בס"ד
פרשת מטות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת מטות. היא הראשונה מתוך"תלתא דפורענותה". בשנה פשוטה, קוראים בשבועות האלה, פרשת פינחס, מטות-מסעי ופרשת דברים, היא הפרשה המקדימה תמיד, את תשעה באב.
השנה, היא שנה מעוברת, והיות וכך, קראנו את פרשת פינחס לפני י"ז בתמוז. ביום שלישי השבוע, היה י"ז בתמוז, התעננו, ונכנסנו לימים שנקראים"ימי בין המצרים", על שם הפסוק (איכה א, ג) כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים.
חז"ל במשנה (מסכת תענית כ"ו) אומרת חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל...
מתי בוטל התמיד?
כולנו מכירים את דברי הגמרא (בבא-קמא פב, סוטה מט-ב, מנחות ס"ד) - ת''ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים למרות שהמצור על ירושלים החל, ירושלים כבר היתה סגורה במצור, אבל עדין המשיכו להקריב את קרבן התמיד, ע"י שהיו משלשלין דינרים בקופסה, והיו מעלים להם תמידים היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם כל זמן שעם ישראל עסוק בעבודת הקרבנות, לעולם לא תצליחו להתגבר עליהם, כיון שקרבן התמיד שומר עליהם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א''י ארבע מאות פרסה
אנחנו היום, אין לנו קרבן תמיד, אבל אנחנו אומרים פעמיים ביום - קרבנות בבוקר, וקרבנות במנחה, ובזה אנחנו מקיימים וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ.
אבל בכל יום, שלוש פעמים ביום, בתפילת 18, אנחנו מבקשים מהקב"ה רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן
מה פירוש הדבר וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם?
אם הכוונה לקרבנות, אז אין לנו היום קרבנות, אז מה זה אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל?
שואל הטור – אז למה כתוב וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם? אם זה וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, זה אותו דבר לתְפִלָּתָם, כי אין לנו היום קרבנות, ובמקום זה, אנחנו מתפללים. אז מה פירוש הדבר וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם?
כך שואלים כל המפרשים, מבארי התפילה, והשאלה המפורשת נמצאת כבר בטור (סימן ק"כ). המשנה ברורה גם מביא את זה, ומי שדן בזה בהרחבה, זה הט"ז.
כותב הטור, שבמדרש כתוב, שלמרות שהיום אין לנו בית מקדש, מיכאל השר הגדול, ממשיך להקריב גם כשאין בית מקדש. מה הוא מקריב?
אומרת הגמרא (מסכת מנחות ק"י, א) - א''ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן
איזה קרבן?
אומרים תוספות - ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל. לא מצאתי יותר.
האר"י הקדוש כותב, שאין לך תענוג עלאי יותר לנשמה, מאשר הקרבת הנשמה, כקרבן, לפני הקב"ה.
בא הרמ"ע מפאנו, בספרו עשרה מאמרות, מאמר"אם כל חי" ואומר – אליהו הנביא מקריב תמידים בבית המקדש, ואף עפ"י שאין בית מקדש, הרי בקדושתו עומד, ואימן ואסף וידותון משוררים, ומעורות הקדשים, של קרבנות התמידים שמקריב אליהו הנביא, הוא עושה מגילות מגילות, וכותב עליהם זכויותיהם של ישראל.
ישנו ספר נוסף, שכתב אותו ר' אליהו הכהן מאיזמיר, מחבר הספר"שבט מוסר". יש לו ספר שנקרא מעיל צדקה (אות רמ"ו) כתב – ובספר בית מידות כתב – אמרו חז"ל באגדה שאלמלא אליהו הנביא, לא היינו חיים באדום הרשע. שמיום שחרב בית המקדש, הוא מקריב שני תמידים ביום, וכותב על עורותיהם מצוות צדקות, שישראל עושים בכל יום ויום.
כותב החיד"א (ר' דוד אזולאי) בספרו מחזיק ברכה (או"ח סימן ק"כ) – איתא בספר בית דוד, שעפ"י דברי העשרה מאמרות, אליהו הנביא זכור לטוב, עומד ומקריב תמידים בבית המקדש, וכתב הבית דוד עפ"י זה, אתי שפיר, מה שאנחנו אומרים בתפילה וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל כפשטיה, קרבנות של ממש כבשים, כבזמן שבית המקדש קיים.
אם אליהו הנביא מקריב קרבנות היום, בזמן שבית המקדש איננו, אבל הוא מקריב אותם על חורבות בית המקדש, זה פירוש הדבר וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל – הוא ממשיך להקריב הלאה קרבנות תמידים. כך כותב ספרו של הרמ"ע מפאנו, וממילא מעתיקים אותו כולם, וכך כותב החיד"א, שזה פירוש הדבר וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל.
בדרשות החתם סופר, הוא כותב שהוא מקריב את זה בכותל המערבי, מי שירצה יראה את זה בדרשות החתם סופר.
אם ככה, נמצאנו למדים כאן יסוד אחד, שקשור למה שדיברנו כאן בשבוע שעבר, שהנביא שכותב זכויותיהם של ישראל, מיהו?
אליהו הנביא. והשאלה שנשאלת היא – למה הוא צריך גם היום, לכתוב את זכויותיהם של עם ישראל? מה זה התפקיד הזה, לכתוב את זכויותיהם של עם ישראל? זאת השאלה שנעסוק בה היום, בע"ה, אחרי שנתחבר למה שדיברנו שבוע שעבר.
למי שזוכר, בשבוע שעבר עצרנו באמצע נושא, והבטחנו להמשיך אותו השבוע, וכפי שהבטחנו, כך נעשה, רק נרענן את זיכרוננו על מה שדיברנו בשבוע שעבר, וכך נוכל להמשיך איתו:
דיברנו בשבוע שעבר, שפנחס הוא לאליהו, וקנאי מושלם הוא קנאי בשני דברים – גם בגילוי עריות וגם בעבודה זרה. קנאי שהוא חצי קנאי, הוא לא קנאי מושלם, והקב"ה אומר על פינחס- פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי.
פינחס הוא קנאי מושלם. הוא היה קנאי בפעם אחת, והמשיך קנאי פעם נוספת – התחיל להיות קנאי במעשה השיטים, והמשיך במעשה אליהו בהר הכרמל.
אותו דבר, בשעה שהקב"ה שואל את אליהו - (מלכים א, יט-ט) מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?
עונה לו אליהו - וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... – אני קנאי כפול – גם במעשה השיטים וגם בהר הכרמל.
