והכהן הגדול מאחיו

יש דרגות בקדושה.
הגויים מותר להם כמעט הכל. ישראל מוזהרים על המאכלים ועריות ועוד איסורים. הכהנים מוזהרים על הטומאה והקדושה וכהן גדול מוזהר יותר מהם.
בן מלך שראה כפרי אוכל אוכל גס ופשוט. רצה גם הוא לאכול ממנו. אך המלך אסר עליו ואמר לו אתה בן מלך אם תאכל את האוכל של האנשים הפשוטים אתה תהיה חולה כי אתה עדין מאד.
אנחנו זורקים אוכל מקולקל לזבל והחתולים אוכלים בשמחה ולא רצים עם כאב בטן לבית חולים.
שמעתי סיפור שנשמע אמיתי.
בן גוריון שר"י. ערך מסיבה לרגל בחירתו כיו"ר ההסתדרות. הגיע שגריר אנגליה. היה יום חם והוא הוריד את המעיל וזרק אותו על הספה.
בן גו"י הקפיד עליו וכתב לו פתק: כך לא מתנהגים.
השגריר כתב לו: יש לי אישור ממלכת אנגליה.
הדבר החמיא לבג"י ולאחר המסיבה שאל את השגריר האם המלכה דיברה עלי?
השגריר ענה בחיוב לשמחת השואל וסיפר שהוא הגיע למסיבה אצל המלכה ושם זרק את המעיל על הספה כמו כאן.
המלכה כעסה וקראה לו ואמרה: לזרוק את המעיל בצורה כזאת תעשה אצל בן ג"י לא פה בחצר המלוכה.
ופני בנג"י חפו

ישראל בני מלכים נמצאים בחצר המלוכה של בורא עולם. אסור להם להתנהג ככל הגויים. יהודי שעושה כמעשי הגויים נהיה חולה. ורוב הפעמים המחלה קשה ביותר כי אינו יודע שהוא חולה.
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כמו שהכהן אינו יכול להחליט שהוא לא כהן. כך אתם בני מלכים עם כל החובות והזכויות של בני מלכים. אשרינו שזכינו להיות העם הנבחר חיל השם יתברך
.ההבדל העצום - יהודי ששומר שבת מתענג ומתעלה וזוכה לעולם הבא. גוי ששמר שבת חייב מיתה
שבת שלום

פרשת אמור מהספר מעיינה של תורה

''אמור אל הכהנים בני אהרן''

''ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים'' (כב-ז)
במשנה, בראש ברכות, שנינו: ''מאימתי קורין את שמע, בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן''.
ברם, משרואים אנו כי כאשר אך העריב היום כבר מותרים הכהנים לאכול בתרומתם, אף על פי שכל היום היו טמאים ואפילו לאחרי טבילתם אסורים היו באכילת התרומה – הרי סימן הוא זה, שאחרי צאת הכוכבים מהווה זמן חדש לגמרי, שאין לו כל קשר ליום החולף, וממילא ניתן ללמוד מזה שעכשיו צריך אדם לקבל עליו מחדש עול מלכות שמים בקריאת שמע חדשה, שכן אותה קריאת שמע של שחרית חלה בזמן אחר לגמרי ואינה יפה עוד לעכשיו... (אגלי-טל בשם אביו ז''ל).

''לנפש לא יטמא בעמיו'' (כא - א)

אין לטמא את הנפש בעמעום (''בעמו'' מלשון ''גחלים עוממות'') ובקרירות. יש למנוע את דעיכתו של הניצוץ האלוקי בנפש האדם, אלא להלהיבו בלי הרף... (הה''ק רח''ה ז''ל מאלכסנדר).הקש להמשך