אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  הגאון הרב ששון גריידי זצ"ל  |  חומר מארכיון המדינה  |  donationforyemanit  |  ראש השנה וכיפור  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  מדור פרשת השבוע  |  פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויגש תשעג
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת ויגש הר רוזנבלום >> פרשת ויגש תשעג


בס"ד
פרשת ויגש – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויגש שנת תשע"ג.
היא הפרשה שעוסקת בתחילתה, בהיחשפות של יוסף הצדיק אל האחים, ובאמירה אֲנִי יוֹסֵף...
פרשת ויגש, חלה ברוב השנים, בשבוע שיחול עשרה בטבת. השנה בע"ה, ביום ראשון, עשרה בטבת, וידוע לכולם, שהחודש, ירח טבת... כך נאמר בפיוטים ביום ראשון - יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ. וְנִשְׁתַּנּוּ עָלַי סִדְרֵי נְתִיבוֹ...
אומר הפייטן - בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי האחד זה מחר, ח' בטבת... השני זה בשבת ט' בטבת... והשלישי ביום ראשון, י' בטבת.
אנחנו מתענים רק תענית אחת, של עשרה בטבת, אבל ידוע מה שנכתב בשולחן ערוך, שתענית צדיקים, זה גם ח', גם ט' וגם י' בטבת.
הענין של עשרה בטבת, ידוע ומוכר לכולם, כמו שנכתב בנביא יחזקאל {כד, א} וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: {ב} בֶּן אָדָם (כתוב) כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...
אבל, כמו שאומר הפייטן... יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ... יש לנו שלוש מכות, אחת אחרי השניה. החל מח'.. עובר לט'.. וכלה בי'.
בח' בטבת, אומרת הגמרא {מסכת מגילה} – אילץ תלמי המלך 72 זקנים, לתרגם את התורה ליוונית...
חז"ל אומרים, שבאותה עת, ירד חושך לעולם, והיה החושך בעולם במשך שלושה ימים.
ביום ט' בטבת, מה שנאמר בפיוטים... נאמר שנפטר עזרה הסופר. בכלבו כתוב, שביום הזה, נפטר בו גם נחמיה.
כל אחד שואל את עצמו – בגלל שעזרא הסופר נפטר ביום הזה, בגלל זה צריך להתענות?
אנחנו מתענים רק פעם אחת, כשנפטר גדליה בן אחיקם, ולא מתענים משום שהוא נפטר, אלא משום שהוא נרצח... זה ענין אחר לגמרי.... אז מדוע אנחנו מתענים ביום שנפטר בו עזרא הסופר?
האמת... מה שמסתתר מאחורי התענית הזאת, מה שנכתב בדברי המפרשים בשולחן ערוך – ביום ט' בטבת, הוא היום שבו נולד ימך שמו וזכרו.
דיברנו כבר, שהוא רמוז בכמה וכמה מקומות בתורה.. כמו בפרשת המקלל (פרשת אמֹר). אז היות וזה יום לידתו של אותו האיש, לכן קבעו ביום הזה תענית.
י' בטבת, החל המצור על ירושלים. מצור  שנמשך שנתיים ומחצה, ונגמר בשעה שנכנסו לתוך בית המקדש, ופרצו את החומה של ירושלים, בשבעה עשר בתמוז... ולאחר מכן, בתשעה באב, הבעירו אש בבית המקדש, והאש בערה  בתשיעי ובעשירי באב...
כותבים הטור, השל"ה הקדוש, ר' צדוק הכהן מלובלין - כאשר חל אירוע במהלך השבוע, יש לו קשר לפרשה שלפניו.  
כל אחד שואל את עצמו – מה הקשר שיש בין פרשת ויגש, לעשרה בטבת?
הקשר הראשון, נמצא בבכיותיו של יוסף הצדיק, על צווארו של בנימין, שנאמר {מה, יד} וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו
אומר רש"י - ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב.
דברי רש"י, מקורם בגמרא {מסכת מגילה ט"ז, ב}{בראשית מה-יד}  ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב...
אז בעצם הנפילה כאן, על צוארו של בנימין... בעצם ראה יוסף הצדיק את עשרה בטבת, ואת הסיום בתשעה באב.
מדוע נקרא בית המקדש בשם צוואר..וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו...?
השפתי חכמים הביא את הפסוק {שיר השירים ד, ד}–  כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ל, א'}א''ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות? תל שכל פיות פונים בו
אבל למה בשם צוואר?
חז"ל ממשילים את גוף האדם, שהראש הוא כנגד הקב"ה והגוף הוא כנגד כנסת ישראל. החלק שמחבר את הראש עם הגוף, זה הצוואר. כך בית המקדש מחבר אותנו עם הקב"ה, כמו שהצוואר מחבר את הראש עם הגוף.
ר' צדוק הכהן מלובלין בכמה וכמה מקומות בספרו {פרי צדיק, פרשת מקץ, פרשת ויגש} מדבר על בית המקדש, ומדוע הוא מכונה בשם צוואר.
אומר הקדמה לפני דבריו של ר' צדוק הכהן :
בצוואר ישנם שתי צינורות מרכזיים:
קנה – ממנו ניכנס האוויר, ושת – ממנו ניכנס האוכל.
בית המקדש ניקרא צוואר, כי שם עוברים שתי הצינורות המרכזיים, שממנו ניזון העולם.
הקנה שהוא מרכז החיים של האדם, שבלעדיו אין לאדם חיים... ובית המקדש  נקרא בשם  בֵּית חַיֵּינוּ.... אנחנו אומרים את זה בהפטרה...
מי שעולה להפטרה, מקבל את ברכות המפטיר, ובאחד מברכות ההפטרה נאמר רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ...
בתפילת ראש חודש, כאשר ראש חודש נופל בשבת, אנחנו אומרים וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ. חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ. הקב"ה לקח את הכבוד מבית חיינו, שהוא בית המקדש... זה כנגד הקנה.
הושת, זהו המקום שממנו נכנס האוכל.
אומר ר' צדוק הכהן  –המזבח נקרא בשם ושת. הושת דומה למזבח, כי המזבח הוא המקום שאוכל את הקרבנות.
אומר ר' צדוק הכהן - זה מה שנאמר כמה וכמה פעמים בגמרא, שהמאכיל תלמיד חכם דומה למקריב תמידין והמשקהו כמנסח על גבי המזבח.
יוצא שהמקום שבו יש השראת שכינה, זה אצל תלמידי החכמים... הם עצמם הופכים להיות המזבח, כי הם עצמם הופכים להיות בית המקדש.
אז הושת, דרכו עובר המזון, והמזבח, הוא המזין את כל העולם, שדרכו עוברים כל הקרבנות.
אנחנו היום בס"ד, רוצים לעסוק בנושא אחד, שקשור לבשורה שהתבשר יעקב אבינו, שיוסף נמצא, וממנה נגיע ליסוד בעבודת ה', וממנה נתחבר בס"ד בחזרה לעשרה בטבת:
כאשר האחים מגלים את יוסף, והוא אומר להם אֲנִי יוֹסֵף...