הזכרנו בשבוע שעבר, את מה שכותב הפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט) – אמר לו הקב"ה לאליהו, לעולם אתה מקנא. כשם שקינאת בשיטים, על גילוי עריות, כאן בכרמל אתה מקנא על עבודה זרה. חייך, שאין ישראל עושין ברית מילה, עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים, שיהיו עושים מושב של כבוד למלאך הברית.
עפ"י מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר, זה שכר שניתן לאליהו הנביא, לבוא לכל ברית מילה, ולהשתתף בכל ברית מילה.
שאלנו – מה זה השכר הזה שניתן לו?
מביא הטור (סימן רס"ה יורה דעה) – נוהגים להכין כיסא לאליהו הנביא.
כותב הפרישה – יש אומרים שהוא שבח, ויש אומרים שהוא גנאי.
"יש אומרים שהוא שבח" – זה שכר לאליהו,"ויש אומרים שהוא גנאי" – עונש לאליהו.
הזכרנו בשבוע שעבר, את מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין, שלכן בהבדלה אנחנו מזכירים את אליהו הנביא. יש כאלה שמזכירים אותו 130 פעמים. למה?
היות ואליהו הנביא, גרם לכך, שעם ישראל לא התערב עם שאר העמים, הוא עצר את ההתערבבות של עם ישראל עם בנות מואב ומדין, שילם לו הקב"ה שכר, שאנחנו מזכירים אותו לאחר ההבדלה, כי בהבדלה אנחנו אומרים- המבדיל בין קדש לחול, בין אור לחושך בין ישראל לעמים.
מי זה שגרן לפירוד שבין ישראל לעמים? זה היה אליהו הנביא.
והיות והוא הפריד את ישראל מאומות העולם, לכן ניתן לו השכר על זה, שמזכירים אותו לאחר ההבדלה.
אנחנו יכולים עכשיו, בע"ה לבאר את ההפטרה, רק עוד נקודה אחת:
הזכרנו, שהפסוק הראשון בהפטרת פינחס, אליהו רץ לפני אחאב, ושאלנו – מה פתאום אליהו צריך לרוץ אחרי אחאב?
והתשובה שאמרנו היתה – היות והוא הרג 450 נביאי בעל, ואלה ליוו את אחאב בדרך הלוך, עכשיו הוא נשאר בלעדיהם, אז בשביל כבוד המלכות, אליהו ליווה אותו חזרה, וזה הפסוק הראשון שקראנו בהפטרה.
אם ככה, נוכל עכשיו לדבר על המשך ההפטרה, ונוכל להגיע ליסוד נפלא, שקשור לימי בין המצרים.
אני מתחיל לקרוא מספר מלכים א', פרק יט, וזו ההפטרה של פרשת פינחס, משבוע שעבר:
וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב.
שואל האברבנאל – שלוש פעמים מופיעה המילה כָּל, מדוע?
הרי אפשר שיהיה כתוב גם בלי המילה כָּל:
וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת אֲשֶׁר הָרַג אֶת הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב.
אחאב בא לשבח, בפני אשתו איזבל, את המעשים הנפלאים שעשה אליהו הנביא. מה הוא עשה?
דבר ראשון, הוא הוריד אש מן השמים, שאכלה את הקרבנות ואכלה את העצים ואכלה את המים.
חוץ מזה, הוא אמר בדבר ה', שירד גשם, וירד גשם אחרי יותר משלוש שנים.
אז מה הוא מספר לה?
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ – תראי מה אליהו עשה – הוריד גשם והוריד אש מן השמים וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג זקנן כמותו, הורג בידיים 450 איש. אף אחד לא בורח, הוא לבד שוחט אותם! וחוץ מזה אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב כולם ממתינים בתור לשחיטה! אף אחד לא זז.
אחאב היה בטוח, שאחרי הדברים שהוא מספר לה, היא בטוח תרצה להתגייר J
(ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם
איזבל שולחת מלאך לאליהו – אתה הרגת 450 נביאי בעל, מחר אני עושה לך מה שאתה עשית להם.
אומרים המפרשים, שהיתה לאליהו בשורה, שזה לא היום. הוא יכל לחכות עד מחר, נותנים לו 24 שעות.
כותב"המנחה קטנה" על הנביא – זה היה מחסדי ה', שהיא אמרה לו כִּי כָעֵת מָחָר.
כותב הרמ"ע מפאנו – אל תתפלא שאיזבל רצתה להרוג את אליהו, משום שאליהו הוא פינחס, ואיזבל היא כזבּי בת-צור.
היות וכך, לכן היא רוצה להרוג את אליהו שהוא פינחס, לכן אמרה לו כִּי כָעֵת מָחָר – חכה עוד אחזיר לך על מה שעשית לי בגלגול הקודם. כך כותב הרמ"ע מפאנו, לבאר את מה שהוא עשה.
אם ככה נוכל להבין טוב מאוד, את מה שהמדרש מבאר, בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט):
שואל אליהו הנביא את הקב"ה – מה לעשות? איזבל רוצה להרוג אותי.
אמר לו הקב"ה – מה עושה בן-אדם שרוצים להרוג אותו? בֹא ונראה מה קרה לאורך הדורות:
שעשו רצה להרוג את יעקב, מה עשה יעקב? ברח, שנאמר וְיִבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם. שפרעה רצה להרוג את משה, מה עשה משה? גם ברח.
מה עשה דוד המלך, ששאול רצה להרוג אותו? ברח. אז מה אתה שואל מה לעשות?? תברח!
אם הקב"ה אומר לברוח, אז הוא בורח. לאיפה? לבאר-שבע.
מה יש לחפש בבאר-שבע?
פשוט מאוד.
אומר הנביא – היות ובאר-שבע היה שייך למלכות יהודה (ג) וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה זה כבר לא שייך למלך אחאב. וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם הוא משאיר שם את הילד שהוא ליווה אותו.
(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם (אחת) אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי קח אותי מפה, מבקש אליהו הנביא מהקב"ה, אני רוצה למות!
לא פחות ולא יותר, אליהו הנביא מבקש למות.
רבותינו דנים על כך, מדוע אליהו הנביא מבקש למות. ידוע שמשה רבינו, כך מופיע בפרשת וזאת הברכה, תסתכלו במדרשים, משה רבינו ביקש להישאר בעולם הזה, אפילו בתור ציפור.
מה אליהו מבקש למות??
כותב רבינו בחיי, בספר שמות, על הפסוק - וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ – כלומר שיהרגהו, כי לא יכל לראות ברעתם, והוא שכתוב במקום אחר הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. וכן אמר אליהו קח נפשי, כי לא טוב אנכי מאבותי, וכן אמר יונה בן עמיתי קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
כותב רבינו בחיי, ששלושה אנשים ביקשו מהקב"ה, שיקח אותם מהעולם הזה – משה רבינו, אליהו הנביא ויונה בן עמיתי.
