בס"ד
פרשת קורח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת קורח שנת תשע"ד. הפרשה הזו, עוסקת במחלוקת קורח כנגד משה רבינו, וחז"ל באבות(פ"ה, מ"ו) אומרים - עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן...
בשלושת השבתות הבאות עלינו לטובה, אנחנו נעסוק בשלושת"הפיות" האלה.
השבת זה פִּי הָאָרֶץ, בשבת הבאה, פרשת חֹקת, זה פִי הַבְּאֵר – בארה של מרים, ושבת פרשת בלק, זה פִי הָאָתוֹן.
שלוש פיות – פִּי פִּי פִּי, וכבר עסקנו בשנים עברו, בשלושת הפיות הללו, ומי שרוצה יכל לחבר את זה גם, לשלושת הקו"פים, שיש בשלושת הפרשיות הללו- פרשת קורח – קו"ף בהתחלה, פרשת חֹקת – קו"ף באמצע, ופרשת בלק – קו"ף בסוף.
אנחנו רוצים היום לעסוק, בס"ד, בנושא אחד מיני רבים בפרשת קורח, ולעמוד ממש בקצרה, על נושא אחד, וממנו להרחיב בנושא נוסף.
חז"ל מביאים, כך מביא גם רש"י בתחילת הפרשה – קֹרח חכם גדול היה, קֹרח מטועני הארון היה – הוא היה מבני קהת, הוא נשא את הארון על כתפיו.
אם הוא היה עדין מטועני הארון, או שהוא היה בעבר מטועני הארון, על זה יש כבר מחלוקת, כי יתכן שהוא היה מבוגר בשביל לשאת את הארון, אבל לכולי עלמא, הוא היה חכם, וחז"ל שואלים – מה ראה קורח, לחלוק על משה רבינו?
מביא רש"י את דברי התנחומא - נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו'(שמות ו, יח), עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו...
במדרש תנחומא בפרשת השבוע, אות ה', שואלים חז"ל – וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ. אֶלָּא » עֵינוֹ הִטְעַתוּ. רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ(תהלים צט, ו), וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁכֻּלָּן מִתְנַבְּאִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן(דה"א כה, ה). אָמַר, אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אוֹבֵד אוֹתָהּ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה יָפֶה. לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֶזְקָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּן אוֹבְדִין וְאֶחָד פָּלֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.
בספר אמרי חן, הוא שואל – מה זאת אומרת, אם זאת נבואה, אז מה זה משה רואה וקורח לא רואה? אם רואים, אז רואים כולם אותו דבר, מה החלוקה?
אומר הספר אמרי חן, יסוד נפלא ביותר – תשובה, אי אפשר לראות ברוח הקודש. תשובה, רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, צופה תשובה לעתיד. כשבן-אדם ישוב בתשובה בעוד 20 שנה, ובן-אדם ישוב בתשובה עוד 30 שנה, זה אף אחד לא יכל לצפות ברוח הקודש, אלא רק הקב"ה יכל לצפות.
לכן הוא אומר, תבין עפ"י זה גמרא במסכת ברכות:
אומרת הגמרא(מסכת ברכות י, א) –(מלכים ב כ-א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי שואל חזקיה המלך – מה עשיתי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר לו – לא התחתנת א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו ראיתי ברוח הקודש, שיצאו ממני בנים לא טובים א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אכן הוא ראה נכון, נולד לו בן שמת צעיר(רַב שָׁקֵה) אבל הבן השני, מנשה, שהרשיע עד כדי כך, שאת כל ירושלים, אומר הנביא, מילא מנשה דם מפה לפה. אפילו את הסבא שלו, הנביא ישעיהו בן אמוץ הוא הרג(גמרא מסכת יבמות). אם ככה, הוא הגיע למצב של השחתה נוראה. אמר חזקיה המלך – אני אביא אותו לעולם? בשום פנים ואופן לא.
אומר לו הנביא – זה לא עסק שלך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד אתה מצווה להינשא.
וכך היה, לבסוף הוא לקח את בתו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, והתחתן איתה, ונולד מנשה.
שואל הספר אמרי חן - כתוב בזוהר הקדוש – מנשה הוא ראש המתיבתא לבעלי תשובה במרום.
למרות שבגמרא שלנו(פרק חלק) – כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, חוץ מארבעה מלכים ושלושה הדיוטות, ובין המלכים, מנוי שם מנשה.
אבל אומרים לנו רבותינו, שלמנשה יש חלק לעולם הבא.
אם ככה, אומר הספר אמרי חן - אז איך יכל להיות, שחזקיהו המלך ראה, שהבן שלו ירשיע, והוא לא ראה שהוא עתיד לעשות תשובה?
ואומר – מכאן אתה למד, שתשובה, לא רואים ברוח הקודש. זה שקורח לא ראה שבניו יעשו תשובה, הוא גם לא ראה, כי אי-אפשר לראות תשובה בנבואה, רק הקב"ה רואה תשובה.
אבל משה רבינו ראה יפה, כי משה רבינו כתוב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, משה רבינו היה באספקלריה המאירה, אשר היתה לגמרי אחרת.
זה מה כתוב, שקורח לא ראה, אבל משה רבינו ראה, כי משה רבינו, הראיה שלו היתה באספקלריה המאירה, והוא ראה שבניו יעשו תשובה, קורח עצמו, לא ראה את זה. עד כאן דברי הספר אמרי חן.
אם ככה, נסכם את מה שאמרנו בשתי נקודות :
קורח יצא לחלוק, כי הוא נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, והדבר הנוסף, שהוא נתקנא בכהונתו של אהרון הכהן, והוא ראה שיצאו מצאצאיו שמואל ששקול כמשה ואהרון, לכן זה נתן לו את 'הרוח הגבית', כדי לצאת ולהילחם כנגד משה רבינו.
בא הרמב"ן, ושואל שאלה עצומה – מה קרה עכשיו לקורח, שהוא התעורר? אם הוא נתקנא בזה, שאהרון נהיה כהן והוא לא, הרי אהרון נהיה כהן גדול בחודש ניסן, אז למה אז, הוא לא יצא לחלוק על משה רבינו?
איפה שכתוב שאליצפן בן עוזיאל התכהן, זה לאחר שמנו את עם ישראל. מתי מנו את עם ישראל?
בראש חודש אייר. נו אז תצא אז לחלוק! לא. הוא יושב בשקט.
מה קרה עכשיו, שקורח יוצא לחלוק? כשאהרון מונה לכהן גדול, בראש חודש ניסן, וגם כשמינו את הנשיאים, הוא ישב בשקט. מתי הוא התעורר?
הוא"חזר לחיים", אחרי חטא המרגלים. כשהמרגלים מתו, כפי שמביאה הגמרא(מסכת סוטה), שלשונם נשתרברבה עד טבורם.
אחרי שכל המרגלים מתו, אז הוא יצא לחלוק על משה רבינו. מה קרה, שואל הרמב"ן??
אומר הרמב"ן – קורח פיקח היה. קורח ידע שאם הוא יבוא לחלוק על משה רבינו, מיד שנתמנה אהרון הכהן, או שיבוא לחלוק על משה רבינו, אחרי שספרו את עם ישראל ומינו את אליצפן בן עוזיאל, עם ישראל ירגמו אותו באבנים למוות, כי מבחינתם משה רבינו, הוא זה שהציל אותם – הוציא אותם ממצרים, קרע להם את הים, עשרת המכות, הוריד להם את המן וכו'.
כשעם ישראל רח"ל חטא בחטא העגל, בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים, בי"ז בתמוז, מי אם לא משה רבינו עמד בתפילה על עם ישראל והציל אותם?!
(שמות לב, יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה על מה??
הקב"ה אומר לו - וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל..
משה רבינו נעשה חולה, מהתפילות שלו על עם ישראל. אומרת הגמרא – נעשה בשרו החילו – נעשה חולה!
ומשה רבינו, משיג על עם ישראל חנינה-(שמות יד, כ) וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ אבל מה - וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָֽם – אין לך פורענות שבאה על ישראל, אומרת הגמרא, שאין לה משהו מחטא העגל.
הקב"ה מחל, אבל כל צרה שיש ליהודי בדור שלנו, יש בה משהו מחטא העגל.
אם קורח היה פותח את הפה שלו, נגד משה רבינו, אומר הרמב"ן, היו רוגמים אותו למוות באבנים.
מתי הוא ניצל את הסיטואציה, אומר הרמב"ן – היה מתאווים, היה מתאוננים, הגיעו המרגלים, ונגזר על עם ישראל למות במדבר, ושאף אחד לא יכנס לארץ ישראל. עם ישראל היה במרה שחורה. עם ישראל הרגיש מאוד מאוד ירוד.
כשעם ישראל היו מרגישים ירודים, אמר קורח – זה הזמן! עכשיו כשכולם באים למשה רבינו, ומתלוננים – למה לא התפללת כדי שתתבטל הגזרה??? באו אליו בתלונות – למה לא ביקשת!! למה לא התחננת!!
אמר קורח – זה הזמן! עכשיו כשעם ישראל נמצא בשפיפות קומה, עכשיו כשעם ישראל מרגיש בדאון, זה הזמן עכשיו למרוד במשה רבינו! עד כאן דברי הרמב"ן.
רבותי, מי התחיל במרד?
מלמדים אותנו חז"ל, שמאחורי קורח, עמדה אישה מאוד לא פשוטה – אשתו של קורח, היא היתה היוזמת לכל המחלוקת של קורח. מתי זה קרה?
מביאה הגמרא(מסכת סנהדרין ק"י, אותו דבר בתנחומא) - קורח חזר הביתה, לאחר שאהרון הניף את הנביאים תנופה לפני ה', וביום אחד הוא הניף 22 אלף נביאים, מעלה ומוריד, והקב"ה ציוה, שכדי להכשיר את הלווים, צריך להעביר תער על כל בשרם ולהפוך אותם להיות קרחים.
קורח, כמו כל הלווים, העביר תער, וחזר בלי שערה אחת על הראש! וגם כמובן בלי זקן!
מגיע הביתה, הדלת נעולה, דופק בדלת. אשתו מציצה בעינית, לא מזהה – מי זה?!?
תפתחי, זה אני! מה מי זה?! קורח!
פותחת את הדלת.. מה זה, איך אתה נראה?!?! איפה כל השיער!?
היום הניפו אותנו תנופה. לפני זה גילחו אותנו. 22 אלף לווים...
בשביל זה עשית קרחת?!
כן, מה את רוצה?? כל הלווים עשו...
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין ק"י, א) – והכי אבלעו להו איתתיה דקרח אמרה ליה אמרה לו אשתו חזי מאי קעביד משה תראה מה עשה משה איהו הוה מלכא הוא מלך לאחוה שוויה כהנא רבא את אחיו סידר כהן גדול לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא את האחים של האבא הוא סידר סגני כהנים אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אם יש תרומה, הוא אומר שזה של הכהנים אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן אם יש מעשר ללוי, הוא אומר – תנו עשירית מזה לכהנים ועוד דגייז ליה למזייכו ועוד הוא גילח לכם את השערות?! ומיטלל לכו כי כופתא הוא משחק בכם כמו טיפשים עינא יהב במזייכו הוא נתן את עיניו בשערות שלכם אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמר לה קֹרח – מה את רוצה?! גם את משה רבינו גילחו אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה כיון שהוא לקח את כל הגדולה לעצמו אמר איהו נמי(שופטים טז-ל) תמות נפשי עם פלשתים אם כולם יתגלחו, גם אני אתגלח
שואלת"הרבנית קורח" – טוב, קרחת קרחת, אבל מה למדתם היום בבית המדרש?
אמר לה – היום למדנו פרשת ציצית.
מה זה פרשת ציצית, שאלה?
הסביר לה קורח – בגד עם ארבע כנפות שמים ציצית בכל כנף, שלוש חוטים לבנים ואחד של תכלת.
** אומרת הגמרא(מסכת מנחות) – תכלת דומה לים, וים לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד. יש לך חוט של ציצית בצבע תכלת, תיזכר בקב"ה!
שואלת"הרבנית קורח" – מה הדין, אם כל הבגד הוא תכלת? האם צריך חוט של תכלת או לא?
אם חוט אחד, פוטר את כל הבגד, מה קורה אם כל הבגד הוא תכלת??
אמר לה קורח – באמת שאלה טובה. מחר אלך לישיבה, ומשה רבינו ילמד, אני יעלה את השאלה שלך.
אמרה לו אשתו – לפני שאתה הולך ושואל, בֹא ונעשה את זה בצורה"יפה" – אתפור לכל החבר'ה מהישיבה חליפות, 250 חבר'ה, שכולם תכלת, ותבואו לפני משה ותשאלו אותו – משה, בגד כזה שכולו תכלת, גם צריך חוט של תכלת?
באו למשה ביום שלמחרת ושאלוהו...
אמר להם משה – ודאי שכן, מה השאלה!?
