בס"ד
פרשת בֹא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט - חמורו של משיח, חלק ג'.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בֹא.
היא הפרשה שבעצם, מתחילה את התורה... כך מביא רש"י בתחילת בראשית -לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם...
וכותב המהר"ל, שהמילה תורה, היא מלשון הוראה...
התורה היא ספר הוראות, שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, כשאדם קונה מוצר חשמלי, אז יש לו הוראות שימוש, שמלמדות את האדם כיצד הוא יכל להשתמש באותו מוצר... כך הקב"ה ברא עולם, ונתן לנו "ספר הוראות", שמסביר כיצד משתמשים בעולם הזה... ממילא, ההוראות הינם 613 המצוות הכתובות בתורה, ואם אלו ההוראות, אז התורה היתה צריכה להתחיל מאלו ההוראות - (שמות יב, ב) מהחודש הזה לכם...
בפרשת השבוע שלנו, ישנם עשרים מצוות – אחד-עשר מצוות 'לא תעשה', ותשע מצוות 'עשה'... וגם שלושת המצוות שכבר נכתבו בספר בראשית – פרו ורבו, מילה וגיד הנשה...
אומרים חז"ל – כל מצווה שמשה לא אמר אותה, אנחנו לא מקיימים אותה, שנאמר {דברים לג, ד} תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב
משה צריך לצוות עליה... למשל ברית מילה, חוזרת התורה ומצווה עליה... בפרשת תזריע נאמר {ויקרא יב, ג} וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ...
אז ממילא זו תחילת התורה, עפ"י מה שרש"י כותב שם.
בין המצוות הכתובות בפרשה הזו, ישנה מצוה של קרבן פסח, גם לגבי פסח מצרים, וגם לגבי פסח דורות, וישנה מצוה של מילה.
חז"ל מביאים, שמאז פטירתו של יוסף, הפסיקו האנשים במצרים, למול את עצמם, חוץ משבט לוי, ולכן לפני יציאת מצרים, נצטווה עם ישראל למול את עצמו, כי הלכה היא, שערל אסור בקרבן פסח.
אומר רש"י {יב, ו} - והיה לכם למשמרת. היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דדים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכריה ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה.
כל אחד שקורא את דברי רש"י הקדושים, שואל את עצמו – למה בשביל להיגאל, צריכים שתי מצוות? ולמה דוקא דם פסח ודם מילה? למה דוקא מצוות שקשורות בדם?
הזכרנו, כמדומני בעבר, את דברי החיד"א, שאומר – בגוף האדם ישנם רמ"ח איברים, כנגד רמ"ח מצוות 'עשה', ושס"ה גידים, כנגד שס"ה מצוות 'לא תעשה' שישנם בתורה.
כל איבר שאדם מקיים בו מצוה, האיבר מיתקן... וכשהוא עובר בו על מצוות 'לא תעשה', הגיד מתקלקל.
כותב החיד"א, שבשעה שאדם עובר על עבודה זרה, רח"ל, כל גופו מתקלקל... זאת לא עבירה, של תקלה באיבר אחד, או תקלה בגיד אחד... כל הגוף עבד עבודה זרה... זה קלקול של כל הגוף!
כדי לצאת מעבודה זרה, לא די בפעולה של מצוה אחת, כדי שתוציא אותך מזה... והיות ועם ישראל היו עובדי עבודה זרה במצרים, כפי שאמר עוזה השר של מצרים... אומר החיד"א, כדי לצאת מזה, צריכים פעולה שמזעזעת את כל הגוף... מהי הפעולה?
אומר החיד"א – דם פסח ודם מילה, מזעזעים את כל הגוף! למה?
אומר החיד"א יסוד נפלא:
עם ישראל יוצא ממצרים, כשהוא הולך לשחוט את האלוהים של מצרים...
כשמשה רבינו שומע, שצריכים לשחוט קרבן פסח, אומר משה רבינו לקב"ה {ח, כב} הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻֽנוּ
אמר הקב"ה – לא יוצאים ממצרים, אם לא שוחטים את האלוהים שלהם! אתם עבדתם לשׂה במצרים, ועכשיו אתם צריכים לשחוט אותו, לעקור את העבודה זרה!
אבל מצד שני, יכולים לבוא המצרים ולתקוף אותם על כך... אז מה עושים?
צריכים לצבור כוח, במקרה שהמצרים יבואו לתקוף, שנוכל להשיב מלחמה...
אמר להם הקב"ה – אתם תמולו עצמכם, ותהיו חסרי כוח... גם אם יבואו המצרים, שלא תוכלו להגיב... מה יקרה כתוצאה מזה?
כל הגוף שלהם יהיה חלש, ושתי המצוות שקשורות בדם, יעקרו את העבודה זרה מקרבכם!
לכן נצטווינו, דוקא על שתי המצות הללו,דם פסח ודם מילה, שמזעזעות את הגוף.
ר' יצחק אבוהב, בספרו מנורת המאור... כשהוא מדבר על מעלת עם ישראל בדרכם לקבל את התורה, הוא כותב - וּבָרוּר הוּא, שֶׁאֵין בָּאֻמּוֹת אֻמָּה רְאוּיָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, כְּרוּתִים בִּבְרִית הַמִּילָה, מְלֻמָּדִין לְעַבְדוּת.
היסוד הזה, של ברית המילה, כהכנה ליציאת מצרים, הוא אחד היסודות הבסיסיים, שאנחנו בע"ה, רוצים לעמוד עליו היום... ונעמוד עליו בע"ה, לקראת סוף השיעור, כיון שחז"ל אומרים במדרש {תנחומא פרשת משפטים, אות ה'}- לְעוֹלָם אִם אֵין אָדָם נִמּוֹל, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (תהלים קמז, יט), לְמִי שֶׁהוּא מָל כְּיַעֲקֹב, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי (תהלים קמז, כ), מִשּׁוּם שֶׁהֵם עֲרֵלִים.