למה הם ביקשו? נראה אם נספיק לדבר על זה בסוף השיעור. בכל אופן, אלו השלושה.
(ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל
רֹתֶם אומר הזוהר הקדוש – הכוונה לתמר. תמר הפוך, נקרא רֹתֶם.
הכוונה לתֹמר דבורה.
כותב הזוהר הקדוש – אמר אליהו מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, אִתְּתָא חֲדָא שַׁדְרַת לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, אישה אחת שלחת לישראל וּדְבוֹרָה שְׁמָהּ, דִּכְתִּיב, (שופטים ד) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה. דָּא הוּא רֹתֶם, זה המקום שבו היא ישבה וְאָהַדְרַת לוֹן לְמוּטַב, והיא הצליחה להחזיר אותם בתשובה דִּכְתִּיב, (שופטים ה) עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה. וְאָנָא אני עָאלִית בֵּינַיְיהוּ, הייתי בניהם וְאַכְרָזִית קָמַיְיהוּ והכרזתי בניהם שיחזרו בתשובה וְלָא יָכִילְנָא ולא הצלחתי להחזיר אותם בתשובה.
עיקר הטענה שמבקש אליהו היא, שדבורה הצליחה ו"אני" לא הצלחתי, אז"קח אותי מפה, לא רוצה לחיות כאן".
ואז כתוב שמלאך נוגע בו.
שואל הבאר משה מאוז'רוב – כתוב וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ. מה זה - זֶה מַלְאָךְ?
אומר הנביא – (ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב
הוא רואה לידו עוגת רצפים, שלא תדמיינו לכם, שהעוגה הזאת היתה עוגת קרמשניט, עם ארבע שכבות...
תכב אנחנו נראה, שהעוגה הזאת, לא היתה סימפטית בכלל.
(ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ
שואלים המפרשים – למה הוא לא אכל בהתחלה?
פשוט מאוד – כי הוא פחד, שמא הוא יאכל יותר מידי, ויגיע לשיעור סעודה, ויצטרך ליטול את ידיו., ולא היה לו דיי מים, כדי ליטול ידיים.
אמר לו המלאך – אתה יכל לאכל הרבה, כי אין כאן מים בסביבה כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ, ואם כך, אתה יכל לאכל.
(ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב
רבותי, הולך אדם ארבעים יום וארבעים לילה, ברציפות, מכוח ה"עוגת רצפים" והמים שהוא מצא.
עד איפה הוא הולך?
עד הר חורב. הוא מגיע להר סיני, מקום שהקב"ה נתן תורה לישראל.
(ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ
הוא מגיע אל המערה.
שואל רש"י – איזה מערה?
אל המערה. היא נקרת צור (שמות לג כב) שעמד בה משה (ראה מגילה יט ב) – זו המערה שעמד בה משה רבינו, שהקב"ה יסלח לעם ישראל, על חטא העגל.
זאת המערה, שהקב"ה הראה למשה רבינו, קשר תפילין.
אומרים חז"ל בגמרא (פסחים נ"ד) – המערה הזאת נבנתה, בערב שבת בין השמשות.
כך אומרת הגמרא, בתוספת למשנה באבות.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ד) אומרים חז"ל – עשר ירידות, ירד הקב"ה על הארץ – אחת בגן-עדן, אחת בדור הפלגה, אחת בסדום, אחת בסנה, אחת בסיני ושניים בנקרת הצור. פעמיים ניגלה הקב"ה, בתוך המערה הזאת, אחת למשה והשנייה לאליהו.
שואל אותו הקב"ה – מה אתה עושה כאן במערה?
אמר לו אליהו – (י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
אליהו משמיע דברי קטרוג על עם ישראל – הם לא שומרים ברית מילה. חוץ מזה, הם הרסו את המזבחות. חוץ מזה, הם הרגו את הנביאים.
את המזבחות הם הרסו, אז אין כהונה ועבודה. הרגו את הנביאים, אז יש כאן ביטול נבואה ורוח הקודש. כך אומר אליהו לקב"ה.
אומר לו הקב"ה – אם ככה אתה אומר, אני רוצה להראות לך משהו – (יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה' (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְהוָה וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה
אומר הרד"ק - זכה אליהו שנתגלה לפניו, בשעה הזאת סדרי מעשי מרכבה, הוא הפמליה של מעלה, והנראה בעיני, כי כל זה היה גמול לאליהו הנביא, על המעשה הטוב שעשה בכרמל שקידש שם שמיים בתוך בני ישראל, עד שאמרו כולם ה' הוא האלוקים, והרג נביאי הבעל, גמלו האל בצדקו, והביאו אל מקום הכבוד, עם פלא גדול שעשה עמו בדרך.
בעל התניא (ליקוטי תורה, פרשת פינחס) אומר דבר נורא, על המראה הזה שראה אליהו – הקב"ה הראה לו את כל סוגי המלאכים שנמצאים למעלה. ואמר לו תשמע – כל מה שאתה רואה, אלה משרתי מרום, אף אחד לא שווה, ללימוד תורה של יהודי אחד. זה מראה הנבואה, שהראה הקב"ה לאליהו, כך מביא בעל התניא בליקוטי תורה.
נקריא את דבריו – מדרגות אלו של עולם המלאכים המתחלק לכמה דרגות – מלאכים אופנים חיות ושרפים, אשר אינם משיגים את מה שמשיגים ישראל, ע"י לימוד תורה, וזה לשונו – המשכת גילוי האור אינסוף ברוך-הוא למטה, לא ברוח ה', אינה מתגלה ע"י משרתי מעלה, המקדישים ליוצרם בנחת רוח, לא ברעש ה', אלא האופנים וחיות הקודש, שעליהם נאמר"ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים..", גם לא על ידיהם, נמשך האור האלוקי למעלה. לא באש ה' אלו השרפים, כי אין שם ההוויה מתלבש בבחינת האש, ואחרי האש קול דממה דקה, היינו קול התורה הקדושה, דכתיב"דברי חכמים בנחת נשמעים", וע"י התורה, נמשך גילוי האור אינסוף ברוך הוא, למטה.
כשאליהו רואה את אותם מראות, אומר הנביא – (יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה
הקב"ה מראה לו את המראות של אש ורוח ורעש, והוא שואל אותו – מה אתה עושה פה אליהו?
(יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
אליהו חוזר, על מה שהוא ראה לפני המחזות האלה. אותו פסוק חוזר על עצמו.
שואלים כל המפרשים – למלה הוא חזור על הפסוק? הוא כבר אמר את התשובה הזאת.
התשובה הזאת, שמע אותה הקב"ה שלוש שעות לפני זה, אומר המדרש. שלוש שעות, נמשך המראה הנבואי הזה.
