פירש רש"י, למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שנגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה וכו'. נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, עי"ש.
ואם אנו חושבים שכשהם נסעו זה היה על חמורים וכדומה - ודאי שלא, שהרי ענני כבוד היו מלווים אותם, וארון ברית ה' היה מיישר להם את הדרך, וההרים נתיישרו. גם בעיות של אוכל ושתייה לא היו, שהרי היו מַן ובארה של מרים. ואין צורך לומר שגם בעיות בלימוד התורה לא היו, שהרי אנו מדברים על דור דעה, שרבו היה נותן התורה, הלא הוא משה רבינו, שלימדם תורה מפי הגבורה.
אלא שבא שלמה המלך ואומר את הפסוק הנודע (משלי ל"א, ל') "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". והגמרא בסנהדרין (כ') הסבירה ש'שקר החן' זהו דור המדבר, ו'הבל היופי' הוא דורו של חזקיהו המלך, שתקע חרב בבית המדרש ואמר 'מי שלא ילמד תורה - ידקר בחרב'. ולא היה באותו דור אפילו אחד עם הארץ. ו'אשה יראת ה' היא תתהלל' זה דורו של רבי יהודה בן רבי אלעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ולומדים תורה.
והשאלה נשאלת, שהרי מי לנו גדול בתורה וביראה כדור המדבר שראו ניסים יום יום, ולמדו תורה ממשה רבינו. הרמב"ן הוסיף ואמר "אשרי הדור שעוונותיו ספורין", שרק עשר פעמים ניסו את ה' במשך כל ארבעים השנה. וכן לא מובן שעל דור חזקיהו, שהיו גדולים וענקים בתורה, אמר שלמה המלך "שקר החן והבל היופי". הסביר הרב יגן זצ"ל שכיוון שהקב"ה מודד את האדם כפי גודל נסיונותיו בזה העולם, כמובא במסילת ישרים, לכן דור המדבר, עם כל גדולתו בתורה, נסיונותיו היו מעטים, שרוב התאוות באות מרוב אכילה ושתייה, ולהם היה הכל רוחני. וכן דורו של חזקיהו המלך, שתקע חרב בבית המדרש, שאזי האדם לומד בין ירצה ובין לא ירצה. מה שאין כן דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי, שלמדו במסירות נפש נוראה ובעוני מוחלט, שאפילו לו ולאשתו היה בגד אחד קרוע ובלוי (שלולא כן, ודאי שלא היה לובש את הבגד של אשתו משום "לא ילבש גבר שמלת אשה", כך כתב הרב חיים שמואלביץ'). ואף על פי כן, כל היום וכל הלילה ראשו ורובו רק בתורה. ועל דורו נאמר "אשה יראת ה' היא תתהלל".
ואם נעשה השוואות בדרגות של לימוד התורה אפשר לראות זאת מרבי אליעזר בן הורקנוס, שאמר לתלמידיו לפני שנפטר שמה שהוא למד מרבותיו זה ככלב המלקק מן הים (סנהדרין ס"ח). דהיינו שהתורה של רבותיו היא הים, והוא רק ליקק מהם כמה טיפות. אומר רבי אליעזר לתלמידיו שהוא לימדם כמכחול השפופרת, שזה כאדם הטובל קולמוסו בתוך השפופרת ומוציאה עם דיו. וכזכור, אחד מתלמידיו היה רבי עקיבא. ורבי עקיבא רבו של רבי יהודה ברבי אלעאי. ואף על פי כן זה הדור שהקב"ה חפץ בו. ואם כך על דורו, שלא היה בו טלוויזיה וכבלים ואינטרמת וכל השאר - מה אנו בדורנו. מי שמצליח בשיניים ואחוז בהרבה או אפילו במעט מתורת ה' - שכרו רב מאת ה'.
האחד נעשה לרב, וחברו שעזב את הישיבה הפך לרב... מלצרים
(פל"ג פי"ד)
ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות.
כיוון שחנו ברפידים, ורפו ידיהם מן התורה, לכן לא היה להם מים, תרתי משמע. גם מים שזו התורה, וגם מים גשמים לא היו להם. שאם אין תורה - אין קמח ואין פרנסה. אבל הפסוק שאחריו אומר "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", דהיינו אם נוסעים מרפיון הידיים - אזי מגיעים למעמד הר סיני. אבל אם שוב קורה שנסעו ממדבר סיני, אז "ויחנו בקברות התאווה", שהאדם מתחיל להשתגע אחר התאוות, עד שהוא מגיע לקבר.