לפני שמשיך לעסוק בנושא שאנחנו עוסקים בו בשבועיים האחרונים, אני רוצה לפתוח בדברי גמרא {מסכת שבת קמ"ז, ב}:
אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל
אומר רש"י במקום - חמרא דפרוגיתא. שם מדינה שיינה משובח: קפחו עשרת השבטים. שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה.
וכאן באה הגמרא, ומספרת סיפור, אחד הסיפורים המזעזעים שכתובים בגמרא:
רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם הגיע למקום שנקרא דיומסת, אתר תענוגות אימשיך בתרייהו נמשך אחר התענוגות איעקר תלמודיה שכח את תלמודו כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא {שמות יב-ב} החדש הזה לכם אמר במקום החרש היה לבם.
כל מי שקורא את הגמרא הזאת, שואל את עצמו – למה דוקא כאן, בפסוק הראשון בפרק יב', היתה לו הטעות?! דוקא בפסוק שמסמל את יציאת מצרים, במצוה הראשונה שנצטוו עם ישראל?
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה בס"ד, לגשת לחמורים שלנו:
בע"ה, אני רוצה להראות לכם שתי רעיונות יפים, שראיתי היום בס"ד, לא קשור לשיעור... אבל דבר יפה:
בפרשה שלנו, פרשת בֹא, ישנם שלוש מכות – ארבה, חושך ובכורות...
שאל אותי יהודי היום בבוקר – למה ישנם שלוש מכות בפרשה הזאת?
אם ר' יהודה היה נותן בהם סימנים... אז למה אין בפרשה הזאת, את הסדרה של באח"ב?
כולם יודעים להגיד, שפרשת בֹא, זה גימטריא שלוש, ומרמז שיש עוד שלוש מכות... כולם יודעים את זה...
את השאלה הזאת, שואל האברבנאל, ואומר – שלושת המכות הללו, הביאו חושך על מצרים, ולכן הם מופיעים כיחידה אחת.
שכתוב שהגיעה מכת הארבה, כל מצרים הפכה להיות בחשיכה... במכת חושך גם היה חושך, ומכת בכורות גם היתה בחושך.
אז שלושת המכות האלה, שהיו בחושך, מופיעים בפרשה נפרדת. כך כותב האברבנאל.
ראיתי לפני שנה, ראיתי באחד הספרים רעיון יפה :
מכת בכורות היתה בליל ט"ו בחודש ניסן... וההפרש בין מכה למכה, היה שלושים יום – שלושה שבועות התראה, שבוע מכה.
אז אם מכת בכורות היתה בליל ט"ו בניסן, מתי היתה מכת חושך?
בפורים.
לפי זה, חודש אחד קודם, מתי היתה מכת ארבה?
בט"ו בשבט.
לפי זה, בואו תשמעו רעיון יפה שראיתי :
בט"ו בשבט, באו הארבה ואכלו את כל העצים... במקום זה, מה אנחנו עושים?
אוכלים פירות... הם אכלו עצים ואנחנו אוכלים פירות J
בפורים היתה מכת חושך... ומה אנחנו עושים?
{אסתר ח, טז} לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה.
מכת בכורות, היתה בפסח... מה קיבלנו?
מצות.
על שלושת המכות הללו, קיבלו היהודים בונוסים. J
אנחנו רוצים בע"ה היום, לסגור את הנושא של החמורים... רק ברשותכם, אני רוצה לעשות שחזור של ארבע-חמש יסודות עיקריים, כדי שנבין על מה אנחנו הולכים לדבר:
פתחנו ואמרנו - וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר. הוא החמור של אברהם אבינו, הוא החמור של משה... והוא החמור שעתיד מלך המשיח לרכב עליו.
בשלב אחרי זה, הזכרנו שהשבטים ירדו למצרים, והובאו לבית יוסף... ממה הם פחדו?
{מג, יח} וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ דאגו מאוד, שהולכים לקחת מהם את החמורים!
הזכרנו דבר נוסף, שבשעה שיוסף שולח לאביו עשרה חמורים הנושאים מטוּב מצרים, ועשרה אתונות... הבאנו את דברי הגמרא {מסכת מגילה} שאומרת שטוּב מצרים, הכוונה ליין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, וכולנו יודעים עכשיו, שהחמרא/היין הזה, זה דבר מסוכן... כיון שזה דבר שמושך, כפי שמובא בדברי רבותינו... והזכרנו שבזה הוא רצה לרמוז לאבא שלו, שמדובר כאן בחמור על חמור...
הזכרנו דבר נוסף, בדברי הגמרא {מסכת ברכות נח, א} שמספרת על יהודי אחד, שלקח לאשה, אישה מצרית, ור' שילא הלקה אותו... הלך והלשין עליו... והעיד עליו ר' שילא, שאותו האיש התחתן עם חמורה...
עמדנו עוד על הגמרא {מסכת שבת קיב, ב} שאומרת - אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים.
שאלנו – למה הדרגה שמתחת לאדם זה חמור, ולא בעל חיים אחר... והבאנו את דברי האר"י הקדוש שאומר, שמתחת לאדם זה הקוף...
הבאנו את המשנה {מסכת ערכין יט} שאומרת כיצד שוקלים משקל ידו של אדם... ושם הביאה הגמרא, שהמשקל הסגולי של בשר האדם, הוא זהה לזה של החמור...
עוד הזכרנו, שהקרבן שמביאים בליל ט"ז בניסן, הוא קרבן העומר, שעשוי משׂעורים, שזה מאכל חמורים, כפי שהגמרא מספרת יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא כי אתא אמרו ליה חיטין נעשו יפות אמר להם שעורים נעשו יפות אמרו ליה צא ובשר לסוסים ולחמורים דכתיב {מלכים א ה-ח} השעורים והתבן לסוסים ולרכש...
