בס"ד
פרשת וישב – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישב שנת תשע"ה.
הפרשה עוסקת במכירת יוסף...
ידוע שהמגיד מדובנה היה אומר, שבכל פרשה ופרשה, מתחילת חומש בראשית, תמיד מרומם דמותו של הצדיק, והוריד את דמותו של הרשע.
בפרשת בראשית, יש לנו את קין והבל. בפרשת נח, יש לנו את נח ודור המבול. בפרשת לך-לך, יש את אברהם ולוט, בפרשת וירא יש את יצחק וישמעאל, בפרשת חיי שרה, יש את רבקה ואת ביתו של בתואל, פרשת ויצא יעקב ולבן, ומה נאמר ומה נדבר, על הפרשה שלנו, שיש את יוסף והשבטים, שכולם בניו של יעקב אבינו, מהם יצא עם ישראל..."מה נאמר ומה נדבר על מכירת יוסף"... כך אמר המגיד מדובנה, בשעה שישב לעסוק בפרשת וישב.
כמובן שאין לנו הבנה, מה היה כאן, ובוודאי שכל אחד צריך לקרוא, את דברי המדרש תנחומא בפרשת השבוע... כשהוא מנסה לבאר לנו, שהכל היה בכוונת מכוון, הכל היה בהנהגת הקב"ה, אעפ"י שהגמרא {מסכת שבת י, ב} אומרת - אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
אעפ"י שבברית בין הבתרים נגזר {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה..
אז מה אתה אומר לי שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים?!
אומר התוספות במקום - ואע''ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ''כ אלא ע''י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.
מביא המדרש {תנחומא, פרשת וישב, אות ד} - לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם (תהלים סו, ה). וְאָמַר רַבִּי יוּדָן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת יָדֹעַ תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וְיִשְׂנְאוּהוּ אֶחָיו וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיוֹרִידוּהוּ לְמִצְרַיִם וְיִשְׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיּוֹסֵף חַי בְּמִצְרַיִם וְיֵרֵד עִם הַשְּׁבָטִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם. הֱוֵי, וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, אַל תִּקְרֵי הוּרַד אֶלָּא הוֹרִיד אֶת אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם. אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת הָעוֹל מִן צַוָּארָהּ. מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה, הָלְכָה שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵם גְּזֵרַת יָדֹע תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ אֶת הַשְּׁטָר. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה וְגוֹ'.
עוד אומרת הגמרא {מסכת שבת פט, ב} - א''ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב {הושע יא-ד} בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל
ממילא, סיבבה ההשגחה העליונה כך, שיוסף יגיע למצרים, כדי שיעקב ירד בכבוד גדול.
אנחנו רוצים לעמוד על נקודה אחת בפרשה, אבל לפני שנגיע לנקודה, נקדים רק הקדמה:
אומרת התורה - {א} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: {ג} וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים
כשהתורה כותבת - בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ... למה הכוונה?
פשוטם של דברים, אומר רש"י - בן זקנים. שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם. בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.
התרגום אומר - אֲרֵי בַר חַכִּים – היה ילד חכם.
בעל הטורים פירש - בן זקנים. זקנים כתיב שמסר לו כל מה שקבל מזקנים שהם שם ועבר: בן זקנים הוא לו. ס''ת אמון שמסר לו סתרי תורה שנאמר בה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים: זקנים. בגימטריא עולה ר''ז שמסר לו רזי תורה ובגימטריא זר על שם עטרת זקנים בני בנים: זקנים. נוטריקון זרעים קדשים נשים ישועות מועד.
עד כאן, דברי רבותינו על הפסוק בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ...
אומר רבינו בחיי – הכוונה לְ- וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, שכאשר עשה יעקב ליוסף כתונת פסים והלבישה על יוסף, מסר לו סוד כ"ב אותיות, והלבישו ידיעות החכמה בשם כ"ב אותיות, כפי שלמד מפי שם ועבר.
המגלה עמוקות כותב - וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים כנגד כתנות אור, שפגם אדם הראשון, והפך אותם לכותנות עור. וברגע שעשה לו כתונת פסים, זה החזיר לו את כתנות האור, שהיו לאדם הראשון לפני החטא.
אלו הדברים שמביא המגלה עמוקות, אנחנו נצטרך את זה בע"ה, בסוף השיעור, לכן הבאתי את זה..
יוצא, שאת כל החכמה שהיתה ליעקב אבינו, הוא העבירה ליוסף הצדיק.
אומרת התורה - וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו....
אם אנחנו אומרים, שהמילה בֶן זְקֻנִים מבטאת את החכמה, ודאי שהמילה נַעַר, היא לא כפשוטה...
רש"י כותב - והוא נער. שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה.
בעל הטורים כותב - נער. בגימטריא שוטה, זה שאמר הכתוב ומוציא דבה הוא כסיל...
ואנחנו גם יודעים, שבשעה ששר המשקים דיבר על יוסף, מה הוא אמר?