אמר לו קורח – אני לא מבין, חוט אחד של תכלת פוטר את כל הציצית, אז אם הבגד כולו תכלת, לא כל שכן, שיהיה פטור?!
אמר משה רבינו – מה זה נוגע אחד לשני?! הסגולה היא בבגד. מה אתה חושב, שמי שרואה תכלת מול העיניים, נזכר בקב"ה??
שאל קורח שאלה נוספת – בית מלא בספרים, מהו שיהיה פטור מן המזוזה?
אמר לו קורח – כל התורה כולה, 275 פרשיות יש בה, אינם פוטרות את הבית, שתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?
אמר לו משה – כן.
בירושלמי מופיעה שאלה נוספת, ששאל אותו קורח – אמר לו בהרת כגריס, מהו?
אמר לו משה – טמא.
שאל אותו קורח – פָרָח בכולו, מה הדין?
אמר לו משה – טהור.
אמר לו קורח – כגריס טמא, בכל הגוף טהור?! מאיפה אתה מביא את ההלכות האלה?! את הכל אתה בודה מלבך! שום דבר לא קיבלת מהקב"ה.
החליט קורח לחלוק על משה רבינו, ולומר שהוא בודה את הדברים מלבו.
אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל שימו לב לדוגמאות שקורח מצא – בגד, בית וגוף.
ציצית זה בגד, מזוזה זה בית, וגוף, אלו שלושת הדוגמאות.
למי שזוכר, מפרשת תזריע, מביא הכלי יקר, שהצרעת באה על שלושה דברים – על בגד אדם, על בית של אדם, ועל גוף של אדם. כי אדם שמדבר לשון הרע על השני, ומוציא את הלכלוך שלו החוצה, הוא חושף את הכיסויים של האדם, אז הקב"ה מסיר גם את הכיסויים שלו. מהם?
אומר הכלי יקר – הבגד זה כיסוי אחד, הבית כיסוי שני והעור שלו, זה הכיסוי השלישי. אם אתה מסיר כיסויים של בני אדם, מעניש אותך הקב"ה במידה כנגד מידה.
מה זה קשור לקורח? נשאיר את זה למועד אחר.
רבותי, אנחנו רוצים להתקדם :
אם הזכרנו טוב, קורח יצא לחלוק, כי נתקנא בנשיאותו של אליצפן. קורח רצה להיות כהן, וקורח, כמו שמלמדים אותנו רבותינו, אשתו, היא זו שהמרידה אותו, כנגד משה רבינו.
אומרת התורה –(במדבר טז, ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו
אומר רש"י - בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם(במ"ר שם ז)
רבותי, הם לא היו שיכורים. מה זה עת שיכרות?
למדנו מכאן, שאדם יכל להיות שיכור בלי לשתות. אז מה זה שיכור?
שיכור זה אדם, שלא יודע להבדיל בין שני דברים.
אנחנו אומרים - חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. השיעור של שיכרות, הוא, שאתה לא יודע את ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי.
אומר משה – הם כרגע, בבחינת שיכורים. עת שיכרות היא להם.
והשאלה שנשאלת כאן – מה פירוש הדבר עת שיכרות? מה רוצה משה?
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ...
מה רצה משה מהבוקר? למה דוקא בבוקר?
אומר רש"י, ובתנחומא ישנם שתי ביאורים - אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. כמו שאי-אפשר להפוך את הבוקר לערב ואת הערב לבוקר, כך אי-אפשר להפוך את המושג הזה שנקרא"אהרון יסתלק מן הכהונה", למה? וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים(דה''א כג, יג).
דבר אחר אומר המדרש - דָּבָר אַחֵר, בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, גְּבוּלוֹת חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. יְכוֹלִין אַתֶּם לְעָרֵב יוֹם בְּלַיְלָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, בַּתְּחִלָּה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ(בראשית א, ד), בִּשְׁבִיל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי(ויקרא כ, כו). וְכָךְ הִבְדִּיל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּבְדֵּל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים(דה"א כג, יג). אִם יְכוֹלִים אַתֶּם לְעַכֵּב אוֹתָהּ הַבְדָּלָה שֶׁהִבְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה, כָּךְ תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ. לְכָךְ אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' וְגוֹ', כְּבָר הוּא מְתֻקָּן, אֶת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה, למרות שהיא לא כל-כך קשה – משה רבינו בחר את ההבדל של בוקר. אם אתם יכולים לערב בוקר לערב, וערב לבוקר, כך תוכלו להחליף את אהרון.
משה רבינו יכל להביא עוד הרבה דוגמאות – אם תוכלו להחליף שמים וארץ, או אם תוכלו להחליף מים עליונים בתחתונים, אם תוכלו קיץ לחורף וחורף לקיץ, ים ליבשה ויבשה לים... לא חסר דוגמאות של הבדלות.
רבותי, כל מי שלמד גמרא במסכת פסחים(ק"ג, ב, ק"ד) שאומרת, שאדם שעושה הבדלה, לא יפחות משלוש הבדלות, ולא יוסיף על שבע הבדלות.
אנחנו אומרים כל מוצ"ש – המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, אם זה שלוש או ארבע, על זה דנה הגמרא(פסחים ק"ג, ב).
אותה גמרא(ק"ד, ע"א) אומרת – אמר רבי יהושע בן לוי המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה מיתיבי סדר הבדלות היאך אומר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין טמא לטהור בין הים לחרבה בין מים העליונים למים התחתונים בין כהנים ללוים וישראלים וחותם בסדר בראשית.
יוצא, שלא חסר הבדלים. משה רבינו בחר דבר אחד - בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - ו הבחירה של משה רבינו.
אנחנו רוצים להבין, מה רוצה משה רבינו, מהענין של בֹּקֶר.
הייתי רוצה לבאר את הדברים, בקו של מנהג, ואת המנהג הזה אני רוצה לבאר אותו, למרות שככל הנראה, לא כולם נוהגים את המנהג הזה, אבל אני לפחות הייתי רוצה לבאר את המנהג, לאלה שכן נוהגים בו, וינסו להבין מה מונח בו:
המשנה ברורה(סימן רצ"ט) כותב – המהרי"ל היה מקפל את הטלית במוצאי שבת, כדי להתעסק במצוה מיד.
מתי הוא עשה את זה?
לא כתוב, אלא במוצאי שבת מיד, כדי להתעסק במצוה מיד.
בא השל"ה הקדוש, בקיצור השל"ה וכותב – ומהרי"ל היה נוהג לקפל את הטלית מיד, כאשר היה מתחיל הש"צ"ויהי נועם...." שעד עתה, היה אסור במלאכה.
רבותי, אני רק רוצה להסביר את הדברים :
בחו"ל במקומות שאין עירוב, לא טלטלו טליתות. הדרך שאפשר לטלטל את הטלית, גם במקום שאין עירוב, רק אם אתה מעוטף בטלית. בחו"ל ישנם מקומות שפחדו לצאת עם טליתות החוצה, אז מה היה עושים?
היו משאירים את הטלית בבית הכנסת. לכל אחד היה תא בבית הכנסת, ובמוצאי שבת היו פותחים מקפלים, וסוגרים.
מביא כאן המשנה ברורה, שהמהרי"ל במוצאי שבת, מיד היה מקפל.
מה זה מיד במוצאי שבת? מיד אחרי הבדלה? לפני הבדלה? אחרי 18? לא כתוב.
השל"ה אומר, שהוא היה עושה את זה, באמצע"ויהי נועם.."
אני מקריא מדרש תלפיות(ענף הבדלה), כותב ר' אליהו הכהן מאיזמיר – ויש שכתבו לקפל קודם ההבדלה. ואם אינו מקפלה, קודם מוצאי שבת
כלומר אדם, שפשט את טליתו במוצאי שבת, ולא טלטל אותה הביתה. הוא חשב להתפלל שם ערבית במוצ"ש, ולמעשה, הוא הלך בסוף להתפלל בבית כנסת אחר במוצ"ש. למחרת בא להתפלל שחרית באותה בית כנסת. עכשיו בתא, יש לו את הטלית הלא מקופלת משבת. מה קורה איתה?
כותב המדרש תלפיות – ואם אינו מקפלה מיד במוצאי שבת, אחר יציאה מבית הכנסת, הקליפות נדבקות בטלית, ולכן, אם שכח בדיעבד, ולא קיפל במוצאי שבת, כשהוא מגיע בשחרית לבית הכנסת, לא יתעטף בזה מיד, מה יעשה?
ינער את הטלית מכל הכיוונים, כדי להשיל מהטלית הזאת את כל הקליפות. כך כותב המדרש תלפיות.
אותו דבר תמצאו בכמה וכמה ספרים – וכשיסיר הטלית, אם היא שלו, יזהר שלא יקפלה ע"י אחר, כי הוא קשה למזל.
בספר יפה ללב הוא כותב – רצוי משום חיבוב מצוה שגם את הטלית וגם את התפילין, יקפל האדם בעצמו.
בספר טעמי המנהגים כתוב, שיש איזה ענין של שלום בית בקיפול הטלית.
מה הקשר בין קיפול הטלית לשלום בית?
אז איזה אחד אמר לי – אם אתה מתחיל להתקפל במוצאי-שבת, אז כל השבוע אתה מקופל J
אנחנו רוצים אבל להבין, מה באמת מונח כאן, בקיפול של הטלית :
אני מקריא את הספר טעמי המנהגים(עמוד תתקמ"ז ) – בספר תולדות מנחם כתב, שמי שרוצה שאשתו תאריך ימים, יקפל הטלית במוצאי שבת. למה?
[משום שאם תראה את הטלית שהיא לא מקופלת, תתעצבן, ויכולה לקבל התקף חס ושלום J ] לא זה מה שהוא אומר.
יען כי האישה מביאה טלית לחתן, ומזה באה ההקפדה, שישמור את הטלית ויקפל אותה תכף מוצאי שבת, להראות לאישה, שאינו מצפה לטלית אחרת, שתביא לו אישה אחרת.
הבאתי את המנהג הזה, כי בסוף השיעור נזדקק לו.
אני עובר לסעיף הבא – שולחן ערוך(סימן רצ"ו) – סדר הבדלה – יין בשמים נר הבדלה, וסימנך יבנה = יין בשמים נר הבדלה
יבנה, אותיות בינה. למה בינה?
כי אם אין דעת, אומרת הגמרא, הבדלה מנין?! אם אין לך שכל, איך תעשה הבדלה? לכן קבעו את ברכת אתה חוננתנו, בחונן הדעת. עד כאן שולחן ערוך.
רבותי, נעבור עכשיו לשיטת האשכנזים :
ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית, הנה אל ישועתי, כוס ישועות אשא, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר...
רבותי, אני לא ניכנס עכשיו להסביר כל פסוק, כי אנחנו לא לומדים עכשיו, הלכות הבדלה, רק צריך לדעת מה קשורים הפסוקים האלה להבדלה. ישנם כמה ביאורים.
כותב הרמ"א – והוא לסימן טוב. ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר, ונוהגים לשפוך, מכוס של יין, על הארץ קודם שיסיים בורא פרי הגפן.
לוקחים את הכוס שיש בו יין, ושופכים על הרצפה מהכוס של ההבדלה.
רבותי, מישהו נוהג בזה??
ממשיך הרמ"א – וטעם השפיכה, כדאמרינן בגמרא(עירובין ס"ה) – כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושים כן, לסימן טוב, בתחילת השבוע. גם שופכים מן לאחר הבדלה, ומכבים בו את הנר. חוץ מזה, רוחצים בו את עיניו, משום חיבוב מצוה.
גמרנו להקריא את הרמ"א, נעבור למשנה ברורה :
כותב המשנה ברורה – האחרונים הסכימו, שלא ישפוך בשעת ברכה כלל, אלא, בשעה שמוזג, ישפכנו מלא על כל גדותיו עד שישפך על הארץ. וגם יש למעט בחלק הנשפך, משוב הפסד משקים.
עד כאן הקראנו את ההלכות.
כל אחד שואל את עצמו – מה הקשר עכשיו להבדלה? אנחנו מדברים על קורח, מה הקשר?
תכף נגיע גם לזה, אבל בואו ונחזור למשנה ברורה – האחרונים הסכימו שלא לשפוך...
אומר הט"ז – ויש לדקדק למה אמר בלשון דיעבד, דהיינו נישפך - כל בית שלא נישפך בו, ולא אמר כל בית שאין שופכים בו? ונראה דלא ציוו חכמים לשפוך יין, אדרבא, יש איסור בזה. אלא כוונת חז"ל, שלא יתרגז אדם בביתו, אפילו אם יארע לו היזק. מדובר שכבר נישפך יין בשוגג על אחד מבני הבית. וזהו שאמרו- כל בית שנישפך בו יין בשוגג, נחשב לו כאילו היה מים, אלא אדרבא, מתרגז, אין בו סימן ברכה, דאמרינן במסכת סוטה, שכל בית שיש בו רוגז, הוא סימן עניות.