אנחנו סופרים עומר, מהחמורים, מקרבן שעורים, עד קרבן חיטים, שהוא קרבן שתי הלחם, שהוא קרבן חג השבועות... חיטים מיוחדות, שמנופות בי"ג נפה... שהגמרא אומרת, שהדעת מגיעה לאדם, רק אחרי שהוא אוכל חיטה...
אני חושב שפחות או יותר, מיצינו את עיקרם של דברים, שדיברנו בשבועיים האחרונים, ואנחנו נתחיל עכשיו בע"ה לדבר על יסודם של דברים:
רבינו בחיי, בתחילת ספר בראשית, עומד על דברי מדרש {בראשית רבה, פרשה יז, ד} - וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה... וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ (בראשית ב, יט), אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
שואל רבינו בחיי – למה קוראים לחמור, חמור?
ואומר – נראה לי, כי ביאור המדרש הזה, כי האדם הבין בחכמתו ובשכלו, טבע כל בהמה וחיה, וקרא לכל אחת מהן, מעין הטבע והמידה שהכיר בה...
והכיר בטבע החמור, שהוא פתי, ושׂכל וכבד מכל הבהמות, ונמשך אחר התאוות, וקרא שמו חמור, שנמשך אחר החומר.
אין בבעל חי, טיפש וחומרי, כמו החמור! אין לו שום רצון אחר, חוץ מחומריות!
כל בעל חיים, מסמל טיפה משהו... כמו אצילות... היגיון...
תראו, לא תמצאו אף פעם פרסומת עם חמור... פג'ו שמו את האריה... מזרונים, שמו דובים... כל אחד מוצא לו איזה חיה...
החמור, חוץ מעצלנות לא מסמל שום דבר!
בכל אופן, זה מה שכתוב כאן בהתחלה... חמור מסמל חומריות, אין לו שום דבר אחר חוץ מזה...
בשר האדם, כאדם, בלי תורה, הוא חמור!
האדם, כשהוא בלי תורה... הוא רץ אחרי תאוות... הוא שכל, הוא פתי... אין לו שום דבר!
מדובר על אדם, בלי כושר יכולת להתמודד עם כל מיני בעיות ותאוות שיש בו... מדובר על אדם, שכולו חומר!
אדם שנמשך אחר התאוות... המשקל הסגולי של הגוף שלו, אומרת המשנה, כמשקל החמור.
בא בעל הכתב והקבלה, והוא שואל את השאלה ששאלו פה קודם – אם זה מה שמסמל החמור, אז למה משבח יעקב אבינו את יששכר - יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם?
נתייחס אל זה עוד מעט...
אומר בעל הכתב והקבלה – הכתובים יכנו תענוגות הגופים בשם חמור. ועל השטופים בתאוות התענוגים, הוא נקרא בשר חמורים בשרם. ושם החמור, הונח על בהמה זו, לרתיחת דמיה. והיין שמטבעו להרתיח גוף שותיו, לכן נקרא היין בשם חמר, כי הוא מושך את האדם לחומריות.
כשחז"ל רוצים לכנות אדם, שנמשך אחרי תענוגים או תאוות, מכנים את זה בשם חמור.
אדם שכל הזמן המעיים שלו עובדות- רוצות חומר, עליו הפסוק אומר {איכה א, כ} מֵעַי חֳמַרְמָרוּ...
אומרים המפרשים – בֹא ותראה, כשבעל חודש באשתו שהיא סטתה, והוא משקה אותה במים המאררים... האישה הזאת מביאה 'מנחת קנאות', שעשויה משׂעורים, למה?
אמר ר' גמליאל היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מעשה בהמה.
כשמזהירים את האשה, שתדאג שלא ימחה הם על המים... אומרים לה בזה הלשון - בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. כי היין, טבעו למשוך אנשים, כפי שכותב בעל הכתב והקבלה, לכן נקרא יין בשמר חָמַר, כי היין מושך את האדם לעבירה.
עד כאן ההקדמה...
בא המהר"ל {גור אריה} ואומר לנו יסוד נפלא, שאת תחילתו הסברנו בשבוע שעבר...
הסברנו בשבוע שעבר, את דברי האר"י הקדוש, שיש דבר שנקרא ממוצע... הממוצע בין הדומם לצומח, אמרנו שזה האלמוג... הממוצע בין הצומח לחי, זה עדני השדה, והממוצע שישנו בין הבעל חי, לבין האדם, זה הקוף... כך כותב האר"י הקדוש... הוא מדבר על סעודת מלווה מלכא, שהיא מזינה את עצם הלוז.
המהר"ל הולך על אותו קו, כשהוא מדבר על המשנה באבות {ה, ו} עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת... מה פירוש הדבר?
אנחנו מתארים לעצמנו, ערב שבת, בין השמשות הראשון בבריאה... איך זה היה?
אתם חושבים שזה כמו אצלכם בבית... מה קורה בבית?
הצפצוף הראשון מגיע... כל הבית ניכנס לאקשן – הפלטה מסודרת... ניתקת את המקרר... שמת גנרטור... העברת... כבה/תדליק... אטריות למעלה, לחם למטה...
אומר המהר"ל – שכתוב בחז"ל בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, לא פירוש הדבר, שהקב"ה לקח רשימה של פריטים, והגיע ערב שבת והוא סימן V - חמור עשיתי... סוס עשיתי...
עשרה דברים שנבראו בערב שבת בבין השמשות, לא יכולים להיבראות בזמן אחר, אלא רק בערב שבת בין השמשות!
למה?
כי כל דבר שהוא חומרי, אבל נועד לשימוש רוחני, כגון הַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת... לוחות זה דבר גשמי, אבל התורה נכתבה עליהם, זה דבר הכי קרוב לענין רוחני!
אם היה אפשר לברוא את זה בשבת, היו בוראים את זה בשבת... למה?
כי השבת, היא כולה רוחנית!
אבל היות ו- וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, אז מתי בוראים את זה?
בזמן הכי קרוב לשבת, כי זה הדבר הכי קרוב לרוחניות!
