בס"ד
פרשת יתרו – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת יתרו. הפרשה שעוסקת במעמד הר סיני, במעמד שעמדו נשמות ישראל, לכל אורך הדורות... שמעו מפי הגבורה אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ...
פותחת הפרשה - וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
אומר רש"י - וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
מקור דבריו של רש"י, הם במכילתא... ואותם דברים כתובים, גם בגמרא {מסכת זבחים קט"ז}...
אומרת הגמרא {מסכת זבחים קט"ז, א} - {שמות יח-א} וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו {שמות יז-יג} ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר''א המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהילים כט-ט} ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם אמר להם {תהילים כט-י} ה' למבול ישב אמר להם וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב''ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' {ישעיה סו-טז} כי הנה באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע''ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן מידה פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום. ר''א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא' {יהושע ה-א} ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע {יהושע ב-י} כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מאי שנא התם דאמר ליה {יהושע ה-א} ולא היה בם עוד רוח ומ''ש הכא דקאמר {יהושע ב-יא} ולא קמה עוד רוח באיש...
דעה ראשונה, אומרת הגמרא, שיתרו שמע מלחמת עמלק... דעה שניה אומרת, ששמע מעמד הר סיני... ודעה שלישית אומרת, ששמע קריעת ים סוף...
כל אחד שקורא את הגמרא הזאת, שואל את עצמו שאלה – מעטים פרשיות שנקראו על שמות אנשים...
יש לנו פרשת נח...חיי-שרה... פרשת בלק... שחז"ל שואלים – מה יש בבלק?
ואומרים, שהוא אבי שושלת מלכות בית דוד... הרי בשכר שהקריב 42 קרבנות, יצאה ממנו רות המואביה...
ישנה גם פרשת קֹרח... פרשת פינחס...
מה זכה יתרו, למה שלא זכו הרבה אנשים גדולים, שפרשה נקראת על שמו, ולא סתם פרשה... הפרשה של מעמד הר סיני! כל נושא מעמד הר סיני, מופיע בפרשה הזאת... הדבר הזה מאוד תמוה...
אז בשלמא נאמר, שזה הסדר התקין של האירועים... כך היה כסדרן... יתרו הגיע לפני מעמד הר סיני...
אבל למאן דאמר, שיתרו הגיע לאחר מעמד הר סיני, אז למה זה נכתב קודם?!
תקרא לפרשה הזאת,"פרשת סיני"... למה דוקא"יתרו"??
כולם יגידו – כי הוא היה גר, וכנראה מגיע שתיקרא פרשה על שמו!
זה לא נכון... הוא לא הגר הראשון... אני לא מדבר על אברהם ושרה, שגיירו אנשים...
חז"ל אומרים לנו {מסכת סוטה}, שבתיה בת פרעה, הלכה לרחוץ מגילולי בת אביה... אם ככה נשאלת השאלה, למה מציינים אותו? חסרים גרים בעם ישראל?!
בואו ונקרא קטע, מדברי התנא דבי אליהו רבה {פרק ה', אות יג} – ומפני מה זכה יתרו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעוה"ז ממה שעתיד הקב"ה ליתן אל הצדיקים לעוה"ב מפני שנהג בחכמה לשמה לפי שכל אותן השנים שהיה משה בביתו של יתרו וראה יתרו כל המעשים טובים שעשה משה ולא נעשה לו כל דבר עד שבא למצרים ובא לידי דבר שנאמר (שמות יח) וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו וגו' אמר יתרו אוי לי שכל אותן מע"ט שעשה זה בתוך ביתי והן מביאין אותו לחיי עוה"ב ואין אני היה יודע מה כחן מיד עשה יתרו דבר גדול מעצמו שנאמר (שם) ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה וגו' ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו וגו' ויאמר אל משה וגו' ואשתך ושני בניה עמה שיגר אצלו שליח ואמר לו משביע אני עליך בשני בניך שהיה יתרו אומר לו מפני מה אתה קורא שם האחד גרשם ושם השני אליעזר גרשם כי גר וגו' אליעזר כי אלקי אבי בעזרי משביע אני עליך באל אביך שתצא לקראתי ותקבלני בסבר פנים יפות מיד יצא לקראתו וקבלהו בסבר פנים יפות שנאמר (שם) ויצא משה לקראת חותנו וגו' הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא אמר ליתרו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו הצדיק תזכה שלא יהיו בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם שנאמר (במדבר כד) וירא את הקני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך...
בואו נראה משנה באבות דרבי נתן {לה, ד} - אמר ר' יהושע: באותה שעה שיודע אני שבית הבחירה עתידה ליקבע בין תחומו של יהודה לבנימין, אלך ואתקן דושנה של יריחו.
ומי אכלה כל אותן השנים? בני קיני חותן משה. שנאמר: (שופטים א)"ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים" וגו'. אמרו: כשיגלה הקדוש ברוך הוא את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו.
בספר משבצות זהב, על ספר שופטים... הוא מביא- מה פתאום נתנו ליתרו את דושנה של יריחו, שזה מעין ירושלים?
היות ומשה רבינו אמר {במדבר י, לב} וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ...
הַטּוֹב זה ירושלים... למה?
כך כתוב בפרשת ואתחנן {דברים ג, כה} הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֽוֹן
אומרים חז"ל - {דברים ג, כה} הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה זה ירושלים וְהַלְּבָנֽוֹן זה בית המקדש, שמלבין חטאיהם של ישראל.