{מא, יב} וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי...
אומר רש"י במקום - נער. שוטה ואין ראוי לגדלה.
אבל אנחנו רוצים ללכת בכיוון אחר... לא יכל להיות, שיעקב אבינו, בשעה שהעמיד את כל תורתו ליוסף הצדיק, מכל ילדיו...
וכל אחד שואל את עצמו – איך אתה יכל לומר עליו נער, שהכוונה לשוטה?!
אנחנו דבר ראשון, רוצים להבין, מה זה בכלל המילה נער, מה זה מבטא מבחינת גיל?
בספר משלי, מובאות שלוש דעות של חז"ל:
אומר המדרש משלי {פרשה א} - דבר אחר, לתת לפתאים ערמה, מכמה שנים ואילך צריך לו לאדם להיות בו ערמה, מבן עשרים שנה, לנער דעת ומזימה, עד כמה שנים אדם נקרא נער, רבי מאיר אומר עד כ"ה שנה, ורבי עקיבא אומר עד שלשים שנה, אמר רבי לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים שנה, שמעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עונותיו, כמה דאת אמר (במדבר א') מבן עשרים שנה ומעלה, ומהו עבודת עבודה, ריש לקיש אמר אין עבודה אלא תפלה, דכתיב עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, משעה שהוא מתחשב לעבודה מתחשב לעבירה.
יוצא, שעד עשרים שנה זה נקרא נער.
בא הרמב"ן במקום ואומר - מצאנו אנשים שנקראו נער, הרבה אחרי עשרים שנה...
כולנו יודעים שיהושע בן-נון, שנאמר בו {שמות לג, יא} וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל... הוא לא היה, לא בן עשרים, לא בן עשרים וחמש, ולא בן שלושים.... כשהוא בא לקבל את התורה, הוא כבר עבר את גיל החמישים שנה, ונקרא בשם נער....
אומר הרמב"ן במקום -...ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם והוא בן ארבעים ואחת שנה במלכו...
אז אתה מוצא, שנער, הוא לאו דוקא עד גיל עשרים...
כותב המזרחי – מצאנו שנער, מגיל יג' עד יג' וחצי - נקרא נער בזכר. ומגיל י"ב עד י"ב וחצי, נקרא נער בנקבה... גם לא מסתדר.
מצאנו אצל משה רבינו {שמות ב, ו} וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה... שהיה בן שלושה חודשים... ומצאנו אצל רבקה {כד, נז} וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ... שהיתה בת שלוש שנים.
גם בפרשת העקידה, נאמר ביצחק {כב, ה} וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶֽם... שהיה שם יצחק בן 37.
בואו נראה כעת, כיצד המילה נער, מסתדרת עם בֶן זְקֻנִים:
כדי להבין את הדברים, אני רוצה להקריא קטע, מתנחומא ישן – שלוש מידות היו בו ביוסף – בן תורה, נביא ומכלכל את אחיו. בֶן זְקֻנִים, מזה אנחנו למדים שהיה בן תורה, שנאמר (דברים לב, ז) שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. ומנין שהיה נביא? שנאמר וְהוּא נַעַר, ונאמר אצל יהושע וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר... שהיה יהושע נביא.
יוצא, שעפ"י התנחומא - המילה נער, מבטאת נבואה.
בא רבינו בחיי ואומר – אדרבא, דמותו של יוסף היתה בכרובים שהיו על ארון הברית, ועל דרך הקבלה אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף – יעקב הוא הכרוב, וכן יוסף, וזהו שאמר אפי רברבי זאפי זוטרי וכל אחד מהם נקרא נער, וא שכתוב כי נער ישראל ואהבהו, וכתיב ביוסף והוא נער...
יוצא, שהדמויות שבכרובים, עפ"י שיטתו של רבינו בחיי, היו דמות אחת של יעקב ודמות אחת של יוסף.
בא הספר באר יוסף, ואומר דבר נפלא ביותר:
הגמרא {מסכת חגיגה יג, ב} דנה, שבמקום אחד, ראה יחזקאל דמות של שור כל כסא הכבוד, ובמקום אחר כתוב, שבמקום דמות השור, הוא ראה דמות של כרוב.
אומרת הגמרא – תחליט, או שזה שור, או שזה כרוב?
ואומרת - יחזקאל הנביא ביקש מהקב"ה, לאחר חטא העגל, לשנות את הדמות שנמצאת על כסא הכבוד, ולהציב במקומה דמות אחרת, ולכן לאחר הבקשה הזאת, הוא ראה דמות של כרוב.
דמות האדם שהיתה על כסא הכבוד, אומרת הגמרא במסכת חולין - {בראשית כח-יב} והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – עולים למעלה, ורואים דמותו חקוקה בכסא, יורדים למט, ורואים אותו ישן.
אמרו המלאכים – אוי לזה שדמותו חקוקה בכסא.