בין הפריטים שנבראו בערב שבת בין השמשות, זה פִי הָאָתוֹן. אתון זה חומר, ופה זה רוח...
אין לך דבר רוחני יותר, יותר מדיבור של אדם...
גולם שנברא בספר יצירה, הוא לא יכל לדבר... למה?
כי דיבור ניתן אך-ורק ע"י הקב"ה. למה?
כי זה רוחני!
כשהקב"ה בורא יצירה, שנקראת פִי הָאָתוֹן... אתון, זה הסמל של החומר, הכי חומר שיכל להיות!
ראיתם פעם דבר כזה חמור מדבר?? זה הרי דבר שהוא נגד השכל!
ליצור דבר רוחני, כמו דיבור... ולצקת אותו בחמור, שהוא הכי גשמי... את זה בראו בערב שבת, בין השמשות!
שואל המהר"ל – למה בראו את החמור הזה?
אומר המהר"ל יסוד נורא:
שני אנשים בבריאה, העלה אותם הקב"ה לשמים, והוריד אותם חזרה חיים – אברהם ומשה.
נאמר אצל אברהם אבינו {טו, ה} וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה... אומרים חז"ל – העלה אותו מעל למערכת הכוכבים.
עוד אחד עלה לשמים – משה רבינו... לא משה רבינו שאחרי קבלת התורה... הוא מדבר על משה רבינו, שלפני קבלת התורה... מתי?
בפרשת שבוע שעבר... נאמר {י, כא} נְטֵה יָֽדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם... דרשו חז"ל – שהגביהו למעלה מן השמים.
איך זכו שני אנשים להיות בשמים? בשמים יש מלאכים...
אומר המהר"ל – שני אנשים עלו למעלה, אברהם ומשה, כי הם התנתקו מן החומר כמלאכים.
על משה מעידה התורה {דברים לג, א} וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים... הוא היחיד שזכה לתואר הזה... אומרים חז"ל – מחציו ומטה איש, מחציו ומעלה אלקים....
אבל כל זה, זה משה רבינו אחרי מתן תורה... אני מדבר על משה רבינו לפני מתן תורה...
שני אנשים עלו לשמים, כשהם מנוגדי גוף, הם כולם רוח!
אברהם ומשה, אלו השניים שעלו לשמים, וחזרו בחזרה... למה?
אומר המהר"ל – כי הם התנתקו מהחומר.
איך אפשר להתנתק מהחומר?! זה דבר שהוא בלתי יאמן... אבל הקב"ה אמר – אתן לך עצה, איך מתנתקים מהחומר... בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין.
הקדושה של התורה, מאפשרת לאדם להתנתק מן החומר. זה כוח התורה!
נשאלת השאלה – איך זכה אברהם אבינו להתנתק מהחומר, הרי הוא היה לפני מתן תורה?
וכשהמשנה באבות שואלת {ה, יט} מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
שאלנו בשבוע שעבר – מה הדמיון ביניהם?
אם המשנה היתה שואלת מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל משה רבינו לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, אז התשובה היתה פשוטה מאוד – בלעם הוא נביא של אומות העולם, ומשה רבינו הוא נביא ישראל, וחז"ל אומרים – ולא קם עוד נביא בישראל, כמשה... אבל באומות העולם קם, בלעם.
אבל אם המשנה היתה שואלת את זה, היית אומר תשובה פשוטה – מה בין בלעם לבין משה?! כי למשה היתה תורה, ולבלעם לא!
המשנה שואלת – איך אברהם אבינו, התרומם בלי תורה, ואיך בלעם התדרדר בלי תורה??
המשנה לא שמה את משה מול בלעם, כי למשה היתה תורה... משה קיבל את התורה! באמצעות התורה, הוא יכל להתגבר על החומריות שלו!
חז"ל אומרים – בֹא ותראה, מה בין אברהם לבין בלעם – לאברהם לא היתה תורה ולבלעם לא היתה תורה. לשניהם ניתנו אותם כוחות, כדי להתגבר על החומר!
שניהם רכבו על האתון, שנבראה בערב שבת, בין השמשות - בלעם רכב על האתון הזאת, ואברהם אבינו רכב על הבן של האתון הזאת (פרקי דרבי אליעזר).
אותו החמור שרכב משה, הוא החמור, בנה של האתון, שנבראה בערב שבת בין השמשות, ועליו גם רכב אברהם אבינו.
בלעם רכב, על מה שנברא בערב שבת בין השמשות... אברהם אבינו, כבר היה שלב אחד אחרי זה... הוא כבר רכב על הבן, של אותה אתון!
אומר המהר"ל – מה שכתוב רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר... לא שהחמור הוא בן 5769 שנים, אלא פירוש הדבר, שולט על החומריות.
אברהם שלט על החומר, וגם משה שלט על החומר, והמשיח ישליט את כולנו, תחת החומר!
המשנה באבות מלמדת אותנו, מה הכוח של אברהם, כדי לשלוט על החומר...
אומרים חז"ל – בֹא ותראה, מידותיו של אברהם הם עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה... וההיפך אצל בלעם.
מה זה עַיִן טוֹבָה?
אנחנו יודעים, שעין טובה, זה פרגון... זה גם נכון, אבל המשנה מתכוונת למשהו אחר...
אומר הרמב"ם – עין טובה, זו הסתפקות במועט והתנתקות מן החומריות.
אברהם חוזר מהמלחמה, הוא יכל לקחת שלל, זכותו לקחת שלל... הוא חוזר ואומר {יד, כג} אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם
הרי יצר האדם, יש לו מנה, רוצה מאתים... זו תכונה שמושרשת באדם... כל בן-אדם רוצה כסף! כמה שיש לו הוא רוצה עוד!
הסתפקות במועט, זה אברהם אבינו!
בלעם, בדיוק ההיפך... עוד לא מזמינים אותו, מה הוא אומר??
