בס"ד
פרשת תולדות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תולדות.
היא הפרשה שעוסקת בלידתם של יעקב ועשו, כפי שפותחת הפרשה - {יט} וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: {כ} וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה...
עשרים שנות עקרות, כך דורשים חז"ל. יעקב אבינו לקח את רבקה בגיל 3. המתין לה עד שתהיה ראויה ללדת, בגיל 13, ולאחר שבגיל 13 לא ילדה, במהלך 10 שנים, הם התפללו לקב"ה...
{כא} וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ
אומר רש"י - ויעתר לו. לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה.
{כב} וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.
היא רואה תופעה משונה, אומר רש"י בשם חז"ל - ויתרוצצו. על כרחך המקרא הזה אומר דרשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות.
ותלך לדרש. לבית מדרשו של שם. למרות שבעלה נביא ולמרות שגם חמיה נביא..
{כג} וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
אומר לה הקב"ה – אל תדאגי יש לך שני בני-אדם בבטן.
אז מה זה כ"כ מרגיע? הבעיה שלה היא, שאחד הולך לעבודה זרה, ואחד הולך לבית הכנסת....
ואם זה אחד, אז זה יותר מדאיג אותה מאשר שנים?!
אני לא נכנס לדיון הזה, איך אחד רוצה לצאת לעבודה זרה... הרי איך יכל להיות, שיש לו יצר הרע בתוך מעי אמו?! הרי כתוב בגמרא, שהיצר הרע שולט רק אחרי שהוא יוצא ממעי אמו.. אז איך יכל להיות שיש לו כבר יצר הרע?
זה נושא בפני עצמו... זה לא הנושא שלנו היום... בכל אופן ראוי להעיר את הדבר הזה...
נאמר לה שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ שלו שני אומות שונות, מן המעיים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו, והתוצאה תהיה, שהרב הגדול יעבוד את הצעיר..
{כד} וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ {כה} וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי [סימן לשפיכות דמים] כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: {כו} וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב...
אז בעצם היו צריכים לקרוא לעשו עשוי, כי הוא נולד שלם, אבל קראו לו עשו, למה?
כי לקחו לו את היו"ד, ושמו אצל יעקב, כי יעקב היו צריכים לקרוא לו עקב, כי יָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו... אז לקחו את היו"ד מעשו ושמו ליעקב.. למה זה?
אומרים חז"ל, שעד גיל 13 לא היה הבדל בין יעקב ובין עשו, חוץ מזה שעשו נולד שלם, עם שיערות, הוא נולד מוכן... רק יעקב גדל עם הזמן... אבל שניהם הלכו ללמוד ביחד.. שניהם היו תלמידים טובים... לא היה ניכר שום הבדל, בין יעקב לעשו.
אבל בגיל 13, אומר רש"י - כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לעבודה זרה.
אז מה היה?
{כז} וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. ישב בבית מדרשם של שם ועבר, ולמד תורה....
וכאן אומרת התורה, דבר שרבותינו יוצאים מגדרם, לנסות ולהבין מה מונח כאן - {כח} וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו...
יצחק אבינו, מידת הגבורה, עמוד הדין, אוהב את עשו כִּי צַיִד בְּפִיו... למה הכוונה?
אומר רש"י - ידע ציד. לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות.
אז ודאי שיצחק אבינו הולך ואומר – אחח, איזה בן צדיק יש לי, מדקדק במצוות!
למה הוא לא שאל אותו על תפילין של רבינו תם?? למה הוא שאל אותו דוקא על מלח ומעשרות?
ליצחק אבינו היה קשר מיוחד למעשרות. יש אומרים, שיצחק אבינו, הוא זה שייסד את המעשרות. אחרי שהקב"ה נתן לו מאה שערים, אז כתוב שמה, שהוא נתן מעשר. אז היות וליצחק אבינו היה קשר למעשרות, לכן הוא בא "לנגן" לו, על הענין הזה של המעשרות. הוא ראה שאבא שלו מקפיד בנושא הזה, לכן הוא בא לו, עם החומרות בענין של המעשרות... יכל אותו דבר "לנגן" על ענין שבת, אבל הוא ראה שאבא שלו מקפיד על המעשרות, ולכן ידע במה "לגעת"...
באים חז"ל ואומרים, שיצחק אבינו כביכל, נימשך אחרי הדברים שעשו משך אותו, כִּי צַיִד בְּפִיו, היתה לו לשון חלקלקה, והוא הצליח למשוך את יצחק אבינו...
וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב – דבר מובן. יעקב איש תם יושב אוהלים... ודאי שיאהבו אותו.
כל זה היה בגיל 13... חלפו להם שנתיים... אברהם אבינו נפטר לבית עולמו... בהלוויה של אברהם אבינו, עשו לא נמצא. איפה עשו?
הוא הולך לצוד חתולות...
הוא חוזר בערב, רואה שיש סוכת אבלים ויעקב אבינו מבשל עדשים...
- מה קרה פה??
- היום סבא נפטר...
אמר עשו- אם אברהם אבינו נפטר, אז מה הענין הגדול, לשמור תורה ומצוות, אם אפילו אברהם אבינו, זה שגילה את הקב"ה בעולם?!
חז"ל בגמרא (מסכת ב"ב) אומרים – חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עָבַר עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: בָּא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכָפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְכָפַר בָּעִקָּר, וְשָׁט אֶת הַבְּכוֹרָה...
איך הוא הרג את נמרוד?
כתוב בחז"ל – זה לעומת זה, עשה האלהים.
כלומר כל דבר טוב שהקב"ה בורא בבריאה, הוא נותן כוח לסטרא אחרא, לכוח של הטומאה.
כתוב בחז"ל, שבאותו יום שפסקה העבודה זרה, באותו יום פסקה הנבואה, כי כל זמן שנתן הקב"ה כוח ביד הנביאים, נתן אותו כנגד הכוח של יצרא דעבודה זרה.
אם הקב"ה נתן לישראל, את משה ואהרון, הוא נתן כנגדם את דתן ואבירם. זה לעומת זה, עשה האלהים.
אז אם יש את אברהם אבינו, שתפקידו להפיץ את דבר ה' בעולם, אז מי בא כנגדו, מצד הסיטרא אחרא?
נמרוד, שנאמר הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'.
אז באותו יום שאברהם אבינו הסתלק לבית עולמו, אז גם לא צריך את נמרוד כאן, אז גם נמרוד לא נמצא בעולם -עשו הרג אותו.
העצה איך להרוג את נמרוד, היתה דוקא של יעקב אבינו...
עשו היה אדם חזק, הוא בא ליעקב ואמר לו, שהוא לא מצליח לגבור על נמרוד...
אמר לו יעקב – תשמע, כל מה שאתה לא מצליח לגבור על נמרוד, זה מכיוון שהוא לובש בגד של אדם הראשון, ואם תצליח לגרום לו להוריד את הבגד, תצליח לגבור עליו בקלות....
וכך היה, פשט ממנו את הבגד, והרג אותו באותו יום. זה היה בגיל 15, כך כתוב בחז"ל....
מגיע עשו מן השדה והוא עייף...הוא מבקש מיעקב אבינו- הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי...
