בס"ד
פרשת מקץ – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ח.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת מקץ. היא הפרשה שיוצאת בכל שנה, בימי החנוכה. הפרשה עוסקת, ביציאתו של יוסף מבית האסורים, ולאחר מכן הוא פותר את חלום פרעה, ולאחר מכן הוא מתמנה למלך... וסוף הפרשה עוסקת בירידת אחיי יוסף למצרים, לשבור אוכל.
כפי שאמרנו, פרשת מקץ, היא פרשה שיוצאת תמיד בימי החנוכה, ורבותינו מצאו לכך רמז במילים שמופיעות בסוף הפרשה, כאשר יוסף מבקש {מג, טז} וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם...
אומרים המפרשים על המילים טֶבַח וְהָכֵן, שהחי"ת של המילה טֶבַח עם המילה וְהָכֵן, מצטרפים ביחד למילה חנוכה, וזה המקור של החנוכה, כאן בפרשה שלנו.
אנחנו בע"ה רוצים לדבר משהו מימות החנוכה, ולהתחבר גם לפרשה, אבל תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם, אז נדבר משהו מענין הפרשה, ולאחר מכן בע"ה, לאחר מכן נחבר את הפרשה עם ענין חנוכה.
בסוף הפרשה הקודמת, מספרת התורה שיוסף היה ממונה על בית האסורים, ושר המשקים ושר האופים חלמו חלום, וכפי שפתר להם יוסף את החלום, כך אכן היה – שר המשקים יצא מבית האסורים, ושר האופים נתלה.
מבקש יוסף משר המשקים {מ, יד} כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה
יוסף פונה אל שר המשקים, ומבקש ממנו טובה, שיוציא אותו מבית הכלא...
אומרים חז"ל, על הבקשה של יוסף משר המשקים, לצאת מבית האסורים, יוסף נענש... כך כתוב בחז"ל...
והפרשה שלנו פותחת - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים...
אומרים חז"ל - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים לחלום של שר המשקים ושל שר האופים...
הוא פתר להם את החלום. זה היה לאחר שיוסף שהה בכלא, כבר עשר שנים... והוא קיבל לשהות בכלא, עוד שנתיים נוספות. כך אומר המדרש תנחומא... נקרא את הדברים בפנים:
{מדרש תנחומא, פרשת וישב, אות ט} - וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם אֶלָּא עֶשֶׂר שָׁנִים. וְלָמָּה נִתּוֹסְפוּ לוֹ שָׁם שְׁתֵּי שָׁנִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה הִשְׁלַכְתָּ בִּטְחוֹנִי וּבָטַחְתָּ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים וְאָמַרְתָּ לוֹ שְׁתֵּי זְכִירוֹת, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי, תִּשְׁתַּכַּח שְׁתֵּי שָׁנִים בְּבֵית הַסֹּהַר. לְכָךְ כְּתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, שְׁתֵּי שָׁנִים לִיצִיאַת שַׂר הַמַּשְׁקִים מִבֵּית הַסֹּהַר.
עד כאן לשון התנחומא.
כמובן שהנושא הזה צריך ביאור, אבל זה לא הנושא שלנו היום... אבל סתם כדי להבין את הדבר הזה – מה, אסור לבן-אדם לפנות למישהו, כדי שיעזור לו?!
יוסף נמצא בכלא, הוא בארץ נכר, אין לו אף משפחה שיודעת שהוא נמצא שם, והיחיד שיכל לעזור לו, זה שר המשקים... אז מה, הוא לא יכל לבקש ממנו "תעשה טובה, תוציא אותי מפה"?! מה רוצים ממנו, שישאר בכלא וינמק?!
לכאורה, הדבר הזה צריך ביאור, אבל המדרש אומר, שהעונש היה כי הוא פנה, וחז"ל מציינים את יוסף – {תהילים מ} אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב – זה יוסף.
אז מה זה השנתיים האלה, שהוא קיבל לשבת בבית האסורים?
כותב רבינו בחיי, בסוף פרשת וישב – וחס ושלום, שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים, רק בה' לבדו, אבל היתה כוונתו, שה' יתעלה הזמין אליו את שר המשקים, כדי שיהיה הנס על ידו, כי מן הידוע שהצלת הקב"ה את הצדיקים ע"י סיבות הוא עושה.
הקב"ה שלח אל יוסף את שר המשקים, למה? כדי להוציא אותו משם...
מה פתאום הקב"ה הכניס את שר המשקים ואת שר האופים לכלא?!
אמר יוסף "כנראה שהקב"ה רוצה שעל ידם ובאמצעותם, אני יצא מכאן"
אבל התביעה שהיתה על יוסף, לשבת בכלא שנתים, אומר רבינו בחיי – לפי שביקש סיבה, בשר המשקים, שיזכירנו ויוצאנו, כמו שאמר לו {מ, יד} כִּי אִם זְכַרְתַּנִי... וְהִזְכַּרְתַּנִי... ואין ראוי לצדיקים כיוצא בו, לבקש סיבה. לכך נענש בזה כי היה לו לבקש מהקב"ה לבדו, שהוא בעל הסיבות כולם, שהוא יזמין לו הסיבה, מבלי שיבקש הוא אותה, ולצדיק כמותו, כמו יוסף הצדיק, יחשב הדבר לעוון שהרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכן דרך הצדיקים השלמים בביטחון שלא יבקשו סיבה כלל.
אומר רבינו בחיי, שזה ודאי שהקב"ה שלח את שר המשקים, כדי שיפגוש את יוסף בכלא וכדי שיפתור לו את החלום, אבל יוסף לא היה צריך לבקש ממנו זְכַרְתַּנִי... וְהִזְכַּרְתַּנִי... הקב"ה היה מוציא אותו משם, דרך שר המשקים, גם בלי שיבקש סיבה... זה שיוסף פנה אליו, זאת היתה התביעה על יוסף... הוא לא היה צריך לנהוג בצורה הזאת...
יוסף הצדיק יושב בכלא.... חולפים להם שנתיים מפתרון החלום לשר המשקים, והנה פרעה חולם... והנה הוא עומד על היאור...
כתוב בחז"ל, שהקב"ה נתן לפרעה להתייגע...
פרעה חלם... נכנסו מומחים כאלה לחלומות... נכנסו מומחים כאלה...
אחד פתר לו "שבע בנות אתה מוליד... שבע בנות אתה קובר"... "שבע מדינות אתה כובש... שבע מדינות כובשים אותך"... כל אחד נתן לו פתרון אחר... ושר המשקים רואה שיש בלגן בחצר של פרעה, ולא מתערב.
נותן לפרעה להתבשל בחלומות שלו, והמדרש שואל – למה מהיום הראשון, שפרעה התחיל לחלום, לא נתן הקב"ה בליבו של שר המשקים, שירוץ מהר לפרעה?
אומר המדרש – אם יוסף היה מגיע ישר על היום הראשון, היו אומרים כל פותרי החלומות "אם היית בא לשאול אותנו, היינו אומרים לך אותו דבר"..
