיתי להם כלום... עוד פרנסתי אותם במצרים!
מי ששם לב, יש כאן הבדל מאוד מענין...
למלחמת עמלק, בפרשת בשלח, לוקחים את יהושע... יהושע מצאצאיו של יוסף, משבט אפרים...
כשהולכים להינצל מגזירת המן, שהוא גם אחד מצאצאי עמלק, לוקחים אחד משבט בנימין... מה החלוקה? מתי לוקחים אחד מיוסף ואחד מבנימין?
כשבא עמלק, ונלחם עם ישראל ברפידים... שואלים חז"ל"למה בא להילחם עם ישראל ברפידים?"
משום שרפו ידיהם מהתורה...
אם רפו ידיהם מהתורה, אז צריכים לקחת מישהו, שהוא במשקל נגד לענין התורה... מיהו?
{שמות לג, יא}... יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹֽהֶל.
במדי, באה שם הגזירה של המן... היא באה כדי לעורר את חטא מכירת יוסף... הזכרנו בשבוע שעבר, את דברי רבינו בחיי, שכל מה שרצה המן, ששקל עשרת אלפים ככר כסף, זה רק כדי לעורר את חטא מכירת יוסף...
כל מה שעמלק קיבל כוח, להילחם כנגד עם ישראל, זה רק משום שציערו את תמנע...
כותב ר' מאיר חדש בספרו, וכן גם בספר מעדני שמואל, לגאון ר' שמואל טרוביץ... כתוב שתמנע רצתה להתגייר, ולא קיבלו אותה...
כותב הרי"פ {ר' יאשיהו פינטו} – משום שהיתה ממזרת...
אבל הגמרא אומרת, שעשו שלא כדין... היו צריכים לגייר אותה, ולהשאיר אותה מבלי להתחתן... בגלל שלא גיירו אותה, היא ציוותה את עמלק, שיבוא על ישראל כנקמה...
כל כוחו של עמלק, מגיע כתוצאה מהצער שגרמו לתמנע...
כאן, כדי להילחם בעמלק, שבא לקטרג על חטא מכירת יוסף, צריכים לקחת"איש ימיני"... כאן צריכים לבחור מישהו ששייך לבנימין... כאן לא שייך לקחת מישהו אחר...
כאן בא הקטרוג, מצד בין אדם לחבירו... בנימין הוא היחיד שלא השתתף במכירה... הוא גם היחיד שלא השתחווה לעשו...
הסבא שלי לא השתחווה... גם אני לא אשתחווה...!
למדנו מכאן יסוד, עד כמה הקב"ה דורש, שתרומות למשכן יהיו מכל הלב... שאדם תורם, שיהיה כסף נקי... שאדם תורם, שיזהר שלא יהיה בכסף הזה צער, של בין אדם לחבירו... זה היסוד שמופיע כאן, בפרשת תרומה...
נמצאים אנחנו בחודש אדר... שהוא חודש כפי שאנחנו יודעים, משלוח מנות איש לרעהו מתנות לאביונים... המן רצה לקטרג, בזכות מצות הצדקה... הוא ידע מה כוח של צדקה עושה...
באו חז"ל ואמרו לנו"צריכים לתקן את מכירת יוסף... צריכים לתת מחצית השקל...כנגד זה, שגרמנו לצער של אח..."
הייתי פעם בלוויה, של יהודי אחד שנפטר... היה מסובך בצרות גדולות... היה שם יהודי שדיבר, אחד הפוסקים הגדולים בדורנו... אני לא רוצה להזכיר את שמו... הוא גמר את ההלוויה ואמר"רבותי, אף אחד לא חייב בנטילת ידיים... אתם יכולים ללכת הביתה בלי נטילת ידיים"
היה רעש בציבור..."מה זה בלי נטילת ידיים?!"
כשהוא שמע שיש רחשים... הוא אמר"מה אתם מתפלאים?! הרי למה נוטלים ידיים אחרי לוויה...?!
אחת הסיבות שכתובות בחז"ל היא, כדי שנאמר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'... אנחנו לא אשמים בפטירה שלו"
אמר הרב"אנחנו אשמים בפטירה שלו, כי ידענו כמה הוא סובל, ואף אחד לא התייחס לזה!!! ובגלל זה הוא נפטר!"
כתוב בחז"ל, שבחודש הזה, כל הפושט יד, נותנים לו... זה לא סתם ככה"כל הפושט יד נותנים לו"... הקב"ה עושה למעלה, אותה תנועה... כל מי שפושט יד... אומר הקב"ה"בֹא ונראה... אם כשמישהו פושט את היד, האם אתה נותן ביד נדיבה.."
בזכות זה, כל בקשה שנבקש... הקב"ה ישמע את תפילתנו, ונזכה בקרוב ממש לביאת גואל צדק, ולתחיית המתים ברחמים, אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.