מביא כאן רש"י - הלעיטני. אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו, כמו ששנינו: אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו (שבת קנה:)
רואה יעקב מיהו עשו... הבכורה תהיה בידים שלו... כל זמן שישראל לא חטאו בעגל, העבודה בבית המקדש היתה ע"י הבכורות. הוא זה שאמור לייצג את הבכורה... הוא זה שאמור להיות עובד ה'...
{לא} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי למה אתה צריך בכורה? מה יש לך עם העניינים האלה... תמכור לי את זה.
אומר לו עשו – אתה צודק {לב} וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה... הוא שומע כמה עבודה קשה זה בבכורות, וכמה אזהרות ועונשים ומיתות יש בה, אמר "מה אני צריך את זה, קח בקשה...לא רוצה את הבכורה"...
כתוב בתורה שיעקב נתן לו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים., הוא לא הסתפק רק בנזיד עדשים. לפני שהוא נתן לו נזיד עדשים, הוא נתן לו לחם....
למה נתן לו לחם?! יכל היה לתת לו ישר נזיד עדשים?
אומרים המפרשים – יעקב אבינו חשש, שמא עשו יבוא לטעון, שהמכירה של הבכורה נעשתה בכפיה.
יש שאלה, אם אדם כפה על מישהו למכור לו מכירה, אם המכירה חלה או לא.
היה פעם אדם אחד, שהיה רעב מאוד... הרגיש שאם הוא לא מכניס משהו לפה עכשיו, הוא מת...
הוא ניכנס למסעדה ואומר למלצר – תעשה טובה, תן לי משהו לאכל!
- מה אתה רוצה לאכל???
- מה שאפשר לעשות הכי מהר!
הכי מהר זה צ'יפס ושניצל, רוצה??
- כן, תביא!
- טוב בינתיים לך תיטול ידיים, אני יביא לך לחם...
נותן לו המלצר בינתיים ארבע פרוסות לחם, עם חומוס... הוא אוכל... מביא לו את הצ'יפס... שתיה...
- אחחח, ה' יברך אותך!
- אני מודה לך מאוד, ה' יברך אותי... אבל תן לי 60 שקל על הארוחה...
- לא.. אני לא משלם!
- למה לא?!
- הלכתי למות, זה פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה! אז אני מזכה אותך במצוה.
- בֹא רגע, לפני שאתה מזכה אותי במצוות, תבוא איתי לרב עכשיו... אני אבחר לי את המצוות שאני רוצה לזכות בהן..
הוא בא לרב ואומר לו – כבוד הרב, הוא אכל אצלי במסעדה בשישים שקל, והוא לא רוצה לשלם!
- למה אתה לא רוצה לשלם?
- כבוד הרבה, הגעתי למסעדה באפיסת כוחות, הרגשתי שאם אני לא אוכל, אני מת!
הוא באמת בחור טוב, ביקשתי ממנו לאכל... תוך 4 דקות הוא הביא לי כבר אוכל, ואכלתי!
אמר לו הרב – נכון שהלכת למות, ונכון שאם הוא הציל אותך, כאילו הציל עולם מלא... גם זה בסדר, אז על הלחם ועל החומוס אתה לא תשלם.... אבל למה אתה צריך לאכל שניצל בשביל לא למות?! אתה יכל להסתפק בארבע פרוסות עם חומוס.
באותו רגע שאכלת את הפרוסות עם החומוס, אתה כבר לא מת, "חזרת לחיים"... אז עכשיו תשלם- צ'יפס ושניצל ושתיה!
אומרים המפרשים – חשש יעקב אבינו, שמא עשו אחר-כך יגיד "מה לעשות... הלכתי למות... אז מכרתי לו את הבכורה! "
אמר לו יעקב – תשמע, דבר ראשון תאכל לחם, שלא תגיד שאתה הולך למות, ומכרת את זה בגלל שזה היה פיקוח נפש. תאכל לחם, תירגע, תתיישב דעתך, אחרי זה אני אתן לך גם עדשים.
אז לחם נתן לו, כדי להוריד את הטענה "מדין כפיה"... לאחר מכן, נתן לו גם נזיד עדשים, כדי שלא יבוא בטענה, שכפו עליו את המכירה.
המכירה מתבצעת, ומרגע זה ואילך, הופך להיות יעקב אבינו הבכור, ועשו מבזה את הבכורה, שנאמר וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה
אומר רש"י - ויבז עשו. העיד הכתוב על רשעו שבזה עבודתו של מקום.
חולפים להם מהמעמד הזה, 48 שנים... המעמד הזה התקיים כשהם היו בני 15... שניהם נהיו בני 63..
אומרת התורה - {א} וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי.
אם ככה, יצחק היה כאן, בן 123...
{ב} וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי
מה פתאום הוא חושש מהמוות? הוא בן 123, אבא שלו אברהם, נפטר בגיל 175, מה הוא כל-כך מודאג?
מביא כאן רש"י, את דברי חז"ל - לא ידעתי יום מותי. אמר רבי יהושע בן קרחה, אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא.
הלילה הזה, שיצחק קרא לעשו, כדי לברך אותו, אומרים חז"ל – זה היה תאריך של י"ד בחודש ניסן (פרקי דרבי אליעזר)... בבוקר קורא יצחק אבינו לעשו, ואומר לו – תשמע, הלילה הזה טללי אורות נפתחים בו, עם ישראל מתברכים בו... תנצל את הלילה הזה, לך תביא לי מטעמים ואברך אותך.
לפני שנתחיל לדבר על הברכות, אומרת התורה - {א} וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת...
יצחק נהיה עיוור לא עלינו. ממה הוא התעוור?
מביא כאן רש"י שלוש סיבות - ותכהין. בעשנן של אלו. דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. דבר אחר כדי שיטול יעקב את הברכות.
בעשנן של אלו – עשו לקח לו שתי נשים, האחת קוראים לה יהודית בת בארי, והשנייה בסמת בת אילון וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה
אומר רש"י - ליצחק ולרבקה. שהיו עובדות עבודה זרה.
הנשים האלו היו עושות עשן בבית, ומהעשן של העבודה זרה, הוא התעוור.
שואלים המפרשים – אז למה רבקה לא התעוורה?
ואומרים דבר מענין מאוד – היא לא התעוורה, כיון שהיא היתה רגילה מבית אביה.
סיבה שניה שמביא רש"י - דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו.
מתי זה קרה?
יותר מ-80 שנה קודם לכן. הוא היה בן 67, הוא נעקד על המזבח... עיניו היו פתוחות, והשמים נפתחו והמלאכים בכו, והדמעות שלהם ירדו לו, בדיוק לתוך עיניו.
עוד פירוש שמובא, לא בשם רש"י – יצחק אבינו התבונן בשכינה, וכתוב (שמות לג, כ) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי והקב"ה לא רצה לפגוע בו מידית, אז הוא דחה את זה.
אז היות שהוא התעוור, וכתוב שעיוור חשוב כמת, לכן הוא קיבל את ענשו, מזה שהוא זן את עיניו מהשכינה.
בגמרא (מסכת מגילה) כתוב, שהוא התעוור, כי הסתכל בפניו של רשע.