אמרו חז"ל "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואם רוצים לנסוע ולהיפטר מקברות התאווה - יש רק דרך אחת ויחידה: דרך חצרות בית המדרש, כמאמר דוד המלך "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" (תהלים פ"ד, ג'). וכמו שאמר "ה' נגדך כל תאוותי" (שם, ל"ח, ט'), שדוד הגיע למדרגה שכל תאוותו הייתה לעשות רצון ה' ולעסוק בתורה. ואם בכל זאת יוצאים קצת מחצרות ה', ומפסיקים באמצע לימוד התורה, חונים ב רתמה - מאכילים אדם זה בגחלי רתמים שלא נכבים שניים-עשר חודש.
הסביר החפץ חיים זצ"ל שרבותינו רצו ללמדינו שאדם שמפסיק באמצע לימוד לדברים בטלים - יש לו דין רשע גמור שנידון בגיהנם שניים-עשר חודש. ולפעמים האדם חושב "אולי כדאי לי לצאת מהישיבה, 'לעשות חיים', ולמלא את תאוותי", ואינו מבין שדבר זה יוביל אותו לקברות התאווה. ומעשה בשני בחורים שלמדו בישיבה, ואחד מהם אמר לחברו שהוא מתכוון לצאת מהישיבה, ללכת לעבוד, לעשות כסף ולעשות חיים, וניסה לפתות גם את חברו להוליכו כצאן לטבח. אבל החבר היה איתן בדעתו ואמר לו "צא ממחיצתי. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי". ונפרדו דרכם.
הבחור הפוחז וקל הדעת מצא עבודה פה ושם, עד שנעשה לרב - אבל לא רב בתורה אלא רב מלצרים באחת המסעדות הגדולות. וכך עברו להן חמש עשרה שנה, והנה ביום מן הימים הגיעה חבורה גדולה של בחורי ישיבה עם ראש הישיבה, וביקשו לערוך סעודה באותו מקום עקב סיום מסכת. כמו כן ביקשו שיהיה ערב סגור, שלא ייכנס אדם זר. הכל הוכן לכבודם, והגיעה שעת הסעודה. רב המלצרים ראה איך כל התלמידים מסתופפים סביב רבם בהערצה גלויה, וצמאים לשמוע כל הברה היוצאת מפיו, על אף גילו הצעיר. פתאום חשכו עיניו, ועוד רגע היה מתעלף. הוא הבין שראש הישיבה הוא לא פחות ולא יותר חברו לשעבר. רק אז הוא הבין מה הוא "הרוויח" מהיציאה שלו מגן עדן, ומה חברו הרוויח.
הרבה אנשים אמרו לי שיש לי לב טוב וזה הכי חשוב, אבל רק אתה אמרת לי את האמת
(פל"ה פכ"ה)
והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם וגו'.
נראה לומר בסיעתא דשמיא שרוצח זה רומז לרשע, והעדה היא הרבנים. וכאן רוצה התורה להורות לגדולי ישראל לנסות להציל את הרשע מרשעו - ולא להפך ח"ו.
כמובא בגמרא (סנהדרין ק"ז), רבי יהושע בן פרחיה היה רבו של יש"ו. וביום מן הימים הרב ותלמידיו התארחו באיזו אכסניה, והרב שיבח ואמר "מה נאה אכסניה זו". ויש"ו, עם עיניו העקומות, חשב שהרב מתכוון שבעלת האכסניה נאה. ואמר לרבו שבעלת האכסניה לא נאה, שהרי עיניה טרוטות (פוזלות).
כששמע הרב כך כעס מאוד ואמר לו "רשע, הרי כתוב בתורה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'. איך העזת להסתכל באשה?". הוציא הרב שופרות, נתן אותן לתלמידיו, ונידה אותו וסילקו מהישיבה. אבל יש"ו בא לרב כמה פעמים וביקש מחילה. למרות זאת הרב לא מחל לו, עד שיום אחד החליט בלבו 'אם הוא יבוא היום - אמחל לו'. ויש"ו אמר לעצמו 'אם הרב לא יסלח לי היום - אלך לעבוד עבודה זרה'. כשהגיע לבקש מחילה, הרב היה באמצע קריאת שמע, והוא רמז ליש"ו עם היד שימתין לו, אבל יש"ו חשב שהרב אומר לו להסתלק - והלך ונעשה מה שנעשה.
