א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי  
ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב 
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל, לֵא-לֹהֵינוּ 

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

מאמרים לחג

כאיל תערוג על אפיקי מים ...
כך מתחיל מזמור של חג הסוכות.
איל הוא הזכר, אם כן מדוע אמר דוד המלך ע"ה תערוג שזה לשון נקבה. ומה הקשר של המזמור לחג הסוכות?

כאיל תערוג. חז"ל מביאים שהאיילה רחמה צר וכאשר צריכה ללדת מתקשה בלידתה והיא מתוך הכאבים מתפללת לה' וה' שולח לה נחש שמכיש אותה שם וכך מצליחה ללדת.
מעשה והיה זמן של עצירת גשמים. חיות רבות משוטטות מבקשות מים ואין והסכנה גדולה. התפללו וצעקו לה' אך ללא הועיל. שלחו משלחת לאיילה. לעורר אותה לתפילה על בעלי החיים בסכנה. המשלחת הגיע והנה האיילה עומדת ללדת. היא עומדת להתפלל לה' שישלח את הנחש כדי שתוכל ללדת. הצירים גוברים ואז מגיעה המשלחת לבקש ממנה להתפלל.
האיילה יודעת את הסכנה כשאין מים, אך הצירים חזקים. על מה תתפלל?
האיילה הגיבורה עושה את עצמה כמו אייל, מנתקת עצמה מהכאב שלה וכואבת את כאב החיות כולם ומתפללת על הגשם. לוקחת את כוח התפילה על צרת עצמה ונותנת אותו לכלל החיות ועורגת על אפיקי מים ולא על הנחש שישחרר אותה מצירי הלידה.
כך דוד המלך אומר. רַבּוּ | מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר. כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי
הרבה צרות וכאבים. אך צריך להתפלל על עם ישראל. ע"כ דוד המלך שוכח את צרות עצמו ועם כוח התפילה על צרות עצמו מתפלל על עם ישראל. כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך ה'.

הקשר של המזמור לחג הסוכות.
במדרש מובא שהתורה ציוותה באספך מגורנך ומיקבך. תבנה סוכות כאשר אתה אוסף את התבואה. כאשר המחסנים מלאים ואתה שמח אז תקח את הפסולת של הפירות שבמחסן ותבנה מהם סוכה. אם תסכך עם פירות הסוכה פסולה.
כאשר הסוס רעב הוא כנוע. כאשר אכל ושבע יש לו כוחות ומתחיל להשתולל. יהודי אסף את התבואה וב"ה המחסנים מלאים מתחיל להרגיש שהוא שווה משהו. הוא אומר ומתפאר, בידיים שלי עשיתי ובניתי ואספתי עושר וקשה לו להודות שכל החוכמה והברכה והשפע מה'.
התורה מצווה תצא מהבית תיקח את הפסלת של הגורן והיקב שאתה משתבח בו ותבנה ממנו סוכה. תשב בה שבוע ימים ותשמח בה' ובתורה. את השמחה שיש לך במה שפעלת ואספתה תפנה לשמחת מצווה ולקודש.
כמו שהאיילה מפנה את כוח התפילה מצרכיה הפרטיים, אל הצלת בעלי החיים שהוא צורך נעלה יותר. כך בסוכות יש לקחת את השמחה של השפע בגורן וביקב, להפנות אותו לשמחה נעלה יותר בה' ובמצווה, ובסוף החג לשמחה בתורה הקדושה.

מצוות הסוכה וברכת בורא נפשות רבות
ידוע הדבר שציוונו ה' על ישיבת סוכה שבעה ימים כלשון הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ופסק מרן בשו"ע (סי' תרכ"ה) כדעת ר' אלעזר שכוונת התורה שנזכור את חסד ה' שהקיף את עמ"י בהליכתם במדבר בענני כבוד לבל יכם שרב ושמש וכו'.
ויש להתבונן, הלא זכינו במדבר לשלש מתנות טובות ונפלאות בזכות שלשת פרנסי ישראל (מדרש שיה"ש), ה"מן" שהיו טועמים בו כל הטעמים שבעולם בזכות משה רבינו ע"ה, ה"באר" בזכות מרים, ו"ענני הכבוד" בזכות אהרן הכהן. וא"כ מדוע נצטווינו לעשות זכר רק לענני הכבוד ולא למן ולבאר, וביותר שהמים והלחם הם הנצרכים לקיום חיי האדם ובלעדיהם ח"ו לא היה את מי להקיף בעננים. ולכאורה יש להודות יותר על הצלה של מים ולחם, יותר מאשר על פינוק של ענני כבוד?
התוספות במסכת ברכות (לז.) מסבירים את נוסח ברכת בורא נפשות: "בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולים העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים".
העולה מדבריהם שה' הביא את האדם לעולם כדי לחיות ולא ח"ו למות. אולם עבור חיי האדם היה מספיק לברוא לחם ומים. אבל ה' הוסיף בחסדו וברא פירות נפלאים כתפוחים וכדו' ועל אלו אנו מודים בברכה ברוך חי העולמים. כלומר על דבר שאינו הכרחי לקיום האדם אנו מוסיפים להודות שגם מזה השפיע עלינו.
לפ"ז נוכל להבין שכן הדבר במתנות שקבלו ישראל במדבר. שהרי לקיום נפשם היה די בבארה של מרים ובמן לספק להם לחם ומים כי לא למוות הוציאנו מעבדות לחרות. אך פינוק כזה שעשה איתנו ה' יתברך להקיף אותנו בענני כבוד להגן מהשמש המדברית, כיבס וגיהץ את הבגדים, הנמיך ההרים והגביה העמקים כדי שלא נצטרך לעלות ולרדת, הרי יש בכך גילוי חיבה נפלא מבורא עולם והתורה צוותה לשבת בסוכה כדי לזכור ולהודות ולשמוח שזכינו להיות העם הנבחר והחביב על בורא עולם. על כן מכיון שהבורא הוסיף על מה שחייב מפני חיבתו אלינו על כן גם אנו נעשה מעבר לחובתינו, סוכה ויפה ומהודרת אתרוג מהודר ולא רק כשר, וכל מצווה בשמחה גדולה ולהאיר פנים לכל ישראל להכניס אורחים ולעזור לנזקקים. 

mtyavo@gmail.com