אומר ר' שמשון מאוסטרופולי – אמר יעקב אבינו אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָֽעְתִּי... עד עכשיו ידעתי, שהדמויות שנמצאות בכסא, הם ר"ת של אָכֵן – אריה כרוב נשר...
וְאָנֹכִי – זה שגם דמות אדם, של יעקב אבינו, נמצאת שם... ר"ת – אריה נשר כרוב יעקב לֹא יָדָֽעְתִּי...
אם ככה, שואלת הגמרא –תחליט, איזה דמות יש על כסא הכבוד, שור או כרוב?
אומרת הגמרא – אחרי בקשת יחזקאל הנביא, המיר הקב"ה את דמות השור שעל הכיסא, לדמות של כרוב.
שואלת הגמרא {חגיגה יג, ב} – מאי כרוב מהו כרוב? אמר רבי אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא.
שואלת הגמרא – אם הוא הכניס דמות של ילד, אז למה שמת דמות של שני בני אדם, על כיסא הכבוד?
ועונה - היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי – דמות של אדם גדול, ודמות של אדם קטן.
מה זה הדמות של הקטן והגדול?
אומר הספר באר יוסף – יעקב אבינו שכבר היה חקוק בכיסא הכבוד, ודמותו של יוסף הצדיק, שהיה בגיל 17.
ולמה הוא שם דוקא את דמותו של יוסף הצדיק?
אומר הבאר יוסף חשבון נפלא – בשעה שביקש יחזקאל הנביא להסיר את דמות השור, מכסא הכבוד... למה?
כי לא יכל להיות שקטגור, יעשה סנגור, כלומר שהדמות שתהיה על הכיסא תהיה של שור. מה עשה הקב"ה?
הוריד את דמותו של השור, ושם במקומו את יוסף. למה?
כי בעצם יוסף, מסמל את הדמות של השור. למה?
כי בפרשת וזאת הברכה, התברך יוסף {לג, יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו...
יוצא, שיוסף נקרא שור.
אותו דבר מצאנו, שבשעה שרצו להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, מה כתבו על הטס?
"עלה שור, עלה שור".
בשביל מה צריך הקב"ה את הדמויות האלה בכסא?
כי כל אחד מציין מלכות – השור – מלך הבהמות. האריה – מלך החיות. הנשר – מלך העופות. אדם – מלך מבחינת בני-האדם.
אם ככה, אמר הקב"ה – אם אני עוקר מהכיסא את דמות השור, אני שם את יוסף, שמייצג את השור.
אם ככה, לקח הקב"ה את דמותו של יוסף הצדיק, וחקק אותה בכסא הכבוד, ולזה מתכוונת הגמרא {מסכת סוכה ה, ב}, שישנם אפי רברבי ואפי זוטרא - גם דמותו של יעקב אבינו וגם דמותו של יוסף. שניהם חקוקים בכסא הכבוד.
אם ככה, אומר הספר באר יוסף:
עפ"י זה תבין עכשיו, מה שהתורה אומרת לנו וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים... למה הוא אהב אותו?
אומר רש"י - זיו איקונין שלו דומה לו.
אז אם הילד שלך, לא כל-כך דומה לך, לכן אתה לא אוהב אותו???
לא... יעקב אהב אותו, כיון שדמותו חקוקה על כסא הכבוד. אמר יעקב"אם הקב"ה מחליף את דמות השור, בדמותו של יוסף, סימן שהמעלה גדולה".
אלו הדברים, שאומר הספר באר יוסף... הוא מבאר עפ"י זה, את הענין של וְהוּא נַעַר...
יש לנו גם ביאור נפלא, לדמותו של יוסף, שחקוק בכסא הכבוד... ממילא, לא ניקח את הביטוי נער, כמעשה שטות, ולא כמעשה של בערות, אלא אדרבא, וְהוּא נַעַר, מבחינת נער ישראל ואהבהו, ונרומם את זה למעלה העליונה.
אם ככה, כל אחד ישאל את עצמו – איך תסביר את זה, שיוסף היה מסלסל בשערו? איך תסביר את זה, שיוסף היה מיפה את עצמו?
הרי חז"ל אומרים כאן, שהיה עושה מעשה נערות – מתקן בשערו, ממשמש בעיניו - כדי שיראה יפה..
אומר הספר דודי נתן, דבר נפלא ביותר – מיד אחרי שנאמר ביוסף וְהוּא נַעַר, הוא מתחיל לספר להם את החלומות שחלם. מהם החלומות?
{ז} וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי
מה הם אומרים לו?
{ח} וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ...
אם ככה, תבין טוב מאוד:
נפסק ברמב"ם להלכה – {סנהדרין כב, ב} מלך מסתפר בכל יום שנאמר {ישעיה לג-יז} מלך ביפיו תחזינה עיניך
היות ויוסף התחיל למלוך במלכות - חלם חלומות שהוא נהיה מלך... אם ככה, אז הוא מסלסל בשערו, כי מה תפקידו של המלך???
מלך ביפיו תחזינה עיניך – אני צריך לנהוג ביופי, כי זוהי הלכה של מלך.