אחרי שלוש שעות, הוא שואל אותו מַה לְּךָ פֹה, והוא שוב עונה את אותה תשובה.
אומר לו הקב"ה – (טו) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם (טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ
זהו הסתיים תפקידו של אליהו בתור נביא, מעכשיו אלישע, הולך לרשת את אליהו הנביא. עד כאן דברי הנבואה, שמופיע בנביא, בספר מלכים.
רבותי, אני רוצה לעמוד על הדברים שקראנו עכשיו, וקצת להעמיק בהם:
חז"ל מספרים, שאחרי שהקב"ה שמע מאליהו הנביא, את המשפט הזה קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ
אמרו לו הקב"ה - אי אפשי בנבואתך מאחר שאתה מלמד קטגוריה על בניי (מכילתא, פרשת בֹא) – דע, דלא יכיל עלמא, למסבלך עם בניי – העולם לא יכל לסבול, את דברי הקטרוג שאתה משמיע עליהם. כך מגלים לנו חז"ל, למה הוא נדחה מן הנבואה.
בא הבאר משה מאוז'רוב, בספר מלכים, ושואל שאלה עצומה – אנחנו בכל תפילת ערב יום כיפור קטן, מבקשים מהקב"ה - רחמנא אידכר לן קיימיה דפינחס קנאה – מבקשים מהקב"ה, שיזכור לנו את מעשה הקנאות של פינחס.
לא רק זה, כולנו יודעים שְ - פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי.
כולם יודעים, שאלמלא פינחס, היה עם ישראל מושמד מן העולם. אז מה הקב"ה כל-כך כועס, על אליהו הנביא?
מה הוא אומר?! עם ישראל עזבו ברית-מילה. עם ישראל, הרגו את הנביאים. עם ישראל, הרסו את המזבחות, אז למה הוא כל-כך כועס עליו?
כדי להבין מה מונח כאן, אני רוצה להציג עוד כמה שאלות, שכתובות במפרשים, ולאחר השאלות, נוכל בע"ה לבאר את הדברים, שלב אחרי שלב:
רבותי שואלים שאלה נוספת – אליהו הלך ארבעים יום וארבעים לילה, מה המרחק שיש מבאר-שבע ועד להר סיני?
אנחנו נקרא בע"ה, בעוד שתי שבתות, בפרשת דברים - אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ – הווה אומר, שהמרחק שישנו בין ארץ ישראל להר סיני, הוא בדיוק אחד עשר יום. קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ זו הכניסה לארץ ישראל. אם תוסיף על זה את באר-שבע, זה עוד ארבעה ימים. סך-הכל 15 יום.
מה עושה אליהו מהלך של ארבעים יום וארבעים לילה? שאלתם של כמה וכמה מפרשים, ראיתי את זה גם באברבנאל וגם בבאר משה.
שאלה נוספת – הקב"ה מביא אותו להר סיני, לוקח אותו ארבעים יום, מביא אותו להר סיני, מכניס אותו למערה, ושואל אותו מַה לְּךָ פֹה אליהו?
מה אתה שואל מַה לְּךָ פֹה אליהו? מה אני באתי לבד?! הקב"ה כיוון אותי לפה, ולכן אני הולך ארבעים יום.
שאלה נוספת ששואלים רבותינו – מה זה הענין הזה, שהקב"ה מראה לו ארבעה מראות, של אש ושל רוח, של רעש ושל קול דממה דקה. מה רצה הקב"ה להראות לו, במראות האלה? מה הם בדיוק אומרים?
בא הרדב"ז בתשובה (חלק ו', שנת ה' אלפים רצ"ד), והוא מביא שאלה ששאל אותו תלמידו – שאלת ממני, אם יש לי טעם, למה הטריח הקב"ה את אליהו מהלך ארבעים יום, עד שבא אל הר האלוקים והראה לו את מראה אותו הנבואה, והלא בארץ ישראל, אשר שם עיקר הנבואה והקדושה, היה יכל להודיע נבואה.
למה הקב"ה צריך לקחת אותו להר סיני, אל המערה של אליהו הנביא, ושם להראות לו את אותם מראות נבואה? את אותה נבואה, אפשר להראות לו בארץ ישראל. המקום של השראת השכינה, הכי גדול שישנו, זה בארץ ישראל, למה הוא צריך לקחת אותו להר סיני? כך שואל תלמיד הרדב"ז.
אנחנו רוצים לעמוד על דברי רבותינו ולפתוח נושא, שקשור גם בע"ה, לשלושת השבועות, הימים שאליהם נכנסנו השבוע, הימים שאנחנו צריכים לעמוד על התיקון הגדול, שעלינו לעשות מאז חורבן הבית.
בואו נראה, בראש ובראשונה, יסוד נפלא, שמצאתי בבאר משה מאוז'רוב, בספר מלכים:
אומר הבאר משה מאוז'רוב – כשהקב"ה ממנה מנהיג על ישראל, למנהיג יש תפקיד – להוכיח את ישראל. אבל כשהוא מדבר עם הקב"ה, הוא צריך אך ורק להשמיע עליהם דברי שבח.
התפקיד של נביא בעם ישראל – דברי תוכחה לעם, דברי שבח לבורא.
כשאתה מדבר עם הקב"ה על הבנים שלו, תמיד תשבח אותם, ואל תקלס אותם! אל תשמיע עליהם דברי קטרוג!
כך אומר המדרש (שיר-השירים רבה, פרק א ) - אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַנְּבִיאִים, אַל תִּרְאוּנִי בִּשְׁחַרְחֲרוּתִי, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִמּשֶׁה, על מה נענש משה? וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר (במדבר כ, י): שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ
דָּבָר אַחֵר, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִיְשַׁעְיָהוּ ישעיהו, כל נבואות הנחמה נאמרו ע"י ישעיהו הנביא וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר (ישעיה ו, ה): וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה בְּנַפְשְׁךָ אַתְּ רַשַּׁאי לוֹמַר (ישעיה ו, ה): כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, נִיחָא, שֶׁמָּא וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אֶתְמְהָא. תָּא חֲמִי מַה כְּתִיב תַּמָּן: וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל, רִצְפָּה, רוֹץ פֶּה, רְצוֹץ פֶּה, לְמִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנָי. תחתוך את הפה, על מי שאמר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנָי!