לכן אמר הקב"ה - תן להם להתבשל, עד שיגידו לו את כל הפתרונות האפשריים... תראה שלא יצא מזה שום דבר, ואז כשיגיע כבר יוסף הצדיק, הוא יפתור לו את החלום.
וכך היה...
לפתע בא שר המשקים... וחז"ל אומרים, שלא תחשבו אותו לכזה צדיק, הוא מצדו, היה נותן לפרעה להתבשל עם החלום עוד כמה שנים... אז למה הוא מיהר לספר לו?
אומרים חז"ל – הוא ראה שנפשו של פרעה, עומדת לצאת...
מה אכפת לך שפרע ימות?!
אומר המדרש, שהיה אכפת לו מדבר אחד – אם ימות פרעה, יבחר מלך אחר, ואם יבחר מלך אחר, אף אחד לא יבטיח לי שאשאר שר המשקים...
אז זה לא בגלל שהוא דאג לפרעה... הוא רצה לשמור על הוולוו J
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פט, אות ז} - כֵּיוָן שֶׁרָאָה שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת, הָיָה מְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר אִם יָמוּת פַּרְעֹה זֶה וְיַעֲמֹד מֶלֶךְ אַחֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מַעֲמִידֵנִי בֶּאֱמוּנָתִי אִם לָאו, (בראשית מא, ט): וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אָמַר לוֹ שְׁנֵי חַטָּאִים יֵשׁ בְּיָדִי, אַחַת שֶׁלֹא עָשִׂיתִי לְיוֹסֵף טוֹבָה וְהִזְכַּרְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְאַחַר שֶׁרְאִיתִיךָ מִצְטָעֵר עַל פִּתְרוֹנוֹ שֶׁל חֲלוֹם וְלֹא גִּלִּיתִי לְךָ עָלָיו שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנוֹ.
באותו רגע שפרעה שומע את זה.... הוא מריץ את יוסף מהבור...
מתי זה היה?
חז"ל אומרים {מסכת ראש השנה יא} – בראש השנה.
יוסף יוצא מן הבור במהירות, כמו שכותב הספורנו, שכל הישועות באות במהירות.
יוסף יוצא מבית האסורים, והוא ניצב לפני פרעה...
אומר לו פרעה {מא, טו}... חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ {טז} וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
אומר רש"י - בלעדי. אין החכמה משלי אלא אלהים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה.
וכך מתרגם התרגום אונקלוס - וַאֲתֵיב יוֹסֵף יָת פַּרְעֹה לְמֵימַר בַּר מִן חָכְמְתִי אֶלָּהֵן מִן קֳדָם יְיָ יִתֹּתַב יָת שְׁלָמָא דְפַרְעֹה.
באים המפרשים ושואלים – למה התנהג יוסף בצורה כזאת, כאשר פרעה אומר לו, שהוא שמע שהוא מתמצה בחלומות..?
מה צריך בן-אדם רגיל, להגיד לפרעה, כדי שלא יחשב לבעל גאווה?
"תראה, אני לא נחשב פרופסור... אני מבין בזה קצת... הכל סיעתא דישמיא, בלי זה אין כלום... וברצות ה' יתברך, אני יפתור לך אותו..."
עומד בן-אדם, בחור בן שלושים, ארץ נכר... בפני מלך, שנחשב למלך על כל המעצמות בעולם... ניצב מולו ואומר לו "תשמע, אתה לא שמעת טוב... אני לא עושה כלום. אתה מכיר את הקב"ה, מלך מלכי המלכים??? זה הכל הוא"
שואלים המפרשים – מה הוא עשה כאן? הפך את עצמו לעפרא דארעא, הוא לא יודע שום דבר... והלך להרגיז את פרעה...
פרעה הרי מחשיב עצמו לאלוהָ, כך אומר הנביא {יחזקאל כט, ג}... לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי... כל מצרים יודעים שהוא אלוהָ...
מגיע בחור בן שלושים, רואה שנשמתו של פרעה הולכת לצאת "תשמע, אני לא יודע... אבל האלוקים שאני מאמין בו, הוא יפתור לך את החלום.."
בשביל מה אתה צריך להרגיז אותו?!?! בשביל מה הוא עשה את זה???
הרמב"ן אומר, שלאחר שהוא פתר את החלום, יוסף אומר {מא, לג} וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם...
בשביל מה אתה נותן עצות? מישהו ביקש ממך עצות?!
אומרים המפרשים – יוסף ראה, שהחלום בא בראש השנה, שביום הזה, הדין הוא לא לגבי התבואה... על התבואה נידונים בפסח... אז למה פרעה חולם על תבואה בראש השנה?
סימן שהחלום בא, כדי למנות בן-אדם, כי בראש השנה נקבע, מה יהיה עם בני-האדם.
אמר יוסף – אם אני חולם חלום, זה לא נוגע לגבי תבואה,אלא לגבי מינויים של אנשים מסוימים.
אומר הרמב"ן – לכן הוא אמר לו אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם. אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ ואמר לו שיהיה נבון וחכם נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו ולתת להם כדי חיותם וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וחכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא) והכסף החי הממית הכנימה וכיוצא בהן ואמרו בבראשית רבה (צ ה) ערב בהן עפר וקיסומיות דברים שמקיימין את התבואה ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו כי החכם עיניו בראשו.
אז אם יוסף נוהג בהשתדלות מסוימת, אז למה בשעה שהוא ניצב לפני פרעה, כדי לפתור לו את החלום, הוא אומר לו בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה – שום דבר לא שייך אליי, הכל זה הקב"ה...?
שאלה אחרונה, לגבי פרשת השבוע :
פרשת שבוע שעבר, פרשת וישב, כתוב שבשעה שהגיע יוסף לבית פוטיפר, מופיע התואר על יוסף {לט, ו}... וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה...
מופיעים כל מיני משפטים... אבל תואר כזה יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.. אצל גבר לא מצאנו,חוץ מיוסף.
אומרים המפרשים - יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה – ר"ת יתום... אז מה באים להגיד לנו בזה?
מכאן נעתיק את השיחה לחנוכה, ובע"ה בסוף השיעור, נחבר את שתי הקצוות יחד:
אנחנו ברוך ה', בנר שלישי של חנוכה, ואנחנו אומרים בתפילות, את נוסח ההודאה של "על הניסים":
בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךָ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ...
מי שקורא את הדברים, יש לו כמה שאלות על הקטע:
באותו דף בסידור, מופיעים שתי נוסחים של הודאה – אחד לחנוכה ואחד לפורים... רק יש ביניהם הבדל אחד – כשמדברים על חנוכה, מופיע בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל – מופיע גם שמו, וגם שם אביו.
וכשאתה עובר לפורים, כתוב - בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ...
איפה אבא של מרדכי? למה מחביאים אותו?
אם אתה מאזכר שם של אבא, אז תגיד בִּימֵי מָרְדְּכַי בן יאיר... גם במגילה מופיע השם שלו, אז למה אתה לא מזכיר אותו? למה אתה מעלים את שמו, ולא מספר מי הוא?
משום מה, בחר מתקן התפילה להזכיר רק את שמו של מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן...
שאלה שניה שצריכה להישאל, ורבותינו עומדים עליה :
אנחנו אומרים מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים... זה ודאי נס!