אותו דבר תראה בהמשך, שבשעה שהגיע לביתו של פוטיפר, נאמר {לט, ו}...וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה
אומר רש"י - ויהי יוסף יפה תאר. כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו....
מינה אותו פוטיפר על ביתו... אמר יוסף"אם קיבלתי כבר מינוי..." התחיל לסלסל בשערו.
הוא הבין שהנבואה הזאת, אמורה להביא לו את המלוכה, אז לא הכוונה וְהוּא נַעַר, מבחינת בערות, אלא מאחורי וְהוּא נַעַר, הסתתרה המלוכה של יוסף הצדיק.
אם אלה הדברים רבותי, רציתי קצת לסתות מהנושא:
היינו רוצים לעמוד על נקודה אחת במכירה...
לאחר שהם החליטו לא להרוג אותו... שמעון ולוי, הם אלה שביקשו להרוג אותו...אמרו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא... שמעון תפס וזרקו לבור... שמעון, כפי שמיא הילקוט שמעוני, ביקש לקחת אותו ולהשליך עליו אבנים... האחים רצו לשסע בו כלבים...
כל הדברים שכתובים בחז"ל... לכל דבר שרצו לעשות, יש הסברים...
רצו לשסע בו כלבים, כי דיבר לשון הרע עליהם, והגמרא אומרת, ש כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים... להכל יש ביאורים נפלאים ביותר...
מה שנוגע אלינו, זו נקודה אחת:
האחים מוכרים את יוסף, ואומרת התורה - {כח} וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה
כשהם מכרו אותו לישמעאלים, יוצא שכל אחד מהאחים, קיבל שתי מטבעות כסף.
רבותי, צריכים לדעת, שהמחיר שהם מכרו אותו, היה זול מאוד, כיון שמחירו של עבד בתורה הוא שלושים סלעים.
זאת אומרת, שהם מכרו אותו במחיר של שתי שליש, ממה שמוכרים עבד... והשאלה היא – מה עשו עם הכף הזה?
אומר התרגום יונתן בן-עוזיאל -... וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין מכרו את יוסף לערבים בְּעֶשְרִין מָעִין דִכְסַף בעשרים מאות של כסף וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם האחים הקדושים, שבטי-יה, קנו בכסף שקיבלו סנדלים.
רבותי, כל מי שקורא את הדברים האלה מבין, שאין הכוונה שהם הלכו ועשו פה קניה מרוכזת, כי מצאו מישהו שמוכר נעליים במבצע...
כל מי שקורא את זה, שואל את עצמו שאלה – הרי הם הולכים 'להסגיר' את עצמם... יגיעו ליעקב אבינו, עם עשרה נעליים חדשות...
ישאל אותם יעקב – מאיפה קניתם עשרה זוגות נעליים???
מה יענו לו?! כולם צריכים עשרה זוגות בבת אחת?!
אם ככה רבותי, בואו נקרא את דברי התנחומא {וישב, אות ב} - עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִשְׁמְעֵאלִים. אָמְרוּ, לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, הֵן מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִקְצוֹת הַמִּדְבָּר. עָמְדוּ מְכָרוּהוּ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, לְכָל אֶחָד מֵהֶם שְׁנֵי כֶסֶף לִקְנוֹת מִנְעָלִים לְרַגְלֵיהֶם. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁנַּעַר יָפֶה כְמוֹתוֹ נִמְכָּר בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁלַךְ לַבּוֹר, מִתּוֹךְ פַּחַד נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים שֶׁבּוֹ, נִשְׁתַּנָּה זִיו פָּנָיו וּבָרַח מִמֶּנּוּ דָמוֹ וְנַעֲשׂוּ פָנָיו יְרֻקּוֹת. לְפִיכָךְ מְכָרוּהוּ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
אומר הפרקי דרבי אליעזר {פרק לח} - ועברו עליהם ישמעאלים, ואמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים. והיו מוליכין אותו לקצה המדבר, ואין יעקב אביו שומע את שמעו עוד. ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וכל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנאמר {עמוס ב, ו} עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
אומר דעת זקנים מבעלי התוספות - וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר. מתחילה מכרוהו שהיה בתוך הבור. כיון שהעלו אותו למעלה לחצי הבור, וראה יוסף שמוציאים אותו מן הבור, חזר זיו פניו לתוארו. כשראו אחיו שהוא יפה כבתחילה, אמרו להחזירו לבור – לא מוכנים למכור אותו בזול! העסקה מבוטלת.
אמרו הישמעאלים, רבותי, בואו וניתן לכם בפשרה נעלים, ולכן קיבלו בתוספת למה שקיבל כל אחד, שתי כסף, גם נעלים.
ולמה שתי כסף קיבל כל אחד?
זה מה שכותבת הגמרא במסכת שבת - שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.... כנגד השני סלעים מילת, הם קיבלו בעבורו שתי כסף.
יוצא, שמכרו אותו בעשרים כסף מזומן, אבל כל אחד קיבל גם נעלים.