אומרת התורה - {ה} וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: {ו} כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר: {ז} וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: {ח} וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {ט} מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד {י} וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: {יא} וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: {יב} וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם
עוד ממשיכה התורה ואומרת:
{יט}  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם תיקחו את כל מה שאתם צריכים, ולכו להביא את כל משפחותיכם ואת אבא..
{כ} וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא...
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – הדגש הוא כאן, כיון שיעקב אבינו חזר על פחים קטנים... אמר להם יוסף וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם מה שנשאר, נשאר... רק תבואו למצרים
{כא} וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ... {כה} וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: {כו} וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם
הם חוזרים ליעקב אבינו, ומבשרים לו שיוסף חיי... וַיָּפָג לִבּוֹ...
אומר רש"י - ויפג לבו. נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים...
והשפתי חכמים מבאר את דברי רש"י -  דקשה לרש"י למה לא האמין שהוא חי והלא הוא עצמו היה חושדן שמא מכרוהו, ועל זה פירש מכיון שאמרו שהוא מושל, וזה אין הדעת סובלת להאמין שאיש נכרי ימשול וכל שכן במצרים שאין עבד מולך, מדהא ליתא הא נמי ליתא, לכן אמר לא היה לבו פונה אל הדברים  שלא יכל להיות שעבד ימלוך במצרים. וכמו שזה לא יכל להיות אז גם לא יכל להיות שיוסף קים.
ראיתי דבר נפלא ביותר היום בס"ד, בספר שנקרא אוצר פלאות התורה, ששואל – באמת עבד לא מולך על מצרים, אז איך זכה יוסף להיות מלך במצרים?  איך לא התקוממו?
אז מה אם הוא פתר חלום, בגלל זה מגיע לו למלך?!
תארו לכם, אלף אלפי הבדלות, אובמה חולם חלומות...אחרי שהרגו לו כמה עשרות ילדים בניו-יורק... בא אחד פותר לו את החלומות... אומר לו – אהה, אתה פתרת לי את החלומות... אני ממנה אותך להיות שר ההגנה!
מה הקשר לפתרון חלומות, ושר ההגנה?!
אומר הספר אוצר פלאות התורה, בשם תוספות השלם, ואותו דבר מופיע במדרש אגדה:
בשעה שהמליך אותו פרעה למלך, אמרו לו עבד זה ימלוך עלינו?! מה עשה יוסף? כיון ששמע יוסף כך, אמר להם – ראיתי שדמות שרה אמנו, מצוירת בחדרך... אמר לו יוסף - יבואו השרים ויראו, שאיקונין שלה כשלי, וכן עשו. וקראוה שרים, וראו את זה... עד כאן לשון תוספות השלם.
בתוספות מדרש אגדה, פר' ויחי, אומר -  וכשראה פוטיפר, שהרכיב פרעה את יוסף במרכבת המשנה, אמר לפרעה – מפני מה המלכת את עבדי, והלא קניתי אותו בעשרים כסף?!
מיד ענה יוסף לפוטיפר ואמר – והרי אתה חייב מיתה, על זה שקנית אותי, שאין קונים עבד אלא מכנען, שנאמר"ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" ואני מבני שם,ועוד בן מלכים אני, שהרי פרעה המלך, צייר דמות שרה זקנתי ושם אצלו בארמון.
אמר לו יוסף, בא ותראה את הדמות, ותראה אם דומה לי או לא. אם אינו דומה לי, הדין עמך, אבל אם הוא דומה לי, אז אני מתאים להיות מלך.. וכך עשו, וראו שדמות יוסף דומה לדמות איקונין של שרה, ולכן יכל להיות מלך.
דבר חידוש, מופיע כאן ברמב"ן, פלא עצום:
כותב הרמב"ן, שכאשר הגיעה הבשורה שיוסף חי, יעקב מת מהבשורה, וחזר לחיים מחדש, שנאמר וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.
אני רוצה לקרוא קטע קטן ברמב"ן - ויפג לבו. נחלף לבו והלך מלהאמין לא היה לבו פונה אל הדברים לשון מפיגין טעמן לשון משנה (גמ' ביצה יד) וכמו מאין הפוגות (איכה ג מט) וריחו לא נמר (ירמיהו מח יא) מתורגם וריחיה לא פג לשון רש"י ואיננו נכון כי לשון פוגה שביתה וביטול כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב יח) וכן עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות (שם ג מט) שנגרה תמיד מאין שביתה והפסק וכן מפיגין טעמן שמפזרין אותו ומתבטל וכן על כן תפוג תורה (חבקוק א ד) תבטל ותפסק וגם זה ויפג לבו שנתבטל לבו ופסקה נשימתו כי פסקה תנועת הלב והיה כמת וזה הענין ידוע בבוא השמחה פתאום והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו והנה נפל הזקן כמת ואמר כי לא האמין להם להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות כי היו צועקים באזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות אז שבה רוחו אליו וחזרה נשימתו וחיה וזהו ותחי רוח יעקב אביהם.
כל אחד שואל את עצמו – מי זה שבישר ליעקב אבינו?
כולנו מכירים את מדרשי חז"ל... וכולנו מכירים את השיר ששרה סרח בת אשר"יוסף חי במצרים ויש לו שני בנים, מנשה ואפרים"... ככה לימדו אותנו עוד בחיידר.
המקור לזה מובא בספר הישר, שם מובא שהיא לקחה כינור, ושרה לו כל הזמן את השיר, שיוסף חי והוא במצרים...
כתוב בספר הישר, שהיות וסרח בת אשר בישרה לו את הבשורה הזאת,  בירך אותה יעקב -"אל ימשול המוות בך לעולם, כי החיית את רוחי"
ספר צרור המור  כותב, שסרח בת אשר האריכה ימים באופן מופלג, ולבסוף עלתה לשמים כשהיא חייה.
על פי החשבון שעושה צרור המור,היא נפטרה בגיל 620. זכתה להיכנס לאר"י, לחיות בתקופת דוד המלך והיא גם  הסגירה את שבע בן בכרי ליואב כמו שכתוב בספר שמואל ב', וכל זה זכתה בזכות הבשורה ליעקב אבינו שיוסף חי.
 
נשאלת שאלה - אם יוסף אומר לאחים, לכו ותגידו לאבא שאני חי, מדוע שלחו האחים את סרח בת אשר לבשר לו את הבשורה??
שיבואו כל האחים, יעמדו בשורה ויגידו"אבא, חזרנו עכשיו ממצרים, יוסף חי"... מה הענין שדוקא  סרח בת אשר צריכה להיכנס?
צריך לדעת דבר מענין מאוד:
בספר מדרש הגדול  כתוב - שחששו האחים, שאם יבשרו לו את הבשורה שיוסף חי, תפרח נשמתו, מה עשו?
אמרו לסרח בת  אשר - אמרי ליעקב שיוסף קיים והוא חי במצרים, מה עשתה?
המתינה לו עד שיעמוד בתפילה, ואמרה בלשון תמיהה"מה,יוסף חיי?! יוסף במצרים?! יש לו שתי בנים?!"
אם אנחנו היינו שומעים דברים כאלה, מיד היינו מסתובבים אחורה... אבל יעקב אבינו, לא מסתובב אחורה...
