בתחילת הפרשה מתוארת חנוכת המשכן והקרבת הקרבנות במקום קדוש זה. מן הראוי להמחיש לעצמנו נושא רעיוני הקשור לערכם הרוחני של הקרבנות.

נמחיש זאת באמצעות אחד ממשליו המפורסמים של המגיד מדובנא:
סוחר שירש את חנותו של אביו, נוכח לראות שאדם אחד, שהיה נוהג לקנות לאורך השנים סחורה מאביו, אינו פוקד כלל את בית מסחרו. במקום זאת הוא קונה משאר הסוחרים בעיר. הוא הצטער וחיפש עצות כיצד להביאו לידי כך שיקנה ממנו. משלא מצא כל עצה, החליט לגשת אליו ולדבר עמו גלויות. הוא אמר לו: הן לאורך השנים היית ידיד נאמן של אבי, מדוע אם כן, אינך פוקד מעולם את בית מסחרי? ענה אותו אדם ואמר: אכן, צודק אתה, מעתה אשתדל למלא את בקשתך ולגשת לבית מסחרך.
ואכן, מאותו יום היה אותו אדם נכנס לחנות ודורש בשלומו של הסוחר ובשלום בני משפחתו, כדרכם של רעים וידידים קרובים, אולם הוא לא קנה ממנו מאומה, והמשיך לערוך את כל קניותיו אצל סוחרי העיר האחרים, כפי שנהג עד כה.
פקעה סבלנותו של אותו סוחר, ובאחד מביקוריו של אותו אדם בחנות אמר לו: וכי סבור אתה שביקשתי ממך שתסור אלי כדי לדבר דברים בטלים? הלא כוונתי היתה שתקנה ממני סחורה ותאפשר לי להרוויח מעט ולהתפרנס!
במשל זה מבאר המגיד מדובנא את הפסוק: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים, ודם פרים, וכבשים ועתודים לא חפצתי" (ישעיה א', י"א).
אמנם ענין הקרבנות הוא קדוש ונעלה, אולם תכלית הבאת הקרבנות היא שבאמצעותם יתעלה האדם וייזהר מהחטאים. המטרה היא שיבוא לבית ה' ויתקיימו בו דברי הפסוק: "למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים" (דברים י"ד, כ"ג). המטרה היא שהרעיונות הרבים והעמוקים הכלולים בפרשיות הקרבנות, יחדרו ללבו והוא ייטיב את דרכו.

אם לא מגיעים על ידי הקרבת הקרבנות למטרה זו, על כך אומר הכתוב: "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי" (ישעיה א', י"ב). הקב"ה, כביכול, אומר לישראל: התכלית אינה להתהלך ולהסתובב בחצרי ללא מטרה וללא תועלת, המטרה היא לעסוק עמי בעסקי קודש, להתקדש ולהטהר. ללא הגשמת מטרות אלו לא הושגה כלל מטרת הקרבנות.