ראיתי שמביאים תנחומא ישן, אני לא מצאתי אותו... ששם כתוב, שכל אחד מהאחים, קיבל עשרים כסף!
הם שילמו מאתיים כסף עליו, למה?
לפי שהיה יפה תואר ויפה מראה, שלמו עליו מאתיים, כיוון שגימטריא 200 = נעלים, שנאמר {עמוס ב, ו} עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם
אומר התנחומא ישן - {עמוס ב, ו} עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, וקשה,הלא היו רק תשעה, כי ראובן לא היה שם?! ויש לומר, שלקחו חלק ראובן, וכשבאו להעלותו מהבור, סיפרו לו המכירה ונתנו לו חלקו מן הכסף.
עד כאן דברי התנחומא ישן.
אנחנו בסך הכל, חודשיים לאחר יום הכיפורים...
ביום הכיפורים, ישנו פיוט, שאומרים אותו האשכנזים, שנקרא אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, ואת אותו פיוט, אומרים בני עדות ספרד, בתשעה באב.
כאן בפיוט הזה, מופיע הענין הזה בהרחבה גדולה:
בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת.
וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת.
וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת.
וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת.
גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים
וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים
וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים
מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים
דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ
וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ
כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ
כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ
הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא
נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ
לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ
וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ
וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם
כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם
וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם
וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם.
מקור הדברים, מופיעים במדרש שנקרא עשרה הרוגי מלכות. אני רוצה לקרוא את המדרש הזה, שמופיע באוצר המדרשים:
כשברא הקב"ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאוד ושמחו שמחה גדולה, כיון שברא הקב"ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב"ה ברזל הקוצץ אותנו.[חזרו ואמרו אם לא ניתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו.
וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך.
פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב: וגונב איש ומכרו וגו' והלך וטח הבית כולו בנעלים ודבקם בכתלים ושלח אחר רשב"ג וחביריו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו חייב מיתה, אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב"וימכרו את יוסף" וכתיב"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים.
וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף?
אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום"ויפשיטו את יוסף" וגו' וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר, אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלה.
ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויופיו ממנו. וסגר הקב"ה (כך מופיע בנוסח הקדום יותר) פי החיות ולא הזיקו לו.
וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן, אמר הקב"ה צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו קמע אחד היה תלוי בצוארו ושלח הקב"ה את גבריאל והוציא מאותו קמע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף פתאום את יוסף עם הבגד, אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום,
ויאמרו הישמעאלים לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים.
יוצא, שקיבלו ארבע זוגות נעלים, כתוספת לבגדים שהלביש גבריאל את יוסף.
עד כאן, דברי מדרש עשרה הרוגי מלכות.
אנחנו בע"ה, רוצים להבין דבר אחד:
הרי שבטי-יה, לא עשו דברים בלי היגיון. בכל דבר צריך שיהיה איזה שהוא היגיון...
הם יכלו לקנות עם זה חולצות... יכלו לקנות חליפות... ואחד יכל לפתוח עם זה תוכנית חסכון... J
כסף לא היה חסר להם... חז"ל לומדים, שליעקב אבינו היו 600 מיליון כלבים, שרק שמרו על העדר שלו!
וכשכותב לנו אחד המפרשים – איך יכל להיות, שהיה לבני גד ולבני ראובן, כל-כך הרבה צאן?
התשובה היא – כי ראובן ירש, שתי חלקים מהצאן של יעקב אבינו, כי היה בכור, ולכן קיבל פי שתים.
אין לנו מושג, כמה היה עשרו של יעקב אבינו... אז מה מתרגשים ממכירה של שתי כסף?! והולכים במכירה הזאת, וקונים עם זה זוגות נעלים... ודאי שמונח כאן, איזה שהוא יסוד, ואנחנו רוצים לפענח את היסוד הזה, מה מונח כאן...
אז בואו נתחיל, בראש ובראשונה, בדברי הרד"ל (ר' דוד לוריא), בביאורו על פרקי דרבי אליעזר:
אומר הרד"ל – לקנות מנעים וכו' בעד נעלים. פשוטו נראה לפי שחשבוהו למתגאה ומבקש ממשלה עליהם, לכן מכרוהו לעבד שישפיל רוחו, ומדמיו קנו מנעלים תקח רגליהם לרמוז על זה שראוי להיות שכן לעפר בחייו כמ"ש בפ"ק דסוטה וכמ"ש בדרך ארץ זוטא פ"א שיהיה אדם כאסקופה הנדרסת.
אלה דברי הרד"ל, בביאורו לפרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ח.
חלק מהמפרשים שמסבירים, שיוסף הצדיק נמכר לעבד, למה?
אמרו שבטי-יה – מה הוא חולם?! הוא חולם לשלוט עלינו!
אם ככה, אנחנו נהיה לו עבדים.