וכך היה, תפתחו גמרא (מסכת יבמות מט,ב) – אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ואי אימא ליה אישוייה מזיד אמר שם איבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומא נח נפשיה משום דאמר (ישעיה ו-ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב
ממשיך המדרש - וְדִכְוָתֵיהּ כְּתִיב בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יד): וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּרִיתִי, שֶׁמָּא בְּרִיתֶךָ. אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, אָמַר לוֹ, מִזְבְּחוֹתַי, שֶׁמָּא מִזְבְּחוֹתֶיךָ. וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, אָמַר לוֹ נְבִיאַי, וְאַתְּ מָה אִיכְפַּת לָךְ, אָמַר לוֹ וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְּשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
אומרים המפרשים – אמר לו הקב"ה – מה אתה בא לספר לי, מה העם שלי עושה?! אני לא צריך שמישהו יגיד לי, מה העם שלי קלקל, אני צריך שמישהו יגיד לי דברי שבח, על העם שלי, לא דברי נעצה!
אמר לו הקב"ה – אולי אני יראה לך, איך מלמדים סנגוריה על עם ישראל...
אומרים חז"ל – לכן הוא נתן לו לאכל עוגת רצפים.
מה זה עוגת רצפים?
אומר המדרש - תָּא חֲמִי מַה כְּתִיב תַּמָּן וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַּת רְצָפִים, מָה הוּא רְצָפִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רוֹץ פֶּה, רְצוֹץ פִּיּוֹת בְּכָל מִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי
אליהו ישב מתחת לעץ רֹתם. אתם יודעים מה זה עץ רֹתם?
שכל המספר לשון הרע, אומרים חז"ל, מאכילים אותו גחלי רתמים.
אם אתה מדבר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנָי, אתה תשב תחת רֹתם.
אומרים חז"ל, שאם העץ הזה בוער, הוא בוער שנים-עשר חודשים. כך מביא את זה רש"י (פרשת מסעי).
מספר המדרש - רַבִּי אַבָּהוּ וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹ עָלְלִין לַחֲדָא מְדִינְתָּא דְּקֵיסָרִין, הלכו ביחד לקיסריה אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּהוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַהוּ כֵּן עָלֵינַן לִמְדִינְתָּא דְּחֵירוּפְיָא וְגִידוּפְיָא, העיר הזאת, קיסריה, בנה אותו הורדוס, שהיה מלך ביהודה, והאנשים העובדים שם, הם כולם עוזבי תורה ופקידי שלטון הרשע נָחַת לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מִן חֲמָרֵיהּ ירד מן החמור וּסְפָא חָלָא וִיהַב בְּפוּמֵיהּ, לקח ערימת חול ודחף בפיו של רב אבהו אָמַר לֵיהּ מַהוּ כֵן, למה הכנסת לי חול בפה? אָמַר לוֹ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל הקב"ה לא רוצה, שידברו כל, על הילדים שלו.
אם ככה, נוכל להבין יסוד נפלא:
אומר הבאר משה מאוז'רוב – עכשיו תבין דבר נפלא. הקב"ה רוצה מנהיג, שיוכיח את עם ישראל. נביא צריך לבוא ולהוכיח את עם ישראל. אבל מול הקב"ה, הנביא צריך לדבר דברי סנגוריה, על עם ישראל.
מה עשה משה רבינו בעגל?
הקב"ה אומר לו הֶרֶף מִמֶּנִּי. אני מתחיל ממך את כל ההוויה של עם ישראל.
מה אומר משה רבינו?
ריבונו של עולם! איזה חילול שם שמים יהיה מזה! (שמות לב, יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ
אומרת הגמרא – ויחל משה – נעשה חולה, מרוב תפילות על עם ישראל.
אמר משה – ריבונו של עולם, אם אתה לא מוחל להם על חטא העגל, יש לי בקשה ממך - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ
אמר הקב"ה לאליהו – אתה מדבר עליהם קטרוג?! בֹא אני אקח אותך למקום שמשה רבינו, עורר רחמים על עם ישראל.
לוקח אותו ארבעים יום וארבעים לילה, ושואל הרדב"ז – למה ארבעים יום וארבעים לילה?
כמו שמשה רבינו היה בשמים, ארבעים יום וארבעים לילה, והתפלל לקב"ה.
הוא לוקח אותו, ארבעים יום וארבעים לילה. הוא מביא אותו לתוך המערה, שבמערה הזאת, הקב"ה נגלה למשה רבינו, ומה הוא הראה לו?
י"ג מידות של רחמים. שם גילה לו י"ג מידות של רחמים.
אומרת הגמרא (מסכת ראש השנה) – אמר הקב"ה למשה רבינו – ברית כרותה לי"ג מידות של רחמים, שכל פעם שתעורר רחמי שמים על ישראל, אני יבוא ואסלח לעם ישראל.
שולח הקב"ה את אליהו הנביא, ארבעים יום וארבעים לילה, כמו שמשה רבינו לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. ארבעים יום! וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' – הוא מבקש רחמים מהקב"ה, על חטא העגל!
אומר לו הקב"ה - מַה לְּךָ פֹה אליהו – למה הבאתי אותך לפה?! כדי שתראה מה עשה משה רבינו, ותלמד ממה שהוא עשה, וממילא, תבין מה אתה צריך לעשות!
באים חז"ל ואומרים – בֹא ותראה כיצד גדולי עולם, גדלו, באמצעות לימוד זכות שלימדו על אחרים.
ישנו שופט שכולנו מכירים אותו, בתחילת ספר שופטים. קוראים לו גדעון.
גדעון, כידוע לכולם, אבא שלו, היה עובד עבודה זרה. בליל הסדר, אבא שלו יושב ומספר את הניסים של יציאת מצרים, והם שרים ביחד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵֽז. גדעון שומע את הסיפורים, ואז עם ישראל היה במצור נוראי, כאשר המדיינים הקיפו את עם ישראל, הם היו בפחד נוראי מהמדיינים.
פסח היה, אומרים חז"ל. אמר גדעון למלאך –אמש הקראני אבי את ההלל ושמעתי שהיה אומר בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. אמר גדעון – אם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו בחינם, כן יעשה לנו. ואיה כל נפלאותיו? ואם צדיקים היו, יעשה לנו בזכויותיהם.
אמר לו המלאך – לך בכוחך זה, והושעת את ישראל.
וגדעון היה השופט, שהושיע את ישראל מהמדיינים.
למה הוא קיבל את התפקיד??
כיון שלימד זכויות על עם ישראל.
באים חז"ל ואומרים – בֹא ותראה מה קרה עם פנחס. פנחס בתחילת דרכו, היה קנאי, משיב חמה בן משיב חמה. למה?
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם
שואל הבאר משה מאוז'רוב – מה זה בתוכם?
ואומר תירוץ נפלא – כשפנחס הרג את זמרי, הוא לא נשאר להרוג אותו. הוא תפס את זמרי, אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין מד, א) - ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ואמר ר' אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל
מה עשה פינחס במעשה הזה?