קבוצה כזאת של 12-13-5.... כמה וכמה דעות במדרשים, כמה היו החשמונאים... יוצאים למלחמה כנגד רבבות של יוונים, ומנצחים במלחמה – זה נס גלוי!
הם היו אנשים חלשים, מעטים... מול אנשים רבים וגיבורים – זה נס גלוי.
שואלים המפרשים – החלק השני של וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ – זה לא נס!
יכל להיות צדיק שעוסק בתורה, ויכל להיות טהור, ויכל לנצח אחרים! לא יכל להיות צדיק וחזק?! מה מונח בענין הזה?
אומרים המפרשים תירוץ מאוד פשוט – יש כאן נס, וסיבת הנס!
הנס הוא - מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים... מה הסיבה?
כיון שהמעטים היו צדיקים, היו טהורים, היו עוסקי תורה!
יש לך נס, ויש לך סיבת הנס - זה התירוץ.
אנחנו בע"ה ננסה ללכת בקו אחר, כפי שמביא המהר"ל, וננסה להבין מהי החלוקה הזאת, של ההבדל בין גיבורים וחלשים, לבין צדיקים וטהורים:
הגמרא, במסכת שבת [כא, ב], שזה המקור היחיד שיש לנו לגבי החנוכה, ששם הגמרא מדברת לגבי ההבדל שיש לנו, בין נרות שבת ובין נרות חנוכה... והגמרא שם שואלת – מאי חנוכה?.... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה...
כאן בגמרא, לא מוזכרת מילה אחת, על הניצחון של מעטים מול רבים, גיבורים מול חלשים... לא מוזכר פה!
אומר רש"י - מאי חנוכה. על איזה נס קבעוה.
השאלה שנשאלת היא – למה לא מוזכרת מילה אחת, על המלחמה של היוונים מול החשמונאים, ועל הנס שקרה?
שאלה נוספת :
כולנו מכירים את כל הסיפורים על חנוכה, על הגבורה של החשמונאים...
מי שלמד קצת דברי נביאים, יודע שכל התנ"ך, מלא בסיפורי ניסים, שקראו לעם ישראל לאורך הדורות...
תפתחו יהושע... שמואל... מלא בניסים שעם ישראל עבר לאורך הדורות...
אם ניקח דוגמא אחת – גמרא {סנהדרין צה} – כמעט שני עמודים, עוסקת הגמרא במלחמה אחת -מלחמת חיל אשור/סנחריב, מול עם ישראל....
יוצאים למלחמה, עשרות מיליונים של חיילים, באים לצור על ירושלים... בירושלים, המלך הוא חזקיה, שהקב"ה מיעד אותו, להיות המשיח...
הוא מיועד להיות משיח, ירושלים בתוך החומות, מקום קטן מאוד שיושב שם חזקיה, נעל את בתי הכנסת ובתי המדרשות... לא נתן לאף אחד לצאת החוצה... "כל מי שיצא מבתי הכנסת ובתי המדרשות, ידקר בחרב"...
בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה...
אומרת הגמרא {סנהדרין צד, ב} - חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות..
מגיע סנחריב, רוצה לכבוש את ירושלים... הוא פוגש חוזים בכוכבים... אומרים לו "תשמע, היום, אם אתה עולה לירושלים, ניצחת! אם תחכה עוד יום, אין לך סיכוי! "
לוקח איתו אשור, עשרות מיליונים של חיילים...!
אומרת הגמרא, שהם עברו את הירדן, בשלושה קבוצות – הקבוצה הראשונה, לא יכולה לעבור את הירדן, צריכים לשחות... חיילים נכנסים עם הבגדים, ועוברים לצד השני של הירדן...
הקבוצה השניה של החיילים, כבר לא צריכה לשחות, למה?
כי כל החיילים מהקבוצה הראשונה, יצא עם הבגדים עם שתי ליטר מים, בתוך הבגדים...
הקבוצה השניה הולכת, הגיעו להם מים עד הגרון...
הקבוצה השלישית, כבר הלכה על נהר יבש... אין כבר מים בירדן... יבשו את הירדן...
אומר להם סנחריב – מהר לירושלים, עוד היום צריכים לכבוש אותה!
מגיע סנחריב לירושלים... 185 אלף ראשי גיסות.... אומרת הגמרא {שם צה, ב}- בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב ועמהן שגלונות וזונות ובשמנים אלף גבורים » לבושי שריון קליפה ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים... מיליונים של חיילים!
מגיעים לירושלים... מסתכל סנחריב במשקפת.... "מה?! בשביל זה הרצתי את כל המיליונים לכאן?! כל ירושלים שלושה ק"מ רבוע... עוד אומרים לי החוזים בכוכבים, שאם עד מחר אני לא הורג אותם, מחר אני לא כובש... זה בעיה לכבוש?! "
תארו לכם, כל הסינים יוצאים למלחמה על ארה"ב... כל אחד זורק גרגיר אורז – אין ארצות הברית! J
מגיע סנחריב עם מיליוני חיילים! מספיק שכל אחד היה מוריד אבן... "בשביל מה רצתי... למה מיהרתי..."
- אבל אמרו החוזים בכוכבים, שרק הלילה!
- תפסיקו, מה קרה לכם?! תלכו לישון... מחר נהיה רעננים... כל אחד מוריד אבן וגמרנו...
באותו לילה, הקב"ה שלח מלאך, והגמרא מביאה דעות איך זה נעשה... בבוקר, כולם פגרים מתים!
מה קרה?
אומרים חז"ל – עד אותו לילה, היה עוד עוון של נוב עיר הכהנים, עומד....
לאחר אותו לילה, נמחק עוון נוב, אי אפשר היה לכבוש את ירושלים...
מגיע סנחריב בבוקר... ריק... אין חיילים! מוחמד... מוסטפה... כולם מתים, דבר לריצפה!
איך מתו?
מביאה הגמרא כל מיני דעות... אחת הדעות אומרת, שהשמיע להם שירה של חיות הקודש, ופרחה נשמתם!
שמעתי רעיון נפלא :
יש מדרש שאומר, שבשעה שתבעו המצרים במים... רצו מלאכי השרת לומר שירה...
אמר הקב"ה - מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים לפני שירה?!
אני תמיד חשבתי, שהפשט במדרש הוא – איך אתה יכל להגיד שירה, שהמצרים טובעים?!
בנפול אויבך אל תשמח!
ככה תמיד הבנתי את הגמרא...
הופיע רעיון לגמרי אחר – מלאכי השרת אמרו - ריבונו של עולם, למה להרוג אותם במים?! אנחנו נשיר להם את שירת המלאכים... תפתח להם את האזנים, והם ימותו!
ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, כמו שאצל סנחריב, שמעו החיילים שירת מלאכים ומתו... "בואו נגיד להם שירה, ימותו כולם! "
אמר הקב"ה – מה?! אני יתן להם פריבילגיה לומר שירה?! מעשי ידי טובעים בים – לילדים שלי הם שרו שירים?!
את הילדים שלי הם שמו במים!
מידה כנגד מידה – גם אותם, אני אשים במים! אני לא אתן להם פריבילגיה למות עם שירים!
אבל הקב"ה שילם להם, אומר המדרש – בשעה שאבא שלהם, שם בן נח, הלך לכסות את נח, כדי לא לראות את ערוותו... שילם להם הקב"ה, שגופם נישאר קיים. הם לא התבזו במלחמה, רק נשמתם יצאה.
"אם אתם דאגתם לכבודו של נח, אדאג גם לכבודכם"
כתוב בתנא דבי אליהו רבה, אות ז' – ברוך המקום ברוך הוא, שפרע משונאיהם של ישראל, שהיה בדעתו של סנחריב לעקור את ישראל מן העולם.
ניצלנו בנס מסנחריב... מישהו חוגג את זה? מדליקים נר? מדליקים אבוקה? אוכלים סופגניה?
שום דבר לא...
למה את חנוכה חוגגים, ואת זה לא חוגגים?!
אולי כן חוגגים, כיון שזה היה בליל הסדר... אז כבר בליל הסדר זה נמצא בתוכו... אבל לכאורה, למה לא לחגוג במיוחד את הנס הזה?
שום דבר... רק חנוכה ופורים חוגגים...
כדי להיכנס לעומקם של דברים, אנחנו צריכים ברשותכם, להבין עוד שתים-שלושה יסודות, ולאחר מכן להגיע לישוב הדברים:
הימים האלה נקראים חנוכה, וכולנו יודעים שהם נקראים כך, כותב הר"ן – בגלל שבימים האלה נחו מן האויבים, וכיון שנחו בכ"ה, לכן זה נקרא חנו –כ"ה.
שואל המהרש"א – מה זה שייך לחגוג את החניה, חנו-כ"ה?!
זה היה שייך, אם אלו היו ימים של שמחה, בלי השבתה... אם היה כמו שבת, אז היה שייך לומר חנו כ"ה...
אבל אנחנו לא חוגגים את זה, בצורה של שבת, זה בסכ"ה ימי הלל והודאה, אז מה שייך לומר חנו כ"ה??
שאלה נוספת :
המהרש"א אומר, שהימים האלה נקראים חנוכה, על שם חנוכת המזבח.
היות ובגמרא {מסכת עבודה זרה נב, ב} כתוב שהיוונים שיקצו את המזבח, והחשמונאים היו צריכים לבנות מזבח חדש, אז זה היה גם ימים של מעין חנוכת המזבח, ולכן זה נקרא חנוכה.
ביאור נוסף אומרים, מדוע זה נקרא חנוכה :
היות ובשעה שמשה ירד מן ההר, ובישר להם שהקב"ה סלח להם על חטא העגל...ציוה הקב"ה את משה ואמר לו, שיצווה את העם על עשיית המשכן.
משה רבינו ירד ביום הכיפורים, ולמחרת יום הכיפורים, הוא הקהיל את עם ישראל, שנאמר {שמות לה, א} וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶֽת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָֽם
אומר רש"י - ויקהל משה. למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש.
הוא מצוה אותם לעשות משכן.... במשך יומיים יב' – יג' תשרי, אספו תרומות... בי"ד אסף אותם משה רבינו, וביקש "לא להביא יותר תרומות"... בט"ו התחילו לעשות את העבודות למשכן... במשך חודשיים וחצי... ובכ"ה בכסלו, היו כל הכלים למלאכת המשכן...
אמר הקב"ה למשה – תכניסו הכל בארגזים, ותחכו עם זה, עד לראש חודש ניסן, שבו נחנוך את המשכן. למה?
אמר הקב"ה – אני רוצה לחנוך את המשכן, בחודש שבו נולד יצחק....
חודש כסלו יצא פגוע... בעצם היה אפשר להפעיל את המשכן בכ"ה בכסלו, ולא... שמו אותו בארגזים!
אמר הקב"ה לחודש כסלו – אל תדאג, אני אפצה אותך... יהיה בע"ה חנוכת בית חשמונאי, זה יהיה בכ"ה בכסלו, וכאן תבוא לידי פיצוי.
אז ממילא, יש כאן ענין של חנוכה – חנוכת המשכן.
כך אומרים המפרשים...
עפ"י זה נוכל להבין:
נוהגים לומר ברוב תפוצות ישראל, לאחר הדלקת הנרות, כמה וכמה מזמורי תהילים...
אחד המזמורים הוא {תהילים ל} מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד...
המזמור הראשון שאומרים שם, הוא וִיהִי נֹעַם ה'...שבע פעמים...
נשאלת השאלה – מדוע אומרים את המזמור הזה? מה יש במזמור הזה?
למזמור הזה, קוראים חז"ל {מסכת שבועות טו, ב} - שִׁיר שֶׁל נְגָעִים מָאן דְּאָמַר דִּנְגָעִים דִּכְתִיב (שם צא) וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. וּמָאן דְּאָמַר דִּפְגָעִים דִּכְתִיב (שם) יִפֹּל מִצִדְּךָ אֶלֶף.
איך שלא נקרא לזה, נשאלת השאלה – מה זה קשור לחנוכה?
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד... אני מבין, זה שייך לחנוכה... אבל מה פתאום אתה אומר את המזמור של וִיהִי נֹעַם?!
אז אם אנחנו אומרים, שהחג של חנוכה, יש בו מענין חנוכת המשכן, אז שייך וִיהִי נֹעַם... למה?
כי רש"י בפרשת פקודי, אומר - ויברך אותם משה. אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו' (תהלים צ, יז.), והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלה למשה.
אז אם ככה, את המזמור הזה אמרו, בזמן חנוכת המשכן, ולכן אנחנו אומרים את המזמור הזה...
אבל אם אנחנו אומרים, שהחנוכה נקרא חנוכה, בגלל שהחשמונאים "חנו", אז מה זה שייך ל - וִיהִי נֹעַם? זה לא קשור לחנוכת המזבח, וזה לא קשור לחנוכת המשכן... זה קשור לזה שהיוונים נוצחו ע"י החשמונאים... אז מה פתאום אומרים וִיהִי נֹעַם??
כאן יש חידוש גדול:
בסימן רצ"ה (הלכות הבדלה), כותב הרמ"א - וְאוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם וְסֵדֶר קְדֻשָּׁה בַּאֲרִיכוּת, כְּדֵי לְאַחֵר סֵדֶר קְדֻשָּׁה שֶׁאָז חוֹזְרִים רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם (טוּר). וּבִזְמַן שֶׁאֵין אוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם, כְּגוֹן שֶׁחָל יוֹם טוֹב (ב) בַּשָּׁבוּעַ, אֵין אוֹמְרִים סֵדֶר קְדֻשָּׁה אֲבָל אוֹמְרִים וְיִתֶּן לְךְ.
רבותי, מתי פותחים את הגיהינום? מישהו יודע?
ראיתי פעם, כמדומני בראשית חכמה, שאת הגיהינום פותחים, מיד בצאת שבת, אבל את הנשמות מכניסים לשם, לפי איך שכל נשמה הוציאה את השבת.
יש בן-אדם, שהשבת יוצאת ב – 5:16... הוא כבר ביום שישי, בערב שבת, לפני שהוא בא לבית הכנסת... הוא מביא איתו סיגריה עם גפרור, ושם את זה למעלה על המדף... למחרת בערב, הוא כבר מחכה מתי יוצאת השבת... הוא מסתכל לשמים לחפש כוכבים... כל מטוס שעובר, נראה לו כמו כוכב... והוא כבר צועק "והוא רחום.."... הוא חייב כבר לקחת שחטה! אם לא, הוא עלול למות...
אז זריזים מקדימים למצוות – הוא כבר מביא את הסיגריה עם הגפרור, שאיך שיצא שבת הוא ישר יקח שחטה J
מתי שהם מסתלקים לבית עולמם, מחכים שיצאו כוכבים, ואופ נכנסים בפנים J
מי שלא ממהר... טוב לו עם השבת... מה יש לו למהר?! ריבונו של עולם, טוב לי עם השבת! מוציא את השבת ב -12, אז גם שם יכניסו אותו ב – 12.
כך כל אחד, איך שהוציא את השבת, כך הוא ייכנס בשמים... כך כמדומני, כתוב בראשית חכמה.
אז למה אומרים וִיהִי נֹעַם?! שיגידו אז ישיר משה!
מה זה קשור וִיהִי נֹעַם, למוצאי שבת?! שיגידו מזמור קיט שבתהילים, הוא מספיק ארוך, שאפשר לסחוב איתו את השבת... מה פתאום אומרים וִיהִי נֹעַם?!?!
כי כתוב, שהמזמור של וִיהִי נֹעַם, זה שיר של פגעים. המזמור הזה מגן, מפני כל מיני חיצונים שפוגעים בנשמות... ולכן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בשעה שהולכים בהלוויה, ומלווים את הנפטר, אומרים את המזמור יושב בסתר עליון, כי זה נקרא מזמור של פגעים, מגן מפני החיצונים...
שואל הט"ז – למה אנחנו מתחילים וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵֽל, ולא מתחילים ובא לציון גואל? למה מדלגים את שני הפסוקים האלה?
כתוב, שאין גאולה בלילה...ולכן לא אומרים ובא לציון גואל...
שואלים המפרשים שם, על דברי הרמ"א – אז למה לא אומרים את הפסוק וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם...?
אומרים המפרשים שם, כמדומני הט"ז אומר, ובא לציון גואל... ו- וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם... אלו שתי פסוקים בתנ"ך, והיות ולא אומרים פסוק אחד, אז גם לא אומרים את השני, ולכן מתחילים מ וְאַתָּה קָדוֹשׁ...
כותב הט"ז – וכופלים את הפסוק אורך ימים וגו', כיון שיש שם מסוים, שנמצא בתוך המזמור הזה, וצריכים להוסיף את הפסוק הזה, כדי שיגיעו למנין התיבות, שמרכיבות את השם הזה.
כותב המגן אברהם – כופלים פסוק אורך ימים, כי אז נשלם השם היוצא ממנו, ומצאתי בתשב"ץ שכופלים אותו, כדי שיהיו בו תיבות כמנין ק"ל, שזה גימטריא הכהנים, שכוהני החשמונאים אמרו אותו במלחמתם כנגד היוונים, וניצחו!
אתה יודע איך החשמונאים ניצחו???
לא היה להם נשק אטומי, ולא כימי ולא ביולוגי... הם אמרו וִיהִי נֹעַם, וניצחו את כל היוונים!
בשעה שאנחנו ניצבים מול החנוכיה, אומרים לך "תגיד שבע פעמים וִיהִי נֹעַם" למה???
כי ככה עשו החשמונאים, בשעה שנלחמו כנגד היוונים!
כך מביא המג"א, בהלכות הבדלה.
אם ככה, אנחנו רוצים להבין מה יש במזמור הזה וִיהִי נֹעַם, ולמה את זה הם אמרו דווקא?
אז א' כל, זה שיר של פגעים, זה מציל מכל מיני פגעים, אז זה ודאי טוב... אז זה מובן מדוע אמרו את זה...
אנחנו ננסה בע"ה, אולי ללכת למהלך נוסף, למה הם אמרו את זה:
ישנו פיוט שאומרים אותו בכל הקהילות, שנקרא יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי.
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים. וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
שואל היהודי הקדוש מפשיסחא – מה זה וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים? צריך לומר וּמִנּוֹתַר קנקן ולא קַנְקַנִּים, הרי נותר קנקן שמן אחד?
אז פשוטם של דברים, שהיו הרבה קנקנים, אבל רק אחד חתום בחותמו של כהן גדול... ולכן נאמר קַנְקַנִּים...
היהודי הקדוש מפשיסחא, לא מרוצה מהתירוץ הזה, ואומר – אני אגלה לך את הסוד הטמון בפיוט הזה, מה פירוש הדבר וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
כדי להבין את היסוד שאנחנו רוצים לומר היום בע"ה, נקדים הקדמה קצרה, שעומד עליה הרב דסלר בספרו {מכתב מאליהו, חלק א}. יסוד דבריו מובאים, בדברי הסבא מקלם, במאמרי האמונה ובטחון שלו, כמדומני מאמר מ"ח.
אני יגיד את הדברים בלשוננו,כי השפה שהם מדברים בה שמה, קשה היום להבין אותה....
ננסה לפשט את הדברים, נאמר את היסוד כך:
ישנו בן-אדם שרוצה לפתוח חנות חדשה ברחוב ר' עקיבא... מה הוא עושה?
מוצא חנות פנויה, משלם 2000$ שכירות ומשפץ את החנות... מכניס לשם ריהוט... כלים...
הוא רוצה שכולם יבואו, ויראו... אז מה הוא עושה?
הוא עושה פתיחה בנר ראשון של חנוכה, והוא מבטיח שכל ילד שיבוא, יקבל סופגניה, וכל מבוגר שיבוא, יקבל פרס...
לילדים הוא מביא קוסם, ולהורים הוא מביא רב, שידבר בעניני חינוך...יופי...
וחוץ מזה, הוא מחלק פלאיירים בכל השכונה, וכולם יודעים ברוך ה', שיש פתיחה של חנות...
ברוך ה', ביום הראשון לפתיחת החנות, הגיעו 2000 איש לטקס הפתיחה!
הצלחה גדולה... אין יהודי בשכונה, שלא יודע מפתיחת החנות הזאת... נפלא!
הולך היהודי בלילה הביתה, ועושה לעצמו חשבון כך:
"בזכות מה, הגיעו 2000 איש לפתיחה של החנות?... בזכות המרצה לחינוך, או בזכות הקוסם? בזכות הסופגניה או בזכות הפלייארים? "
שואל הרב דסלר, והמקור של זה, זה הסבא מקלם – כמה בני אדם ילכו הביתה, ויגידו כך "אני לא עשיתי כלום, הקב"ה עשה הכל!!! "??? כמה יגידו את זה?
כנראה שאף אחד לא, כנראה!
כל בן-אדם יגיד – ריבונו של עולם, עזרת לי! ברוך ה' שכרתי מקום טוב, ברוך ה' בחרתי יום טוב לפתיחה, ברוך ה' הבאתי סופגניות טובות, הבאתי מרצה טוב, קוסם טוב... ברוך ה' היה טוב!
כמה אנשים כאלה, יבואו הביתה ויגידו "ריבונו של עולם, אני לא עשיתי, אתה עשית הכל!!! "?
מעטים הם האנשים...
הסבא מקלם קורא לזה במילים שלו – שבור חבית, ושמור יינה – תנה לשבור את החבית ולשמר את היין.
ללכת ולעשות פעולות מסוימות, בעבודה של פרנסה, ולהגיד "אני לא עשיתי כלום, זה הקב"ה עשה", זה מהעבודות הקשות ביותר באמונה. כך כותב הסבא מקלם.
הרב דסלר מביא לכך ראיה, מדברי מדרש {פתיחה לאיכה, אות ל} - זַבְדִּי בֶּן לֵוִי פָּתַח (איכה ד, יב): לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו', אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מַה שֶּׁתָּבַע זֶה לֹא תָּבַע זֶה, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּהוּ. דָּוִד אָמַר (תהלים יח, לח): אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּׂיגֵם וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ל, יז): וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם. מַהוּ לְמָחֳרָתָם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לִשְׁנֵי לֵילוֹת וְיוֹם אֶחָד, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לוֹ בַּלֵּילוֹת בְּזִיקִין וּבְרָקִים, כְּמָה דִּתְנֵינַן תַּמָּן עַל הַזִּיקִין וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הַבְּרָקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וגו'. עָמַד אָסָא וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לַהֲרֹג לָהֶם אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יד, יב): וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וגו', לִפְנֵי אָסָא אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ. עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ, כב): וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה וגו'. עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן עַל מִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר. כַּמָּה נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם, רַב אָמַר עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יט): וְנַעַר יִכְתְּבֵם, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל נַעַר לִהְיוֹת כּוֹתֵב יוּ"ד.
המדרש מביא ארבעה מלכים... איזה מלך הוא הגדול מהארבעה?
דוד אמר – אני ארדוף אחריהם עד שאני הורג אותם!
מגיע אסא ואומר – לא, אני ירוץ אחריהם, אבל אני לא הורג אותם.
אומר יהושפט – ריבונו של עולם, אני לא רץ ולא הורג, אני יושב בבית אומר תהילים...
אומר חזקיה – ריבונו של עולם, אני הולך לישון... טפל בהם, אני רוצה לראות מחר בבוקר שכולם מתים...
שואל המדרש – מי הגדול מכולם?
רבותי, זה מחלוקת אור-החיים עם הרב דסלר.
הרב דסלר בספרו, כותב, שהמדרש הזה בא להגיד, שדוד המלך הוא הגדול מכולם. הוא שבור חבית ושמור יינה!
אמר דוד המלך – ריבונו של עולם, גם אם אני ירדוף אחריהם ואני יהרוג אותם בידים, אני לא יחשוב שאני עשיתי משהו, גם אז, אני יחשוב שאתה עשית הכל!
אמר אסא – ריבונו של עולם זה לא ילך. אם אני לוקח חרב ודוקר משהו בלב, אני לא יכל לחשוב, שאני לא עשיתי כלום... נכון ריבונו של עולם, אתה עזרת לי להרוג אותו.... אבל שאני יגיד שלא עשיתי כלום, אני לא יכל ככה. מקסימום שאני יכל לרוץ אחריהם, ואם הם ימותו, אני יבין שלא עשיתי כלום.
אומר יהושפט – ריבונו של עולם, אם אני ירוץ אחריהם, אני עוד יחשוב שעשיתי משהו. מהריצה שלי הם נבהלו, ברחו ומתו! אם אתה רוצה שאני יהיה דבוק בך באמונה, אני יושב בבית, אומר תהילים, ואתה תחסל אותם!
אומר חזקיה – ריבונו של עולם, אם אני אומר תהילים, אני יחשוב שבתהילים שקראתי אני הרגתי אותם. אם אתה רוצה שאני יהיה דבוק בשיא האמונה, אני הולך הביתה לישון, אתה תהרוג אותם, ואז אני יהיה בטוח שלא עשיתי כלום!
יוצא, אומר הרב דסלר ששבור חבית ושמור יינה, הבסיס שלה, זה דוד המלך!
דוד המלך הוא השיא של אדם, שכל הפעולות שהוא יעשה, הוא יגיע למצב שמה שהוא יעשה, הוא יחשיב את זה, שהקב"ה עשה זאת.
אם ככה, נוכל להבין טוב:
כותב השפתי חיים, לר' חיים פרידלנדר (חלק המועדים, מאמרי חנוכה) – כאשר אנחנו אומרים מסרת גיבורים ביחד חלשים, רבים ביד מעטים, ולאחר מכן אנחנו מזכירים טמאים ביד עוסקי תורתך...
שאלנו – בשלמא גיבורים ביד חלשים – זה נס... אבל איזה נס זה טמאים ביד טהורים? איזה נס זה זדים ביד עוסקי תורתך?
אז אמרנו – זה נס וזה סיבת הנס.
אומר הרב דסלר, וכך מופיע בר' חיים פרידלנדר, מקור הדברים במהר"ל – כולם זה סיבת הנס!
איזה בן-אדם יוצא למלחמה, 13 איש מול רבבות??? מי יוצא למלחמה כזאת???
13 איש, יוצאים למלחמה מול 30 אלף יוונים עם פילים, למה אתה יוצא??? יש לך סיכוי?!
אני לא יוצא להילחם, בגלל שאני חושב שיש לי סיכוי... יש לקב"ה בעיה להושיע, ברב או במעט?!
יש בעיה לקב"ה לגרום לכך, ש-13 איש, ינצחו רבבות יוונים?!
אם הקב"ה אומר יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, אז זה בעיה שהוא ייקח משלושים אלף יוונים את האוויר!? זה בעיה בשבילו?!
אני יוצא למלחמה, כי אני בוטח, שהכל ממנו יתברך!
אז למה יצאנו להילחם?! לא בגלל שבטחנו בכח שלנו, למה יצאנו???
כי היינו מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים....
המעט שיוצא להילחם מול הרב... החלש שיוצא להילחם מול החזק... הוא לא בוטח בעצמו... במי הוא בוטח???
אך ורק בקב"ה!
אדם שבוטח אך ורק בקב"ה, הוא האדם שנוצח את המלחמה!
אם ככה, נוכל להבין את היסוד הנפלא, שהגמרא במסכת מגילה מדברת עליו:
בשעה שמגיעה אסתר לבית הצלמים....
אסתר המלכה, באה בשליחותו של העם היהודי, לבוא אל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כך שולח אותה מרדכי.
אומרת לו אסתר {אסתר ד, יא} כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֽוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבֽוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹֽא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יֽוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יֽוֹם...
אומר לה מרדכי – לכי, כי זה התפקיד שלך.
היא מתלבשת... והולכת.... איך שהיא מגיעה לפני בית הצלמים, אומרת הגמרא {מסכת מגילה טו, ב} – הסתלקה שכינה...
עומדת אסתר וצועקת - {תהילים כב-ב} אלי אלי למה עזבתני...
יושבת אסתר, ורואה שהשכינה לא חוזרת... היא מהר עושה תשובה...
אומרת שם הגמרא – אמרה אסתר, ריבונו של עולם שמא על שקראתיו כלב שנאמר {תהילים כב-כא} הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר {תהילים כב-כב} הושיעני מפי אריה...
בא הגאון ר' יוסף רוזובסקי ואומר – מה כלב ומה אריה?! איזה תואר מעליב יותר, שקוראים לבן-אדם "כלב", או שקוראים לבן-אדם "אריה"?
לדעתי "כלב", לא?!
אם אומרים לבן-אדם "אריה", זה קומפלימנט, לא?!
"ריבונו של עולם, אם קראתי לו כלב, אני מתחרטת, אקרא לו אריה! "
למה??? אדרבא, אם היית קוראת לו אריה, הייתי חושב שאת נותנת לו קומפלימנטים... אבל אם את קוראת לו "כלב", זה בדיוק מתאים לו!
אומר ר' יוסף רוזובסקי – זה הפוך על הפוך.
אם אדם הולך בבני-ברק, ורואה כלב... זה אירוע היסטורי, כל התנועה נעצרת J
אבל אם אתם מסתובבים ברמת-גן או ברמת השרון, יש שמה כלבים בגודל בן-אדם, צריכים חניה כלבים כאלה J
בא כלב באמצע הלילה, אמסטף, הולך כל הזמן עם פה פתוח... מרחוק אתה שומע את הקולות נפץ שלו.... אתה הולך לבד ברחוב, ב 1:30 בלילה... ומולך הולכים ברחוב אמסטף ורוטביילר... אתה עם גמרא ביד... מה אתה עושה?
אתה יכל לברוח... אבל הם בכושר יותר טוב ממך J
לאיפה תברח?! אם תתחיל לרוץ, מכל מקום יצא לך כלב אחר ברמת-גן... מקסימום שאתה יכל לעשות, זה לעלות על אוטו!
ומקסימום אם הם תופסים אותו, הם לא יהרגו אותך... מקסימום יורידו לך כמה חתיכות בשר, והם הולכים... זה לא סימפטי, אני מודה JJJ מקסימום שהם יכולים לעשות, זה נשיכה וללכת...
אומר ר' יוסף רוזובסקי – אבל... אם אתה הולך ברחוב ברמת-גן, ופתאום מגיע מולך אריה, שברח מהספארי, והוא לא אכל כבר שלושה ימים... והוא רואה אותך ונותן שאגה.... מה אתה עושה????
מהר אתה שם את היד על העיניים, ואומר קריאת שמע, ומקווה שנשמתך תצא בטהרה באחד לפחות J
מה כבר יש לך לעשות, אם אריה בא מולך?!.... שום דבר....
אומר ר' יוסף רוזובסקי – זה מה שאמרה אסתר... ריבונו של עולם אני מצטערת שקראתי לו כלב, למה???
כי אז אני יחשוב שאני יכולה להתגבר עליו. כי בן-אדם שרואה כלב, הוא חושב שהוא יכל להתגבר עליו, למרות שהוא אמסטף...
אבל כשבן-אדם רואה אריה, הוא יודע שהוא לא יכל לעשות שום דבר... רק לבחור חלקה J
הושיעני מפי אריה – אני יודעת שרק אתה יכל לעזור לי!!!
אם ככה, אנחנו עכשיו יכולים להבין, את היסוד הנפלא של ימי החנוכה:
היסוד של ימי החנוכה, אומרים המפרשים – ככל שהאדם פחות בוטח בעצמו, ויותר תולה את בטחונו בקב"ה, כך הוא זוכה יותר ויותר לעזר שמים.
אם ככה, אומרים המפרשים – זה מה שכתוב כאן בפסוק בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו... מדוע מאזכרים את הענין של מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן?
ישנה גמרא {מסכת ברכות נז, א} – הרואה הונא בחלום נס נעשה לו חנינא חנניא יוחנן נסי נסים נעשו לו...
אומר רש"י - חנינא. נוני''ן הרבה נסים רבים.
מי שזוכר את הסיפור עם האננס (ראה שיעור ראש השנה) J
בכל אופן, אדם שיש לו הרבה נוני"ם, הנוני"ם האלה מביאים לו הרבה ברכה...
אומר הספר פרי יצחק – עכשיו תבין טוב מאוד - בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ... למתתיהו יש שתי אותיות מחוברות בתוכו – מתת-יוה = נתן לי הקב"ה.
יוֹחָנָן יש בזה – חנן –יו = נתן לי הקב"ה מתנת חינם
אדם שיוצא למלחמה, כי הוא יודע שכל מה שיש לו, זה מתנת חינם, ששום דבר לא מגיע לו... אדם שיודע, שהכל יש לו מהקב"ה, אדם שבוטח רק בקב"ה, הוא זוכה לעזר שמים!
ולכן מאזכרים את הענין של בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל.
אם ככה, נבין טוב מאוד:
כותב המהר"ל בספרו נר מצוה – כשיצאו החשמונאים למלחמה מול היוונים... היו ניסים... אבל הם יצאו למלחמה, היתה מלחמה!
נכון היה נס, אבל אף אחד לא חושב שהיו ניסים... אולי אותם 13 שיצאו למלחמה, היה להם איזה כח מגי, או איזו מעלה מסוימת, שבעזרתה הם הצליחו להרוג את היוונים?!
אולי הם היו כאלה חזקים כמו דוד מול גולית, או משה מול עוג מלך הבשן?!
במה אנשים בטוחים שהיה נס גמור????
בפח השמן.
בפח השמן, לכולי עלמא, לא יכל להיות משהו אחר, חוץ מנס.
אם ככה, בשעה שבאו לתקן את הנס, שואלת הגמרא – מאי חנוכה? על מה תיקנו רבותינו את החנוכה – על פח השמן...
כי בפח השמן, כולם ידעו שזה היה נס!
באותו רגע שהיה נס בפח השמן, כולם הודו שגם במלחמה היה נס.
אם ככה, אנחנו יכולים להבין, מדוע אמרו אותם חשמונאים, כמו שכותב התשב"ץ, את המזמור של יושב בסתר עליון:
שם נאמר אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ...
אדם שאומר – ריבונו של עולם, רק אתה המחסה שלי, אתה הוא המצודה שלי!
בשעה שאדם תולה את בטחונו אך ורק בקב"ה, זה הזמן שהוא זוכה לעזר שמים.
עפ"י זה נבין, כיצד הפרשה הזאת מתחברת לנו, לימי החנוכה:
ניצב יוסף מול פרעה... אומר לו פרעה – תגיד לי, שמעתי שאתה יודע לפתור חלומות!
יוסף כבר יודע... פעם אחת הוא כבר ביקש משר המשקים טובה - כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי...
אומר הקב"ה – תשמע, אם אתה יודע להסתדר לבד... יש לך קשרים עם שר המשקים... תסתדר איתו! אין בעיה...
יוסף למד את הלקח. יוסף הבין את המסר!!!
כשהוא ניצב עכשיו מול פרעה, הוא יודע בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
אהה, בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה... אומר המדרש – אתה אמרת בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה... אני אשלם לך במידה כנגד מידה, שנאמר (בראשית מא, מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ.
נוכל עכשיו להבין יסוד נפלא :
אומרים רבותינו - יְפֵה תוֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה = ר"ת יתום.
מה זה יתום?
כתוב בפסוק {שמות כא} כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּֽוּן: {כב} אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתֽוֹ
הקב"ה מזהיר, לא לענות יתומים! למה?
שימו לב איך כתוב בפסוק - אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה... אִם-צָעֹק יִצְעַק... שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע... הכל בכפול.
אומר שם בעל הטורים - תענה. ב' אם ענה תענה. אם תענה את בנותי. זהו שדרשו אם תענה מתשמיש דילפינן מהכא דכתיב אלמנה ויתום לא תענון וסמיך ליה אם ענה תענה שלא יענה אותם כענין אלמנות שלא יניחם צרורות כאלמנות חיות. לא תענון. בנו''ן ל' רבים אם ענה תענה אותו ל' יחיד לו' אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. ד''א לומר שכל ישראל ערבין זה בזה שאפי' אם ענה האחד כאלו ענו כולם. ענה תענה צעק יצעק שמע אשמע הכל כפול לומר הכל במדה שתעשה לו אעשה לך.
שואל הרמב"ן – למה רק ליתומים זה ככה?
מה הוא אשם שאבא שלו עוד חי?!
אומר הרמב"ן דבר נורא – כשבן-אדם יש לו אבא, הוא לא פונה לקב"ה שיש לו צרה...
כשבאים לו הוצאה לפועל... הוא מתקשר לאבא שלו "אבא, איפה אתה??? תבוא מהר, באו הוצאה לפועל, תבוא תעזור לי! "
אבל ליתום, אומר הרמב"ן – אין לו הורים, אין לו למי לפנות... אז למי הוא פונה???
הוא פונה לקב"ה!
באותו רגע שהאדם פונה, אך ורק לקב"ה, בלי לערב גורמים אחרים... "אתה בוטח בי?! אני חייב לעזור לך... מה שתרצה אני אתן לך!!! "
אומרים חז"ל – יוסף היה יְפֵה תוֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, ר"ת – יתום.
הבחינה של יוסף היתה – תליה מוחלטת, בחסדו יתברך!
אם ככה, נוכל להבין היטב:
בשבת שובה, בהפטרה שאנחנו קוראים {הושע יד, ב} שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: {ג} קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ {ד} אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם...
אדם שאומר "אני עשיתי... יש לי..."... אם אתה בטוח שאתה עשית, הכל בסדר גמור....אתה לא תקבל רחמי שמים, שהקב"ה מעניק ליתום.
אם אתה אומר וְלֹא עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ... ריבונו של עולם, אני לא עשיתי כלום!!! אני בא אליך כמו שיתום בא אליך! אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם... אם אתה בא אלי, ומבקש עזר שמים כמו שיתום מבקש, אתה תקבל אותה עזרה, כמו שמקבל יתום.
אם ככה נבין, שבשעה שיצאו החשמונאים למלחמה, הם יצאו שעיניהם, אך ורק בקב"ה...!
בא האדמו"ר הקדוש מפשיסחא ואומר -. וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים... למה קנקנים ולא קנקן?
כתוב בספרים הקדושים, שימי החנוכה, הם סיומם של ימי הדין והרחמים.
כך כותב האר"י הקדוש, והגאון מוילנה עומד על הדברים האלה, וכותב, שיש לנו את שמונת ימי החנוכה, שגומרים בהם את ההלל, כנגד שמונה ימים בשנה, שלא גומרים בהם את ההלל – שישה ימים של פסח, ראש השנה ויום הכיפורים.
אם ככה, כתוב במפרשים, שבחנוכה קוראים את כל הקרבנות, שלא הספיקו לקרוא, בימים הקודמים.
כל יום יש אחד, וביום האחרון שזה יום הכיפורים, זמן חתימת הדין, קוראים את כולם זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ...
כתוב בספרים הקדושים, אין לנו הבנה בזה, רק נגיד מה כתוב – בכל יום מימי החנוכה, פועלת מידה, מי"ג מידות.
ביום האחרון של חנוכה, מצטרפים כל המידות האחרונות, ומסיימים את כל י"ג המידות של רחמים.
המידה האחרונה בי"ג מידות של רחמים, זה השם ה'| ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה
המידה האחרונה נקראת וְנַקֵּה, ההמשך שלה הוא וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה.
אומר היהודי הקדוש מפשיסחא - וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה זו מידה של דין ולא של רחמים. אז איך אומרים את זה?
בחנוכה, פעלו החשמונאים בשם שנמצא ב- וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. איפה זה נמצא?
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה תוריד את ה"לא"... ישאר לך וְנַקֵּה יְנַקֶּה.
אם תוציא קו"ף ונו"ן מ – יְנַקֶּה.... ותוציא קו"ף ונו"ן מ – וְנַקֵּה, ישאר לך י-ה-ו-ה
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים - מה שאתה מוציא משני ה-יְנַקֶּה..... נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
באמצעות שם ה', שנמצא ב- וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, זה השם שדרכו הצליחו החשמונאים, במזמור של יושב בסתר עליון, שכותב התשב"ץ, להתגבר על היוונים!
אז ממילא תבין, מה שכתוב וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים, והדא הוא דכתיב, כותב היהודי הקדוש מפשיסחא, מה שאמרו לנו חז"ל {אבות ד, כ} אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ – אל תסתכל ב - וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, אלא במה שיש בו... שם מונח היסוד של נס החנוכה!
צריכים לדעת לנצל את של הימים הקדושים האלה...
אמר האדמו"ר מסלונים, באחד המאמרים הנפלאים שלו, על ימי החנוכה, הוא כותב – חנוכה, זו התקנה האחרונה שתיקנו לנו רבותינו. יש תרי"ג מצוות מדאורייתא, ושבע מצוות מדרבנן. האחרונה שבהם, זה נר חנוכה, היא משלימה את המצוה ה – 620.
620 גימטריא של כתר, וכך אנחנו משלימים את כתרו של הקב"ה.
החנוכה זו מצוה, שהקב"ה נתן לנו אותה באמצעות החכמים, שאדם מדליק נר חנוכה בפתח הבית... מתי???
בלילה... חושך... בסוף חודש כסלו ובתחילת חודש טבת... חודשים של חשכה! ימים שהחושך יותר מן האור!
אומרים לנו חז"ל – תדליק חנוכיה בפתח הבית... למה???
שתדע לך, עם זה אנחנו יוצאים לגלות!
זו המצוה האחרונה, שאיתה יצאו חכמים לגלות, ואיתה נתנו לנו מסר – שידע היהודי באשר הוא יהודי, שבימים שהכי חושך לו, בימים שהכל אצלו שחור, שידע שיש לו הקב"ה שעושה לו נס של אור... הוא רק לא יודע! הקב"ה מלווה אותנו בכל רגע ורגע!
זה המסר של הימים האלה...
יזכנו הקב"ה, שנזכה להתעלות הרוחנית ונזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
בטעינה...
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.