אם ככה הוא רוצה, נעשה ונהפכו – מידה כנגד מידה, אנחנו נמלוך עליו, והוא ימכר לעבד!
ולמה מכרו אותו דוקא למצרים?
כי במצרים, אומרים חז"ל – אדם שהיה עבד, לעולם לא עולה למלכות.
אם ככה, אמרו האחים – נמכור אותו למצרים, וגם אם הוא יעלה, הוא לא יעלה לגדולה, כי אין תופעה כזאת במצרים.
יוצא שמה הם רצו?
רצו לשלוט עליו. אבל למה דוקא נעלים?
רבותי, שימו לב לדבר נפלא ביותר:
בכל בוקר, בברכות השחר שאיתם אנחנו פותחים את היום, ישנה ברכה שאנו אומרים - בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי
* דרך אגב, זאת הברכה היחידה שאומרים אותה בלשון עבר...
אומרת הגמרא במסכת ברכות – בשעה שאדם נועל את נעליו, הוא מברך שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי, לכן לשיטתו של הגאון מוילנה, שביום הכיפורים ובתשעה באב, לא מברכים את הברכה הזאת, כיון שלא הולכים עם נעלים. לכן במוצאי יום הכיפורים ותשעה באב, אז הוא מברך את הברכה הזאת.
אלו הדברים, שכתובים לגבי הברכה הזאת.
מה זה הברכה הזאת שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי על נעלים?? מה מונח בזה?
אומר הגאון מוילנה, וכך מופיע בסידור השל"ה (שער השמים בשם מורו ורבו):
אומר דוד המלך בתהילים {ח, ז} תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו {ח} צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָֽי.
אומר דוד המלך – הקב"ה המשיל את האדם תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ – הכל שם הקב"ה, תחת רגליו, את מי?
צֹנֶה וַאֲלָפִים הכוונה לבהמות ולצאן, כפי שנאמר בפסוק {דברים ז, יג} שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.
איפה בא לידי ביטוי הפסוק?
אומר הגאון מוילנה, דבר נפלא ביותר:
העולם מורכב מארבעה יסודות – דומם, חי, צומח, מדבר.
הדומם, נותן את הכוח לצומח.
הצומח, מקבל את כוחו מהדומם.
אם ככה יוצא, שברגע שיוצא הצומח, הצומח שולט, כביכל על הדומם.
החי שאוכל את הצומח, הוא שולט גם על הצומח וגם על הדומם, כי הוא אוכל את החי, שמקבל את היניקה שלו מהדומם.
האדם, שאוכל את החיה, בעצם הוא שולט על הכל – הוא שולט על החיה, ששולטת על הצמח, ששולט על הדומם.
ברגע שבן אדם שולט על החיה, אז הוא שולט על הכל.
ברגע שאדם לוקח את עורות הבהמות, ועושה אותם מנעלים לרגליו, מה פירוש הדבר?
שהוא שולט על הכל ביחד!
אומר לנו דוד המלך - כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו. נתת שלטון לאדם, איפה?
בנעלים שהוא נועל, הוא בעצם שולט על כל הבריאה כולה!
אם נתת לו נעלים, העשויות מעורות של בהמה, אז מה נאמר בפסוק?
כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו... צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָֽי – אם הוא עושה מעורות הבהמות נעלים, אז הוא שולט על החי, על הצומח ועל הדומם!
אם אלה הדברים, מובן עכשיו למה אנחנו מברכים בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי לא שעושה לי כל צרכי...
ברגע שהקב"ה נתן לי שליטה, על כל הבעלי החיים, ונתן לי את האפשרות לנעול נעליים, לכן נאמר בברכה שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי.
אם אלה הדברים, הבנו דבר נפלא:
נעלים, מבטאים שלטון של האדם על היקום.
אם אלה הדברים.... כאשר בא יוסף הצדיק ואומר"אני חולם שאני מלך"... איך?
וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי
אמרו לו האחים הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ... בֹא נראה לך מה אנחנו עושים, למי שחושב שימשול עלינו....
מוכרים אותו... מרוויחים כסף, ובכסף הזה, קונים נעלים.
בנעלים האלה הם מראים, שהם שולטים, ולא הוא שולט עליהם.
אם ככה, בזה הם בטאו את התשובה, למה שהם חשבו לרגע, שיוסף מתיימר למלוך עליהם, אז הם עשו את הפעולה ההפוכה.
אם אלה הדברים, אנחנו רוצים ללכת לביאור נוסף, של המגן אברהם, בחיבורו זית רענן, על ילקוט שמעוני:
אומר הזית רענן:
"אפשר לומר כפי מה שכתב בעשרה מאמרות (אם כל חי ח"ג פכ"ב) דאמרינן (פסחים קיג) מי שאין לו מנעלים ברגליו הוא כמנודה לשמים, וצריך ללבוש מנעלים להפסיק בינו ובין האדמה אשר אררה ה', ויוסף הוא שופריה דאדם [הראשון], אם כן הוא הגורם שנתקללה האדמה שצריך ללבוש מנעלים, לכן מכרוהו בעבור מנעלים".