וכן גיחזי, משרת אלישע הנביא, שאלישע גירשו מעליו בגלל שלקח כסף מנעמן. הלך גיחזי ונעשה רשע גדול. הלך אליו אלישע שוב להחזירו, ולא רצה גיחזי לחזור ואמר 'לימדת אותי שכל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה', ולא חזר. וכן אחותו של האלוף לוטן, תמנע, שבאה לפני האבות הקדושים ורצתה להתגייר, ולא קיבלוה כיוון שהייתה גם גויה וגם ממזרת. הלכה לעשיו, עשה לה גיור רפורמי, התחתנה עם אליפז (הבן של עשיו) ונולד עמלק. הגמרא אמרה על המעשים הללו שהיו צריכים אותם צדיקים לקיים את "שמאל דוחה - ימין מקרבת", ולא לדחותם לגמרי.
וכן מובא בתנא דבי אליהו (א"ר, פי"א, ב'), שכל מי שיש אפשרות בידו למחות ולא מיחה, או שיש בידו כוח להחזיר את בני ישראל למוטב ולא מחזיר – כל הדמים הנשפכים בישראל אינם אלא על ידו. שנאמר "ואתה צופה נתתיך לישראל" וגו', "הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש". עד כאן. וכל בר דעת שרואה אמירה מזעזעת שכזו, שכל תאונות הדרכים והמלחמות הן בעיקר בגלל שלא מוכיחים אלא מנסים למצוא חן בעיני הקהל.
ומעשה במשפחה שבה כולם היו חרדים לדבר ה', פרט לאחד שהיה חילוני גמור ונסע לגור בארה"ב. כמה שהאחים שלו ניסו להחזירו למוטב - לא עלה הדבר בידם. לאחר זמן מסוים הציעו לאותו אח רחוק שיבוא לארץ, והבטיחו שהטיסה - הלוך וחזור, כולל בית מלון - תהיה על חשבונם. וכל זה - בתנאי שיהיה מוכן לשמוע דברי תורה מרב לא יותר מחמש דקות. הבחור, ששמע הצעה מפתה שכזו, הסכים בחפץ לב. 'וכי מה הרב יוכל לומר לי בחמש דקות?', חשב.
הלכו האחים לרב מיכאל לסרי שליט"א, ואמרו לו 'אחינו צריך להגיע לארץ בימים הקרובים, וכל התשלום עלינו. הוא מוכן לשמוע חמש דקות תורה, ואנו רוצים שאתה, כבוד הרב, תחזיר אותו בתשובה בזמן הקצוב הזה'. הרב ניסה לסרב: 'וכי איך אצליח להחזיר יהודי בתשובה תוך חמש דקות?'. אבל האחים ביקשו מהרב לסרי לעשות השתדלות.
המטוס נחת בארץ, האח הגיע בשלום, והרגע המיוחל הגיע. הבחור בא, התיישב מול הרב, הפעיל סטופר לחמש דקות ואמר לרב 'נו, בכבוד, תתחיל לדבר'. כשהרב ראה זאת - נאלם דום כאילו סגרו לו את הפה עם מנעול, ולא הצליח להוציא מילה אחת. כך עברה לה דקה תמימה, ועוד דקה, כשכל דקה דומה לנצח. האחים, שעמדו מסביב, לא ידעו מה לעשות, עד שבקושי נשארה דקה אחת. הרב ראה שאין ברירה, פתח את פיו והחל לשאוג על הבחור ואמר לו 'תתבייש לך, איך אתה מעז לחלל שבת? הרי הקב"ה בעצמו שבת. וכתוב בתורה 'מחלליה מות יומת'. ועל כל עבירה שאתה עושה - ישרפו אותך בגיהנם ויחתכו אותך כמו שחותכים חסה. ובקיצור, תחזור מהר בתשובה, כי לא משתלם בכלל שיגהצו אותך על מה שאתה אוכל ושותה בלי ברכה'.
נגמרו חמש הדקות, ואין צורך לומר שהבחור נראה מאוד עצבני מהדברים שנאמרו, וגם האחים אמרו לרב 'מה זה הדברים המפחידים האלה? הוא עלול לשנוא עוד יותר את הדת'. אבל הרב אמר 'זה מה שיצא לי מהפה, ואולי זה רצון ה''. לאחר זמן מסוים הרב לסרי ביקר בארה"ב והעביר הרצאה באחד האולמות. בסוף הדרשה קם אחד מהקהל ואמר לרב 'אני רוצה להגיד לך תודה רבה, בזכותך חזרתי בתשובה. אני אותו בחור שפתחת לו את המבערים של הגיהנם, ומאז שדיברת איתי לא הייתי מסוגל יותר לעשות שום עבירה. הרבה אנשים דיברו איתי לפניך ואמרו לי שיש לי לב טוב וזה הכי חשוב, אבל רק אתה אמרת לי את האמת".
תם ונשלם ספר במדבר
השיר והשבח לא_ל נאדר.
.jpg?id=18205693)
בטעינה...
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.