אומרים חז"ל – כל בית שאין נישפך בו יין... נשפך, לא קרה כלום! זה סימן ברכה!
בא המהרש"א ואומר – מה שכתבו, שכל בית שאין נישפך בו יין, לא הכוונה לנשפך כמים ממש, אלא דאסור לאבד אוכלין ומשקים, אלא שאין מדקדקים ביין כמו במים, ופעמים שהוא נישפך ממילא.
בא הבאר שבע ואומר – רבותי, מה פתאום לשפוך יין?! אני הייתי מבטל את המנהג הזה!
הגמרא(מסכת ברכות נ, ב) דנה, לגבי מנהגים שהיו רגילים לעשות, לחתן וכלה – ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
אז כמו שהיו מושכין מלכים, כמו שאומרת הגמרא בכריתות ה', שהיו מושכין אותם ליד המעיין, אז כאן, שרוצים שהשידוך יעלה יפה, פותחים שתי חביות של יין, והיין זורם. אז הינה יש לנו ראיה, שכן מותר לשפוך!
אומר הבאר שבע – אבל רש"י אומר לא ככה! תקרא רש"י!
אומר רש"י – ממשיכין יין בצנורות. והוא משום שפותחים את החביות של יין, משום סימן טוב, ואין כאן משום ביזיון והפסד, לפי שמקבלים אותו בראש פי הצינור בכלי – למטה היו מקבלים את היין, בגיגית אחרת, אז שום דבר לא היה מתקלקל, ואף אחד לא היה מפסיד.
שולחן ערוך(סימן קע"א, הלכות ביזוי אוכלים) - מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ בִּכְלִי בְּפִי הַצִּנּוֹר.
עד כאן רבותי, דברים נפלאים.
למה הבאתי את כל זה? מה הקשר בין הבדלה לקורח? רבותי, שימו לב :
ישנו ספר שנקרא אוצר התפילות, ביאורים נפלאים על התפילה, על מנהגי ישראל, ספר נפלא!
בחלק ב, בעניני הבדלה, הוא כותב שם, שנוהגים לקחת את הכוס ולשפוך על הרצפה – לסימן טוב, כמו שמביא הרמ"א.
כותב הענף יוסף שם(ביאור על הלכות הבדלה) – ובמטה משה כתב, לשפוך יין על הרצפה, כדי לתת לעדת קורח את חלקם.
אומר המטה משה, שמה שאומר לך המגן אברהם, לקחת יין ולשפוך על הרצפה, לסימן ברכה, יש בזה עוד ענין – לתת לעדת קורח את חלקם.
רבותי, מה הקשר לשפוך יין על הרצפה ועדת קורח?!
בואו נקרא במטה משה בפנים, מרגלית נפלאה, ואז נבין, מה זה מוצאי שבת, ואיך אנחנו מתחברים להבדלה:
כותב המטה משה – שמבדילים מן הכוס, שופכים על הכוס, פירוש : מן היין לארץ. כדאיתא בבראשית רבה, שכל בית שלא שופכים בו יין, כמו מים על הרצפה, במוצאי שבת, לא רואים בו סימן ברכה(לשון הרב).
ממשיך המטה משה –(הרב תרגם מארמית ללשון הקודש) מבדילין על הכוס, שופכים מן הכוס, פירוש- מן היין על הארץ, כדאיתא בבראשית רבה – כל בית דלא אישתפך בה יין במוצאי שבת, כמיה, לית בה סימן ברכה.
והוא על דרך הסוד, איתא ברקנטי בפרשת השבוע(מביא זוהר בפרשת בראשית) – בכל מוצאי שבת, עולה מן הגיהינום משחית אחד, ורוצה לפגוע ולהתערב בזרע ישראל ולשלוט עליהם, וישראל מריחים בהדסים ומבדילים על היין, ובזה הוא נפרד מהם, ונשפל הסיטרא אחרא, וחוזר למקומו לשאול, מקום שקורח וסיעתו נמצאים שם, כדכתיב בפרשת השבוע - וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה – ישנם שבעה מדורים בגיהינום, ואחד מהם של שאול.
קורח ועדתו לא יורדים לשאול, עד מתי שבני ישראל, בעולם הזה, לא עושים הבדלה, בני קורח לא יורדים לגיהינום.
מה קשור ההבדלה לבני קורח?
אומר הזוהר הקדוש – דכתיב בפרשת השבוע הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת. מתי העדה הרעה הזאת, מתבדלים מאיתנו?
במוצאי שבת, בהבדלה, נכנסים קורח ועדתו לגיהינום.
כך ע"י הבדלה, שעושים ישראל במוצאי שבת, יורד אותו משחית לשאול, אותו מדור שבני קורח נמצאים שם. עד כאן דברי הזוהר הקדוש, פרשת בראשית, מביא אותו הרקנטי.
ממשיך המטה משה ואומר – ומטעם זה, ההבדלה היא על היין(למרות שניתן לעשות גם על חמר מדינה), כי היין עולה 70, כנגד 70 שרים חיצוניים, מצד ישמעאל ועשו, ואנו שופכים היין כדי להחליש כוחם לארץ.
והנה רבינו בחיי, בפרשת ויקהל אומר(מביא אותו דבר ר' אליהו הכהן מאיזמיר, ערך הבדלה) - ארבע ברכות הבדלה, הם כנגד מעשה בראשית – ברכת היין, היא כנגד בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ, שהוא הגן והוא הגפן שבתוך הגן, והוא היין המשומר בענווה מששת ימי בראשית.
ברכת עצי בשמים, כנגד וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מאורי האש, כנגד וַיְהִי אוֹר. המבדיל בין קודש לחול, הוא כנגד וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
ומצאתי בתשב"ץ, כמה הבדלות עושים בשנה, במוצאי שבת? 52, כמנין ויבדל.
אותו דבר, מביא גם בעל הטורים(פרשת בראשית) - את האור כי טוב. מכאן שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. כמנין ויבדל מבדילין בשנה במוצאי שבתות.
ג' פעמים כתוב ויבדל בתורה - וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים(דה''א כג, יג).
רמז למה שאמרו חז"ל, הזכרנו את זה מקודם(גמרא בפסחים ק"ג, ב -כ"ד, א), שהרוצה לעשות הבדלה, המינימום זה שלוש הבדלות – המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. עד כאן דברי המטה משה ובעל הטורים.
רבותי, מה כל זה קשור לקורח, ומה כל זה קשור להבדלה?
בואו ננסה, בס"ד, לנסות להבין את הדברים, עפ"י תורתו ומשנתו של הבאר משה מאוז'רוב :
הבאר משה מאוז'רוב, בפרשת השבוע, כותב יסוד, נשתמש ביסוד שלו, נבהיר אותו, ואולי דרכו, יהיה לנו כאן פשט.
הוא מביא, את מה שאמר קורח –(ט"ז, ג) כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
מה קרה, מה רוצה קורח?
אומר רש"י במקום - כלם קדושים. כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה(תנחומא ד): ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך, כל העדה שמעו.
כל עם ישראל, היה במעמד הר סיני, אז מה הגדולה שלכם, על הגדולה שלנו?!
אומר הבאר משה מאוז'רוב, יסוד נפלא ביותר- קורח ועדתו רצו לבטל את המעמד שיש למשה רבינו, על אהרון הכהן. כל זמן שהוא חשב, שהוא יקבל את הנשיאות של אליצפן בן-עוזיאל, אז טוב שיש הבדלי מעמדות. אבל אחרי שהוא ראה, שהנשיאות עברה לאליצפן בן-עוזיאל, ונתקנא בנשיאותו, אחרי מעמד הר סיני, הוא בא ואמר – רבותי, אני רוצה לבטל את הבדלי המעמדות בעם ישראל. לא צריך משה ואהרון ונשיאים! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'... משל למה הדבר דומה?
למה אתה צריך בית-כנסת, כשיש רב? רב צריך, שיש ציבור שלא יודע הלכות, אז יש רב שאומר להם. אבל אם כולם רבנים, כולם פוסקי הוראה, כולם! אז למה צריך רב?!
אם כל המתפללים בבית-כנסת, יודעים את כל השולחן ערוך ישר והפוך, אז למה צריך רב?!
אמר קורח – אם כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', למה צריך את ההבדל? למה צריך שינוי מעמדות?
רבותי, אם ככה יכל להיות, שזה מה שהוא פתח ואמר – אם הטלית כולה תכלת, אז למה צריך חוט של תכלת? חוט של תכלת צריך, כשהבגד הוא לבן, אבל אם הבגד הוא כל כולו תכלת, מה אתה צריך חוט של תכלת?
המחלוקת של קורח, אומר הבאר משה מאוז'רוב, היתה על דבר אחד – אני לא רוצה שינוי מעמדות בעם ישראל כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – קורח טעה בטענה שלו. כשהוא בא וטען, שכולנו היינו במעמד הר סיני, וכולנו ראינו את הקב"ה, מזה אתה מבין שמשה רבינו הוא שונה, למה?
כי במעמד הר סיני, הקב"ה קורא למשה רבינו –(שמות כד, א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... נכון שהם שמעו מפי הקב"ה, אבל אתה רואה איפה הם עמדו! הקב"ה, במעמד הר סיני, יצר את ההבדל, שבין משה לבין כולם.
אומרים חז"ל – משה מחיצה לעצמו, אהרון מחיצה לעצמו, נדב ואביהוא מחיצה לעצמם וזקנים מחיצה לעצמם. לכל אחד, מחיצה לעצמו! אז רואים, שכבר במעמד הר סיני קבע הקב"ה, את הבדלי המעמדות.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – אם ככה, אנחנו יכולים להבין, במעמד הר סיני עצמו, שתי דיברות דיבר הקב"ה, שאר הדיברות, דיבר משה רבינו.
אומרת הגמרא(מסכת מכות כג, ב) – תורה צוה לנו משה. משה נתן לנו תרי"א מצוות, שתיים שמענו מפי הבורא יתברך.
אז אתה רואה כבר, שיש הבדל בין משה רבינו לשאר העם, אז מה אתה דורש שוויון?? אין מושג כזה של שוויון!
בא קורח וטען - כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?
אנחנו לא מתנשאים, אלא כל הבריאה כולה, בנויה על הענין הזה, של הבדלי מעמדות.
הפלא הגדול, הוא מקורח עצמו. אם הוא היה אדם פשוט, אז הוא היה יכל לבוא ולשאול – למה אתם מתנשאים?? אבל קורח, הוא עצמו יודע, שיש הבדל אפילו בתוך שבט לוי עצמו – גרשון היה הבכור, הוא לא נבחר לשאת את כלי המקדש, לא את הארון ולא את המנורה ולא את המזבח, מי נבחר?
קהת נבחר! למה אתה לא שואל - וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' – למה קהת נושא את הארון??
על זה אין לו שאלות. למה אין לו שאלות?
כבר יעקב אבינו, קבע בבריאה שיש הבדלי מעמדות.
כשיעקב אבינו ביקש לשאת את ארונו, הוא אמר לשבט לוי – אתם לא נוגעים בארון! למה?
כי מי שעתיד לשאת את ארונו של הקב"ה, לא יגע בארון שלי.
אחרי יעקב אבינו, בא פרעה ואמר – שבט לוי יושב ולומד, שבט לוי לא עושה שום דבר!
למה?!? הבדלי מעמדות?!
התשובה היא כן! לומדי תורה, יש להם מעמד אחר לגמרי!!!
יוצא, שהבדלי המעמדות נוצרו כבר, במעמד הר סיני. יעקב אבינו כבר צוה איך לשאת את ארונו.
אם ככה, בא קורח ושואל – מדוע יש הבדלי מעמדות?
והתשובה לכך פשוטה – הקב"ה ברא את העולם, עם הבדלי מעמדות. מתחילת בריאת העולם, יצר הקב"ה את העולם, כך שיהיה הבדלי מעמדות בעם ישראל.
רבותי, אם אלה הדברים, אומר הבאר משה מאוז'רוב – ישנה גמרא(מסכת שבת קי"ט, ב) שאומרת - אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר(ישעיה כד-ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ
אומר הבאר משה מאוז'רוב – אדרבא, הגמרא אומרת שבית שני, חרב בגלל שנאת חינם. איזה שנאת חינם?
אם משווים קטן וגדול, זה אהבת חינם, כולם אותו דבר!
אלא, הוא אומר – זה השנאת חינם הכי גדולה! שאתה לוקח אדם ומשפיל אותו, את הגדול אתה עושה כקטן, זה הדבר הכי חמור שישנו!
ולכן אומרים חז"ל – כשמשווים קטן כגדול, זה תחילת החורבן. החורבן הוא, שאדם חושב שכולם שווים, זה לא נכון! יש הבדלי מעמדות בעם ישראל! יש סדר, יש היררכיה בעם ישראל, ואם אין סדר וכולם שווים, זה תחילת החורבן, זה קורח ועדתו!!!