ביאור דבריו הקדושים על פי מה ששנינו בגמרא (שבת קכט.)"לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת ועוד שנינו (פסחים קיג) כי אחד מהשבעה שהם מנודים לשמים הוא:"המונע מנעלים מרגליו". וביאר הרמ"ע מפאנו ב"עשרה מאמרות" (שם) הענין בזה, כי בחטא עץ הדעת נתקללה האדמה ככתוב (בראשית ג, י)"ארורה האדמה בעבורך", לכן צריך ללבוש נעליים לרגליו כדי לעשות פירוד בין האדם לארץ שנתקללה.
והנה שנינו בגמרא (ב"מ פד.)"שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון". ובפרשתנו כתוב (לז, ג)"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו". ופירש רש"י:"שהיה זיו איקונין שלו דומה לו". ומקור הדבר בתרגום יונתן:"ארום איקוני דיוסף דמיין לאיקונין דיליה". מבואר מזה כי זיו איקונין של יוסף היה מעין שופריה דאדם הראשון, שחטא בעץ הדעת וגרם לקללת האדמה, הנה כי כן מטעם זה מכרוהו לעבד וקנו נעליים לרגלם, כדי לרמז בכך שהוא הגורם שיצטרכו ללבוש נעליים להפסיק בין האדם להאדמה.
אלו הדברים, שמביא הזית רענן על דברי המדרש.
אני רוצה להביא רעיון נפלא, שמביא אותו הספר ים דרך על ההפטרות:
במאמר יז, הוא עומד על הקללה, שקילל יעקב אבינו את שמעון ולוי, שהרי הם היו היוזמים, לכל ענין המכירה.
אמר להם יעקב אבינו – {מט, ו} בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: {ז} אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל
הוא לא נתן לאף אחד מהם נחלה... כתוב בספר דברי הימים, ששבט שמעון, קיבל נחלה בתוך שבט יהודה. לא היה לו נחלה משל עצמו.
אומר הספר ים דרך – עכשיו תבין טוב מאוד. כולנו יודעים, שברגע שאדם רוצה להעביר נחלה, אחד מהשני, איך עושים את ההעברה?
את העברת הנחלה, עושים בקנין של נעל. איפה עושים אותו?
ידוע, מה שנאמר במגילת רות {ד, ז} וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.
מה הענין של נעל?
נחלתו של אדם, נקראת בשם נעל, בעיקר לאחר מותו.
למי שיודע, שבשעה שאדם לא רוצה להקים שם לאחיו, עושים חליצת הנעל, למה?
כי נחלת המת, נקראת נעל (עיין רוח חיים באבות, משנה א)
לכן כשאדם לא רוצה לקבל את הנחלה של אחיו, ולא רוצצה להקים שם, עושים לו חליצת הנעל.
יוצא שנעל, נקרא נחלתו של אדם.
אם אתם רוצים לדעת כמה הדברים חמורים, ל"ע, כתוב בספר חסידים – כאשר אדם נפטר לבית עולמו, הדבר הראשון שזורקים מהבית, זה הנעליים, ואפילו אסור למכור לגוי, כי הגוי ימכור לישראל.
לכן אתה אומר, כשאתה נועל נעלים - שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי, בלשון יחיד ולא רבים, כי נעל שייכת לאדם, ואם הוא נפטר לבית עולמו, הוא לא יכל להעביר את זה הלאה.
אומר ר' חיים קנייבסקי שליט"א – עפ"י זה תבין פסוק, בפרשת כי-תבא {דברים כט, ד} וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ
למה לא כתוב ונעלכם לא בלו מעל רגלכם?
ומתרץ – שַׂלְמֹתֵיכֶם אתה יכל להעביר לילדים שלך, אבל נַעַלְךָ זה רק שלך!
יוצא שנעל, זה רק שלך!
אם אלה הדברים בס"ד, אומר הספר ים דרך, דבר נפלא ביותר:
האחים רצו לקחת מיוסף את נחלתו. נמכור אותו לעבד, וזהו, אין נחלה!
שמעון ולוי אמרו – נהרוג אותו!
אם נהרוג אותו, אז עכשיו הנחלה תתחלק רק ל-11...
אמר יעקב אבינו – אתם רציתם לקחת לו את הנחלה, בזה שקניתם עם הכסף נעלים, כי נעל מסמל את נחלת האדם...
אתם שמעון ולוי, הייתם היוזמים לכל זה.... לכן לאף אחד מכם, לא תהיה נחלה!
אני רוצה לתת עוד סנסן אחד: J
כולנו יודעים את שאלת האלשיך הקדוש – מפני מה לקח הקב"ה, שבעים אנשים צדיקים, והוריד אותם למצרים, והוציא אותם שישים ריבו, במ"ט שערי טומאה? מה התועלת שבדבר?