יעקב שומע...שומע...שומע... להגיב הוא לא יכל, כי הוא באמצע 18... אבל בינתיים זה ניכנס בפנים...
שואל השפתי כהן, מגורי האר"י – למה צריך שסרח בת אשר תבוא? שיגידו הם!
אומר השפתי כהן –  עשו כן בחכמה. כי היו תינוקות (סרח בת אשר היתה ילדה קטנה) והיות וכך, המילים שילד קטן אומר, זה לא כמו מילים שאדם מבוגר אומר... אז אתה לא מקבל את הדברים בשוק, ולכן היתה מנגנת בניגון, והיתה מאריכה ומכניסה את הדברים, ולכן עשתה את זה באיטיות, עד שנכנסו הדברים לליבו, והאמין להם.
האלשיך הקדוש לומד מכאן – גם צעירים, אסור לבשר להם כאלה בשורות, בבת אחת.
הוא מביא ראיה מדברי גמרא {מסכת  כתובות ס"ב, ב'}:
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר''ש בן יוחאי א''ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש''מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש''ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה.
לשון הרב - מספרת הגמרא שר' חנינא קיבל רשות מאשתו ללכת ללמד תורה 12 שנה מחוץ לבית...כשהוא חזר, לא הכיר את הבית שהוא גר בו... ניגש לנהר, אולי יפגוש מישהו מוכר... פתאום שומע צעקה 'בת חכינאי בואי רגע', הבין שזאת בתו, עקב אחריה ונכנס עמה הביתה. אשתו באותו זמן, בררה חיטים ואיך שראתה אותו פרחה נשמתה. מה עשה ר' חנינא בן חכינאי? התפלל לפני הקב"ה – 'צדיקה זו שנתנה לי ללכת ללמוד 12 שנה זה שכרה' חזרה נשמתה וחייתה.
ממשיכה הגמרא ומביאה מעשה נוסף:
רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא {קהלת ד-יב} החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא.
לשון הרב - מעשה בר' חמא בר ביסא שהלך ללמוד 12 שנה בבית המדרש... אמר רבי חמא בר ביסא"אני לא אעשה כר' חנניה בן חכינאי...". היה יושב בבית המדרש,  והיה שולח כל תקופה מסוימת שליחים לביתו, להודיע שעוד פרק זמן כזה, הוא מגיע... כדי להכין אותם נפשית.
אומר האלשיך הקדוש – לא צריכים להיות זקנים בשביל זה... גם אנשים צעירים שמבשרים להם כאלה בשורות, זה יכל להיות מסוכן. לכן צריך לדעת איך לבשר את זה... ולא בבת אחת..
אם ככה רבותי, יעקב אבינו לא מקבל את הדברים... שנאמר וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם...
מתי הוא כן האמין?
וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם... מה קרה? מה הוא ראה בעגלות?
רש"י כותב פירוש אחד מאוד מפורסם, אבל רבותינו מבעלי התוספות, עונים תשובה:
היות ויעקב ראה שהגיעו עגלים ממצרים (חוץ מעגלות)... והעגלים האלה, אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין ל"ג, א. בכורות כ"ח} :
...אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם שלה..
במצרים היו חזירים ופרות מעולות, והיות וזה היה הייצוא המרכזי שיצא משם, לא היו המצרים נותנים להם לצאת למקום אחר, אלא אם כן היו מעקרים אותם. מדוע? כדי שלא יוכלו להוליד עוד וולדות, בדוגמא הזאת של המצרים.
כיון שראה יעקב אבינו, שיוסף שלח עגלים... את כל התוצרת הזאת, אמר- זה לא יכל להיות, אלא אם כן פרעה אישר את העניין!
מה פתאום פרעה אישר את זה?!
אלא, זה סימן שיוסף מלך במצרים. (מושב זקנים מבעלי התוספות)
רש"י אומר, שהפרידה של יעקב אבינו מיוסף, הייתה סביב הסוגיה של עגלה ערופה. והיות ונפרדו בפרשה הזו, רֶמז רָמז לו - אמר לו נפרדנו בפרשת עגלה ערופה!
יסוד הדברים מובאים בכמה וכמה מפרשים:
בעל הטורים (פרשת וישב)... דעת זקנים מבעלי התוספות  (מה, כז), כותבים: {לז, יד} וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. בשעה שיעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו, הוא מלווה אותו...אומר לו יוסף"אבא, אתה מבוגר, תחזור הביתה".
אמר לו יעקב אל תהיה מצוות לוויה קלה בעינך, דע לך, שעליה נתווספה פרשה בתורה!
פרשת חלל, שלא נודע מי הכהו...
אומרת התורה, שכאשר נמצא חלל באדמה, יצאו הסנהדרין הקרובים אל החלל, ורוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, ואומרים {דברים כא, ז} יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ {ח} כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל...
שואלת המשנה {מסכת סוטה מ"ו, ב} - וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן??
אומרת הגמרא - אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה
אמר יעקב ליוסף – אל תזלזל בנושא הליווי, כי גם הזקנים אם לא היו מלווים, היו מאשימים אותם שרצחו! לכן אני מלווה אותך, כי התורה מלמדת אותנו, עד כמה חשוב ענין הליווי.
אומרים חז"ל - אחד המלווה ואחד המתלווה, שניהם אינם ניזוקים כל היום.
רבותי, אם אלה הם הדברים, אני רוצה לקרוא מדרש אחד, ואם נזכה, נרחיב גם בו:
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צד, אות ג} - אָמַר לָהֶם יוסף אִם יַאֲמִין לָכֶם הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו אַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּרַשְׁתִּי מִמְּךָ לֹא בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה הָיִיתִי עוֹסֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת וַתְּחִי רוּחַ. (בראשית מה, כח).
נשאלת השאלה – מדוע יוסף אומר, אם יאמין לכם, אל תאמרו לו עגלה ערופה.. ורק אם לא יאמין לכם, אז תגידו לו, על העגלה הערופה? למה צריך להעלים את העגלה ערופה?
רבותי, אני רוצה לשאול שאלת מפתח, בכל הנושא הזה:
יעקב לא מאמין להם... ניקח את השיטה שסוברת שהוא חי... אמר יעקב"לא יכל להיות"...
למה לא יכל להיות?
אומר השפתי חכמים – אמר יעקב, שלא יכל להיות, שעבד מולך במצרים.
רבותי, למה הוא לא מאמין??? מה אתה חושב, שבאו 11 חברה ומספרים לך בדיחות??!
ממשיך המדרש ואומר - תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מַה טִּיבוֹ שֶׁל בַּדָּאי הַזֶּה, אֲפִלּוּ אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת אֵין מַאֲמִינִים אוֹתוֹ.
שואל המתנות כהונה- מה זה?!
הם הרי הביאו לו את הכתונת פסים, ואמרו לו  (לז, לב)..הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא... אז הם שיקרו אותו ועכשיו אתם אומרים שהוא חי? לא מאמין! 
רבותי... עשרה שיקרו, אבל יש אחד שלו שיקר – בנימין!
אם תגיד שבנימין לא בא, כפי שסובר הריטב"א, וכמו שכותב הטור, שבנימין לא חזר...