אם אלה הדברים, נוכל בס"ד להבין, מה אומר משה רבינו לקורח - מה אתה רוצה? אתה בא וטוען כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים? בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - תתבונן! מהיום הראשון של הבריאה, מה עשה הקב"ה?
הבדיל בין האור ובין החושך. כמה מצוות מקיימים באור, וכמה מצוות מקיימים בחושך? המעמד של האור הוא הרבה יותר גדול מהחושך.
יכל החושך לבוא ולהגיד – ריבונו של עולם, אני רוצה להיות אור??
התשובה היא – לא! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – לכל אחד תחום משלו. התחום של האור הוא תחום אחד, והתחום של החושך, הוא תחום שני.
אתה קורח טוען כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' – אין הבדלי מעמדות, כולם אותו דבר!
אומר לו משה רבינו - בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - חכה לבוקר ותראה כבר, שיש הבדל בין הלילה לבין הבוקר!
רבותי, אומר משה רבינו – עתה הוא עת שיכרות,(רש"י - בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו) נעזוב את קורח נחכה לבוקר. מה זה עת שכרות?
אומרים לנו רבותינו – שיכור, לא מסוגל להבדיל בין ברוך מרדכי לארור המן, הוא מאבד את הדעת שלו. זה שיכור.
אומרים לנו חז"ל – הבדלה בחונן הדעת. למה? שאם אין דעת, הבדלה מניין? אם אין לך שכל, איך אתה יכל להבין?
שואלים חז"ל – קורח שפיקח היה.. אם אתה פיקח, איך איבדת את הדעת שלך!?! היסוד זה הבדלה!!! על זה אתה בא לחלוק?!
אם אלה הדברים, בס"ד נוכל להבין דבר נפלא :
רש"י אומר על הפסוק(דברים א, כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן
ותקרבון אלי כלכם. בערבוביא, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו'(דברים ה, כ), אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים.
אומר רש"י – זה חורבן. שאין לכל אחד את המעמד שלו, כשאין לזקן את המעמד שלו, ה' ירחם.
כותב הבאר משה מאוז'רוב – גם גוף האדם, הוא גוף אחד, אבל כולנו יודעים, שבגוף יש ראש ויש לב. יש אברים שהנשמה תלויה בהם. יש לאדם אצבע, אבל האצבע היא לא כ"כ חשובה, כמו שחשוב הראש והלב.
נכון, כֻּלָּם קְדֹשִׁים – כל הגוף זה יחידה אחת.
אנחנו לא חולקים שכל הגוף, זה יחידה אחת, אבל בגוף עצמו ישנם אברים, שהם נזקקים ביותר, כמו ראש ולב וכבד, וישנם אברים שנזקקים פחות- אדם יכל לחיות בלי אצבע, אבל בלי לב, אין חיים.
לכן אתם, שאתם מערערים על כל המושג של – אי שוויון בעם ישראל, שיש מדרגות, שיש מעלה אחד מהשני, אתה קורח, סותר את עצמך! תסתכל בתחילת הבריאה, אומר לו משה רבינו, כשהקב"ה העמיד את האור, בבריאה אחרת, מאשר את החושך.
רבותי, עד כאן, יש לנו קטע אחד, בנושא של הבדלה.
הייתי רוצה ללכת לנדבך נוסף, וממנו ליישב את ענין הטלית, במוצאי שבת :
כתוב להלכה, שנשים לא ישתו מכוס של הבדלה. כך כתוב להלכה.
אלא, אם אישה עושה לבד, הבדלה בביתה, אז היא יכולה לשתות מן היין.
למה לנשים אסור לשתות מהיין? מה קרה? בקידוש נותנים להם, זה סימן ברכה.
רבותי, מצאתי של"ה(מסכת שבת תורה אור, אות צ"ט) שאומר – מצאתי בספר תולעת יעקב(ר' מאיר בן גבאי) וכבר ידעת, מה שאמרו רבותינו ז"ל, בסוד העץ שחטא בו אדם הראשון.
מה היה העץ שחטא בו אדם הראשון?
שלוש דעות בגמרא – חיטה, גפן, תאנה.
במדרש כתוב(בראשית רבה, פרשה י"ט, אות ס"ה) - אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, שנאמר הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל – לא את העץ עצמו, אלא מה שיוצא מן העץ. היא נתנה לו את הגפן שיוצא מזה, כדי לשתות.
וכנגד זה, כותב הספר תולעת יעקב, בא לאישה דם נידות, סוד הזוהמה, שהטיל הנחש בחוה, ולפי שהתכוונה להיבדל מן האדם, ע"י היין, אין הנשים טועמות יין של הבדלה. עד כאן דברי הספר תולעת יעקב.
רבותי, אני אנסה להסביר את הדברים, עפ"י איך שאני מבין אותם:
ההבדלה הראשונה, שעשה הקב"ה בבריאה, היתה וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ההבדלה השנייה - וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וההבדלה הראשונה שנצטווה האדם הראשון לעשות, היתה ביום השישי.
אמר לו הקב"ה –(בראשית ב, טז)... מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ – הכל אתה יכל לאכול, רק זה, הבדלה, זה מובדל מכל העצים שבגן.
הולכת האישה, בהשפעת הנחש, ושוברת את ההבדלה שיש בין עץ הדעת, לבין העצים האחרים – אין הבדלה, כל העצים אותו דבר!
ממילא, היא לוקחת מהעץ הזה, ונותנת לבעלה לשתות מן היין. זאת אומרת, שהיא שברה את ההבדלה, שקבע הקב"ה ביין.
אמר הקב"ה(בראשית ב, טז)... מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שחז"ל אומרים שגפן היה, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ בזה אתה לא נוגע!
הלך אדם הראשון, ושתה מן היין הזה – שבר את ההבדלה שהיתה, בין עץ הדעת לשאר העצים.
אם כך, אומר התולעת יעקב – היות והאישה, היא זאת ששברה את ההבדלה, בין העץ שנקרא גפן, לבין שאר העצים, כשיעשו הבדלה על היין, אל תיתן לאישה לשתות, כי היא זו ששברה את ההבדלה ראשונה.
כל הנושא, שמביא כאן התולעת יעקב, על נושא הנידה, שבאה כתוצאה מהחטא הזה, גם היא גורמת להבדלה בין בעל לאישה- היא רצתה לשבור את ההבדלה, שבין עץ לעץ – הנידה שוברת את הדבקות של איש באשתו.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד נקודה אחת :
ישנו מנהג, שמופיע בספר טעמי המנהגים. נוהגים אותו ככל הנראה האשכנזים, בני עדות המזרח קצת פחות – נוהגים שהאישה משגרת לבעלה, טלית חדשה לפני החתונה.
למה שולחים טלית?
בין הסיבות שמביא הספר טעמי המנהגים – כי כתוב בפסוק(משלי ו, לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה
לב = ל"ב חוטים, זה מגן מפני הזנות, לכן היא שולחת לו טלית.
רבותי, אני רוצה לומר דבר, שדיברנו עליו לפני שנים רבות, בשנת תשס"ז. אני רוצה לקחת משם נקודה אחת, ולהשתמש בה :
בספר ילקוט הראובני(פרשת שלח-לך- פרשת ציצית) כותב- מיד לאחר שאדם וחוה חטאו באכילה מעץ הדעת, שהם פירקו את ההבדלה שהקב"ה הבדיל את עץ הדעת, משאר העצים, מה נתן להם הקב"ה?
כתוב בפסוק(בראשית ג, כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם – עשה הקב"ה לאדם ולאשתו טלית וציצית. כך כותב הילקוט ראובני.
טלית וציצית? מה קרה?
אז בסדר, לא כָּתְנוֹת עוֹר, אלא תגיד כָּתְנוֹת אוֹר – האור המקיף של הציצית. אז לפני שנים, עמדנו לבאר את הקשר, שיש בין המקושש ופרשת ציצית, לבין חטא אדם הראשון וציצית.
אני רוצה להשתמש בנקודה אחת בס"ד :
כתוב בכמה וכמה ספרים, שבכל מקום שיש נקודת חיבור לחטא אדם הראשון, מתעטפים בטלית.
איפה?
דבר ראשון – בחתונה. שאשה נטהרת בחתונה, החתן מתעטף בטלית.
דבר שני – בברית מילה, כולם מתעטפים בטלית – הסנדק, המוהל, אבי הבן - מה קרה פה שכולם עם טליתות!?
דבר שלישי- כשבן-אדם מסתלק מן העולם, מכסים אותו בטלית.
מה קרה כאן רבותי?
כותב הזוהר הקדוש, מביא את זה האור-החיים(פרשת שמיני) – כתוצאה מחטא אדם הראשון, באו שלושה דברים לעולם – נידה, מילה ומוות.
אלמלא חטא אדם הראשון, לא היה נידה. אלמלא חטא אדם הראשון, גם לא היתה ברית מילה, כי אדם הראשון נברא מהול ולא ערל!
כשאדם מסתלק מהעולם, גם מכסים אותו בטלית, רק לא טלית כשרה, שלא יהיה לועג לרש, אז פוסלים אותה. למה?
אומרים רבותינו – כדי שתזכור את חטא אדם הראשון! חטא אדם הראשון הביא אותנו, לכל הדברים שאתה מציין אותם בטלית – חטא אדם הראשון, בברית מילה, נולד הילד ערל – אתה מתעטף בטלית, כי אחרי החטא, הקב"ה נתן לך טלית. למה טלית??
כי טלית, אומרים חז"ל בגמרא(מסכת מנחות) – כבלה דעבדא – זה חבל של עבדות. אני עבד של הקב"ה!
אומר הקב"ה לאדם ולחוה – אתם פרעתם את ההבדלה. הבדלתי בין עץ הדעת, לשאר העצים. שברתם את ההבדלה הזאת!
מה התוצאה שנהיתה?
קחו טלית עליכם! הטלית, זה סמל של עבדות, תהיו עבדים של הקב"ה! זה ציצית.
כשאדם מגיע לברית מילה, אומרים לו - תתעטף בטלית, כי זה מחטא אדם הראשון.
שעת המיתה – עוטפים את הנפטר בטלית, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, אומרים לו – תזכור, כל זה קרה בגלל חטא אדם הראשון.
אם ככה רבותי, נוכל להבין דבר נפלא :
כל היסוד של טלית, מהו?
כל היסוד של הטלית הוא כבלה דעבדא!
היוזםבס"ד
פרשת קורח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת קורח שנת תשע"ד. הפרשה הזו, עוסקת במחלוקת קורח כנגד משה רבינו, וחז"ל באבות(פ"ה, מ"ו) אומרים - עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן...
בשלושת השבתות הבאות עלינו לטובה, אנחנו נעסוק בשלושת"הפיות" האלה.
השבת זה פִּי הָאָרֶץ, בשבת הבאה, פרשת חֹקת, זה פִי הַבְּאֵר – בארה של מרים, ושבת פרשת בלק, זה פִי הָאָתוֹן.
שלוש פיות – פִּי פִּי פִּי, וכבר עסקנו בשנים עברו, בשלושת הפיות הללו, ומי שרוצה יכל לחבר את זה גם, לשלושת הקו"פים, שיש בשלושת הפרשיות הללו- פרשת קורח – קו"ף בהתחלה, פרשת חֹקת – קו"ף באמצע, ופרשת בלק – קו"ף בסוף.
אנחנו רוצים היום לעסוק, בס"ד, בנושא אחד מיני רבים בפרשת קורח, ולעמוד ממש בקצרה, על נושא אחד, וממנו להרחיב בנושא נוסף.
חז"ל מביאים, כך מביא גם רש"י בתחילת הפרשה – קֹרח חכם גדול היה, קֹרח מטועני הארון היה – הוא היה מבני קהת, הוא נשא את הארון על כתפיו.
אם הוא היה עדין מטועני הארון, או שהוא היה בעבר מטועני הארון, על זה יש כבר מחלוקת, כי יתכן שהוא היה מבוגר בשביל לשאת את הארון, אבל לכולי עלמא, הוא היה חכם, וחז"ל שואלים – מה ראה קורח, לחלוק על משה רבינו?
מביא רש"י את דברי התנחומא - נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו'(שמות ו, יח), עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו...
במדרש תנחומא בפרשת השבוע, אות ה', שואלים חז"ל – וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ. אֶלָּא » עֵינוֹ הִטְעַתוּ. רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ(תהלים צט, ו), וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁכֻּלָּן מִתְנַבְּאִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן(דה"א כה, ה). אָמַר, אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אוֹבֵד אוֹתָהּ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה יָפֶה. לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֶזְקָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּן אוֹבְדִין וְאֶחָד פָּלֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.
בספר אמרי חן, הוא שואל – מה זאת אומרת, אם זאת נבואה, אז מה זה משה רואה וקורח לא רואה? אם רואים, אז רואים כולם אותו דבר, מה החלוקה?