{במדבר כב, יח} אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב... הוא לא מסתפק בתיק...
אומר הרמב"ם – בֹא ותראה, מה זה התנתקות מן החומר... אברהם נשוי לאשתו עשרות שנים, הוא לא יודע איך היא נראית!
כשהם מגיעים למצרים, אומר להם אברהם {יב, יא} הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ.
איך יכל להיות, מה הוא לא ראה אותה קודם?!
אברהם מנותק מהחומר... אם היית מנותק מהחומר, אז היית מבין איך זה יכל להיות!
בלעם הרשע, גם הוא בלי תורה... מה איתו בהתנתקות מן החומר???
לא רק שהוא מתנתק מן החומר, אלא יש לו אישה, והוא יודע מי היא... מזל שאתון פתחה את הפה {במדבר כב, ל} וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה אני אספר לכולם מה עשית...
זה השיא של החומר שיכל להיות!
אברהם בלי תורה, בלעם בלי תורה... שניהם קיבלו אותו חמור, לרכב עליו... חמור שנברא בערב שבת, בין השמשות. כוח כזה של דבר חומרי, עם כוח רוחני... שניכם יכולים לעשות אותו דבר!
אברהם מתנתק מן החומר, מסתפק במועט.
בלעם רוצה עוד, ורודף אחרי חומר... הוא יוזם העצה, להחטיא את עם ישראל, בבנות מואב.
רבותי, בעלי המוסר לוקחים את הסוגיה הזאת, ומראים לנו איך נראה בן-אדם, כשהוא חמור בלי תורה:
ישנה שאלה יפה... כתוב בתורה, שכאשר לוט נלקח בשבי, נאמר {יד, יג} וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי...
מיהו הפליט???
עוג מלך הבשן, שנפלט מהמבול... הוא מודיע לאברהם אבינו – תדע לך, לוט נלקח בשבי.
יפה מאוד... עוג מלך הבשן ממונה על החלפת שבויים מטעם הצלב האדום... הוא שמע שיש שבוי... הוא רוצה להחליף שבויים... ממש כל הכבוד לו!
באים חז"ל ואומרים – בֹא אני יספר לך מה הוא רצה:
עוג מלך הבשן בא להודיע לאברהם אבינו, שלוט נשבה... והרי אברהם אבינו הבטיח ללוט, שהוא יגן עליו...
מיד {יד, יד} וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן יוצא לקרב אבוד, מול מיליוני חיילים!
אמר עוג מלך הבשן – אברהם יצא לקרב הזה... יחזור ז"ל... שרה נהפכת להיות אלמנה... ולמי היא מתאימה יותר, מאשר לי?! J
שאל הגאון, ר' יעקב גלינסקי – מאיפה אנחנו יודעים את זה?
ואמר – חמור, רוצה אוכל!
הנביא אומר לנו {ישעיה א, ג} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו
החמור אין לו מושג, שהוא עושה טובה למישהו, כי הוא רוצה לעבוד בצלב האדום להחלפת שבויים... חמור רוצה משהו חומרי... אם הוא עושה פעולה, תחפש איפה יש קופון... תחפש מה הוא גוזר... מה הוא לוקח הביתה.
אין חמור שעושה טובות!
אם אתה רואה מישהו שעושה טובה, ואין לו דבר רוחני איתו, הוא מחפש מה הוא יכל להרוויח.
עוג מלך הבשן, מחפש להציל את לוט... מה הוא מחפש??
אוכל!
אוכל בשבילו, זו שרה אמנו!
נלך לעוד משל אחד, שרבותינו מביאים:
יעקב אבינו 14 שנה בבית שם ועבר... מגיע ב"ה לחרן בן תורה... מגיע ללא כלום, אליפז לקח לו את הכל...
רואה אותו רחל... ב"ה, רצה הביתה ואומרת ללבן... {כט, יג} וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ
אומר רש"י - וירץ לקראתו. כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים: ויחבק. כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו: וינשק לו. אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו.
מאיפה חז"ל יודעים את זה???
פשוט מאוד – חמור לא מתנשק... חמור מחפש אבוס – אם אין לו מה להרוויח, אין לו מה לחפש שם... זה חמור!
בואו ותראו:
בשעה שיעקב אבינו נפרד מלבן, לאחר עשרים שנה, לאחר שהוא עבד אצלו, במסירות נפש עצומה... הוא בורח, כי הוא פוחד מה יעשה לבן... הוא תופס אותו אחרי שבעה ימים...
הוא בא וצועק על יעקב {לא, כז} לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר: {כח} וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ...
אומרת התורה {לב, א} וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמו ֹ הוא קם בבוקר... מנשק את הנכדים... את הבנות, והולך הביתה...
למה אתה לא מנשק את יעקב??? חתן שלך!
אחד-עשר נכדים יש לך ממנו... תן לו איזה נשיקת פרידה!
עכשיו מה יש לנשק אותו?! אם יש משהו להוציא ממנו, אז אני מנשק!
שמעתי פעם פירוש - וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר... למה התורה מספרת לנו את זה?
אמר לי פעם מישהו – אתה יודע מתי הוא נישק אותם??? בארבע וחצי לפנות בוקר! כולם ישנו! למה?
הוא פחד שמישהו יתעורר, יבקש ממנו – סבא, תן לי מאה דולר! J
חמור לא מבין דבר אחר, אלא אם כן, יש לו אבוס!
בואו ונראה מקור נוסף:
{מא, א} וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם... שנתים ימים אומרים חז"ל, הוא חלם את אותו חלום!
פרעה כבר משתגע... לוקח כדורים.... שום דבר לא נרגע...
לוקחים אותו לחרטומים... שבע מדינות אתה כובש... שבע בנות... משגעים אותו, הבן-אדם מאבד כבר את השפיות...כל ישיבת פרלמנט, הוא פותח אותה "רבותי, אני חולם חלומות..." כולם יושבים שם... שר המשקים, שר האופים, שר התחבורה... רבותי, אני משתגע, איזה חלומות באים לי בלילה!!!