הראיה - {כג} וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים למה עשרה?
כי בנימין נשאר אצלו.
כתוב בחז"ל... דיברנו על זה לפני כמה שנים... אם בנימין חזר או לא...
אז חלק מהמפרשים אומרים, שהוא לא חזר!
אז אם לא חזר, אז באמת נמצאים עשרה... ולא מאמין..
אבל חלק מהמפרשים סוברים, שהוא כן חזר!
השאלה שנשאלת היא – למה הוא לא מאמין???
למה אני שואל את השאלה הזאת?
א' כל, כי האור-החיים הקדוש שואל את השאלה הזאת.
וב' כל, הספר מנחת עני, לבעל הערוך לנר, שואל שאלה – הרי הגמרא אומרת, שאין אדם משקר, בדבר שניתן לבדוק אותו. אדם משקר בדבר שהוא בטוח שאי-אפשר לגלות אותו.
מה, בעיה גדולה כל-כך, לשלוח שליח... שמונה ימים הוא יגיע למצרים... ושם הוא ישאל – תגידו, המושל במצרים קוראים לו יוסף???
ברגע אחד, אתה יכל לבדוק את זה!
שואל הערוך לנר – נו, אז מה החגיגה???
רבותי, השאלה היא פי כמה יותר קשה...
אומרים לו שהוא חיי...."לא מאמין"!
למה אתה לא מאמין?!?
"מושל במצרים?! לא מאמין!"
רבותי, נחזור בחזרה לפרשת וישב :
וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: {ט} וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: {י} וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: {יא} וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.
כולם שונאים אותו חוץ מאחד, מי זה?
אבא שלו,  שנאמר  וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר– כתב את החלומות והכניס לכיס.
חוזרים 11 שבטים...אומרים לו  - אבא! מה שכתבת בפנקס, אמת! יוסף במצרים מלך, וכולנו התכופפנו בפניו.. וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי... רק אתה ובלהה חסרים... בואו!  הכל התקיים!
-  לא מאמין!
אבל הרי שמרת את הדבר, למה אתה לא מאמין?!
רבותי, יעקב אבינו לא מאמין אפילו רגע אחד, שיוסף מת.
אומרת התורה - (לז, לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם... מה זה וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם?
גזרה על המת שישתכח מהלב לאחר י"ב חודש.
אמר יעקב- הילד הזה לא נשכח לי מהלב! פירוש הדבר שהוא חי!
אומרת התורה, בפרשת ששבוע שעבר (מג, יד)...וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר...
אומר רש"י - את אחיכם. זה שמעון: אחר. רוח הקודש נזרקה בו.
רבותי, נאמר בתורה (מב, א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם...
שואלים חז"ל – איך אפשר לראות שיש שבר?
אומר רש"י - וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדין יש לו שבר סבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפרוש שזה יוסף.
חוזרים בחזרה 11 שבטים ממצרים... ואומרים לו  - אבא, יוסף חי! הוא מלך! כל החלומות התגשמו!
"לא מאמין לכם!"
מה קרה? למה הוא לא מאמין??
השאלה הזאת, כתובה בספרו של ר' אליהו לופיאן (לב אליהו), ששם ראיתי את זה לראשונה...
אומר ר' אליהו לופיאן - אם היו באים האחים ליעקב אבינו, ואומרים לו – תשמע, מצאנו אותו... יש לו חנות במרכז קהיר... היה מאמין... הוא מלך במצרים.... היה מאמין...
דבר אחד הוא לא האמין – שהוא"חי"...
אומר ר' אליהו לופיאן – אתה צריך להכיר שפת תורה... אתה צריך להכיר שפה של שבטים... אתה צריך להכיר את שפתו של יעקב אבינו...מה הכוונה למילה 'חי'?
אומר ר' אליהו לופיאן -  חי, זה לא פירוש הדבר נושם... הגמרא במסכת מכות מסבירה מה פירוש המילה 'חי'.
אומרת הגמרא {מסכת מכות י, א} - א''ר יצחק מאי קרא {דברים ד-מב} ונס אל אחת מן הערים » האל וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי
למה מגלים רבו עמו?
כותב הרמב"ם {הלכות רוצח, פרק ז, א} - תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה לְעָרֵי מִקְלָט מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וָחָי עֲשֵׂה לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה וְחַיֵּי בַּעֲלֵי חָכְמָה וּמְבַקְּשֶׁיהָ בְּלֹא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּמִיתָה חֲשׁוּבִין. וְכֵן הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ.
אדם שרגיל ללמוד תורה מרב פלוני, ויביאו לו רב אלמוני, התורה שילמד היא לא אותה תורה!
אם התורה היא לא אותה תורה, הוא לא חי!
חי, פירוש הדבר שהוא בשלמות רוחנית!
כותב הנציב מוולוז'ין – אדם קונה לאשתו זר פרחים, הביא לה פרחים חיים. כמה זמן הם חיים?
בדיוק יומיים ואח"כ משליכים לפח, למה? אבל הבאתי אותם חיים!
זה חי שלושה ימים, אבל כשניתקת אותו ממקור הצמיחה שלו, הוא כבר מת!
אומרת הגמרא {מסכת עבודה זרה דף ג, ב} –  ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו למה נמשלו בני אדם כדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים דבר אחר מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים.
אמר יעקב אבינו – אם הייתם אומרים לי שהוא נושם... שהוא שר החוץ במצרים... יש לו חנות בקהיר... אני מאמין! אתם אומרים לי שהוא חי???
חי, פירוש הדבר, שהוא דבוק בקב"ה במאה אחוז, שנאמר וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם!
חיים זה דבקות בקב"ה!
אתם מספרים לי שהוא במצרים, והוא עוד חי?! לא מאמין שיכל להיות דבר כזה!
את זה, הוא גם לא מאמין לבנימין...
"כשהייתי בגיל 63, וקיבלתי את הברכות מאבא, אמרה לי אמא שמעתי שעשו רוצה להרוג אותך... לך לחרן, וישבת שם ימים אחדים..."
כמה זמן זה 'ימים אחדים'?
אומרים חז"ל – 7 שנים.
יעקב אבינו יודע שהוא הולך לחרן, לשבע שנים... בדרך לחרן, הוא נעצר, כדי לבנות את עצמו, איך לחיות אצל לבן!
14 שנה הוא נעצר - על כל שנה בבית לבן, צריך שנתיים הגנה.
רבותי, אומר יעקב  - שאני יצאתי ללבן, לא הייתי ילד. הייתי בן 77...עד גיל 97 הייתי אצלו. אתם יודעים איך שרדתי??
שרדתי  כי הרגשתי שאני לא שייך לפה.. הרגשתי כמו בלול של תרנגולות... שאין לי שפה משותפת איתם... וזה היה בגיל 77, בבית לבן! לבן הוא נוכל, והעיר שלו נוכלים!
אתם רוצים לספר לי, ילד בן 17, שיורד למצרים, שהיא ערוות הארץ! שכל זוהמת העולם נמצאת  שם (כפי שמביא האלשיך)... אתם רוצים לספר לי, שהוא עוד נישאר חי???
זה לא יכל להיות, שיש לו עוד קשר עם הדת! אל תספרו לי שהוא חי! לא יכל להיות!