אומר הספר אמרי חן, יסוד נפלא ביותר – תשובה, אי אפשר לראות ברוח הקודש. תשובה, רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, צופה תשובה לעתיד. כשבן-אדם ישוב בתשובה בעוד 20 שנה, ובן-אדם ישוב בתשובה עוד 30 שנה, זה אף אחד לא יכל לצפות ברוח הקודש, אלא רק הקב"ה יכל לצפות.
לכן הוא אומר, תבין עפ"י זה גמרא במסכת ברכות:
אומרת הגמרא(מסכת ברכות י, א) –(מלכים ב כ-א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי שואל חזקיה המלך – מה עשיתי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר לו – לא התחתנת א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו ראיתי ברוח הקודש, שיצאו ממני בנים לא טובים א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אכן הוא ראה נכון, נולד לו בן שמת צעיר(רַב שָׁקֵה) אבל הבן השני, מנשה, שהרשיע עד כדי כך, שאת כל ירושלים, אומר הנביא, מילא מנשה דם מפה לפה. אפילו את הסבא שלו, הנביא ישעיהו בן אמוץ הוא הרג(גמרא מסכת יבמות). אם ככה, הוא הגיע למצב של השחתה נוראה. אמר חזקיה המלך – אני אביא אותו לעולם? בשום פנים ואופן לא.
אומר לו הנביא – זה לא עסק שלך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד אתה מצווה להינשא.
וכך היה, לבסוף הוא לקח את בתו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, והתחתן איתה, ונולד מנשה.
שואל הספר אמרי חן - כתוב בזוהר הקדוש – מנשה הוא ראש המתיבתא לבעלי תשובה במרום.
למרות שבגמרא שלנו(פרק חלק) – כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, חוץ מארבעה מלכים ושלושה הדיוטות, ובין המלכים, מנוי שם מנשה.
אבל אומרים לנו רבותינו, שלמנשה יש חלק לעולם הבא.
אם ככה, אומר הספר אמרי חן - אז איך יכל להיות, שחזקיהו המלך ראה, שהבן שלו ירשיע, והוא לא ראה שהוא עתיד לעשות תשובה?
ואומר – מכאן אתה למד, שתשובה, לא רואים ברוח הקודש. זה שקורח לא ראה שבניו יעשו תשובה, הוא גם לא ראה, כי אי-אפשר לראות תשובה בנבואה, רק הקב"ה רואה תשובה.
אבל משה רבינו ראה יפה, כי משה רבינו כתוב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, משה רבינו היה באספקלריה המאירה, אשר היתה לגמרי אחרת.
זה מה כתוב, שקורח לא ראה, אבל משה רבינו ראה, כי משה רבינו, הראיה שלו היתה באספקלריה המאירה, והוא ראה שבניו יעשו תשובה, קורח עצמו, לא ראה את זה. עד כאן דברי הספר אמרי חן.
אם ככה, נסכם את מה שאמרנו בשתי נקודות :
קורח יצא לחלוק, כי הוא נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, והדבר הנוסף, שהוא נתקנא בכהונתו של אהרון הכהן, והוא ראה שיצאו מצאצאיו שמואל ששקול כמשה ואהרון, לכן זה נתן לו את 'הרוח הגבית', כדי לצאת ולהילחם כנגד משה רבינו.
בא הרמב"ן, ושואל שאלה עצומה – מה קרה עכשיו לקורח, שהוא התעורר? אם הוא נתקנא בזה, שאהרון נהיה כהן והוא לא, הרי אהרון נהיה כהן גדול בחודש ניסן, אז למה אז, הוא לא יצא לחלוק על משה רבינו?
איפה שכתוב שאליצפן בן עוזיאל התכהן, זה לאחר שמנו את עם ישראל. מתי מנו את עם ישראל?
בראש חודש אייר. נו אז תצא אז לחלוק! לא. הוא יושב בשקט.
מה קרה עכשיו, שקורח יוצא לחלוק? כשאהרון מונה לכהן גדול, בראש חודש ניסן, וגם כשמינו את הנשיאים, הוא ישב בשקט. מתי הוא התעורר?
הוא"חזר לחיים", אחרי חטא המרגלים. כשהמרגלים מתו, כפי שמביאה הגמרא(מסכת סוטה), שלשונם נשתרברבה עד טבורם.
אחרי שכל המרגלים מתו, אז הוא יצא לחלוק על משה רבינו. מה קרה, שואל הרמב"ן??
אומר הרמב"ן – קורח פיקח היה. קורח ידע שאם הוא יבוא לחלוק על משה רבינו, מיד שנתמנה אהרון הכהן, או שיבוא לחלוק על משה רבינו, אחרי שספרו את עם ישראל ומינו את אליצפן בן עוזיאל, עם ישראל ירגמו אותו באבנים למוות, כי מבחינתם משה רבינו, הוא זה שהציל אותם – הוציא אותם ממצרים, קרע להם את הים, עשרת המכות, הוריד להם את המן וכו'.
כשעם ישראל רח"ל חטא בחטא העגל, בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים, בי"ז בתמוז, מי אם לא משה רבינו עמד בתפילה על עם ישראל והציל אותם?!
(שמות לב, יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה על מה??
הקב"ה אומר לו - וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל..
משה רבינו נעשה חולה, מהתפילות שלו על עם ישראל. אומרת הגמרא – נעשה בשרו החילו – נעשה חולה!
ומשה רבינו, משיג על עם ישראל חנינה-(שמות יד, כ) וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ אבל מה - וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָֽם – אין לך פורענות שבאה על ישראל, אומרת הגמרא, שאין לה משהו מחטא העגל.
הקב"ה מחל, אבל כל צרה שיש ליהודי בדור שלנו, יש בה משהו מחטא העגל.
אם קורח היה פותח את הפה שלו, נגד משה רבינו, אומר הרמב"ן, היו רוגמים אותו למוות באבנים.
מתי הוא ניצל את הסיטואציה, אומר הרמב"ן – היה מתאווים, היה מתאוננים, הגיעו המרגלים, ונגזר על עם ישראל למות במדבר, ושאף אחד לא יכנס לארץ ישראל. עם ישראל היה במרה שחורה. עם ישראל הרגיש מאוד מאוד ירוד.
כשעם ישראל היו מרגישים ירודים, אמר קורח – זה הזמן! עכשיו כשכולם באים למשה רבינו, ומתלוננים – למה לא התפללת כדי שתתבטל הגזרה??? באו אליו בתלונות – למה לא ביקשת!! למה לא התחננת!!
אמר קורח – זה הזמן! עכשיו כשעם ישראל נמצא בשפיפות קומה, עכשיו כשעם ישראל מרגיש בדאון, זה הזמן עכשיו למרוד במשה רבינו! עד כאן דברי הרמב"ן.
רבותי, מי התחיל במרד?
מלמדים אותנו חז"ל, שמאחורי קורח, עמדה אישה מאוד לא פשוטה – אשתו של קורח, היא היתה היוזמת לכל המחלוקת של קורח. מתי זה קרה?
מביאה הגמרא(מסכת סנהדרין ק"י, אותו דבר בתנחומא) - קורח חזר הביתה, לאחר שאהרון הניף את הנביאים תנופה לפני ה', וביום אחד הוא הניף 22 אלף נביאים, מעלה ומוריד, והקב"ה ציוה, שכדי להכשיר את הלווים, צריך להעביר תער על כל בשרם ולהפוך אותם להיות קרחים.
קורח, כמו כל הלווים, העביר תער, וחזר בלי שערה אחת על הראש! וגם כמובן בלי זקן!
מגיע הביתה, הדלת נעולה, דופק בדלת. אשתו מציצה בעינית, לא מזהה – מי זה?!?
תפתחי, זה אני! מה מי זה?! קורח!
פותחת את הדלת.. מה זה, איך אתה נראה?!?! איפה כל השיער!?
היום הניפו אותנו תנופה. לפני זה גילחו אותנו. 22 אלף לווים...
בשביל זה עשית קרחת?!
כן, מה את רוצה?? כל הלווים עשו...
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין ק"י, א) – והכי אבלעו להו איתתיה דקרח אמרה ליה אמרה לו אשתו חזי מאי קעביד משה תראה מה עשה משה איהו הוה מלכא הוא מלך לאחוה שוויה כהנא רבא את אחיו סידר כהן גדול לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא את האחים של האבא הוא סידר סגני כהנים אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אם יש תרומה, הוא אומר שזה של הכהנים אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן אם יש מעשר ללוי, הוא אומר – תנו עשירית מזה לכהנים ועוד דגייז ליה למזייכו ועוד הוא גילח לכם את השערות?! ומיטלל לכו כי כופתא הוא משחק בכם כמו טיפשים עינא יהב במזייכו הוא נתן את עיניו בשערות שלכם אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמר לה קֹרח – מה את רוצה?! גם את משה רבינו גילחו אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה כיון שהוא לקח את כל הגדולה לעצמו אמר איהו נמי(שופטים טז-ל) תמות נפשי עם פלשתים אם כולם יתגלחו, גם אני אתגלח
שואלת"הרבנית קורח" – טוב, קרחת קרחת, אבל מה למדתם היום בבית המדרש?
אמר לה – היום למדנו פרשת ציצית.
מה זה פרשת ציצית, שאלה?
הסביר לה קורח – בגד עם ארבע כנפות שמים ציצית בכל כנף, שלוש חוטים לבנים ואחד של תכלת.
** אומרת הגמרא(מסכת מנחות) – תכלת דומה לים, וים לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד. יש לך חוט של ציצית בצבע תכלת, תיזכר בקב"ה!
שואלת"הרבנית קורח" – מה הדין, אם כל הבגד הוא תכלת? האם צריך חוט של תכלת או לא?
אם חוט אחד, פוטר את כל הבגד, מה קורה אם כל הבגד הוא תכלת??
אמר לה קורח – באמת שאלה טובה. מחר אלך לישיבה, ומשה רבינו ילמד, אני יעלה את השאלה שלך.
אמרה לו אשתו – לפני שאתה הולך ושואל, בֹא ונעשה את זה בצורה"יפה" – אתפור לכל החבר'ה מהישיבה חליפות, 250 חבר'ה, שכולם תכלת, ותבואו לפני משה ותשאלו אותו – משה, בגד כזה שכולו תכלת, גם צריך חוט של תכלת?
באו למשה ביום שלמחרת ושאלוהו...
אמר להם משה – ודאי שכן, מה השאלה!?
אמר לו קורח – אני לא מבין, חוט אחד של תכלת פוטר את כל הציצית, אז אם הבגד כולו תכלת, לא כל שכן, שיהיה פטור?!
אמר משה רבינו – מה זה נוגע אחד לשני?! הסגולה היא בבגד. מה אתה חושב, שמי שרואה תכלת מול העיניים, נזכר בקב"ה??
שאל קורח שאלה נוספת – בית מלא בספרים, מהו שיהיה פטור מן המזוזה?
אמר לו קורח – כל התורה כולה, 275 פרשיות יש בה, אינם פוטרות את הבית, שתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?
אמר לו משה – כן.
בירושלמי מופיעה שאלה נוספת, ששאל אותו קורח – אמר לו בהרת כגריס, מהו?
אמר לו משה – טמא.
שאל אותו קורח – פָרָח בכולו, מה הדין?
אמר לו משה – טהור.
אמר לו קורח – כגריס טמא, בכל הגוף טהור?! מאיפה אתה מביא את ההלכות האלה?! את הכל אתה בודה מלבך! שום דבר לא קיבלת מהקב"ה.
החליט קורח לחלוק על משה רבינו, ולומר שהוא בודה את הדברים מלבו.
אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל שימו לב לדוגמאות שקורח מצא – בגד, בית וגוף.
ציצית זה בגד, מזוזה זה בית, וגוף, אלו שלושת הדוגמאות.
למי שזוכר, מפרשת תזריע, מביא הכלי יקר, שהצרעת באה על שלושה דברים – על בגד אדם, על בית של אדם, ועל גוף של אדם. כי אדם שמדבר לשון הרע על השני, ומוציא את הלכלוך שלו החוצה, הוא חושף את הכיסויים של האדם, אז הקב"ה מסיר גם את הכיסויים שלו. מהם?
אומר הכלי יקר – הבגד זה כיסוי אחד, הבית כיסוי שני והעור שלו, זה הכיסוי השלישי. אם אתה מסיר כיסויים של בני אדם, מעניש אותך הקב"ה במידה כנגד מידה.
מה זה קשור לקורח? נשאיר את זה למועד אחר.
רבותי, אנחנו רוצים להתקדם :
אם הזכרנו טוב, קורח יצא לחלוק, כי נתקנא בנשיאותו של אליצפן. קורח רצה להיות כהן, וקורח, כמו שמלמדים אותנו רבותינו, אשתו, היא זו שהמרידה אותו, כנגד משה רבינו.
אומרת התורה –(במדבר טז, ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו
אומר רש"י - בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם(במ"ר שם ז)
רבותי, הם לא היו שיכורים. מה זה עת שיכרות?