אומרים לו תישן פחות, תחלום פחות.. J
כתוב בחז"ל, שהגיע אליו שר המשקים פתאום ביום אחד, והתחיל לספר לו על יוסף... {ט} וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: {י} פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: {יא} וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: {יב} וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: {יג} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה...
מה קרה פתאום הוא נזכר?!
כתוב במדרש רבה, ששמע שר המשקים, שפרעה הולך למות... ראה שלט "בקשו רחמים"... שמע שפרעה הולך למות, הוא נבהל! ממה הוא נבהל?
אם פרעה הולך... אז גם שר המשקים הולך... הלך הוולוו, הלכה המזכירה... הכל הלך... שלא ימות לי עכשיו!!!
החמור חושב שלא יהיה לו אוכל!
על מה חושב החמור?! כבר שנתיים יש לו פרפורים בלב מהחלומות האלה... לא אכפת לו! כל זמן שהוא גוזר קופון, לא אכפת לו שהשני ימות... מתי זה כבר אכפת לו???
אם זה כבר נוגע אליו... אם ייקחו לו את "האוכל"... אז החמור מתעורר!
עד כאן ההקדמה... ניגש לעיקר הנושא : J
פתחנו בספר שמות, בשאלתו של האלשיך הקדוש, והשאלה הזאת מופיעה, בכמה וכמה ספרים :
כשהקב"ה הולך להפוך את סדום, הוא אומר לאברהם אבינו- תשמע, וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹֽד... הם אנשים מושחתים!
עומד אברהם ומבקש – ריבונו של עולם, אולי יש ארבעים... שלושים... עשרים...
אמר לו הקב"ה – אין שום דבר!
אברהם אבינו, בברית בין הבתרים, שומע מהקב"ה {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה הבנים שלך ירדו לארץ נכר ארבע-מאות שנה! תדע לך, הם הולכים להתייסר בייסורים!
אברהם אבינו מתעורר מברית בין הבתרים... הוא לא אומר "ריבונו של עולם, אולי 300? אולי 200? אולי 50?"
שום דבר לא... למה אתה לא מבקש?!?
משה רבינו שואל לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה??
אומר המדרש רבה – אמר משה לקב"ה, ריבונו של עולם, ראיתי מה עשו דור סדום, וראיתי מה הענשת אותם... ראיתי מה עשו דור הפלגה, ואיך הענשת אותם.. אבל העם הזה מה עשה? למה הם במצרים???
ואם תגיד לי, שכיון שאברהם אבינו שאל שאלה שלכאורה, יש בה פקפוק באמונה - בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶֽׁנָּה?
על כל מילה מאה שנים?! בגלל זה יורדים למצרים לארבע מאות שנים?!
למה לא לקחת את ישמעאל?? או את עשו??? למה רק עם ישראל צריך לסבול מזה?!
כך כתוב בחז"ל... והקב"ה לא ענה למשה...
בספר נתיבות שלום, הוא שואל – תסביר לי, מה תועלת יש בענין... שבעים נפש, זכים וטהורים יורדים למצרים, יוצאים החוצה 600,000 גברים כולם עובדי עבודה זרה... בשביל מה הכניסו אותם לשם?!
התשובה לזה, מתעצמת ועולה בקושיה – אין לך מקום בעולם, מזוהם יותר, מאשר מצרים... שנאמר בפסוק {ויקרא יח, ג} כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ... ארץ מצרים זה המקום המושחת ביותר!
אמר יוסף לאחיו {מב, יב} עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת – זה הטומאה והזוהמה של העולם!
רש"י מביא את דברי התורת כוהנים, שאומר - מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "אשר ישבתם בה לא תעשו.
נשאלת השאלה – למה הקב"ה מכניס אותנו למצרים? אין מקום אחר?! צריך גלות... בסדר... למה לא בשוויץ?? למה דוקא במצרים?!
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ג, א} - דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב''ה ושואג כארי שנאמר {ירמיה כה-ל} ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.
שלש משמרות הוי הלילה - לילה, זהו זמן של גלות. הגלות הראשונה, זו גלות של חמור נוער. חמור נוער, זהו מצרים, שיא החומריות!
יוסף שולח ליעקב אבינו רמז – אבא, תדע לך, שאתה בא למצרים, אתה לא יודע מה זה... זה לא חמור רגיל, זה חמור עם הרבה יין!!!
תדע לך, שאתם יורדים למקום שבו כולם חוטאים בעניינים של יין!
תדע לך אבא, לא סתם אני שולח לך עשרה חמורים... יורדים עשרת השבטים למצרים וטוּב מצרים עליהם... מה הכוונה???
טוּב מצרים זה היין, ויין זה הדבר שמושך לערווה!
למה יורדים לשם? מה יש לחפש שם?
מי שמבאר את העניינים הללו בטוב טעם ודעת, הוא ר' צדוק הכהן מלובלין.
ר' צדוק בכמה וכמה מקומות בספרו, אומר יסוד אחד – כדי להקים את עם ישראל מחדש, זה צריך לבוא מתוך ריקבון.
כשאתה רוצה לזרוע חיטה, מה קורה לחיטה?
נרקבת וצומחת.
זו גמרא {מסכת שבת עז, ב} שאומרת - אמר ליה א''ל מ''ט מה הסיבה עיזי מסגן ברישא והדר אימרי העזים הולכות ראשונות שהם שחורות ולאחר מכן באים הכבשים הלבנות א''ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כל היסוד הוא, שמן החושך נברא האור.
אין לך שום אור, כותב ר' צדוק הכהן מלובלין, שמתגלה מתוך החושך.
אין לנו הבנה בזה, אבל זו הנהגת הבורא... מאיפה בא אברהם אבינו??
מתרח.
תרח היה עובד עבודה זרה... היה יצרן פסלים... מהבית הזה צומח אברהם, שהוא ראש המאמינים!