רבותי, למה הוא ירד למצרים?
כתוב בחז"ל, שאיך שירד יוסף למצרים, קנה אותו פוטיפרה, סריס פרעה שר הטבחים... למה הוא קנה אותו?
מביא האור-החיים הקדוש, שהוא קנה אותו לעבירות רח"ל... ומה העשה הקב"ה?
סירס את פוטיפר.
ילד בן 17, עם כל היצרים... יכל להישאר חי?! על מה אתם מדברים?!?!
כותב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו' הלכה א')דֶרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִהִתִחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וִלֵישֵׁב אֵצֵל הַחֲכָמִים תָּמִיד כִּדֵי שֵׁיִּלִמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֵם. וִיִתִרַחֵק מִן הָרִשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר (משלי יג-כ) 'הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ'. וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְגוֹ'. וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ. אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחלִי יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג-כח) 'יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם'. וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים שֶׁאֵין מְנִיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת. וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט-א) 'מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים'.
אתם מספרים לי שהוא מושל במצרים?! בחור בן 37, שומר תורה ומצוות?! דבוק בתורה... פאות מסולסלות.. כובע... לא יכל להיות דבר כזה!!!
אז מה קרה?
אומר האור-החיים הקדוש – גם כאשר ראה יעקב אבינו את העגלות, אמר בלבו 'אני לא בטוח שהוא חי'.
מתי הגיע  יעקב אבינו למסקנה, שיוסף עמד בכל הניסיונות?
(מו, ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָֽי.
אומר האור-החיים הקדוש - כִּי עוֹדְךָ חָֽי. פירוש הפעם הזאת בראייתך ולא מקודם כשנתבשרתי, והטעם אחרי ראותי פניך והכרתי בהם שעודך חי פי' צדיק כמקודם ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה אלא עודך חי כי הצדיקים קרויים חיים (ברכות יח.) ונכון.
ישנם הרבה אנשים שחיצונית נראים כמו צדיקים גדולים, אדם יראה לעיניים וה' יראה ללב, מה שנעשה בפנים רק הקב"ה יכל לדעת, צדיקים מתבוננים בפני בני אדם, ויודעים מה יש בליבם.
אתם מספרים שיוסף חי? אני עדיין לא מאמין, עכשיו שאני רואה אותך בעניים שלי, אמר יעקב, עכשיו אני יודע שאתה חי!
רבותי, אם אלה הדברים, נוכל בע"ה להעמיק שלב נוסף:
בפרשת מקץ, אומרת התורה:
{ג} וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: {ז} וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: {ט} וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם... {כא} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת... וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ
אומרים האחים - נכון דנו אותו למיתה, בכל זאת הוא התחנן...היינו צריכים לרחם עליו...
נשאלת השאלה - הרי ראובן רואה את האחים שלו שפופים,מדוכאים... מה יש לך להוכיח אותם עכשיו?! זה יעזור במשהו?!
בא האור-החיים הקדוש, ואומר דבר נורא  - התנהל ויכוח בין יהודה לראובן, אנחנו פסקנו את דינו כדין רודף, ודינו למיתה!
אמר ראובן - קחו אותו, ושׂימו אותו בבור.
שואל האור-החיים הקדוש - מזה שימו אותו בבור?! הרי הבור מלא עקרבים ונחשים!
אמנם הם לא ראו את עּמקו, אבל מסתמא תארו לעצמם, שאין שם חיות 'חברותיות' (אומרת הגמרא אחד שנופל לבור של נחשים מעידים עליו שהוא מת).
אמר ראובן ליהודה – בסדר, שים אותו בפנים הבור, שימות.... אבל שלא תעיז לשלוח אותו למצרים!
אמר לו יהודה- בשום פנים ואופן, אנחנו לא נשפוך דם נקי מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ – מה פתאום! נמכור אותו לישמעאלים.
מה הייתה נקודת הוויכוח, בין יהודה לראובן?
ראובן אמר - נזרוק אותו לבור!
אה.. יכל להיות שיש נחש?
אומרת הגמרא {מסכת ברכות לג, א}  - אין ערוד ממית אלא החטא ממית - אם יש בו עוון, אמר ראובן, יהרגו אותו הנחשים, ואם אין בו עוון, הם לא יגעו בו.
אמר ראובן ליהודה - אבל דע לך!  שאם אתה שולח אותו למצרים, הוא לא ימות גופנית,הוא ימות רוחנית!
והתורה הקדושה אמרה - מוטב ימות זכאי ולא ימות חייב!
אתה שולח אותו למקום זוהמה, לערוות הארץ... לשם אתה שולח אותו?! הוא יחיה פיזית אבל ימות רוחנית.
אמר לו ראובן -  גדול המחטיאו יותר מן ההורגו!
אמר לו יהודה - נשלח אותו למצרים, ולא נשפוך דם!
אומר האזנים לתורה, בשם הגאון מוילנה -  אמר יהודה, אם אנחנו הורגים אותו אין לנו יותר מה להתפלל לקב"ה.
מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ... ר"ת – בוקר – צהרים – ערב.
אומר הנביא ישעיהו {א, טו} גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ - אם יש לכם דם על הידיים, הקב"ה לא שומע תפילה.
אמר יהודה - אם אנחנו נהרוג אותו, אין לנו כפרה, בקר צהרים וערב,  הקב"ה לא ישמע את תפילתנו.
שואל האור-החיים הקדוש - מי צודק?
ראובן אמר, נהרוג אותו פיזית ולא רוחנית.
יהודה אמר, נשלח אותו למצרים, ושם יתמודד. הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל, זה לא קשור אלינו... שיתמודד!
מי צודק בוויכוח?
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין ו,ב}ובוצע ברך נאץ ה' רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר {בראשית לז-כו} ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'.
איזה דרך צודקת... של יהודה או של ראובן???
אומרת הגמרא, שמי שמברך את יהודה, על עצתו למכור את יוסף למצרים, כאילו מנאץ את הקב"ה...
אהה, אבל זה הצליח! יוסף חזר בשלום ממצרים... הוא חי?!
אבל הוויכוח הזה, שהתנהל בין יהודה לראובן, זה בדיוק מה שנעשה, כאשר האחים מגיעים ליעקב אבינו, ואומרים לו-"יוסף חי"!
"אני לא מאמין"
אמר ראובן – לשלוח ילד כזה למצרים, בגיל 17... אין סיכוי שהוא יחיה!
אלו הדברים, שמבארים רבותינו, סביב הוויכוח הזה...
אומר הכתב סופר - שבאו האחים ואמרו ליעקב אבינו, דע לך שיוסף חי ולא רק זה, אלא הוא מושל בכל ארץ מצרים! כלומר, הוא מושל בכל הניסיונות של ארץ מצרים!
אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, מאיפה לומדים את זה?
שנאמר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
אומר יעקב אבינו – לא רק חי, אלא עומד בכל הניסיונות?! זה דבר שאני לא יכל לקבל...
מה קרה?
וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם
ממה הוא התרגש?