למדנו מכאן, שאדם יכל להיות שיכור בלי לשתות. אז מה זה שיכור?
שיכור זה אדם, שלא יודע להבדיל בין שני דברים.
אנחנו אומרים - חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. השיעור של שיכרות, הוא, שאתה לא יודע את ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי.
אומר משה – הם כרגע, בבחינת שיכורים. עת שיכרות היא להם.
והשאלה שנשאלת כאן – מה פירוש הדבר עת שיכרות? מה רוצה משה?
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ...
מה רצה משה מהבוקר? למה דוקא בבוקר?
אומר רש"י, ובתנחומא ישנם שתי ביאורים - אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. כמו שאי-אפשר להפוך את הבוקר לערב ואת הערב לבוקר, כך אי-אפשר להפוך את המושג הזה שנקרא"אהרון יסתלק מן הכהונה", למה? וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים(דה''א כג, יג).
דבר אחר אומר המדרש - דָּבָר אַחֵר, בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, גְּבוּלוֹת חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. יְכוֹלִין אַתֶּם לְעָרֵב יוֹם בְּלַיְלָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, בַּתְּחִלָּה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ(בראשית א, ד), בִּשְׁבִיל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי(ויקרא כ, כו). וְכָךְ הִבְדִּיל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּבְדֵּל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים(דה"א כג, יג). אִם יְכוֹלִים אַתֶּם לְעַכֵּב אוֹתָהּ הַבְדָּלָה שֶׁהִבְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה, כָּךְ תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ. לְכָךְ אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' וְגוֹ', כְּבָר הוּא מְתֻקָּן, אֶת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה, למרות שהיא לא כל-כך קשה – משה רבינו בחר את ההבדל של בוקר. אם אתם יכולים לערב בוקר לערב, וערב לבוקר, כך תוכלו להחליף את אהרון.
משה רבינו יכל להביא עוד הרבה דוגמאות – אם תוכלו להחליף שמים וארץ, או אם תוכלו להחליף מים עליונים בתחתונים, אם תוכלו קיץ לחורף וחורף לקיץ, ים ליבשה ויבשה לים... לא חסר דוגמאות של הבדלות.
רבותי, כל מי שלמד גמרא במסכת פסחים(ק"ג, ב, ק"ד) שאומרת, שאדם שעושה הבדלה, לא יפחות משלוש הבדלות, ולא יוסיף על שבע הבדלות.
אנחנו אומרים כל מוצ"ש – המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, אם זה שלוש או ארבע, על זה דנה הגמרא(פסחים ק"ג, ב).
אותה גמרא(ק"ד, ע"א) אומרת – אמר רבי יהושע בן לוי המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה מיתיבי סדר הבדלות היאך אומר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין טמא לטהור בין הים לחרבה בין מים העליונים למים התחתונים בין כהנים ללוים וישראלים וחותם בסדר בראשית.
יוצא, שלא חסר הבדלים. משה רבינו בחר דבר אחד - בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - ו הבחירה של משה רבינו.
אנחנו רוצים להבין, מה רוצה משה רבינו, מהענין של בֹּקֶר.
הייתי רוצה לבאר את הדברים, בקו של מנהג, ואת המנהג הזה אני רוצה לבאר אותו, למרות שככל הנראה, לא כולם נוהגים את המנהג הזה, אבל אני לפחות הייתי רוצה לבאר את המנהג, לאלה שכן נוהגים בו, וינסו להבין מה מונח בו:
המשנה ברורה(סימן רצ"ט) כותב – המהרי"ל היה מקפל את הטלית במוצאי שבת, כדי להתעסק במצוה מיד.
מתי הוא עשה את זה?
לא כתוב, אלא במוצאי שבת מיד, כדי להתעסק במצוה מיד.
בא השל"ה הקדוש, בקיצור השל"ה וכותב – ומהרי"ל היה נוהג לקפל את הטלית מיד, כאשר היה מתחיל הש"צ"ויהי נועם...." שעד עתה, היה אסור במלאכה.
רבותי, אני רק רוצה להסביר את הדברים :
בחו"ל במקומות שאין עירוב, לא טלטלו טליתות. הדרך שאפשר לטלטל את הטלית, גם במקום שאין עירוב, רק אם אתה מעוטף בטלית. בחו"ל ישנם מקומות שפחדו לצאת עם טליתות החוצה, אז מה היה עושים?
היו משאירים את הטלית בבית הכנסת. לכל אחד היה תא בבית הכנסת, ובמוצאי שבת היו פותחים מקפלים, וסוגרים.
מביא כאן המשנה ברורה, שהמהרי"ל במוצאי שבת, מיד היה מקפל.
מה זה מיד במוצאי שבת? מיד אחרי הבדלה? לפני הבדלה? אחרי 18? לא כתוב.
השל"ה אומר, שהוא היה עושה את זה, באמצע"ויהי נועם.."
אני מקריא מדרש תלפיות(ענף הבדלה), כותב ר' אליהו הכהן מאיזמיר – ויש שכתבו לקפל קודם ההבדלה. ואם אינו מקפלה, קודם מוצאי שבת
כלומר אדם, שפשט את טליתו במוצאי שבת, ולא טלטל אותה הביתה. הוא חשב להתפלל שם ערבית במוצ"ש, ולמעשה, הוא הלך בסוף להתפלל בבית כנסת אחר במוצ"ש. למחרת בא להתפלל שחרית באותה בית כנסת. עכשיו בתא, יש לו את הטלית הלא מקופלת משבת. מה קורה איתה?
כותב המדרש תלפיות – ואם אינו מקפלה מיד במוצאי שבת, אחר יציאה מבית הכנסת, הקליפות נדבקות בטלית, ולכן, אם שכח בדיעבד, ולא קיפל במוצאי שבת, כשהוא מגיע בשחרית לבית הכנסת, לא יתעטף בזה מיד, מה יעשה?
ינער את הטלית מכל הכיוונים, כדי להשיל מהטלית הזאת את כל הקליפות. כך כותב המדרש תלפיות.
אותו דבר תמצאו בכמה וכמה ספרים – וכשיסיר הטלית, אם היא שלו, יזהר שלא יקפלה ע"י אחר, כי הוא קשה למזל.
בספר יפה ללב הוא כותב – רצוי משום חיבוב מצוה שגם את הטלית וגם את התפילין, יקפל האדם בעצמו.
בספר טעמי המנהגים כתוב, שיש איזה ענין של שלום בית בקיפול הטלית.
מה הקשר בין קיפול הטלית לשלום בית?
אז איזה אחד אמר לי – אם אתה מתחיל להתקפל במוצאי-שבת, אז כל השבוע אתה מקופל J
אנחנו רוצים אבל להבין, מה באמת מונח כאן, בקיפול של הטלית :
אני מקריא את הספר טעמי המנהגים(עמוד תתקמ"ז ) – בספר תולדות מנחם כתב, שמי שרוצה שאשתו תאריך ימים, יקפל הטלית במוצאי שבת. למה?
[משום שאם תראה את הטלית שהיא לא מקופלת, תתעצבן, ויכולה לקבל התקף חס ושלום J ] לא זה מה שהוא אומר.
יען כי האישה מביאה טלית לחתן, ומזה באה ההקפדה, שישמור את הטלית ויקפל אותה תכף מוצאי שבת, להראות לאישה, שאינו מצפה לטלית אחרת, שתביא לו אישה אחרת.
הבאתי את המנהג הזה, כי בסוף השיעור נזדקק לו.
אני עובר לסעיף הבא – שולחן ערוך(סימן רצ"ו) – סדר הבדלה – יין בשמים נר הבדלה, וסימנך יבנה = יין בשמים נר הבדלה
יבנה, אותיות בינה. למה בינה?
כי אם אין דעת, אומרת הגמרא, הבדלה מנין?! אם אין לך שכל, איך תעשה הבדלה? לכן קבעו את ברכת אתה חוננתנו, בחונן הדעת. עד כאן שולחן ערוך.
רבותי, נעבור עכשיו לשיטת האשכנזים :
ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית, הנה אל ישועתי, כוס ישועות אשא, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר...
רבותי, אני לא ניכנס עכשיו להסביר כל פסוק, כי אנחנו לא לומדים עכשיו, הלכות הבדלה, רק צריך לדעת מה קשורים הפסוקים האלה להבדלה. ישנם כמה ביאורים.
כותב הרמ"א – והוא לסימן טוב. ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר, ונוהגים לשפוך, מכוס של יין, על הארץ קודם שיסיים בורא פרי הגפן.
לוקחים את הכוס שיש בו יין, ושופכים על הרצפה מהכוס של ההבדלה.
רבותי, מישהו נוהג בזה??
ממשיך הרמ"א – וטעם השפיכה, כדאמרינן בגמרא(עירובין ס"ה) – כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושים כן, לסימן טוב, בתחילת השבוע. גם שופכים מן לאחר הבדלה, ומכבים בו את הנר. חוץ מזה, רוחצים בו את עיניו, משום חיבוב מצוה.
גמרנו להקריא את הרמ"א, נעבור למשנה ברורה :
כותב המשנה ברורה – האחרונים הסכימו, שלא ישפוך בשעת ברכה כלל, אלא, בשעה שמוזג, ישפכנו מלא על כל גדותיו עד שישפך על הארץ. וגם יש למעט בחלק הנשפך, משוב הפסד משקים.
עד כאן הקראנו את ההלכות.
כל אחד שואל את עצמו – מה הקשר עכשיו להבדלה? אנחנו מדברים על קורח, מה הקשר?
תכף נגיע גם לזה, אבל בואו ונחזור למשנה ברורה – האחרונים הסכימו שלא לשפוך...
אומר הט"ז – ויש לדקדק למה אמר בלשון דיעבד, דהיינו נישפך - כל בית שלא נישפך בו, ולא אמר כל בית שאין שופכים בו? ונראה דלא ציוו חכמים לשפוך יין, אדרבא, יש איסור בזה. אלא כוונת חז"ל, שלא יתרגז אדם בביתו, אפילו אם יארע לו היזק. מדובר שכבר נישפך יין בשוגג על אחד מבני הבית. וזהו שאמרו- כל בית שנישפך בו יין בשוגג, נחשב לו כאילו היה מים, אלא אדרבא, מתרגז, אין בו סימן ברכה, דאמרינן במסכת סוטה, שכל בית שיש בו רוגז, הוא סימן עניות.
אומרים חז"ל – כל בית שאין נישפך בו יין... נשפך, לא קרה כלום! זה סימן ברכה!
בא המהרש"א ואומר – מה שכתבו, שכל בית שאין נישפך בו יין, לא הכוונה לנשפך כמים ממש, אלא דאסור לאבד אוכלין ומשקים, אלא שאין מדקדקים ביין כמו במים, ופעמים שהוא נישפך ממילא.
בא הבאר שבע ואומר – רבותי, מה פתאום לשפוך יין?! אני הייתי מבטל את המנהג הזה!
הגמרא(מסכת ברכות נ, ב) דנה, לגבי מנהגים שהיו רגילים לעשות, לחתן וכלה – ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
אז כמו שהיו מושכין מלכים, כמו שאומרת הגמרא בכריתות ה', שהיו מושכין אותם ליד המעיין, אז כאן, שרוצים שהשידוך יעלה יפה, פותחים שתי חביות של יין, והיין זורם. אז הינה יש לנו ראיה, שכן מותר לשפוך!
אומר הבאר שבע – אבל רש"י אומר לא ככה! תקרא רש"י!
אומר רש"י – ממשיכין יין בצנורות. והוא משום שפותחים את החביות של יין, משום סימן טוב, ואין כאן משום ביזיון והפסד, לפי שמקבלים אותו בראש פי הצינור בכלי – למטה היו מקבלים את היין, בגיגית אחרת, אז שום דבר לא היה מתקלקל, ואף אחד לא היה מפסיד.
שולחן ערוך(סימן קע"א, הלכות ביזוי אוכלים) - מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ בִּכְלִי בְּפִי הַצִּנּוֹר.
עד כאן רבותי, דברים נפלאים.
למה הבאתי את כל זה? מה הקשר בין הבדלה לקורח? רבותי, שימו לב :
ישנו ספר שנקרא אוצר התפילות, ביאורים נפלאים על התפילה, על מנהגי ישראל, ספר נפלא!
בחלק ב, בעניני הבדלה, הוא כותב שם, שנוהגים לקחת את הכוס ולשפוך על הרצפה – לסימן טוב, כמו שמביא הרמ"א.
כותב הענף יוסף שם(ביאור על הלכות הבדלה) – ובמטה משה כתב, לשפוך יין על הרצפה, כדי לתת לעדת קורח את חלקם.
אומר המטה משה, שמה שאומר לך המגן אברהם, לקחת יין ולשפוך על הרצפה, לסימן ברכה, יש בזה עוד ענין – לתת לעדת קורח את חלקם.