איך אה יכל להוציא מבית כזה, את ראש המאמינים???
על זה כבר אמר איוב {יד, ד} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. מתוך שיא הריקבון, צומחת הגדולה!
כותב ר' צדוק הכהן מלובלין – חזקיה המלך, לא רצה להתחתן, כי ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו בנים לא טובים. אמר לו ישעיהו – אל תיכנס לחשבונות שמים... מי זה היה אביו של חזקיהו??
אחז, שסגר את כל בתי המדרש, לא נתן לאף אחד ללמוד... ממנו את מוציא את המשיח???
מאחד שסוגר בתי כנסת, מקץ בתקציבים לישיבות... ממנו אתה מוציא את הראש ישיבה הכי גדול?! איזה מן היגיון זה?!
אמר לו הנביא – תדע לך, שהאור צומח מתוך החושך. זו ההנהגה של הבורא!
שואל ר' צדוק הכהן מלובלין – אז מהי ההנהגה במצרים? מה חיפשנו שם, בעם של חמורים...?
ואומר יסוד נורא - כדי להגיע למתן תורה, צריכים להיות מנותקים מן החמדה. לא שייך לקבל תורה, עם תאוות וחמדות.
אדם שיש לו בראש תאוות, תורה לא תיכנס לו לראש. תורה ביחד עם תאוות חומריות, לא הולכים ביחד (רבינו בחיי חובת הלבבות)
אומר ר' צדוק דבר נורא – כתוב בגמרא {מסכת שבת קמ"ו. מסכת עבודה זרה. מסכת יבמות.} בשעה שחטא אדם הראשון, בא הנחש אל חוה והתיל בה זוהמה, והזוהמה הזאת עברה לכל צאצאי חוה.
אותה זוהמת הנחש, זו התאווה.
תאוה הוא לעינים – זו אותה זוהמה, שהכניס הנחש בחוה. כל צאצאיה עכשיו, בתוך החמדה.
אם נכנסה בהם החמדה והתאווה, אין להם יכולת לקבל את התורה. מה עושים??
כדי לקבל תורה, אומר ר' צדוק, צריכים להתנתק מן החומר, צריכים להתנתק מן התאוות... איך עושים את זה???
גזרה חכמתו יתברך, שצריכים לרדת למרכז התאוות של העולם – למצרים!
למה???
שם מתוך החושך, יצא האור!
210 שנים של ניסיונות, להחטיא את עם ישראל, לא עלו...
עם ישראל יוצא ממצרים, מעיד עליהם הקב"ה גן נעול מעין חתום – 210 שנים, אישה אחת לא חטאה, איש אחד לא חטא!
אחת חטאה בשגגה, ופרסמה הכתוב... וגם הצאצא הזה מת – שלומית בת דברי למטה דן, והילד שלה, זה המקלל...מת.
אומר המדרש בשיר-השירים, אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – שרה ירדה למצרים, מה הניסיון הראשון שהיא עוברת?
לוקחים אותה לפרעה.
יוסף יורד למצרים, מה הניסיון הראשון שהוא עובר?
לוקחים אותו לפוטיפר.
זה מקום הטומאה של העולם... לשם יורדים, עומדים בניסיון 210 שנים, ואז מגיעים ליציאת מצרים...
אומה שהצליחה לעמוד בניסיונות של מצרים, 210 שנים, ויצאה זכה וטהורה, יכולה לגשת לקבלת התורה.
כשאברהם אבינו שומע מהקב"ה, שכדי לקבל את התורה, צריכים לזכך את חטא הנחש הקדמוני, וצריכים להיות במצרים ארבע-מאות שנה... אברהם אבינו לא מבקש הקלה... כי כל הייעוד של הירידה למצרים, היה להפוך את עם ישראל לנקיים מזוהמת הנחש, נקיים מתאוות ומחמדות!
משה שואל – ריבונו של עולם, אז למה לא עשו וישמעאל?
עשו וישמעאל, לא קשורים לקבלת התורה.
אומרת הגמרא במסכת שבת – עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני, כלתה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו למרגלות הר סיני, לא כלתה זוהמתן. למה?
כי הם לא היו במצרים... מי שהיה במצרים, יזדכך, ומי שלא היה במצרים, לא יכל להזדכך.
השבטים יורדים למצרים... הם ידעו מה זה מצרים, הם ידעו מה נמצא שם... רבותי, איפה הם הלכו לחפש את יוסף?
בתוך זוהמה...
אומר להם יוסף כִּֽי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאֽוֹת...
הם באים מצרים, ואומרים להם שהם מוזמנים לביתו של יוסף... מה הם אומרים???
אֲנַחְנוּ מֽוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת-חֲמֹרֵֽינוּ כמה עבדנו על החומריות שלנו! גם את זה הולכים לקחת מאיתנו! ממה הם חששו?
אמרו השבטים – מה יהיה איתנו בתוך בזוהמה הזאת?! מה נעשה פה?! אנחנו לא מוגנים במקום הזה!
הם לא חששו שיקחו להם את החמורים... הם חששו שכל העבודה על החומריות שהם התגברו עליה, תיהרס!
אם ככה, עכשיו נבין, מדוע כדי לאכל קרבן פסח צריכים למול:
כתוב בחז"ל {אור-החיים הקדוש, כלי יקר בפרשת תזריע} – נצטווינו למול בשר הערלה.
אדם הראשון נברא שלם ללא ערלה... אז איך הגיע לבניו הערלה, אם הוא היה מהול?
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין – אדם הראשון משך על עצמו את הערלה...
למה הכוונה?
אומר האור החיים הקדוש – בשעה שהנחש התיל זוהמה בחוה, אז כל ענין התאוה, חזר לעם ישראל. הערלה, זה סמל של תאוה...
לכן בשעה שכורתים את הערלה, לוקחים אותה וטומנים אותה בחול. למה דוקא בחול???