ישנו מדרש נוסף שאומר, שהקב"ה עיוור אותו, כי כשיצחק אבינו היה יוצא לרחוב, היו אנשים מצביעים עליו ואומרים – "הנה, זה אבא של הרשע", והיות והקב"ה לא רצה שהוא יצא לרחוב, כי היה מתבזה, אז הוא עיוור אותו, כדי שלא יוכל לצאת לרחוב.
עוד סיבה שכתובה בדברי רבותינו – היות והוא לקח שוחד מעשו, וכתוב בתורה (דברים טז, יט): כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים. בֹא וראה, יצחק אבינו שלקח שוחד מעשו, התעוור, אז סתם אדם שלוקח שוחד, על אחת כמה וכמה שיתעוור.
דברים נוראים שכתובים במדרש, על הענין הזה של העיוורון של יצחק אבינו...
לכל הדעות, הסיבה שיצחק אבינו התעוור, זה כדי שיעקב יקבל את הברכות. כל מה שמובא קודם לכן, זה סיבות נוספות, אבל העיקר הוא, זה מה שרש"י כותב בסוף - כדי שיטול יעקב את הברכות.
רבותינו כאן, עומדים בשאלה עצומה, אנחנו נתייחס לזה בע"ה, בהמשך... רואים מכאן, ממה שמביא רש"י, שהקב"ה עיוור את יצחק, כדי שיעקב ייטול את הברכות, והשאלה היא – למה?
למה הקב"ה לא בא ליצחק אבינו, ואמר לו – תשמע, אתה טועה. אתה חושב שהברכות מגיעות לעשו, זה לא נכון. הברכות מגיעות ליעקב!... ואז אתה לא צריך לעוור אותו... ולא צריך להעניש אותו.
כדי שיעקב יקבל את הברכות, צריך להעניש את יצחק?!
השאלה היא – למה הקב"ה עיוור אותו, כדי שיעקב ייטול את הברכות?
כדי להבין את היסודות האלה, ננסה להבין יסוד, שרבותינו מנסים לרדת לעומקם של דברים ולנסות ולהבין – האם ידע יצחק מיהו עשו? או ששמא הוא לא ידע?
האם יצחק ידע באמת, שמדובר בעשו שהרג את נמרוד, וצד נשים ועושה את כל המעשים הרעים שהוא עושה, או שלא? שהוא היה בטוח שמדובר בילד צדיק, שבא כל היום לשאול על מעשרות...
כתוב בתנחומא, שעשו היה פיקח גדול. בכל יום בדרכו לצוד, היה עוצר בפתח בית המדרש, ושם את אזנו כאפרכסת, ושומע מה מדברים בבית המדרש.
היה שומע את שם ועבר דנים בסוגיה... היה שם את האוזן, שומע מה מדברים, והולך לצוד חיות...
היה חוזר הביתה, אומר התנחומא, וניגש לאביו – אבא, חזרתי מהישיבה!
- מה עשית בישיבה?
- אהה, איזה שיעור היה! היום היה שיעור כללי של שם, בענין מידות! אל תשאל איזה ויכוחים הלכו בישיבה, מהבוקר עד הלילה, רק על סוגיה אחת!
ככה בכל יום זה היה... יצחק היה חושב "אחח, איזה בן יש לי. בן פורת יוסף".
לכאורה אתה קורא את הדברים כפשוטם, וזה נראה לך, שכביכל היה אפשר להגיד ליצחק אבינו איזה משפט בהלכה, והוא היה חושב שמדובר בבן צדיק... אבל אני רוצה לשאול אתכם - בשעה שיצחק אבינו אומר לעשו "אני רוצה לברך אותך, וכדי שאני יברך אותך, אני צריך שתעשה מצוה קשה של כיבוד אב ואם".
חז"ל מעידים, שבמצווה הזאת, עשו היה גדול מאוד.
(כז, ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד.
אומר רש"י - שא נא. לשון השחזה כאותה ששנינו (ביצה כח א) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה.
אני לא מבין, כל היום הוא בא ושואל אותו איך מעשרים את המלח, איך מעשרים את התבן... אחד שואל אותך חומרות, אתה אומר לו "בבקשה תשחיז את הסכין יפה"?!
אחד ששואל אותך על מעשרות של מלח ומעשרות של תבן, אתה חושב שהוא יביא לך גזול?!
מה מדובר כאן???
מגיע יעקב אבינו לקבל את הברכות, אומר לו יצחק (כז, כ) מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי?
אומר לו יעקב כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי.
מה?! עשו אומר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי?!
אני מכיר אותו 67 שנים, בחיים לא שמעתי ממנו את המילה ברוך ה'!
אז יצחק אבינו יודע מי זה עשו. הוא יודע שצריך להזהיר אותו, שלא יאכיל אותו נבלות, ושלא יאכיל אותו מן הגזל.
אז מסתמא, יצחק אבינו ידע מיהו עשו. כי אם אתה רוצה שהוא אומר לו מה להביא, אז הוא יודע במי מדובר....
שאלה יותר קשה :
משה רבינו הולך להרוג את המצרי (שמות ב, יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל
אומר רש"י - וירא כי אין איש. עתיד לצאת ממנו שיתגייר.
ראה שלא עתיד לצאת ממנו אף אחד, אמר שם המפורש, והרג אותו.
משה רבינו מסתכל על מצרי, ויודע מה יהיה ממנו לא עכשיו, אלא 2000 שנה קדימה... אז יצחק אבינו לא יודע מה היה היום בבוקר?!
אז מה תגיד? שהוא היה עיוור?!
לא צריך עיניים בשביל לראות את זה. גם יעקב אבינו היה עיוור, וכאשר הביאו לו את מנשה ואפרים, הוא ראה שיצא מאחד ירבעם ומאחד יהושע בן-נון... מלוי שיצא ממנו קרח, משמעון הוא ראה שיצא זמרי.... הוא לא צריך לראות בשביל לדעת... צדיקים לא רואים בעיניים של בשר ודם.
כתוב בגמרא (מסכת נידה ל), שבשעה שהעובר נמצא במעי אמו, ישנו מלאך שמלמד אותו את כל התורה כולה, ונר דלוק לו מעל ראשו, ורואה מסוף העולם ועד סופו.
שאל האדמו"ר מסאטמר זצ"ל - כתוב שבשעה שהתינוק יוצא, בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכח את כל התורה כולה... ומה קורה עם הנר? אם זה נשאר על ראשו, אז למה הוא יוצא בלי נר על הראש?
איפה הנר הוא שואל? הגמרא לא מספרת לנו איפה הוא...
אומר האדמו"ר מסאטמר – לא מדובר בנר של חברת "מנורה"... התורה היא כמו בטריה. אדם שמחזיר את כל התורה שלמד במעי אמו, רואה מסוף העולם ועד סופו....
החזון איש, לא היה צריך נר, כדי לראות מה הולך במקסיקו. היית בא אליו עם פתקה, והוא היה אומר לך!
היית בא לסטייפלר זצ"ל, עם פתק, היה אומר לך "זה חי... זה מת"... הוא לא היה צריך לראות את האדם מולו.