הוא נזכר שיוסף נפרד ממנו, בפרשת עגלה ערופה.. אהה, הוא זוכר מה למדנו לפני עשרים שנה... סימן שהוא חי!!!
יוסף שלח לו עגלות, לומר לו – אבא, אם אתה שואל איך עמדתי בכל הניסיונות... זה רק בזכות דבר אחד – זה שהחזקתי בתורה! זה נתן לי את הכוחות, לעמוד בכל הניסיונות.
אם ככה, אומרים רבותינו, זה מה שאמר להם יוסף הצדיק -  {יג} וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם...
מה מעניין את יעקב, שלבן שלו יש כבוד במצרים?! 
אומר הגאון מוילנה - במקום שכתוב כבֹד חסר, זה כבוד לכסף. כמו שכתוב אצל אחי רבקה (בראשית לא, א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.
והיכן שכתוב כבוד מלא, זה כבוד חכמים ינחלו.
אמר להם יוסף - תספרו לאבא את כבודי, שיש לי כבוד לתורה, אני דבוק בתורה! ומי שדבוק בתורה זוכה לעבור את כל הניסיונות.
רבותי, בואו ננסה להבין, מה יש בפרשת העגלות:
לפני שניכנס לעומק הדברים, אני יאמר רעיון נפלא, שכל המפרשים כאן מביאים... ראיתי את זה בספר של הרב פינקוס, ראיתי את זה בטללי אורות... כולם מביאים את אותו רעיון, והרעיון הוא נפלא, לאור סיפור שקרה, בזמנו של הגאון מוילנה...
בימי הגאון מוילנה, היו זוג שהתחתנו, וחיו כמה שבועות... לפתע בוקר אחד, נעלם הבעל – אבדו עקבותיו...הוצע פרס כספי... תלו מודעות...שום דבר.. איננו.. השאיר אישה עגונה...
חלפו חמש שנים... מגיע אדם... דופק בדלת... אומר ש-ל-ו-ם!!!
אף אחד לא מזהה  אותו...
מי אתה???
אני החתן שלכם!
איך יכל להיות?! היית יושן שמן... אזנים בחוץ.. הזקן היה יותר ארוך.....זה לא אתה..
זה אני, מה קרה לכם?!?
התחילו וויכוחים במשפחה...זה הוא...זה לא הוא...
אמר הבעל לאשתו, בואי לחדר, ואספר לך מה קרה... ואני יוכיח לך שזה אני!
דוד שלמה נתן 1200 לחתונה... סבתא שלך 250... את לא זוכרת הלכנו והוצאנו מהכספומט 400 שקל?!..... אבא שלך מחביא את הכסף מתחת לפומפייה למטה... סיפר לה את הכל, לפרטי פרטים... יודע את כל הסיפורים!

אומרת לו אשתו – תשמע, אתה באמת יודע את כל הסיפורים... אבל זה לא אתה... זה אתה?!... זה לא אתה!!!
מה עושים?
הלכו לגאון מווילנה...
הגיעו לגאון מוילנה.... אמר הגאון"תחכו כמה ימים.. ואתה תבוא אלי בשבת לבית הכנסת"...
הגיעו בשבת לבית הכנסת, אמר להם הגאון –"תכנסו כולכם, ואל תגידו לו שום דבר... תגידו לו רק, שישב במקום הקבוע שלו"... וכך עשו...
"משה, שב במקום, אני הולך להביא סידורים.."
איזה מקום?
"במקום שישבת אז בחתונה, הפתק עם השם שלך עוד שם... אתה יכל לשבת"
משה נשאר לעמוד במקום... לא זז...
באו לגאון וסיפרו לו... אמר הגאון – תשלחו אותו מכאן... זה לא הוא!
חקרו וחקרו, וגילו שבאמת זה לא הבעל, אלא הוא פגש את הבעל באחת הדרכים והוא סיפר לו הכל...אמר לו השארתי אישה עגונה לפני חמש שנים... במקום פלוני... וככה וככה הדברים,תרשום הכל ותתחזה שאתה זה אני.
אומר הגאון - הכל הוא יכל לתת... אבל במחשבת טומאה, לא תעלה מחשבת קדושה ורעיון של קדושה.
אומרים תלמידי הגאון{מה, כז} וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם – אמר יעקב, אם יוסף היה שקוע בטומאה... הוא לא היה זוכר את המסכת, שלמדנו בפעם האחרונה... אם הוא זוכר אותה, סימן שהוא חי!
אנחנו רוצים לעמוד על נקודה נוספת:
בספר תורה שלמה,  הוא מביא תנחומא מכתב יד – וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. מהו וַיַּרְא? וכי קטנות היו שאינן נראות? והלא גדולות היו!
אלא, כל אותם ימים שנפרד יוסף מאביו,היה יעקב מצטער ואומר מה.. הלא אין התורה פלסתר, כל כולה אמת.  ולמדנו אחד המלווה ואחד המתלווה, אינם ניזוקים כל היום כולו, אם ככה ואף המתלווה אינו ניזוק, לפי שאין אדם ניפטר מחברו, אלא מתוך הלכה, וכשנפטרתי ממנו היינו עסוקים בפרשת 'עגלה ערופה'!
אז גם נפטרנו בדבר הלכה, גם ליוויתי אותו, גם הוא התלווה...  אז איך יכל להיות שקרה לו נזק?!
אז כל הזמן, היה יעקב טרוד בסוגיה הזאת... לא יכל להיות שזה קרה!
שלח לו יוסף ואמר לו, לא נענשתי... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים... וזהו שנאמר...וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת - נִתיָשְבָה דעתו בדבר הלכה  וזהו שנאמר...וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.
יעקב היה טרוד כי נפרד מיוסף בדבר הלכה, ליווה אותו כהלכה, והוא התלווה כהלכה... וחז"ל אומרים, שזה שמלווים אותו,לא קורה ל כלום, אז איך יכל להיות שקרה משהו ליוסף?!
אומר המהר"ל (גור אריה, מובא בדעת זקנים לבעלי התוספות) - שיעקב ליווה אותו והם עסקו בפרשת 'עגלה ערופה', אז איך יכל להיות שקרה לו כזה מעשה? הרי מי שמלווה או מי שמתלווה אינו ניזוק!?
לפני שנכנס לישב את הענין, אני יביא רק עוד פירוש אחד, שמופיע בפרדס יוסף, ומשם בע"ה, נעבור לישוב האחרון:
הפרדס יוסף, מביא את המשנה {מסכת סוטה מה, ב}:
במאי קמפלגי אילימא לענין מדידה קמיפלגי הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל דרישא לא במדידה עסקינן אמר ר' יצחק במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי והכי קאמר לקוברו קנה מקומו והיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר הגוף אצל הראש במאי קמיפלגי מר סבר גופיה בדוכתיה נפיל רישא דנאדי ונפיל ומר סבר רישא היכא דנפיל נפיל גופא הוא דרהיט אזיל: מאין היו מודדין: במאי קמיפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר {תהילים עא-ו} ממעי אמי אתה גוזי ואומר {ירמיה ז-כט} גזי נזרך והשליכי וגו' אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול ע''כ לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא דכתיב {בראשית ז-כב} כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו': רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב כדכתיב {יחזקאל כא-לד} לתת אותך אל צוארי חללי רשעים.