רבותי, מה הקשר לשפוך יין על הרצפה ועדת קורח?!
בואו נקרא במטה משה בפנים, מרגלית נפלאה, ואז נבין, מה זה מוצאי שבת, ואיך אנחנו מתחברים להבדלה:
כותב המטה משה – שמבדילים מן הכוס, שופכים על הכוס, פירוש : מן היין לארץ. כדאיתא בבראשית רבה, שכל בית שלא שופכים בו יין, כמו מים על הרצפה, במוצאי שבת, לא רואים בו סימן ברכה(לשון הרב).
ממשיך המטה משה –(הרב תרגם מארמית ללשון הקודש) מבדילין על הכוס, שופכים מן הכוס, פירוש- מן היין על הארץ, כדאיתא בבראשית רבה – כל בית דלא אישתפך בה יין במוצאי שבת, כמיה, לית בה סימן ברכה.
והוא על דרך הסוד, איתא ברקנטי בפרשת השבוע(מביא זוהר בפרשת בראשית) – בכל מוצאי שבת, עולה מן הגיהינום משחית אחד, ורוצה לפגוע ולהתערב בזרע ישראל ולשלוט עליהם, וישראל מריחים בהדסים ומבדילים על היין, ובזה הוא נפרד מהם, ונשפל הסיטרא אחרא, וחוזר למקומו לשאול, מקום שקורח וסיעתו נמצאים שם, כדכתיב בפרשת השבוע - וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה – ישנם שבעה מדורים בגיהינום, ואחד מהם של שאול.
קורח ועדתו לא יורדים לשאול, עד מתי שבני ישראל, בעולם הזה, לא עושים הבדלה, בני קורח לא יורדים לגיהינום.
מה קשור ההבדלה לבני קורח?
אומר הזוהר הקדוש – דכתיב בפרשת השבוע הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת. מתי העדה הרעה הזאת, מתבדלים מאיתנו?
במוצאי שבת, בהבדלה, נכנסים קורח ועדתו לגיהינום.
כך ע"י הבדלה, שעושים ישראל במוצאי שבת, יורד אותו משחית לשאול, אותו מדור שבני קורח נמצאים שם. עד כאן דברי הזוהר הקדוש, פרשת בראשית, מביא אותו הרקנטי.
ממשיך המטה משה ואומר – ומטעם זה, ההבדלה היא על היין(למרות שניתן לעשות גם על חמר מדינה), כי היין עולה 70, כנגד 70 שרים חיצוניים, מצד ישמעאל ועשו, ואנו שופכים היין כדי להחליש כוחם לארץ.
והנה רבינו בחיי, בפרשת ויקהל אומר(מביא אותו דבר ר' אליהו הכהן מאיזמיר, ערך הבדלה) - ארבע ברכות הבדלה, הם כנגד מעשה בראשית – ברכת היין, היא כנגד בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ, שהוא הגן והוא הגפן שבתוך הגן, והוא היין המשומר בענווה מששת ימי בראשית.
ברכת עצי בשמים, כנגד וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מאורי האש, כנגד וַיְהִי אוֹר. המבדיל בין קודש לחול, הוא כנגד וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
ומצאתי בתשב"ץ, כמה הבדלות עושים בשנה, במוצאי שבת? 52, כמנין ויבדל.
אותו דבר, מביא גם בעל הטורים(פרשת בראשית) - את האור כי טוב. מכאן שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. כמנין ויבדל מבדילין בשנה במוצאי שבתות.
ג' פעמים כתוב ויבדל בתורה - וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים(דה''א כג, יג).
רמז למה שאמרו חז"ל, הזכרנו את זה מקודם(גמרא בפסחים ק"ג, ב -כ"ד, א), שהרוצה לעשות הבדלה, המינימום זה שלוש הבדלות – המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. עד כאן דברי המטה משה ובעל הטורים.
רבותי, מה כל זה קשור לקורח, ומה כל זה קשור להבדלה?
בואו ננסה, בס"ד, לנסות להבין את הדברים, עפ"י תורתו ומשנתו של הבאר משה מאוז'רוב :
הבאר משה מאוז'רוב, בפרשת השבוע, כותב יסוד, נשתמש ביסוד שלו, נבהיר אותו, ואולי דרכו, יהיה לנו כאן פשט.
הוא מביא, את מה שאמר קורח –(ט"ז, ג) כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
מה קרה, מה רוצה קורח?
אומר רש"י במקום - כלם קדושים. כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה(תנחומא ד): ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך, כל העדה שמעו.
כל עם ישראל, היה במעמד הר סיני, אז מה הגדולה שלכם, על הגדולה שלנו?!
אומר הבאר משה מאוז'רוב, יסוד נפלא ביותר- קורח ועדתו רצו לבטל את המעמד שיש למשה רבינו, על אהרון הכהן. כל זמן שהוא חשב, שהוא יקבל את הנשיאות של אליצפן בן-עוזיאל, אז טוב שיש הבדלי מעמדות. אבל אחרי שהוא ראה, שהנשיאות עברה לאליצפן בן-עוזיאל, ונתקנא בנשיאותו, אחרי מעמד הר סיני, הוא בא ואמר – רבותי, אני רוצה לבטל את הבדלי המעמדות בעם ישראל. לא צריך משה ואהרון ונשיאים! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'... משל למה הדבר דומה?
למה אתה צריך בית-כנסת, כשיש רב? רב צריך, שיש ציבור שלא יודע הלכות, אז יש רב שאומר להם. אבל אם כולם רבנים, כולם פוסקי הוראה, כולם! אז למה צריך רב?!
אם כל המתפללים בבית-כנסת, יודעים את כל השולחן ערוך ישר והפוך, אז למה צריך רב?!
אמר קורח – אם כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', למה צריך את ההבדל? למה צריך שינוי מעמדות?
רבותי, אם ככה יכל להיות, שזה מה שהוא פתח ואמר – אם הטלית כולה תכלת, אז למה צריך חוט של תכלת? חוט של תכלת צריך, כשהבגד הוא לבן, אבל אם הבגד הוא כל כולו תכלת, מה אתה צריך חוט של תכלת?
המחלוקת של קורח, אומר הבאר משה מאוז'רוב, היתה על דבר אחד – אני לא רוצה שינוי מעמדות בעם ישראל כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – קורח טעה בטענה שלו. כשהוא בא וטען, שכולנו היינו במעמד הר סיני, וכולנו ראינו את הקב"ה, מזה אתה מבין שמשה רבינו הוא שונה, למה?
כי במעמד הר סיני, הקב"ה קורא למשה רבינו –(שמות כד, א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... נכון שהם שמעו מפי הקב"ה, אבל אתה רואה איפה הם עמדו! הקב"ה, במעמד הר סיני, יצר את ההבדל, שבין משה לבין כולם.
אומרים חז"ל – משה מחיצה לעצמו, אהרון מחיצה לעצמו, נדב ואביהוא מחיצה לעצמם וזקנים מחיצה לעצמם. לכל אחד, מחיצה לעצמו! אז רואים, שכבר במעמד הר סיני קבע הקב"ה, את הבדלי המעמדות.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – אם ככה, אנחנו יכולים להבין, במעמד הר סיני עצמו, שתי דיברות דיבר הקב"ה, שאר הדיברות, דיבר משה רבינו.
אומרת הגמרא(מסכת מכות כג, ב) – תורה צוה לנו משה. משה נתן לנו תרי"א מצוות, שתיים שמענו מפי הבורא יתברך.
אז אתה רואה כבר, שיש הבדל בין משה רבינו לשאר העם, אז מה אתה דורש שוויון?? אין מושג כזה של שוויון!
בא קורח וטען - כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?
אנחנו לא מתנשאים, אלא כל הבריאה כולה, בנויה על הענין הזה, של הבדלי מעמדות.
הפלא הגדול, הוא מקורח עצמו. אם הוא היה אדם פשוט, אז הוא היה יכל לבוא ולשאול – למה אתם מתנשאים?? אבל קורח, הוא עצמו יודע, שיש הבדל אפילו בתוך שבט לוי עצמו – גרשון היה הבכור, הוא לא נבחר לשאת את כלי המקדש, לא את הארון ולא את המנורה ולא את המזבח, מי נבחר?
קהת נבחר! למה אתה לא שואל - וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' – למה קהת נושא את הארון??
על זה אין לו שאלות. למה אין לו שאלות?
כבר יעקב אבינו, קבע בבריאה שיש הבדלי מעמדות.
כשיעקב אבינו ביקש לשאת את ארונו, הוא אמר לשבט לוי – אתם לא נוגעים בארון! למה?
כי מי שעתיד לשאת את ארונו של הקב"ה, לא יגע בארון שלי.
אחרי יעקב אבינו, בא פרעה ואמר – שבט לוי יושב ולומד, שבט לוי לא עושה שום דבר!
למה?!? הבדלי מעמדות?!
התשובה היא כן! לומדי תורה, יש להם מעמד אחר לגמרי!!!
יוצא, שהבדלי המעמדות נוצרו כבר, במעמד הר סיני. יעקב אבינו כבר צוה איך לשאת את ארונו.
אם ככה, בא קורח ושואל – מדוע יש הבדלי מעמדות?
והתשובה לכך פשוטה – הקב"ה ברא את העולם, עם הבדלי מעמדות. מתחילת בריאת העולם, יצר הקב"ה את העולם, כך שיהיה הבדלי מעמדות בעם ישראל.
רבותי, אם אלה הדברים, אומר הבאר משה מאוז'רוב – ישנה גמרא(מסכת שבת קי"ט, ב) שאומרת - אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר(ישעיה כד-ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ
אומר הבאר משה מאוז'רוב – אדרבא, הגמרא אומרת שבית שני, חרב בגלל שנאת חינם. איזה שנאת חינם?
אם משווים קטן וגדול, זה אהבת חינם, כולם אותו דבר!
אלא, הוא אומר – זה השנאת חינם הכי גדולה! שאתה לוקח אדם ומשפיל אותו, את הגדול אתה עושה כקטן, זה הדבר הכי חמור שישנו!
ולכן אומרים חז"ל – כשמשווים קטן כגדול, זה תחילת החורבן. החורבן הוא, שאדם חושב שכולם שווים, זה לא נכון! יש הבדלי מעמדות בעם ישראל! יש סדר, יש היררכיה בעם ישראל, ואם אין סדר וכולם שווים, זה תחילת החורבן, זה קורח ועדתו!!!
אם אלה הדברים, נוכל בס"ד להבין, מה אומר משה רבינו לקורח - מה אתה רוצה? אתה בא וטוען כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים? בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - תתבונן! מהיום הראשון של הבריאה, מה עשה הקב"ה?
הבדיל בין האור ובין החושך. כמה מצוות מקיימים באור, וכמה מצוות מקיימים בחושך? המעמד של האור הוא הרבה יותר גדול מהחושך.
יכל החושך לבוא ולהגיד – ריבונו של עולם, אני רוצה להיות אור??
התשובה היא – לא! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – לכל אחד תחום משלו. התחום של האור הוא תחום אחד, והתחום של החושך, הוא תחום שני.
אתה קורח טוען כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' – אין הבדלי מעמדות, כולם אותו דבר!
אומר לו משה רבינו - בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ - חכה לבוקר ותראה כבר, שיש הבדל בין הלילה לבין הבוקר!
רבותי, אומר משה רבינו – עתה הוא עת שיכרות,(רש"י - בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו) נעזוב את קורח נחכה לבוקר. מה זה עת שכרות?
אומרים לנו רבותינו – שיכור, לא מסוגל להבדיל בין ברוך מרדכי לארור המן, הוא מאבד את הדעת שלו. זה שיכור.
אומרים לנו חז"ל – הבדלה בחונן הדעת. למה? שאם אין דעת, הבדלה מניין? אם אין לך שכל, איך אתה יכל להבין?
שואלים חז"ל – קורח שפיקח היה.. אם אתה פיקח, איך איבדת את הדעת שלך!?! היסוד זה הבדלה!!! על זה אתה בא לחלוק?!
אם אלה הדברים, בס"ד נוכל להבין דבר נפלא :
רש"י אומר על הפסוק(דברים א, כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן
ותקרבון אלי כלכם. בערבוביא, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו'(דברים ה, כ), אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים.
אומר רש"י – זה חורבן. שאין לכל אחד את המעמד שלו, כשאין לזקן את המעמד שלו, ה' ירחם.
כותב הבאר משה מאוז'רוב – גם גוף האדם, הוא גוף אחד, אבל כולנו יודעים, שבגוף יש ראש ויש לב. יש אברים שהנשמה תלויה בהם. יש לאדם אצבע, אבל האצבע היא לא כ"כ חשובה, כמו שחשוב הראש והלב.
נכון, כֻּלָּם קְדֹשִׁים – כל הגוף זה יחידה אחת.