אומר האדמו"ר מסאטמר – זה הנר. לא צריכים לראות נרות. הנר הזה, זה העיניים שנמצאות בפנים. אם אתה מחזיר את כל התורה שלמדת במעי אמך, אתה חוזר לראות מסוף העולם ועד סופו.
יצחק אבינו לא צריך לראות. הוא יכל להישאר עיוור, ולראות מסוף העולם ועד סופו!
אלישע הולך ומתקן את המים, באים אותם נערים פוחזים... רצים אחרי אלישע... הוא קיפח להם את הפרנסה... וצועקים לו עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ {מלכים ב- ב, כג}...
אומר הנביא - {כד} וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם...
אומרת הגמרא (מסכת סוטה מו, ב) - {מלכים ב ב-כד} ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות.
אלישע הנביא מעיף מבט על בן-אדם, ויודע להגיד לך – זה לא יצא ממנו כלום, אלפיים שנה...אז יצחק אבינו לא רואה, מה עשה עשו היום בבוקר?!
אז מה אפשר למכור לו את הדברים של עשו "איך מעשרים את המלח "??
אולי היום אפשר למכור עם כל "הבאבות", אבל פעם אי אפשר היה למכור את זה.
יצחק אבינו ידע הכל... מי שלא יודע את כל התורה כולה, לא יכל להיות "באבא"....
הוא יכל להיות רק באבא אחד – "באבא כמה $$$ " J
איך אפשר להגיד על יצחק אבינו, שהוא לא ידע???
יצחק אבינו ידע גם ידע....
יש כאן שני ביאורים, אחד בחלק הנגלה ואחד בחלק הנסתר:
בחלק הנגלה, זה נושא לשיחה בפני עצמה...
כאשר לא עלינו, יש לאדם ילד שסרח, ילד שירד מן הדרך... יש שאלה – האם לזרוק אותו מהבית, או להשאיר אותו בבית?
זו מחלוקת שאנשי חינוך, גדולים וקטנים התחבטו בה. יצחק אבינו ידע מהו עשו, אבל הוא החליט להשאיר אותו בבית, למרות שהנשים שלו מקטרות לעבודה זרה בתוך הבית, ומהעשן של זה, הוא הפסיק לראות... הוא העדיף להשאיר אותו בבית, ולא לזרוק אותו החוצה.
זה היה סיכון, שרבותינו המחנכים, לוקחים מכאן הרבה מאוד מוסר, מהדיבור שדיבר יצחק אבינו עם עשו.
בעלי המוסר לוקחים מזה קווים נוספים, אבל אנחנו רוצים לעמוד על קטע אחד, ששייך לתורת הנסתר... מי שחשף את זה עבורנו, הוא החיד"א (חומת אנך), וגם מופיע באור-החיים הקדוש, בקיצור נמרץ....
נעמוד רק על קצה המזלג ממש, כי אנחנו רוצים להוציא משהו מסוף הפרשה, אבל זה יעזור לנו מה מדובר כאן:
דיברנו בשבוע שעבר על ישמעאל, שכידוע נולד מהגר, ויצחק אבינו נולד משרה...
כתוב בבעלי הקבלה, נגיד רק את היסוד... אין לנו הבנה בזה... רק נבין את היסודות, מבלי להיכנס לעומקם של דברים:
יש דבר שנקרא סיגים. בשעה שרוצים לצרף כסף או זהב, מוציאים מהצירוף הזה, סיגים החוצה. הגמרא במסכת שבת, קוראת לזה זוהמה.
בשעה שאברהם אבינו התגייר, הוא הרי בא מאבא שהיה גוי, והיות וכך, באברהם אבינו יש סיגים, שזה נקרא זוהמה של עובדי כוכבים ומזלות.
היות והוא נולד בבית של גוים, אז הסיגים האלה נמצאים בתוכו. רק לאחר תהליך הגיור, מתנתקים הסיגים החוצה, אבל זה לא מתנתק לגמרי... הגמרא (מסכת שבת) אומרת, שרק אצל יעקב אבינו כלתה הזוהמה הזאת שנקראת סיגים.
כדי שאברהם אבינו יוציא מעצמו את הסיגים, הוא נשא שתי נשים – אחת ששמה הגר, שממנה נולד ישמעאל, שכולו בטומאה, והאישה השניה, שנקראת שרה, שממנה נולד יצחק, שכולה בטהרה...
שוב, זה לעומת זה, עשה האלהים... כמו שפתחנו... יצחק אבינו כולו בטהרה, ישמעאל כולו בסיגים. כל הסיגים של אברהם אבינו, עברו לישמעאל.
יוצא כרגע, שיצחק אבינו כולו טהור.
בשעה שנלקחת רבקה, ע"י אליעזר לאשה, היא מובאת לביתו של יצחק, והיא יודעת, שכאשר היא נישאת ליצחק, אין יותר בעיה של סיגים, כי יצחק אבינו כבר נולד בטהרה, הוא נולד שאברהם כבר היה מהול. המושג של סיגים כבר לא נמצא...
ידעה רבקה, שכאשר היא תתחתן עם יצחק, הילדים שיצאו מהם, כולם יהיו קדושים וטהורים, כי המושג של סיגים, כבר יצא אצל אברהם אבינו בהגר.
בשעה שרבקה יוצאת החוצה, ונישאת ליצחק, פתאום היא רואה, שברחמה נמצאים שנים – אחד הולך לעבודה זרה, ואחד הולך לבתי כנסת.
היא אמרה "מה זה יכל להיות... איך יכל להיות שממני, יצא בן שהולך לעבודה זרה?! "
בשלמא אברהם אבינו, יצא לו ישמעאל, כי הוא שייך לסיגים, הוא שייך למצב של אברהם אבינו, לפני הגרות שלו...
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי - איך יכל להיות שיצא ממני ילד, שיעבור על אנכי ה' אלהיך, זה הרי לא יכל להיות!
וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'... אומרת הגמרא (מסכת פסחים כב, ב) - ר' שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע {דברים ו-יג} לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא ר''ע ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
אומר הגאון מוילנה – אמרה רבקה, היתכן שישנם שתי רשויות, שהילד שלי הולך לעבודה זרה ולבתי כנסת?! אז צודק ר' שמעון העמסוני שהוא פרש...יש שני רשויות חס וחלילה?!
אומרים לה "תירגעי... שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ... למה היא צריכה להירגע כיון שיש לה שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ?!
היא חוששת שלא יוולד לה גוי, אז מה אתה מרגיע אותה – "כן, יוולד לך גוי ויהודי!"
מה זה מרגיע אותה?
לרבקה יש טענה, שאם צריך להיוולד גוי, למה ממנה?!?
אפשר לקחת אשה מבנות כנען, שתביא את הגוי, למה "אני" צריכה לשאת אותו ברחמי?!
וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ...
אומר האר"י הקדוש, החיד"א מביא אותו, האור-החיים הקדוש מביא אותו בקיצור – תדעי לך, אמרו לה משמים, מצאצאי ישמעאל, לא יצא גר אחד בעולם.
כותב האור-החיים הקדוש – ולא מצאנו גר אחד שנתגייר, מבני ישמעאל.
אין תופעה של גרים מבני ישמעאל!
כל הגרים, כולם מבני אדום, מצאצאי עשו.