אומר הבאר משה מאוז'רוב – הוא לימד עליהם זכות. בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי – הוא היה קנאי, אבל בתוכם, הוא נשאר ללמד עליהם זכות!
אמר הקב"ה – זה המעשה שאני רוצה. בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, אתה יכל להיות קנאי. אבל כשאתה מדבר איתי, אתה אומר – ריבונו של עולם, על דבר כזה יהרגו 24 אלף, ככה אתה מלמד עליהם זכות. זאת המדרגה של הזכות, שאתה צריך לעורר על עם ישראל.
אם ככה, נוכל להבין את מה שהקב"ה אומר למלאכי השרת:
כשמלאכי השרת ניסו לפגוע בו אמר להם הקב"ה (מסכת סנהדרין פב, ב) - בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להן הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חימה בן משיב חימה.
פינחס לא היה רק קנאי, הוא גם השיב את חמתי מעל בני ישראל. איך?
הוא לימד עליהם זכות.
אם ככה, נוכל להבין בע"ה יסוד נפלא:
הקב"ה שולח את אליהו, לנחם את חיאל בית האלי, ושם הוא שומע דברי נאצה, כנגד הקב"ה.
אומר לו אחאב מלך ישראל – הייתכן שדברי התלמיד מתקיימים ודברי הרב לא מתקיימים?!
יהושע אמר, שמי שיבנה את יריחו (יהושע ו, כו) בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ – זה התקיים, כל הילדים של חיאל בית-האלי מתו!
אומר משה בדבר ה', שמי שיעבוד עבודה זרה –" ועצר את השמים ולא יהיה מטר" – זה לא מתקיים, ממשיך לרדת גשם.
מבקש אליהו מהקב"ה, מפתח של גשמים. נותן לו הקב"ה מפתח של גשם, ואומר לו – מעכשיו לא ירד גשם, אלא עפ"י דברים.
שלוש שנים הוא מחזיק את המפתח ביד. לעם ישראל אין מה לאכל, שלוש שנים בלי גשם.
רבותי, זה לא כמו היום – אין גשם, מביאים מטורקיה מים. אין גשם!!! אליהו יושב בנחל כרית, אוכל לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר בערב. מי מביא לו את זה?
עורבים. בשבוע שעבר דיברנו, כמה העורבים הם אכזריים. אני רוצה להוסיף עוד קטע:
חז"ל מספרים במדרש (מדרש רבה, פרשת נח), שבשעה שנח שולח את העורב מהתיבה, אומר לו העורב –"אני לא רוצה ללכת"
אמר נח לעורב אין צורך לעולם בך! לא לאכילה ולא לקרבן, אמר הקב''ה לנח: קבלו לתיבה שעתיד העולם להצטרך לו! עד מתי?
עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח, ז)
אומרים חז"ל – יְבשֶׁת אותיות תשבי."אני צריך אותו בשביל אליהו הנביא"
זאת אומרת, עוד 1400 שנה, אני צריך שהעורבים האלה, יביאו לאליהו לחם ובשר.
שאלנו בשבוע שעבר - מה הקב"ה לא יכל להשתמש בשירותי נשר, בשירותי בז, בשירותי תנשמת?? למה צריך דוקא עורב??
אז שבוע שעבר הבאנו, את מה שכתב הגור אריה, שאין לך אכזרי יותר מן העורב.
אני רוצה להביא תירוץ נוסף:
כותב המהרז"ו, שהקב"ה שלח דוקא את העורב ואמר לו – תלמד מהעורב, אם העורב האכזרי הזה, מתאכזר על הילדים שלו, אבל מביא לך בשר ולחם לאכל, תלמד אתה לא להתאכזר לעולם. למה סגרת את הגשם לעולם?!? תלמד מהעורב, מה האכזרי הזה מביא לך אוכל, תלמד שלא להתאכזר על העולם!!
אבל ראיתי פירוש נוסף, נפלא ביותר! להסביר – למה הקב"ה השתמש בעורב – הקב"ה רצה להראות לאליהו – תלמד איך מלמדים זכויות על ישראל. כאן באמצעות העורב, הוא הראה לו, איך מלמדים זכויות.
רבותי, כמה זמן לקח, מתיבת נח ועד אליהו הנביא? 1400 שנה.
אני לא יודע כמה דורות של עורבים זה לקח, כי אני לא יודע כמה זמן עורב חי, אין לי שום מושג, אבל תיקחו 1400 שנה, כמה עורבים היו!
הזוהר הקדוש כותב, שמששת ימי בראשית, הם מוכנים להביא בשר. 3000 שנה מבריאת העולם, ועד אליהו הנביא, מחזיקים בעולם מיליוני עורבים, למה???
כי אליהו הנביא יהיה שלוש שנים, בנחל כרית, צריכים להביא לו אוכל. שוה להחזיק 3000 שנה, מין אחד בעולם, כדי שבמשך שלוש שנים, יביא אוכל.
אומר הקב"ה – תלמד ממני איך ללמד זכויות. שוה לפעמים להחזיק בן-אדם, דורות על גבי דורות. ימות והבן שלו ימות, והנכד והנין, למה??
כי בעוד שבעים דורות, יצא מישהו, שבשבילו היה שוה להחזיק את כל המשפחה הזאת. אז תלמד זכות על עם ישראל. גם אם יצא לך ילד כזה, עם ישראל לא מתנהג בסדר, תלמד עליהם זכויות!
מה הזכויות שתאמר?
ריבונו של עולם, אם את העורבים האלה אתה מקיים, כדי שתביא לי פעם אחת משלחת של בשר, למה שלא תקיים את עם ישראל לדורות??
זה אחד הרעיונות, שרבותינו רוצים שנלמד מן העורב.
אם ככה, נוכל ללכת שלב נוסף:
אחרי שלוש שנים, שאליהו לא קולט את המסר, שולח אותו הקב"ה לצרפתה שבצידון.
אומר לו הקב"ה, ללכת לבית של אישה אחת. האישה הזו מסכנה, יש להם בבית מעט קמח ומעט שמן.
אמר לה אליהו – תני לי משהו לאכל.
מה אתן לך לאכל? יש לי בבית ארוחה אחת לי ולבני. ארוחת פרידה מהעולם הזה (מלכים א, יז-יב) וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ
אמר לה אליהו הנביא – אני מאוד שמח שזו הארוחה האחרונה שלכם, בואי ואני אקצר לכם את התהליך, תנו לי את המנה הראשונה!
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאתְ לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה
אחח, איזה נדיבות של אליהו הנביא. למה??
אומר הספורנו בפרשת שלח – אמר להם אני כהן, את עושה עוגה, תפרישי לי הפרשת חלה!