שואלת הגמרא, שנמצא חלל באדמה ולא יודעים מי הכהו, מהיכן מודדים? אחד אומר מודדים מהאף ואחד אומר מודדים מהטבור מאי נ"מ ביניהם? אם בודקים ממקום חיותו  של אדם – האף, או ממקום תחילת בריאתו של אדם – הטבור.
עוד שואלת הגמרא מה קורה כאשר הגוף נמצא במקום אחד והראש במקום אחר? 
האם אנחנו אומרים, שהראש נפל במקום והגוף המשיך ללכת, או שהגוף נופל והראש מתגלגל?
מביאה הגמרא מחלוקת :
ר' אליעזר אומר כאשר נמצא ראש וגוף, מוליכים את הראש אצל הגוף...
ר' עקיבא אומר- לא, מוליכים את הגוף אצל הראש.
אומר הפרדס יוסף - שלח לו יוסף"אבא, אתה הראש ואני הגוף"...אם אתה הראש ואני הגוף, אני שולח לך את העגלות, כי שיטת ר' אליעזר.... שמוליכים את הראש אצל הגוף. אז אתה תרד למצרים.
הסימן של העגלות היה - אתה הראש, אז תרד למצרים, כי אתה הראש... ותלך אחר הגוף.
כך אומר הפרדס יוסף.
תירוץ נוסף - מופיע בבעל הערוך לנר...  אותם דברים נמצאים גם, בים התלמוד {מסכת בבא-קמא פתיחה}, שניהם אומרים את אותו יסוד, באופן נפלא ביותר. ננסה להבין, מה מונח כאן:
כאשר יעקב אבינו רואה את יוסף, הוא אומר לו {בראשית מו, ל} אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ עכשיו, אני יכל למות...
אומר רש"יאָמוּתָה הַפָּעַם. פשוטו כתרגומו. ומדרשו, סבור הייתי למות שתי מיתות. בעולם הזה ולעולם הבא, שנסתלקה ממני שכינה, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת.
שואל ים התלמוד – למה הוא היה בטוח שהקב"ה יעניש אותו? מה הוא עשה לא בסדר?
אותה שאלה, שואל גם בעל הערוך לנר...
שואל השל"ה הקדוש - איך לא הבין יעקב אבינו, שיוסף חי?
הרי הוא רואה שהוא לא מקבל ניחומים, וגזרה על המת שישתכח מהלב לאחר י"ב חודש, והוא רואה שהמת לא משתכח... מזה לבד אפשר להבין שיוסף חי.
אומר ים התלמוד, ואותו דבר כותב בעל הערוך לנר, בספרו מנחת עני - ישנה שאלה בצמח צדק {סימן ו} - מה קורה לבן-אדם, ששולח את חברו לשליחות ונהרג בדרך, האם חייב המשלח כפרה על מה שהוא עשה או לא?
פוסק הצמח צדק -  חייב המשלח כפרה.
אומר יעקב אבינו -  אם אני שלחתי את יוסף, והוא מת {בראשית לז, לג}..טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.. -הקב"ה יתבע אותי על מה שעשיתי! למה?
הרי ליווית אותו, נפרדתם מתוך דבר הלכה... אבל ההלכה היא, שאם אדם יצא לדרך, והוא מת בדרך בגללך, אתה צריך כפרה! מאיפה לומדים את זה?
אומר המהר"י וייל (ר' יעקב בן יהודה וייל) - דע לך, בנושא של מוות של אדם, התורה תובעת מאדם דברים שהיא לא תובעת בדברים אחרים.
ידוע לכולם, שיהונתן בא לדוד המלך ואמר לדוד -  דע, אבא שלי שאול רוצה להרוג אותך... תברח!!!
יום רביעי בשבוע, תופס את עצמו דוד ובורח... מוצא את עצמו בתוך שדה... מסתתר...
רביעי...חמישי...שישי... דוד בלי אוכל...
בשבת, הוא יוצא מהמחבוא ומגיע לנוב עיר הכהנים. הוא מבקש מאחימלך - תן לי לאכל...
אומר לו אחימלך, הכהן הגדול בנוב-  אין לי מה לתת לך לאכל... הדבר היחיד שיש כאן, זה לחם הפנים שאני מחליף אותו עכשיו על השולחן... אתה יכל לקחת את לחם הפנים של שבוע שעבר...
שואלת הגמרא - איך היה מותר לו לאכל את לחם הפנים?
אומרת הגמרא - בגלל שהוא היה בבולמוס (רעב גדול).
לקח דוד המלך את לחם הפנים, ואכל... לפני שיצא לדרך חזרה, ביקש מאחימלך את החרב שבו הרג את גוליית.. ונתן לו.
אומרת הגמרא - באותה שעה,  היה שם דואג האדומי, שהיה ראש הסנהדרין.... הלך ואמר לשאול דע לך, שדוד היה בנוב בשבת ואחימלך נתן לו לאכול מלחם הפנים... ונתן לו את החרב.
אמר לו שאול - לך והרוג את כל תושבי נוב... 85 כהנים...אחימלך כהן גדול...הם ומשפחותיהם נהרגו.
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין קד, א} - {מלכים א יג-כ} ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו ושגגתה עולה זדון דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדמי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.  
אם יהונתן היה אומר לדוד המלך – אבא רוצה להרוג אותך... קח שתי סנדוויצ'ים ותברח!... נוב לא היתה נהרגת... דואג לא היה נטרד... ושאול ושלושת בניו, לא היו נהרגים...
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין צה, א} -  א''ל הקב''ה לדוד עד מתי יהיה עון  זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו.
מה בסכ"ה עשה דוד?!
התחבא שלושה ימים... נתקף ברעב, הוא בורח כי הוא פוחד...אוכל לחם הפנים כי הוא בבולמוס...
אומר לו הקב"ה עד מתי יהיה עון  זה טמון בידך?! רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב?
רואים מכאן, אומר מהר"י וייל,  שאדם ששולח שליחות עם מישהו, ונגרם מזה תוצאה של מוות... צריך על זה כפרה, גם אם הוא לא עשה שום דבר.
תראה מה קרה לדוד המלך, בגלל שיהונתן לא נתן לו סנדוויצ'ים! מאשימים אותם בהריגת נוב, עיר הכהנים...
אומר המהר"י וייל – אדם ששולח בידים מישהו, והוא נפגע בדרך, ודאי שצריך כפרה!
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה פרשה פ"ד, אות יג} - אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִזְכָּר וּמֵעָיו מִתְחַתְּכִין, יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁאַחֶיךָ שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וְהָיִיתָ אוֹמֵר לִי הִנֵּנִי
אם ככה, אמר יעקב אבינו – מזה שאני לא מקבל תנחומים על יוסף, זו לא ראיה... למה?
גזירה על המת, שישתכח מן הלב, זה מתי שהוא מת...
אהה, כאן אני ממאן לקבל תנחומים?!
סימן שהוא חי...?
זה לא סימן...יכל להיות שהוא מת,אבל הקב"ה מזכיר לי כל הזמן, מבחינת וחטאתי נגדי תמיד – אתה יעקב, בגללך מת יוסף, אתה חייב כפרה על מה ששלחת אותו!