כי כתוב במפרשים, שהחול, הוא מאכלו של הנחש, שנאמר {בראשית ג, יד} וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ... אומרים לנחש – הנה לך, מה שהבאת על האדם, את זה אתה תאכל!
לכן, הדבר הראשון שיצאנו ממצרים, במה נצטווינו??
אתה רוצה לאכל קרבן פסח, תמול את עצמך – תתנתק מן החומריות!
אם אתה לא מתנתק מן החומר, תישאר כאן במצרים!
מי שלא רצה לצאת... מת בימי החושך... ומי שרצה לצאת, ופחד למול, כתוב בחז"ל, ש הקב"ה שפך ריח של גן-עדן בבשר הפסח... באו אנשים והתחננו לאכל מבשר הגן-עדן.
אמר להם – לכו ותמולו עצמכם!
מלו את עצמם... ויכלו לצאת, כי התנתקו מן החומריות! זה היסוד.
רק יוצאים ממצרים, רק מלים את עצמם... פרשת שבוע הבא...{יז, ח} ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם... מה רוצה עמלק???
עמלק, אומרים חז"ל, הוא הסמל של הנחש הקדמוני.
כתוב בתורה {דברים כה, יח} וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַֽחַרֶיךָ
אומר בעל הטורים – הַנֶּחֱשָׁלִים – אותיות נחש-מילה.
מה עושה עמלק? וַיְזַנֵּב בְּךָ.
אומרים חז"ל במדרש, שהיה חותך עורלות וזורקם כלפי מעלה, ואומר לקב"ה – הא לך אשר בחרת, קח את זה!
מה זה השיגעון הזה, לזרוק עורלות כלפי מעלה!?
הנחש הקדמוני, עמלק, לא מוכן לשום דבר... קדושה אתה רוצה? אין בעיה – בשמים!
כאן בעולם הזה, תן לנו לחיות כחמורים, תן לנו לחיות כבהמות... תן לנו לחיות עם התאוות שלנו, לא רוצים להשתנות!
עם ישראל התנתק מן החומר, ביציאה ממצרים... עם ישראל הגיע למעמד הר סיני, זך וטהור, נקי מן החומר.
אם אלה הדברים, נוכל עכשיו בס"ד, להבין את דברי הגמרא במסכת שבת:
אומרת הגמרא {מסכת שבת קמז, ב} - אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל
תענוגות ותורה לא הולכים ביחד! חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, לא הולכים ביחד!
אין לנו אפשרות להגיד את המילה הזאת... צריך להיזהר... אבל הגמרא אומרת רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם הגיע למקום שנקרא דיומסת, אתר תענוגות אימשיך בתרייהו נמשך אחר התענוגות... שכח את כל התורה, כי מקום התענוגות עם תורה, לא הולך ביחד!
במה הוא טועה??
{שמות יב-ב} החדש הזה לכם ראש חודשים, ובמקום זה, הוא קורא החרש היה לבם.
למה דוקא את הפסוק הזה?
כי זו המצוה הראשונה, שנאמרה לעם ישראל, לקראת ההתנתקות מן החומר... מי שלא מתנתק מן החומריות, הוא יקרא החרש היה לבם – תאוות עם תורה ביחד, זה לא הולך!
יהיה אדם גדול כר' אלעזר בן ערך, שנאמר בו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אחת, ור' אלעזר בן ערך על כף מאזנים שניה... מכריע הוא את כולם!
תאוות?! הכל בטל ומבוטל!
יסוד יציאת מצרים... למי שלומד עכשיו, קצת ספרי קדושה יודע, שהפרשיות הללו, שמות-וארא-בא-בשלח-יתרו-משפטים, נקראים ימי השובבי"ם...
כתוב בבאר היטב, שהימים האלה הם ימי תשובה, להתנתקות מן החומר. עבירות שקשורות לחומריות.
אני חושב שלא היה דור בעולם, עם כל כך שכלולים חומריים, כמו בדור הזה... כל יום יש המצאה חדשה!
יבוא משיח, כתוב שתכלה הפרוטה מהכיס... היוקר יאמיר... אין כסף!!! אז מה קורה???
באה הכלה לחמיה – תן לי כסף?
אין לי...
קמה כלה בחמותה – כל מה שרציתי ממך זה חומר... אם אין לך, לכי הביתה!
מה חמור רוצה?! רוצה אוכל!
אם הכלה רוצה מהחמה שלה כסף, ואין לה, היא קמה עליה!
בת באה לאמא שלה... אם אין לה מושג של כיבוד אב ואם, אין לה מושג רוחני... אלא כל מה שהיא רוצה מאמא שלה, זה כסף... אבא שלה הפך להיות כספומט...
אז אם הוא לא מספק לו את הכסף... כי כלתה פרוטה מן הכיס... אז בן קם באביו! ובת קמה באמא! וכלה בחמותה! וזה חלק מההידרדרות, כי החמור רוצה חומר... אם אין לו מה לאכל, הוא בועט!
אומרת המשנה באבות - אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה... אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח - בלי כסף, קשה ללמוד... מובן.
אבל למה אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח?
ראיתי אחד המפרשים שאומר - אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה אם אין פרנסה, אין תורה... אבל תדע לך, שאם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח... במקום זה יש שׂעורים... כי אם אין תורה, אתה נהיה חמור בחזרה!
כי קמח, זה שתי הלחם, זה מתן תורה! אם אין לך את זה, אתה חוזר לבשר חמורים בשרם!
התורה, היא היסוד שבונה אותך, כדי שלא תהיה חמור!
בשעה שאנחנו נכנסים בס"ד, לפרשיות האלה, פרשיות של אמונה בקב"ה... איך דבק משה רבינו בשכינה???
משה רבינו התנתק מן החומר, זכה להיות איש אלוקים! ככל שאתה מתנתק יותר מן החומר, אתה נדבק יותר בשכינה!
יזכנו הקב"ה בקרוב, לראות את העני ורוכב על חמור, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.