מונה החיד"א – הראשון בהם, עובדיה גר אדומי, השני היה אונקלוס הגר, שמעיה ואבטליון, ר' עקיבא ור' מאיר. כולם צאצאיו של עשו הרשע. כולם ממשפחת אדום.
יוצא שכל התורה שבע"פ, שבאה מר' עקיבא ור' מאיר, כולה באה מצאצאיו של אדום....
יצחק אבינו רואה, מה שאנחנו לא רואים - {כח} וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו – הוא רואה שמעשו, כל תורה שבע"פ תצא ממנו!
"אז מה יש לי לזרוק אותו?! אותו אני צריך לחבק חזק, הוא צריך להיות קרוב אליי "
רבקה הולכת לדרוש את ה'... וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.... זה הרי לא מתאים לְ - אֶת ה'!
מרגיעים אותה... אל תדאגי, שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ – בבטן שלך, נמצא ילד שקוראים לו עשו, ומעשו יצא נכד, שיקראו לו ר' עקיבא, ור' עקיבא הוא זה שעתיד לדרוש - את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים!
וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' – הכוונה היא את... לרבות תלמידי חכמים.
אם ככה, אנחנו מבינים עכשיו, שיצחק אבינו ראה גם ראה...
הוא יודע שצריך להזהיר את עשו שלא ישחט נבלה, שלא יקח מהגזל...אבל הוא ראה מה יצא מהנכדים שלו. אחד שכל תורה שבע"פ, באה מצאצאיו... את הילד הזה צריך לשמור!
הכל בסדר גמור עד עכשיו....
אבל נשאלת השאלה - אז למה הוא רצה לברך, דוקא את עשו?
בסדר, מלכות תורה שבע"פ תצא ממנו, אבל למה לברך את עשו דוקא?
שהקב"ה הלך וסיבב, שיצחק יהיה עיוור, כדי שיעקב אבינו יקבל את הברכות, כאילו הוא עשו!
יבוא הקב"ה ליצחק בנבואה, ויגיד לו - יצחק, אתה טועה. נכון שתורה שבע"פ אמורה לצאת מעשו, אבל יעקב, הוא הנבחר, הוא בחיר האבות, תן לו את הברכות!
רואים מכאן, שהקב"ה רצה שהברכה ליעקב תבוא, שיצחק מברך את "עשו", ויחשוב שהוא עשו, אבל מי שיכנס במקומו, יהיה יעקב... והשאלה שנשאלת היא – למה? למה רצה הקב"ה שהברכות יבואו בדרך הזאת?
כותב הזוהר הקדוש (תולדות קל"ט, ע"א) - הֵיךְ לָא יָדַע יִצְחָק כָּל עוֹבָדוֹי בִּישִׁין דְּעֵשָׂו, וְהָא שְׁכִינְתָּא הֲוַת עִמֵּיהּ הרי השכינה היתה עמו דְּאִי לָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, הֵיךְ יָכִיל לְבָרְכָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב בְּשַׁעְתָּא דְּבָרְכֵיהּ הרי אם לא היתה השכינה עמו, איך יכל לברך את יעקב?! אֶלָּא וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הֲוַת דָּיְירָא עִמֵּיהּ בְּבֵיתָא וְדָיְירָא עִמֵּיהּ תָּדִיר, אֲבָל לָא אוֹדְעָא לֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב בְּלָא דַעְתֵּיהּ אֶלָּא בְּדַעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הקב"ה לא רצה שהוא יברך את יעקב, ויחשוב שהוא יעקב, אלא הוא רצה שהוא יחשוב שהוא מברך א תעשו, אבל בפועל יעקב נמצא...
למה הוא רצה את זה?
על זה בע"ה, אנחנו עכשיו ננסה להיכנס לעומקם של דברים, ולהבין מה מונח כאן:
כפי שאמרנו, מגיע ליל הסדר, י"ד בניסן... ומבקש יצחק, לברך את עשו. שומעת מזה רבקה, אומרת ליעקב בֹא, תלך אל הצאן, ותביא לי משם בבקשה שני גדיי עזים, כדי שאכין מטעמים לאביך, כדי שהוא יברך אותך...
מספרת לו שהיום זה ליל הסדר... ועתידים בניך לומר שירה, הלילה הזה הם יצאו ממצרים... בֹא אתה, ותקבל את הברכות...
אומרים חז"ל - כשיעקב אבינו, ניגש להביא לאמא שלו את שני הגדיים מהצאן, הוא היה כפוף, אנוס ובוכה.
כל הזמן הוא פחד, מה יקרה פתאום, אם יצחק ישים לב, שמדובר בו ולא בעשו...
יצחק אבינו הוא מידת הדין, שאם הוא יוציא חס וחלילה איזה מילה מהפה, אמר יעקב – תבוא עליי קללה ולא ברכה.
אומרת לו רבקה – אל תדאג עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי.
אומר האונקלוס - וַאֲמֶרֶת לֵהּ אִמֵּהּ עֲלַי אִתְאַמַּר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוּן לְוָטַּיָּא עֲלָךְ בְּרִי בְּרַם קַבֵּל מִנִּי וְאִזְּיל סַב לִי – קיבלתי נבואה, שכך צריך להיות!
טוב... הוא הולך ומביא שני גדיי עזים, וחז"ל (פרקי דרבי אליעזר) שואלים – למה צריך להביא שני גדיי עזים?
רש"י אומר - שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב).
בחז"ל כתוב עוד סיבה – אחד לקרבן פסח, והשני לקרבן חגיגה.
אם ככה, הוא הולך ומביא את המטעמים, ואם ככה, אמו הולכת ומביאה את הבגדים של עשו...
{טו} וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן
בן כמה הבן הקטן שלה?!
63.
אתם ראיתם פעם, שאמא מלבישה את הילד שלה בן 63?!
הוא לא מלביש... "אמא את רוצה, אני עומד... את תלבישי... אני לא מלביש".... בְּנָהּ הַקָּטָן.... למה זה?
על זה בע"ה נרחיב בשיעור הבא...
בכל אופן, איפה היא מלבישה את הבגד?
{טז} וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו... נותנת לו את הלחם, והוא מביא את זה לפני יצחק אבינו.
שואל אותו יצחק – איך כל-כך מהר הספקת? מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי
הקב"ה עזר וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי.
{כא} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: {כב} וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו
מבין כאן יצחק אבינו, שיש כאן משהו מוזר - הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו... {כג} וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ
אם אתה לא יודע, למה אתה מברך?!
אתה לא יודע מי זה, נראה לך משהו מוזר... שערות כמו עשו, הקול כמו יעקב... אז מה עושים??
"רבקה, בואי רגע. מישהו ניכנס לי פה... משונה כזה... מי פה בחדר? "
למה אתה לא שואל?!
יש על זה בית הלוי, שאומר, שככה עשו אמר לו – תשמע, יכל להיות, שאני יבוא, יעקב ירצה לגנוב את הברכות, אז הוא ינסה לחקות את הקול שלי, אז אני יעשה קול כמו יעקב, ותזהה אותי לפי הידיים, ואז תברך אותי.
{כה} וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ
מאיפה יש לו יין??
כתוב בחז"ל, שבא מלאך והביא לו מהיין המשומר, מששת ימי בראשית, כי עכשיו זה ליל הסדר.
אז אם אוכלים קרבן פסח, אז גם שותים ארבע כוסות.
לכן כשהוא שותה את היין, מבקש ממנו יצחק - גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי.
{כז} וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.
הוא הריח את ריח הבגדים שלו, שחז"ל במקום אחד אומרים, שהריח הזה היה ריח של גן-עדן, ריח של חקל תפוחים (מסכת תענית).
ובמקום נוסף כתוב – שהריח שיצא ממנו, היה ריח של קטורת, שעתידים עם ישראל להקטיר במזבח כְּרֵיחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַנְיָא דַעֲתִידָא מִתְקַרְבָא בְּטַוַור בֵּי מַקְדְשָׁא.
רבותינו דנים כאן, בכמה וכמה דברים, שלכאורה צריכים ביאור :
בראש ובראשונה, המדרש כאן מביא, שבשעה שיצחק אבינו הריח, הוא לא את גופו של יעקב אבינו. כתוב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו... למה אתה לא מריח את הגוף שלו עצמו? למה רק את ריח הבגדים?
הרי הוא מנשק אותו, אז למה הוא הריח את הריח של הבגדים דוקא?
מביאים רבותינו, שהכוונה זה לא הבגדים, אלא הוא הרגיש ריח של בוגדים, כך אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין לז, א) - ר' זירא אמר מהכא {בראשית כז-כז}וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו.
דיברנו על זה למי שזוכר, בשיחה בערב יום הכיפורים, דיברנו על שני הבוגדים האלה...
למי שלא היה, אני יחזור על שתי הסיפורים, כי זה דבר שהוא נפקא מינה גדולה להמשך:
מספר המדרש על שתי אנשים. אדם אחד, קוראים לו יוסף משיטה, והאדם השני, קוראים לו יקום איש צרורות. את הריח של שני האנשים האלה, הרגיש יצחק אבינו, בבגדים של יעקב אבינו, שלבש את בגדיו של עשו.
יוסף משיטה, היה כנראה אדם, שלא שמר תורה ומצוות כל החיים שלו, היה מנותק מיהדות בכלל.... הגיעו הרומאים לירושלים, וחיפשו יהודי, שיכנס לבית המקדש, ויוציא משם את כלי המקדש....
מחפשים יהודי... יוסף משיטה מוכן, אבל יש לו תנאי אחד – החפץ הראשון שהוא מוציא מבית המקדש, הוא לוקח הביתה.
אמרו לו – בבקשה...
ניכנס לעזרה, אחרי חצי שעה יוצא החוצה בקושי... גורר איתו את המנורה של בית המקדש.....
מסתכלים כל הרומאים... 1.8 מ' גובה של המנורה.... "סליחה, לאיפה אתה הולך עם זה???"
- מה זאת אומרת לאן?! הביתה... אמרתי לכם, חפץ ראשון שאני מוציא שלי...
- בטח... חשבנו שתוציא משהו קטן... מה אתה מוציא, מתקן?!
- הינה החוזה "הכלי הראשון שלי"...
- זה, לא שלך!
- אתם לא רוצים?! אין בעיה, אני הולך הביתה....
- הביתה אתה לא הולך בכל מצב... אתה נישאר פה, חי או מת!
- אין בעיה, אני נישאר פה חי או מת, אבל אני לא ניכנס לבית המקדש!
- למה? תיכנס, תוציא משהו אחר!
- יש הסכם, זה או כלום! אתם לא עומדים בהסכם, אני לא ניכנס עוד פעם!
- תשמע, אנחנו נהרוג אותך!
- אני הכעסתי את בוראי פעם אחת, אני לא רוצה יותר להכעיס אותו!
ראו יהודי עקשן... "ניתן לך את הכנסות המיסים של ארץ ישראל, לשלוש שנים"!
לא נשיא מס הכנסה, שמקבל 35,000 בחודש חוץ מ-400,000 שחור, כל ההכנסות של ארץ ישראל שלך!!!
כמה יכנס?! 10-20-30 מיליון דולר – הכל שלך!
- איך אני יכל לסמוך עליכם?! אמרתם הפריט הראשון שלי, ולא עמדתם במילה שלכם.... איתכם לא עושים עסקים יותר!
- תשמע, אם אתה לא ניכנס לבית המקדש, אנחנו נהרוג אותך!
- בקשה!
השכיבו אותו על שולחן של נגרים, והתחילו לחתוך... כל חתיכה שחתכו, צעק יוסף משיטה "וי לי שהכעסתי את בוראי" עד שנפח את נשמתו.
את הריח הזה, של יוסף משיתה, הרגיש יצחק בבגד של יעקב אבינו.
השני, קוראים לו יקום איש צרורות, שהיה בתקופת היוונים...
יקום איש צרורות, רח"ל, הפך להיות מתיוון. הדוד שלו, היה ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה, שהיה ראש הסנהדרין.
האחיין שלו, בן אחותו, התדרדר ונהיה יווני.. הוא התקרב למלכות, וקידמו אותו מאוד, היות והוא התיוון...
נתנו לו סוס גדול ולבן, ויום אחד מספר המדרש, שבת היה, והוציאו את ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר להריגה.
אז לא היו הורגים בן-אדם בירייה... היו עושים תהלוכה, והסתובבו איתו בכל ירושלים, שכולם יראו אותו מצד לצד, שיהיה רעש גדול...
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר מוצא להריגה בשבת... אחריו הולכים כל אנשי היוונים...
מגיע האחיין שלו, יקום איש צרורות, דוהר על הסוס "דוד שלי, איפה האלהים שלך, ואיפה הבעל-הבית שלי! האלוקים שלך שם אותך להריגה, והבעל הבית שלי, שם אותי על הסוס! אמרתי לך תבוא תהיה יווני... מה יצא לך מזה שנהיתה ראש הסנהדרין... הנה תולים אותך!"
אמר לו ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר – אחייני היקר, אם לעוברי רצונו כך [אם הקב"ה נותן לך שכר בעולם הזה, שתרכב על סוס] קל וחומר לעושי רצונו [מה מחכה לנו בעולם הבא].
אומר לו יקום איש צרורות – ויש בעולם הזה, מי שעושה רצונו יותר ממך?! תראה איך אתה סובל!
אמר לו ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר – אם לעושי רצונו כך [אם הקב"ה מעניש, את מי שעושה רצונו ] קל וחומר לעוברי רצונו [חכה מה מחכה לך]
אומר המדרש – נכנסו בו הדברים, כערס של עכנאי, והלך וקיים בעצמו, ארבע מיתות בית דין.
מספר המדרש – עד שיקום איש צרורות מת, ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר עדין לא הגיע לבית ההריגה.
הולך ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר בתהלוכה, ופתאום הוא רואה מיטה פורחת באוויר, זוהי מיטתו של יקום איש צרורות האחיין שלו.
צעק ר' יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר – הקדימני זה בשעה קלה לגן-עדן!
את הריח של יקום איש צרורות, מרגיש יצחק אבינו בבגדים של יעקב.