אדם ששלח את חברו, צריך כפרה על המעשה... ועל המעשה הזה,"הקב"ה מזכיר לי כל הזמן את יוסף".
אומר יעקב אבינו - סבור הייתי, שאמות פעמיים... גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. למה?
אומר בעל הערוך לנר {מנחת עני} דבר נפלא ביותר-  דע לך, אני חשדתי בשתי דברים - אולי יוסף (בראשית לז, לג) חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ... או אולי טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
אומר בעל הערוך לנר - אני לא מבין, תגיד חַיָּה אֲכָלָתְהוּ וניטרף יוסף... מה זה חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף?!
אמר לו יעקב ליוסף - אני לא ידעתי מה קרה לך... יכל להיות שדברי ראובן נכונים ואתה מת  - זה טרפה אחת... חיה אכלה אותך.
אבל יש אפשרות יותר חמורה - שמא ח"ו רעה לקחה אותך,אולי הלכת בצד של הסיטרא  אחרא, זה יותר קשה מהמוות!!!
אמר יעקב אבינו - גם אם לא קרה לך כלום, מבחינה גופנית, אבל  אם קרה לך משהו מבחינה רוחנית, על זה הקב"ה יתבע אותי!
לכן, אמר יעקב - עכשיו שאני רואה אותך, שעודך חי, יודע אני שלא קרה לך כלום... לא מבחינה גופנית ולא מבחינה רוחנית, יודע אני שלא אמות מיתה בעולם הבא, אלא רק מיתה אחת, בעולם הזה.
אם ככה נוכל להבין מהי פרשת עגלה ערופה :
מפרשת עגלה ערופה למדנו, שלא צריכים לעשות כלום, כדי להתחייב שהרגת מישהו...
אומרת הגמרא, אם לא נתת לו אוכל והוא יצא לדרך בלי אוכל, אז אתה הרגת אותו!
אתה לא צריך לעשות מעשה בידיים בשביל לרצוח!
עצם זה שלא נתת לו מזונות,עצם זה שלא ליווית אותו, זה עצמו מחייב אותך!
אם ככה יוצא, שפרשת עגלה ערופה, זה היה הפחד של יעקב אבינו!
אם אתה רואה שהקב"ה תובע את הזקנים, לא על מעשה שהם עשו, אלא על מעשה שהם לא עשו!
אמר יעקב אבינו - מי יודע, אם בשמים לא יתבעו אותי על זה,מי יודע מה יהיה בעולם הבא!
אם אלה הדברים, אולי לזה מתכוון המדרש – אמר להם יוסף הצדיק, אל תזכירו לו פרשת עגלה ערופה... אם תזכירו לו  את זה כל הזמן...הוא כל הזמן 'יאכל את עצמו', על זה שהוא שלח אותי, ומי יודע מה קרה לי... תגידו לו שאני חי, ואם הוא לא יאמין לכם, תזכירו לו את פרשת עגלה ערופה!
כי פרשת עגלה ערופה, עלולה להזכיר לו את החובה שמעיו כל הזמן מתהפכים, למה מתהפכים? על זה שהוא שלח אותי ו'מי יודע מה קרה לי'...
לכן פרשת עגלה ערופה, באה להגיד ליעקב – נכון, ליווית אותו,עשית מה שצריך...
אומר יעקב  אבינו - היתכן התורה פלסתר?!  שהתורה תכתוב דבר לא אמיתי?!
הרי מי ששלח אותו ומי שנשלח, לא קורה לו כלום!
שולח לו יוסף בחזרה – אבא, אין לך מה לדאוג... לא קרה לי שום דבר. לא בגוף ולא בנפש, אני חי.. אני דבוק בקב"ה וקיימתי  ואתם הדבקים בה' חיים כולכם. לא פגעה בי לא חיה ולא רעה, לא טָרֹף ולא טֹרָף.. בשניהם עמדתי,בשניהם יצאתי בשלום.
זוהי פרשת ויגש....
 
אם ככה רבותי,  רק נסכם בנקודה אחת:
פתחנו בעשרה בטבת, ואני רוצה לסיים בעשרה בטבת.
החתם סופר כותב בספרו, דבר חידוש...
הוא שואל שאלה לפי שיטת האבודרהם, שאומר, שכאשר חל תשעה באב בשבת הוא נדחה ליום ראשון... כאשר חל י"ז בתמוז בשבת, הוא נדחה ליום ראשון... כאשר צום גדליה חל בשבת, הוא נדחה ליום ראשון... תענית אסתר, מוקדם ליום חמישי...
אבל  עשרה  בטבת, אם חל בשבת, מתענים בשבת! למה?
הוא מרחיב מאוד בדבר... לא מצאתי אף אחד, שמרחיב על ענין עשרה בטבת, כמו החתם סופר... עשרות דפים!
הוא כותב דבר נורא - אנו מתענים בשבת אם אדם חולם חלום רע בשבת. למה?
תענית על דבר שכבר היה, לא מתענים בשבת – נחרב כבר בית המקדש, זה לא דוחה שבת...אבל תענית על דבר שעתיד להיות, דוחה שבת!
חלמת חלום רע, זה דוחה שבת, כי זה עתיד להיות... מי יודע מה עתיד להיות.
אומר החתם סופר - בכל שנה בעשרה בטבת, יושב הקב"ה עם פמליה שלו, ודן האם השנה יבנה בית המקדש או לא.
על תענית שקובעת, מה הולך להיות בשנה הקרובה, אומר האבודרהם - על זה מתענים גם בשבת!
ביום ראשון, הקב"ה יושב עם פמליה שלו ודן, האם יבנה בית המקדש או לא.
כל אחד יודע, מה כוח התפילה שניתן לנו. כולנו יודעים מה זה בית המקדש... הוא הצוואר שלנו, הוא בית חיינו!
אנחנו כולנו מסתובבים.... נראה לנו שאנחנו חיים... חיים פירוש הדבר, שדבקים בקב"ה.
כל הצום הזה, הוא בסכ"ה 12-14 שעות... אז ודאי, שכל אחד ישב עם עצמו בתפילה, ולא יגיד"הרמב"ם התפלל ולא בא... הבעל שם-טוב התפלל ולא בא... התנאים התפללו ולא בא.."... אין דבר כזה! תסתכלו במסילת ישרים... אדם צריך לדעת, שככל שחולף יותר זמן, מתאספים יותר תפילות, יותר בקשות... שיגיע הרגע שיתמלא השק, אז הקב"ה יענה לבקשה!
נזעק לקב"ה, וישמע ה' את קולנו ויהי רצון שבשבוע הבא, ניפגש כולנו בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 

 
 
 

זכות לימוד התורה בנוסח תימן ושימור המסורת והחייאת מורשת תימן
תעמוד לתורמים היקרים נאמני עדת תימן לברכה והצלחה ישועה ורפואה ומילוי כל משאלה.

תרום בשמחה ללימוד ילדי תימן

להפקיד או העברה בנקאית לחשבון הת"ת: מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631


לפרטים נוספים להתקשר לטלפון  050-4148077  תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר גם בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב יחזקאל 46 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 112 כניסה ב ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים