כאיל תערוג על אפיקי מים ...

כך מתחיל מזמור של חג הסוכות.
איל הוא הזכר, אם כן מדוע אמר דוד המלך ע"ה תערוג שזה לשון נקבה. ומה הקשר של המזמור לחג הסוכות?

כאיל תערוג. חז"ל מביאים שהאיילה רחמה צר וכאשר צריכה ללדת מתקשה בלידתה והיא מתוך הכאבים מתפללת לה' וה' שולח לה נחש שמכיש אותה שם וכך מצליחה ללדת.
מעשה והיה זמן של עצירת גשמים. חיות רבות משוטטות מבקשות מים ואין והסכנה גדולה. התפללו וצעקו לה' אך ללא הועיל. שלחו משלחת לאיילה. לעורר אותה לתפילה על בעלי החיים בסכנה. המשלחת הגיע והנה האיילה עומדת ללדת. היא עומדת להתפלל לה' שישלח את הנחש כדי שתוכל ללדת. הצירים גוברים ואז מגיעה המשלחת לבקש ממנה להתפלל.
האיילה יודעת את הסכנה כשאין מים, אך הצירים חזקים. על מה תתפלל?
האיילה הגיבורה עושה את עצמה כמו אייל, מנתקת עצמה מהכאב שלה וכואבת את כאב החיות כולם ומתפללת על הגשם. לוקחת את כוח התפילה על צרת עצמה ונותנת אותו לכלל החיות ועורגת על אפיקי מים ולא על הנחש שישחרר אותה מצירי הלידה.
כך דוד המלך אומר. רַבּוּ | מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר. כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי
הרבה צרות וכאבים. אך צריך להתפלל על עם ישראל. ע"כ דוד המלך שוכח את צרות עצמו ועם כוח התפילה על צרות עצמו מתפלל על עם ישראל. כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך ה'.

הקשר של המזמור לחג הסוכות.
במדרש מובא שהתורה ציוותה באספך מגורנך ומיקבך. תבנה סוכות כאשר אתה אוסף את התבואה. כאשר המחסנים מלאים ואתה שמח אז תקח את הפסולת של הפירות שבמחסן ותבנה מהם סוכה. אם תסכך עם פירות הסוכה פסולה.
כאשר הסוס רעב הוא כנוע. כאשר אכל ושבע יש לו כוחות ומתחיל להשתולל. יהודי אסף את התבואה וב"ה המחסנים מלאים מתחיל להרגיש שהוא שווה משהו. הוא אומר ומתפאר, בידיים שלי עשיתי ובניתי ואספתי עושר וקשה לו להודות שכל החוכמה והברכה והשפע מה'.
התורה מצווה תצא מהבית תיקח את הפסלת של הגורן והיקב שאתה משתבח בו ותבנה ממנו סוכה. תשב בה שבוע ימים ותשמח בה' ובתורה. את השמחה שיש לך במה שפעלת ואספתה תפנה לשמחת מצווה ולקודש.
כמו שהאיילה מפנה את כוח התפילה מצרכיה הפרטיים, אל הצלת בעלי החיים שהוא צורך נעלה יותר. כך בסוכות יש לקחת את השמחה של השפע בגורן וביקב, להפנות אותו לשמחה נעלה יותר בה' ובמצווה, ובסוף החג לשמחה בתורה הקדושה.