שואל הגאון ר' חיים קנייבסקי – איזה הפרשת חלה? הפרשת חלה, זה מינימום 1.560 קילו.
אם היה לה 1.560 היא היתה יכולה לעשות מזה 5 כיכרות לחם. כמה דברי שבח, יכל להגיד אליהו, בעקבות המעשה?
זוג – אמא אלמנה ובן, אין להם מה לאכל, אני באתי בתור כהן לבקש, נותנים לי ביד נדיבה. כמה דברי שבח, אפשר להגיד על זה!
שום דבר, אליהו לא מבין את המסר. הקב"ה סיבב, והבן של האלמנה הזאת מת, והוא רוצה להחיות אותו.
אומר – ריבונו של עולם אני רוצה להחיות את הבן של האלמנה, היא נתנה לי לאכל!
אמר לו הקב"ה – אתה רוצה להחיות אותה? יש לי בידיים שלוש מפתחות שאני לא נותן אותם לאף אחד – מפתח של חיים, מפתח של תחיית המתים ומפתח של גשם. תחזיר את המפתח של הגשם ואתן לך מפתח של תחיית המתים.
נותן לו מפתח של תחיית המתים, לוקח מפתח של גשם, ואומר לו – לך בבקשה ותתגלה לאחאב, ותגיד לו, שאתה הולך להוריד גשם!
יורד גשם עכשיו, ואחאב עולה להר הכרמל. כולם צועקים ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים!
אליהו שוחט 450 איש לבד! הוא השוחט! כמה דברי שבח, הוא יכל להגיד לקב"ה –"ריבונו של עולם, אתה ראית מזה, אני לבד, שחטתי 450 נביאי בעל!"
הולך אליהו, אחרי שאיזבל אומרת לו שהיא תהרוג אותו, הוא בורח, ומה אומר לקב"ה?
ריבונו של עולם, עזבו בניך בריתך, הרסו מזבחותיך, הרגו נביאך...
מה, הקב"ה לא יודע מזה??! מה אתה מספר לו?! דברי שבח אתה צריך להשמיע בפניו!
אם ככה, אומרים חז"ל - אמר לו הקב"ה – אם ככה אתה מדבר, אני אתן לך לאכל עוגת רצפים, עוגה שבאה מרֹתם, שבאה מגחלי רתמים. אתה לא תדבר כך על בני!
אם ככה, אומר הבאר משה מאוז'רוב – בגלל זה כתוב (מלכים א, יט –ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל, פתאום הגיע מלאך, מה זה זֶה?
אומר הבאר משה מאוז'רוב – אמר הקב"ה, הייתי בטוח שתדבר עליהם דברי שבח, למה?
השטן מקטרג על ישראל במילה זֶה. למה?
יש פסוק בספר נחמיה (ט, יח) זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם.
אומרים מלאכי השרת לקב"ה – ריבונו של עולם, אל תתייחס לדברי השטן, תתייחס למה שעם ישראל אמרו זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהו.
אם ככה, כך אומר הרדב"ז וככה אומר הבאר משה מאוז'רוב, שניהם בסגנון אחד נתנבאו – לקח אותו הקב"ה להר סיני ואמר לו – הייתי בטוח שתלמד עליהם זכות.
אמר לו, חשבתי שתגיד – ריבונו של עולם, שבעים אומות עמדו כאן, בהר סיני, ושאלת"מי מוכן לקבל את התורה", אף אחד אמר לך"תביא את התורה". עם אחד, מכל השבעים אומות, אמר לך"תביא תורה".
ריבונו של עולם, כמה אנשים קיבלו את התורה, חוץ מעמך ישראל?!
שום דבר, הר סיני לא קלטת!
הכנסתי אותך לתוך המערה, הייתי בטוח שבמערה תגיד – ריבונו של עולם, כאן משה רבינו התחנן לפניך על חטא העגל, שתסלח להם, וסלחת להם, אז ריבונו של עולם, תסלח להם גם הפעם!
שום דבר, אתה לא קולט.
אני מראה לך את כל מה שקורה בעולמות העליונים, את כל המלאכים, את הכל! שום דבר אתה לא קולט.
אני מחפש מי שילמד סנגוריה על בני. לא מחפש רעש, לא מחפש רוח, אני מחפש מי שילמד סנגוריה על בני!
כשאליהו לא קלט גם את זה, אומר לו הקב"ה - לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק
שואלים חז"ל – מה זה לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק? הוא הגיע מבאר-שבע.
אמר לו הקב"ה – אם זאת הדרך שלך, אם בחרת לקטרג על עם ישראל, תלך בבקשה לדמשק, שם אתה יכל לקטרג. בדמשק יש 365 בתי עבודה זרה, ששם עובדים לשמש.
אם אתה רוצה לקטרג, תקטרג בדמשק! אל תקטרג בארץ ישראל על הילדים שלי!
אם ככה, נוכל עכשיו בע"ה, להבין יסוד נפלא:
כותב הפרישה – הקב"ה אומר לאליהו הנביא – אתה תלך לכל ברית מילה!
אז בשבוע שעבר דיברנו, שזה היה שכר. אחרי שדיברנו שזה היה שכר, בֹא נראה את מה שכתוב הפרישה, שאומר שזה היה עונש:
אמר לו הקב"ה – אתה אמרת שעם ישראל עזבו ברית מילה, חייך, שלכל ברית מילה שיהודי עושה, אתה תלך!
איזה ברית מילה?
גם של יהודים שרחוקים מכל מורשת יהדות.
כשר' חיים ברלין, רבה של מוסקבה, עלה לארץ (ספר טללי אורות, פרשת לך-לך ), הוא היה אומר שיר-השירים שעה לפני שבת, בערגה גדולה, בכיסופים גדולים.
תמיד שהוא היה מגיע לפסוק הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים, הוא היה פורץ בבכי.
פעם ניגש אליו אחד, ושאל אותו – למה אתה פורץ בבכי בפסוק הזה?
אמר לו ר' חיים ברלין – כל פעם שאני אומר את הפסוק הזה, אני נזכר בקולונל אחד מהצבא. אני הייתי רב במוסקבה. יום אחד בא אלי איש ק.ג.ב, ואומר לי"כבוד הרב, אני צריך למול את בני"
הסתכלתי עליו ואמרתי לו – אתה?! איש ק.ג.ב בא למול את הבן שלך?!
אמר לי – כן. אבל אני לא אהיה בבית. אני נוסע לשבועיים, ובשבועיים האלה, תמול אותו.
כשהוא חזר אחרי שבועיים, הוא בא אליי להגיד תודה רבה, על זה שמלתי את בנו.
שאלתי אותו – בשביל מה אתה מל את הבן שלך, הרי את לא שומר שום דבר ביהדות?! מה יש לך עם ברית מילה???