שאלה נוספת הוא שואל – בגזירת ברית בין הבתרים, עוד לא היו לאברהם אבינו ילדים {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה.. למה אברהם אבינו לא מבקש הפחתה בעונש? הרי בסדום הוא כן ביקש!
אומר האלשיך הקדוש – משום שגילה הקב"ה לאברהם אבינו, מדוע יורדים למצרים.
משום שעם ישראל יש לו זוהמה, שנקראת זוהמת הנחש, כי הגמרא במסכת שבת אומרת, שבא הנחש והתיל בחוה זוהמה.
אם ככה, אמר הקב"ה לאברהם אבינו – תדע לך, עם ישראל צריכים לקבל תורה, ועם זוהמה כזאת, הם לא יכולים לקבל תורה! צריכים לנקות אותה!
כמה זמן?
אמר הקב"ה – 400 שנה, עם עבודות פרך, זה מתנקה.
לכן אברהם לא יכל לבקש הקלה בעונש, כמו בסדום.
כמו שאדם לוקח חליפה לניקוי:
- כמה זמן ייקח?
- שעה וחצי.
אפשר פחות?
- פחות, יצא מלוכלך...
רבותי, הולך הקב"ה, ושולח שני אנשים הכין את הדרך, כדי שעם ישראל יעמדו שם.
מצרים נקראת"ערוות הארץ".
כותב האלשיך הקדוש – האדם מחולק לאיבריו של האדם – יש פה לארץ, שנאמר וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ.
{בראשית לד, כא} וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם... הכל יש לארץ הזאת...
לארץ הזאת יש ערווה - מצרים.
מצרים נקראת – מקור הטומאה של העולם.
"לך תיקח שבעים צדיקים, ותוריד אותם למצרים".
אברהם אבינו, ערב הכניסה למצרים, פתאום הוא אומר לשרה הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ
שואל ר' שלמה קלוגר – נשואים כל הרבה שנים, הוא לא ידע?!
אלא, זה לא ענין אותו בכלל!
בכניסה למצרים, כבר הרגיש אברהם אבינו משהו!
מה עושים???
שולחים איש ואישה, כדי להכין את הדרך...
שרה ירדה למצרים, עברה את ניסיון פרעה, ונגדרו כל הנשים בזכותה {ויקרא רבה, פרשה לב}.
יוסף ירד למצרים, והתנסה בניסיון אשת פוטיפר, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.
אם אלה הדברים, יוצא שיוסף, היה מבחינת"הנעל" של עם ישראל, להביא אותם ממצרים, ולהוציא אותם משם...
רבותי, ביציאת מצרים, אמר הקב"ה – {שמות יב, יא} וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם...
רבותי, ירדתם למצרים בעוון נעלים... אבל יוסף הצדיק הכין לכם את הדרך, הוא עמד הניסיון אשת פוטיפר, אז הוא היה בבחינת נעלים של עם ישראל.
יוצא, שיוסף הצדיק, אומר לנו המגלה עמוקות – יוסף הצדיק, היה גלגולו של חנוך.
חנוך כידוע לכולם, הגיע למלאך שנקרא מט"ט, וכתוב בחז"ל שהמלאך הזה, נקרא נער, ועפ"י חלק מהמפרשים, הוא נקרא בשם שר העולם.
נשמת חנוך, היא נשמת יוסף הצדיק.
אומר הילקוט הראובני – חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה, היה אומר ברוך שם כבו מלכותו לעולם ועד.
למה?
אומר הספר שבילי פנחס – משום שהוא היה בדור אחד לפני המבול {ה, כד} ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים, כי הקב"ה לא רצה שהוא יהיה במבול. אז מה הוא עשה?
נתן לו את האפשרות להיפטר קודם.
חנוך תפר מנעלים, כי אמר לאותו דור – רבותי, האדמה כבר רקובה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
במה השחיתו?
בעריות.
אמר להם - רבותי, מהאדמה המקוללת הזאת צריך להתנתק, מה הוא עשה?
עשה נעלים, כדי לנתק אותם מהאדמה.
רבותי, יוסף הצדיק במצרים, מנתק את עם ישראל מאותה זוהמה של הנחש!
אם הוא ירד לאותה זוהמה של הנחש, אז הוא גם תפר מנעלים לעם ישראל, כדי שיוכלו לצאת ממצרים בטהרה.
אם ככה, נוכל להבין:
אומר לנו הקב"ה וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם – כיון שמכרתם את יוסף בעבור נעלים, כי חשבתם שהוא בא לקחת לכם את הנחלה, והנחלה נקראת בשם נעל... אדרבא, תראו שכל מה שיוסף רצה, הוא באמת מלך, והכין את עם ישראל, לצאת ממצרים....!
רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן זְכוּתֵיהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא. שהקב"ה יזכור לנו את הזכויות של יוסף הצדיק, ונזכה בקרוב ממש, שיבוא משיח בן יוסף ואחריו משיח בן דוד, לבשר לנו את הגאולה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
לקבלת השיעור בדואר אלקטרוני, שלחו מייל לכתובת
GG2006@013.net.il
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.