אנחנו לא חולקים שכל הגוף, זה יחידה אחת, אבל בגוף עצמו ישנם אברים, שהם נזקקים ביותר, כמו ראש ולב וכבד, וישנם אברים שנזקקים פחות- אדם יכל לחיות בלי אצבע, אבל בלי לב, אין חיים.
לכן אתם, שאתם מערערים על כל המושג של – אי שוויון בעם ישראל, שיש מדרגות, שיש מעלה אחד מהשני, אתה קורח, סותר את עצמך! תסתכל בתחילת הבריאה, אומר לו משה רבינו, כשהקב"ה העמיד את האור, בבריאה אחרת, מאשר את החושך.
רבותי, עד כאן, יש לנו קטע אחד, בנושא של הבדלה.
הייתי רוצה ללכת לנדבך נוסף, וממנו ליישב את ענין הטלית, במוצאי שבת :
כתוב להלכה, שנשים לא ישתו מכוס של הבדלה. כך כתוב להלכה.
אלא, אם אישה עושה לבד, הבדלה בביתה, אז היא יכולה לשתות מן היין.
למה לנשים אסור לשתות מהיין? מה קרה? בקידוש נותנים להם, זה סימן ברכה.
רבותי, מצאתי של"ה(מסכת שבת תורה אור, אות צ"ט) שאומר – מצאתי בספר תולעת יעקב(ר' מאיר בן גבאי) וכבר ידעת, מה שאמרו רבותינו ז"ל, בסוד העץ שחטא בו אדם הראשון.
מה היה העץ שחטא בו אדם הראשון?
שלוש דעות בגמרא – חיטה, גפן, תאנה.
במדרש כתוב(בראשית רבה, פרשה י"ט, אות ס"ה) - אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, שנאמר הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל – לא את העץ עצמו, אלא מה שיוצא מן העץ. היא נתנה לו את הגפן שיוצא מזה, כדי לשתות.
וכנגד זה, כותב הספר תולעת יעקב, בא לאישה דם נידות, סוד הזוהמה, שהטיל הנחש בחוה, ולפי שהתכוונה להיבדל מן האדם, ע"י היין, אין הנשים טועמות יין של הבדלה. עד כאן דברי הספר תולעת יעקב.
רבותי, אני אנסה להסביר את הדברים, עפ"י איך שאני מבין אותם:
ההבדלה הראשונה, שעשה הקב"ה בבריאה, היתה וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ההבדלה השנייה - וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וההבדלה הראשונה שנצטווה האדם הראשון לעשות, היתה ביום השישי.
אמר לו הקב"ה –(בראשית ב, טז)... מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ – הכל אתה יכל לאכול, רק זה, הבדלה, זה מובדל מכל העצים שבגן.
הולכת האישה, בהשפעת הנחש, ושוברת את ההבדלה שיש בין עץ הדעת, לבין העצים האחרים – אין הבדלה, כל העצים אותו דבר!
ממילא, היא לוקחת מהעץ הזה, ונותנת לבעלה לשתות מן היין. זאת אומרת, שהיא שברה את ההבדלה, שקבע הקב"ה ביין.
אמר הקב"ה(בראשית ב, טז)... מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שחז"ל אומרים שגפן היה, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ בזה אתה לא נוגע!
הלך אדם הראשון, ושתה מן היין הזה – שבר את ההבדלה שהיתה, בין עץ הדעת לשאר העצים.
אם כך, אומר התולעת יעקב – היות והאישה, היא זאת ששברה את ההבדלה, בין העץ שנקרא גפן, לבין שאר העצים, כשיעשו הבדלה על היין, אל תיתן לאישה לשתות, כי היא זו ששברה את ההבדלה ראשונה.
כל הנושא, שמביא כאן התולעת יעקב, על נושא הנידה, שבאה כתוצאה מהחטא הזה, גם היא גורמת להבדלה בין בעל לאישה- היא רצתה לשבור את ההבדלה, שבין עץ לעץ – הנידה שוברת את הדבקות של איש באשתו.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד נקודה אחת :
ישנו מנהג, שמופיע בספר טעמי המנהגים. נוהגים אותו ככל הנראה האשכנזים, בני עדות המזרח קצת פחות – נוהגים שהאישה משגרת לבעלה, טלית חדשה לפני החתונה.
למה שולחים טלית?
בין הסיבות שמביא הספר טעמי המנהגים – כי כתוב בפסוק(משלי ו, לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה
לב = ל"ב חוטים, זה מגן מפני הזנות, לכן היא שולחת לו טלית.
רבותי, אני רוצה לומר דבר, שדיברנו עליו לפני שנים רבות, בשנת תשס"ז. אני רוצה לקחת משם נקודה אחת, ולהשתמש בה :
בספר ילקוט הראובני(פרשת שלח-לך- פרשת ציצית) כותב- מיד לאחר שאדם וחוה חטאו באכילה מעץ הדעת, שהם פירקו את ההבדלה שהקב"ה הבדיל את עץ הדעת, משאר העצים, מה נתן להם הקב"ה?
כתוב בפסוק(בראשית ג, כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם – עשה הקב"ה לאדם ולאשתו טלית וציצית. כך כותב הילקוט ראובני.
טלית וציצית? מה קרה?
אז בסדר, לא כָּתְנוֹת עוֹר, אלא תגיד כָּתְנוֹת אוֹר – האור המקיף של הציצית. אז לפני שנים, עמדנו לבאר את הקשר, שיש בין המקושש ופרשת ציצית, לבין חטא אדם הראשון וציצית.
אני רוצה להשתמש בנקודה אחת בס"ד :
כתוב בכמה וכמה ספרים, שבכל מקום שיש נקודת חיבור לחטא אדם הראשון, מתעטפים בטלית.
איפה?
דבר ראשון – בחתונה. שאשה נטהרת בחתונה, החתן מתעטף בטלית.
דבר שני – בברית מילה, כולם מתעטפים בטלית – הסנדק, המוהל, אבי הבן - מה קרה פה שכולם עם טליתות!?
דבר שלישי- כשבן-אדם מסתלק מן העולם, מכסים אותו בטלית.
מה קרה כאן רבותי?
כותב הזוהר הקדוש, מביא את זה האור-החיים(פרשת שמיני) – כתוצאה מחטא אדם הראשון, באו שלושה דברים לעולם – נידה, מילה ומוות.
אלמלא חטא אדם הראשון, לא היה נידה. אלמלא חטא אדם הראשון, גם לא היתה ברית מילה, כי אדם הראשון נברא מהול ולא ערל!
כשאדם מסתלק מהעולם, גם מכסים אותו בטלית, רק לא טלית כשרה, שלא יהיה לועג לרש, אז פוסלים אותה. למה?
אומרים רבותינו – כדי שתזכור את חטא אדם הראשון! חטא אדם הראשון הביא אותנו, לכל הדברים שאתה מציין אותם בטלית – חטא אדם הראשון, בברית מילה, נולד הילד ערל – אתה מתעטף בטלית, כי אחרי החטא, הקב"ה נתן לך טלית. למה טלית??
כי טלית, אומרים חז"ל בגמרא(מסכת מנחות) – כבלה דעבדא – זה חבל של עבדות. אני עבד של הקב"ה!
אומר הקב"ה לאדם ולחוה – אתם פרעתם את ההבדלה. הבדלתי בין עץ הדעת, לשאר העצים. שברתם את ההבדלה הזאת!
מה התוצאה שנהיתה?
קחו טלית עליכם! הטלית, זה סמל של עבדות, תהיו עבדים של הקב"ה! זה ציצית.
כשאדם מגיע לברית מילה, אומרים לו - תתעטף בטלית, כי זה מחטא אדם הראשון.
שעת המיתה – עוטפים את הנפטר בטלית, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, אומרים לו – תזכור, כל זה קרה בגלל חטא אדם הראשון.
אם ככה רבותי, נוכל להבין דבר נפלא :
כל היסוד של טלית, מהו?
כל היסוד של הטלית הוא כבלה דעבדא!
היוזם למחלוקת של קורח, היתה אשתו. במה היא התחילה את המחלוקת?
בציצית! זה תחילת המחלוקת.
היא באה ואמרה לו – בגד של ציצית? למה אתה צריך את זה?! תלבש בגד שכולו תכלת, ותפטור מעצמך את התכלת. היא רצתה לשבור את ה- כבלה דעבדא, שיש לקב"ה!
במוצאי שבת, בשעה שאנחנו נפרדים משבת, אנחנו עושים הבדלה, שופכים על הארץ יין, כדי לתת לעדת קורח את חלקם. כך כותב המטה משה בשם הרקנטי.
קורח הוא אחד, אבל אחרי קורח היתה אישה. מה היא עשתה?
היא זאת שהמרידה את קורח. במה?
לקחת טליתות, ולמרוד כנגד הקב"ה.
בכל מוצאי שבת, תיקח את הטלית ותקפל אותה, כדי לזכור את מה שעשתה אשת קורח, עם כל המושג של הבדלה, שבאה אשת קורח ואמרה, שאין הבדלה!
רבותי, במה אנחנו נבדלים???
אומרים חז"ל – עם ישראל מובדל מאומות העולם – בבגד – יש לנו ציצית. בבית – יש לנו מזוזה. בגוף – יש לנו מילה.
עם ישראל מובדל מכולם. יש הבדלים ביננו לבין אומות העולם!
אשת קורח באה וטענה, על כל שלושת הדברים – במה אתם מובדלים?? הבגד?! קח בגד כחול. הבית?! לא צריך מזוזה. הגוף?! אין לו צרעת - פרח בכולו – טהור.
היא חלקה על המושג, שעם ישראל מובדל מכולם, כמו שאנחנו אומרים בהבדלה – המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.
עם ישראל, כולו בהבדלה, עם ישראל מובדל כולו.
אם ככה, נוכל בס"ד להבין מנהג שנוהגים, זה לא כתוב, אבל אולי זה הפשט:
מה שאנחנו לוקחים את הטלית ומקפלים אותה במוצאי שבת, אם כותב לנו המטה משה, שלוקחים את היין ושופכים אותו על הארץ, למה? כדי לתת לעדת קורח את חלקם.
יתכן שקיפול הטלית, שייך לאשת קורח, שיזמה את מחלוקת הזו, כנגד משה רבינו, דוקא דרך הטלית.
יזכנו הקב"ה, שפרשת קורח תביא ביננו אהבה ואחווה שלום ורעות, שנראה כל אחד ואחד מעלת חברינו, ולא חסרונם, ונזכה בקרוב ממש, לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
למחלוקת של קורח, היתה אשתו. במה היא התחילה את המחלוקת?
בציצית! זה תחילת המחלוקת.
היא באה ואמרה לו – בגד של ציצית? למה אתה צריך את זה?! תלבש בגד שכולו תכלת, ותפטור מעצמך את התכלת. היא רצתה לשבור את ה- כבלה דעבדא, שיש לקב"ה!
במוצאי שבת, בשעה שאנחנו נפרדים משבת, אנחנו עושים הבדלה, שופכים על הארץ יין, כדי לתת לעדת קורח את חלקם. כך כותב המטה משה בשם הרקנטי.
קורח הוא אחד, אבל אחרי קורח היתה אישה. מה היא עשתה?
היא זאת שהמרידה את קורח. במה?
לקחת טליתות, ולמרוד כנגד הקב"ה.
בכל מוצאי שבת, תיקח את הטלית ותקפל אותה, כדי לזכור את מה שעשתה אשת קורח, עם כל המושג של הבדלה, שבאה אשת קורח ואמרה, שאין הבדלה!
רבותי, במה אנחנו נבדלים???
אומרים חז"ל – עם ישראל מובדל מאומות העולם – בבגד – יש לנו ציצית. בבית – יש לנו מזוזה. בגוף – יש לנו מילה.
עם ישראל מובדל מכולם. יש הבדלים ביננו לבין אומות העולם!
אשת קורח באה וטענה, על כל שלושת הדברים – במה אתם מובדלים?? הבגד?! קח בגד כחול. הבית?! לא צריך מזוזה. הגוף?! אין לו צרעת - פרח בכולו – טהור.
היא חלקה על המושג, שעם ישראל מובדל מכולם, כמו שאנחנו אומרים בהבדלה – המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.
עם ישראל, כולו בהבדלה, עם ישראל מובדל כולו.
אם ככה, נוכל בס"ד להבין מנהג שנוהגים, זה לא כתוב, אבל אולי זה הפשט:
מה שאנחנו לוקחים את הטלית ומקפלים אותה במוצאי שבת, אם כותב לנו המטה משה, שלוקחים את היין ושופכים אותו על הארץ, למה? כדי לתת לעדת קורח את חלקם.
יתכן שקיפול הטלית, שייך לאשת קורח, שיזמה את מחלוקת הזו, כנגד משה רבינו, דוקא דרך הטלית.
יזכנו הקב"ה, שפרשת קורח תביא ביננו אהבה ואחווה שלום ורעות, שנראה כל אחד ואחד מעלת חברינו, ולא חסרונם, ונזכה בקרוב ממש, לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.