אמר לי – תשמע, אבא שלי, לפני שנפטר אמר לי – תשמע סשה, אתה קומוניסט, איש ק.ג.ב הכל בסדר גמור. אבל תדע לך, שיום אחד כל זה ייגמר, לא ישאר מרוסיה שום דבר. התערבו קומוניסטים, אלה באלה, לא יהיו שם יהודים בכלל, מי יודע מה יהיה עם הילדים שלך, או עם הנכדים שלך בכלל. אם אתה רוצה שהם ידעו שהם יהודים, יש רק דבר אחד – תחתום בבשר שלהם שהם יהודים! את זה אי אפשר להוריד. בעוד שלושים שנה, חמישים שנה, הם יראו ויבינו שהם יהודים.
היונה, כך דנים בגמרא, במסכת בבא-בתרא,שכשמוציאים יונה מהשובך, לכמה זמן היא מתרחקת.
אומרים שם חז"ל, שהטבע של היונה, שכשהיא מתרחקת מהשובך, היא כל הזמן מסתכלת אחורה, לראות אם היא רואה עוד את השובך. אם היא רואה שהיא התרחקה יותר מידי, היא חוזרת בחזרה.
נזכרתי בזה, אומר ר' חיים מברלין, אומר הקב"ה לכנסת ישראל - הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. גם יהודי שמתרחק לגמרי מהיהדות, אבל מגיע הרגע שהוא מרגיש, שהוא יותר מידי רחוק, הוא עדין שומר על ברית מילה!
בשבת, דיברנו פה בפרקי אבות, על הנושא של אליהו הנביא, במבט של עין טובה. אחרי השיעור ניגש אלי אחד, ואומר לי – אתן לך סיפור, ששמעתי מבנו של בעל המעשה:
היה בתל-אביב מוהל בשם אבוהב. בוקר אחד הוא מקבל טלפון – שלום, אתה המוהל אבוהב??
- כן.
-אנחנו רוצים להזמין אותך לברית.
-מתי?
-ביום רביעי.
-בסדר גמור. איפה?
- בהרצליה פיתוח, רח' ככה וככה.
מגיע לבית, מי פותח לו את הדלת? פיליפינית! הוא היה בטוח שהוא טעה בכתובת.
שואל אותה – איפה אבא, אמא?!
-עבודה.
עבודה???
כן. אמרו שתעשה ברית מילה.
ריבונו של עולם, מה עושים במצב כזה? אני המוהל, אני הסנדק, אני אבי הבן – הכל אני. ה' יעזור!
מספר הרב אבוהב – כשמלתי את התינוק, פרצתי בבכי!
ריבונו של עולם, תראה מה זה! ילד נימול, ההורים שלו לא רוצים להשתתף בברית!
תמול, כדי שהוא לא יהיה שונה משאר הילדים בבית-הספר. אין להם שום קשר ליהדות!
אחרי 13 שנה הוא מקבל טלפון:
-הלו, אתה המוהל אבוהב?
-כן.
-אתה מלת בהרצליה לפני שנים, ילד פלוני אלמוני?
-כן.
-תשמע, אתה יכל לקחת אותו אליך??
-לא רוצים אותו, הוא נעשה דתי! רוצה תלמוד תורה, רוצה תפילין, לא רוצים אותו! זה הכל בגלל שאתה היית המוהל שלו! אז בקשה, תקח אותו אליך ותגדל אותו!
-לא רוצים אותו?! אני אבוא לקחת אותו!
לקח אותו אליו, וגידל אותו אצלו בבית.
הילד הזה גדל אצלו בבית, הוא הכניס אותו לישיבה, טיפל בו. ללמד אותך מה פירוש הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים
אומר הקב"ה – אתה אמרת על עם ישראל"עזבו בריתך"?? אתה תלך לכל ברית מילה, גם בהרצליה פיתוח J גם שמה אתה תראה, שיהודים כאלה, לא מתרחקים משמירת תורה ומצוות.
אם ככה, נוכל להבין טוב מאוד – כל הענין של שהקטרוג של אליהו הנביא, שהוא נדחה מהנבואה ובא אלישע מתחתיו, היה כיון שהוא קטרג על עם ישראל.
אמר לו הקב"ה – העולם לא יכל לחיות עם הקטרוג הזה. העולם צריך מי שמלמד זכויות, ולא מי שמלמד קטרוגים!
לכן, כותב לנו הרמ"ע מפאנו – היום אין לנו בית מקדש וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, זה אליהו הנביא, שמקריב שתי תמידים כל יום בבית המקדש.
כותב החתם סופר – איפה הוא מקריב? בכותל המערבי!
השריד האחרון שנשאר לנו, שם אליהו הנביא מקריב קרבנות. מה הוא עושה עם קרבנות התמידים?
כותב הרמ"ע מפאנו – הוא מוריד מעליהם את העור, וכותב עליהם בכל יום, את זכויותיהם של ישראל. למה?
אם אתה אמרת"בניך לא שומרים ברית, את מזבחותיך הרסו, את נביאך הרגו"?! אתה תלך כל יום, ותכתוב זכויות של עם ישראל. זה התפקיד שלך!
ישנו ספר שנקרא כתר מלכות. את הספר הזה, כתב אותו הבן-איש חי, ושם הוא כותב תפילה, ללימוד זכות, ושמה הוא מתחיל להתפייט בצור הנפלאה. אני רק רוצה לקרוא קטע אחד:
וכמה עניים יש בישראל, למרות העניות שלהם, מוציאים הוצאות כדי לכבד את השבת. כמה שהם בדוחק, באים לבקש מהם צדקה, הם נותנים צדקה. כמה אוהבי שלו ורודפי מצוות. כמה אנשים סובלי חולאים, ואף עפ"י כן, כל היום מצפים לישועתך. כמה אנשים יש, ששמחים במצוות, ובפרט בברית מילה.
אחרי זה, הוא מבקש מהקב"ה – מלך רחמן, רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו, שובה עלינו בהמון רחמיך.
אומרים חז"ל במדרש (ויקרא רבה) - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, וְעָבַר אֶחָד עָלָיו, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִקְבֹּעַ בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, זְמָרַגְדִּין קְבַע, מַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, לָמָּה, שֶׁעָתִיד לִנָּתֵן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, שַׁבֵּחַ. לְגַדְּלָן וּלְפָאֲרָן, פַּאֵר. לָמָּה, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
בשעה שאנחנו נכנסים לשלושת השבועות, בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. מה מבקש מאיתנו הקב"ה??
שתהיו אוהבים זה את זה, מכבדים זה את זה ויראים זה מזה!
אם זה מה שנעשה, יבוא אליהו, בקרוב ממש ויבשר לנו על ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.