שואל הרב דסלר בספרו (מכתב מאליהו) – הפסוק אומר וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ. מה זה בְּגָדָיו? בוגדים.
משמע, שאת הברכה קיבל יעקב, רק כאשר הוא הריח את הריח של הבוגדים.
ואם הוא לא היה מריח את הריח של הבוגדים?
בפסוק כתוב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ... בגלל שהוא הריח את הריח של הבוגדים, בגלל זה הוא בירך!
שואל הרב דסלר – כיון שהוא הרגיש את ריח הבוגדים, זו סיבה לברך?!
שאלה נוספת :
רבותינו אומרים, שכל כפרת יום הכיפורים זכינו, כיון שהלך יעקב אבינו עם בגדיו של עשו.
כתוב בחז"ל – שרבקה אמרה לו קַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים – יש גדיי עזים טובים ושאינם טובים?
אלא אמרה לו רבקה – טובים לך וטובים לבניך. טובים לך, שעל-ידם תקבל את הברכות, וטובים לבניך, שעל-ידם מתכפרים עוונותיהם ביום הכיפורים, שנאמר (ויקרא טז, כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, ואין שעיר אלא עשו, שנאמר (כז, יא)... הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.
הקב"ה היה כך-כך מאושר, מהדרך שיעקב אבינו קיבל את הברכות...
כשהוא לבש את הבגדים של עשו, ובא לקבל את הברכות, אומרים חז"ל – אמר הקב"ה "בבקשה ממכם, כשאתם עושים את המשכן, תעטפו אותי ביריעות עזים, כשאני אזכור את מה שעשה יעקב אבינו, בזמן שקיבל את הברכות".
אומרים חז"ל בפסוק (שה''ש ב, ה) - הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. אל תקרי וְדִגְלוֹ, אלא ודיגולו, לשון הערמה.
"אני אוהב את ההערמה הזאת, שעשה יעקב"...
הדבר הזה הוא פלא – מה כל-כך מיוחד, במעשה הזה, שיעקב אבינו קיבל את הברכות, עם הבגדים של עשו?
חלק מהציבור כאן, הוא ציבור אשכנזי, וחלק מעדת אשכנז אומרים "יוצרות".
יש "יוצרות" שאומרים בארבע פרשיות – שקלים, זכור, חודש, פרה....
יש "יוצרות" שאומרים, בשבת פרשת שקלים. בקטע האחרון של המוסף, בפרשת שקלים, יש קטע מאוד מענין... אז גם מי שלא אומר "יוצרות", כדאי לו ללמוד, כי זה קטע נפלא.
יש אומרים, שאת הפיוט הזה כתב התנא, ר' אליעזר הקליר :
גְּדִי קִשּׁוּר יָדַיִם בְּרָכוֹת לִשָּׂא.
אומר המפרש במקום – הזכות של יעקב, שקשר על גופו, עורות גדיי עזים.
בְּאַהַב עוֹר גְּדָיָו שְׁכִינָה נִתְעַלְּסָה.
הקב"ה כל-כך אוהב את מה שעשה יעקב, וביקש לקחת את היריעות האלה, ולשים את זה על המשכן שלו.
רְעֵה גְדִיּוֹתָיו עַל אֶבֶן מַעֲמָסָה מבקשים מהקב"ה, שיראה את עם ישראל ויחזיר אותם לירושלים, שנקראת מַעֲמָסָה.
אתה קורא את הדברים, ואתה אומר – מבקשים מהקב"ה, שיזכור את המעשה הזה שעשה יעקב, שהוא בא מחופש בבגד של עשו, ומבקשים ממנו – ריבונו של עולם, בבקשה, תזכור לנו את המעשה הזה, ותחזיר אותנו לירושלים!
אפשר לחשוב שזה העקידה.... מה הוא עשה? אמא שלו אמרה לו להתחפש, לבוא במקום עשו, ולקבל את הברכה...
מה מונח כאן? ודאי הדבר מחייב ביאור...
דבר נפלא, שהתחדש לי השנה:
כתוב כאן, שלאחר שמגיע עשו... יצחק שואל אותו "מי אתה"
עונה לו – אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו.
{לג} וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: {לד} כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי {לה} וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ
אומר כאן רש"י - במרמה. בחכמה.
איזו חכמה היתה כאן?
מביא בעל שבט מוסר, ר' אליהו הכהן מאיזמיר – חשש יעקב אבינו, שעשו אמור להגיע, ואם הוא יגיע, הוא יביא מטעמים, ויצחק יתחיל לאכל מהם... ואז הוא יברך אותו.
הלך יעקב אבינו, ועשה חכמה... איזו חכמה?
הוא נתן ליצחק לאכל שני כזיתים. אמר לו "אבא, הכזית הראשון שאתה אוכל, זה כנגד קרבן פסח"... גמר לאכל את הכזית הראשון, נתן לו לאכל את הכזית השני "אבא, זה לאפיקומן"... גמר לאכול את האפיקומן.. ויש הלכה, שלא אוכלים אחרי האפיקומן שום דבר.
מגיע עשו, מביא לו את האוכל "בקשה אבא..."...
תשמע... אני כבר אחרי אפיקומן.... אני לא יכל לאכול שום דבר...
אומר השבט מוסר – זה הפשט ל- בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה = בחכמה, שנתן לו לאכל אפיקומן וכך לא יכל לאכל מהמטעמים של עשו, וקיבל יעקב את הברכות.
הרעיון הוא נפלא, והשנה ראיתי בספר למחר אעתיר רעיון גאוני!
ישנם אנשים כאן, שבטח חיים כבר 90 שנה.... תשאל אותם – תגיד לי, למה ילדים גונבים אפיקומן?
כדי להשאיר את הילדים ערים... כדי לתת מתנות... כדי לתת פרנסה לחנויות צעצועים.. J
הוא אומר רעיון גאוני – היות והלילה הזה, היה הלילה שקיבלו את הברכה, זה היה ליל הסדר... איך קיבלו את זה???
בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.... אומר רש"י - במרמה. בחכמה... באיזו חכמה??
שנתן לו לאכל אפיקומן, ולא יכל לאכל עוד..
אומרים לילד – תשמע, תגנוב את האפיקומן, כי הלילה הזה, גם יעקב אבינו, קיבל את הברכות בגניבה!
כדי לעורר את הזכות של הגניבה שעשה יעקב, תגנוב את האפיקומן, ובכך תעורר את הזכויות!
כך אומר הספר למחר אעתיר. רעיון גאוני...
בואו נסכם, למה יעקב אבינו קיבל את הברכות בצורה הזאת:
ישנו יסוד, והיסוד הזה, הוא יסוד שאומרים אותו רוב המפרשים, מדוע קיבל יעקב אבינו את הברכות, כשהוא לבוש בבגדיו של עשו?
אומרים המפרשים- אילו יעקב אבינו היה מקבל את הברכות, כיעקב אבינו, כלומר שיצחק היה רואה, והיה רואה שיעקב עומד מולו.... לנו לא היה שום קשר עם הברכה הזאת. למה?
כותב הדברי חיים מצאנז – נס עשה הקב"ה, שנתן ליעקב לקבל את הברכות, שהיה לבוש כמו עשו, והיה יעקב מתחת לתחפושת הזאת, שאם לא כן, לא היה לנו שום דבר עם הברכות האלה.
יסוד הדברים, הוא בגמרא במסכת מכות.
אומרת הגמרא (מסכת מכות כד, א) - אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר {דברים לג-כח} וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב מה ביקש משה?
אומר רש"י - חדל נא. אותה ברכה שאמר משה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב כלומר אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב: מי יקום יעקב. מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב
בא עמוס וביטלה שנאמר {עמוס ז-ה} חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב {עמוס ז-ג} ניחם ה' על זאת...
אומרים המפרשים - אם יצחק שהוא מידת הדין, היה מברך את יעקב כיעקב, לא היה לו שום דבר עם הברכה הזאת. אז מה נעשה?
אמר הקב"ה – אתה תברך אותו, כשהוא לבוש כמו עשו. לדרגה של עשו, עוד אף אחד לא הגיע, אז אם ככה, הברכה תחול גם על יהודי, שנמצא בדרגה הכי נמוכה...
באים המפרשים ואומרים דבר נפלא – בשעה שיעקב אבינו, מלביש את הבגדים של עשו, ישנם הרבה אנשים, שבצורה החיצונית שלהם, הם נראים כמו עשו. אין להם שום קשר ליעקב אבינו...
תאמינו לי... אני מוסר שיעורים בכל מיני מקומות... אם הייתם רואים איזה אנשים באים... תאמינו לי... בר מינן איזה אנשים באים...
יש אחד שיש לו 12 עגילים על האוזן!
שאלתי אותו פעם – למה לא 13?
הוא אמר שזה כנגד השבטים J
איזה נס, אמרתי לו, שאין לך מקום לשים כנגד 60 ריבו J
אין לכם מושג, איזה פרצופים, איך הם נראים, איך הם מדברים... לשיעור הזה קוראים "יהדות, בירה ומצב רוח"....
אתה מסתכל על הבן-אדם, ואתה אומר "מה הוא קשור?! ככה היה נראה עשו!!! שיער מגולח משתי הצדדים, כרבולת באמצע בראש, 12 עגילים באוזן, כמו הפרסומת של מלבורו J
מה יש לו לחפש בשיעור?! זה עשו הרשע!
הפשט הוא, שהנשמה של היהודי, יכולה להיות מחופשת לדמות של עשו, אבל בפנים, היא יעקב אבינו!
אומרים חז"ל – אם הברכה היתה באה, כשיעקב היה בדמותו, לא היה לנו שום קשר עם זה...
אמר הקב"ה – לא! אתה תלך עם הצורה של עשו, והפנים של יעקב!
מי זה שמבחוץ הוא עשו ובפנים יעקב אבינו???
יוסף משיטה ויקום איש צרורות!
אלו אנשים שהיו עשו בחוץ, ויעקב בפנים. כששמת אותם בפינה, הם הולכים למות... הם פתאום צועקים "לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אלך ואכעיסהו עוד פעם!?"
פתאום נתגלה לך, שבתוך התחפושת הזאת, יש לך את יעקב אבינו.
בתוך היקום איש צרורות, שלפני חמש דקות אומר לו "הנה, איפה אתה ואיפה אני?!"
אחרי חמש דקות, הוא למעלה בשמים... צועק לו ר' יוסי בן יועזר "בשעה קלה הקדימני זה, לחיי העולם הבא"...
הנה, תראו אותו, עם הבגדים של עשו והנשמה של יעקב!
נתן הקב"ה את הדרך של קבלת הברכות, כדי שהאנשים האלה, שהם כל-כך רחוקים, יהיה להם קשר לשורש של הנשמה היהודית!
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו – למה ריח?
באים חז"ל בגמרא (מסכת ברכות) ואומרים – אין לך דבר, שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, כמו הריח. הריח שייך רק לנשמה.
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו את מי הוא הריח???
הריח את הנשמה של יעקב אבינו! הגוף הוא של עשו.
כותב התרגום יונתן בן עוזיאל - וְאָמַר חֲמוּן רֵיחָא דִבְרִי כְּרֵיחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַנְיָא דַעֲתִידָא מִתְקַרְבָא בְּטַוַור בֵּי מַקְדְשָׁא דְאִתְקְרֵי חֲקַל דִבְרִיךְ יָתֵיהּ יְיָ וְאִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָן.
בקטורת היו אחד עשר סממנים. אחד מהסממנים שמופיעים שם, היה חלבנה.
למה חלבנה?
אומרים חז"ל – אין לך תענית, שלא נמצאים בה מפושעי ישראל, שנדמים לחלבנה.
יעקב אבינו, שהוא בא עם הבגדים, יצחק מריח ריח של קטורת...
גם אותם אנשים שמנותקים, אין לנו שום דבר איתם, אבל הפנימיות שייכת ליעקב אבינו.
כותב השפתי צדיק יסוד – בשעה שיעקב אבינו קיבל את הברכות, הוא קיבל את זה בתור עשו, באותו רגע הוא זכה, שיצחק אבינו יקרא לו שמונה פעמים בני. נראה את הדברים בפנים:
{יח} וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי: {יט} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ: {כ} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי: {כא} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: {כב} וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: {כג} וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ: {כד} וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי: {כה} וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ: {כו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי: {כז} וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.
מה זה השמיני???
כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'. מה זה ריח שדה?
ריח גן-עדן.
אומר השפתי צדיק – בעוד מקום אחד בתנ"ך, מופיע שמונה פעמים המילה בני, איפה?
אומרת הגמרא (מסכת סוטה י, ב) – שמונה פעמים צעק דוד המלך לאבשלום בנו.
אבשלום רודף אחר דוד להורגו, ולאחר שאבשלום נתלה בשערו, ומודיעים לדוד המלך "ניצלת"!....
צועק דוד המלך - בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִֽי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִֽי...
מונה הגמרא, שמונה פעמים שהוא צעק בני, ושואלת – למה הוא צעק שמונה פעמים בני?
אומרת הגמרא – שבע פעמים, כדי להוציא אותו משבעה מדורי גיהינום, ושמונה, כדי להעלות אותו לגן-עדן!
אומר יצחק אבינו, כשהוא מריח את הריח של הבגדים האלה, של אותם בוגדים, הוא צועק לו שבע פעמים בְּנִי... וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'- הריח השמיני, זהו הריח של גן-עדן!
גם אנשים מנותקים, לבושים בבגדי עשו, כשהפנימיות שלהם היא יעקב, מצליח יצחק אבינו להוציא אותם משבע מדורי גיהינום, ולהושיב אותם בגן-עדן, במקום הצפון להם. ללמדך, שאין יהודי שאין לו תקנה!
כל יהודי, גם מי שעטוף בבגדיו של עשו, השורש שלו, הוא השורש של יעקב אבינו!
אנחנו שומעים, מה מונח כאן בברכה הזאת, שבירך יצחק את יעקב.... נבין מדוע אמר הקב"ה "קח את אותם יריעות עזים, ותעשה לי אותם על המשכן, למזכרת נצח, על האהבה הגדולה שיש לי לעם ישראל"
יהי רצון, שנזכה בע"ה, (ויקרא טז, כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.