לכן, אם משה רבינו אומר לו וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ... את ירושלים אי-אפשר לתת לו, אז נתנו לו מעין ירושלים, שזו יריחו.
כך מביא הספר משבצות זהב, רעיון יפה.
כל אחד שואל את עצמו - מה עשה יתרו, שקיבל כזה שכר עצום??
המדרש רבה {שמות רבה, פרשה כז, א} עושה הקבלה, בין עמלק, עשו ויתרו:
(משלי כז, י): טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
דָּבָר אַחֵר, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהָיָה רָחוֹק לְיִשְׂרָאֵל מִן עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, בְּיִתְרוֹ מַה כְּתִיב (שמואל א טו, ו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וגו', אַתָּה מוֹצֵא דְבָרִים רַבִּים כְּתוּבִים בְּעֵשָׂו לִגְנַאי וּכְתוּבִים בְּיִתְרוֹ לְשֶׁבַח, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (איכה ה, יא): נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כא): וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (תהלים יד, ד): אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כ): קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יח): וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות יח, כג): וְצִוְּךָ אֱלֹהִים. עֵשָׂו בִּטֵּל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים. עֵשָׂו שָׁמַע בִּיצִיאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, יִתְרוֹ שָׁמַע בְּשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּבָא וְנִדְבַּק עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.
אם אנחנו רואים, שחז"ל עושים הקבלה בין יתרו לבין עמלק, משמע, שיש איזה דבר, משותף ביניהם... מה חז"ל רוצים ללמד אותנו במדרש הזה?
שאלה אחרונה במקבץ הזה – כתוב בחז"ל {מקור הדברים בתנחומא... רש"י מביא את זה{ כשיתרו הגיע למדבר...
אומר רש"י - ויצא משה. כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה, (ס) יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא.
אומר התנחומא {שמות, אות ו} - וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג, לה). כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יִתְרוֹ כְּשֶׁבָּא אֵצֶל מֹשֶׁה. מַה כָּבוֹד נָהַג בּוֹ? וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִגֶּרֶת שָׁלַח לוֹ, עֲשֵׂה בְּגִינִי. וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִינִי, עֲשֵׂה בְּגִין אִשְׁתֶּךָ. וְאִם לָאו, בְּגִין בָּנֶיךָ.
יוצא, שיתרו הזמין קבלת פנים... בשביל מה הוא צריך את זה?
ראיתם פעם אדם, שמזמין אנשים שיעשו לו מסיבה?! זה דבר שנראה לא נורמלי...
הייתי פעם בשבע ברכות... אז דיבר שם איזה אחד... רצה לשמח את החתן והכלה, אז הוא סיפר סיפור...
הוא סיפר שחבר שלו הזמין אותו לארוחת ערב, כי הוא עשה חנוכת בית, והוא לא יכל אז להגיע...
ביקש ממנו החבר – תסביר לי איך אני מגיע אליך... זה דירה חדשה, אני לא מכיר את האזור...
"תשמע... אתה מגיע לרחוב... בסוף יש ארבעה בנינים... אתה תיכנס בפנים... תן מכה עם הרגל, תיכנס לרחבה שם... אחר-כך תראה ארבע כניסות... אני בכניסה ב'... יש שם דלת זכוכית, תן מכה עם הרגל ותיכנס... תעלה ארבע מדרגות... תדפוק חלש על הדלת עם הרגל... אני כבר יפתח לך..."
שאל אותו החבר – תגיד, למה הכל צריך לעשות עם הרגל?! למה אי אפשר לעשות את זה עם היד?!
"מה זאת אומרת עם היד?! ביד בטח תהיה לך מתנה בשבילי..."
כך סיפר אותו בדחן J
אז בשביל מה היה צריך יתרו, להזמין לו קבלת פנים?!?
אלא, תגיד לסתם...?!
ודאי שלא... ליתרו היתה כוונה גדולה מאוד... להוציא לענין הזה, שלושה מיליון אנשים, שיבואו לקבל את פניו... והשאלה היא – מה המטרה של יתרו בזה?
כדי להבין את הענין הזה, נעמוד על דבריו הנפלאים, של הבאר יוסף, לר' יוסף סלנט, שאומר יסוד נפלא להבנת הענין הזה... וממנו, בנין ויסוד לעוד כמה וכמה נקודות:
דיברנו בשבוע שעבר, שכל העולם רעש מקריעת ים סוף... {טו, יד} שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: {טו} אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: {טז} תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד... כולם רעדו...
אומר רש"י - וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק...
יש אומרים, שהוא שמע גם מעמד הר סיני... אבל מה עם מכות מצרים?! שכל החיות וכל היקום באו... שמשה רבינו הכה את היאור, והכל נהפך לדם... לא שמעו על זה??
אומר המהר"ל – רק שני דברים נודעו בעולם, ולדעת ר' אליעזר המודעי, יש גם דבר שלישי...
מכות מצרים לא נודעו במואב... מכות מצרים לא נודעו במדין...מה כן ידעו?
כשהקב"ה שינה סדרי בראשית, זה נודע בכל העולם כולו... קריעת יום סוף, אין אדם בעולם שלא ידע מזה...
אומרים חז"ל - וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם אין כתיב ויבקע הים... אלא, מלמד שכל מימות שבעולם נבקעו!
אין אדם בעולם, שלא ידע מקריעת ים סוף!
אז לא רק, שכל העולם ידע על קריעת ים סוף... ומלחמת עמלק – גם עמלק נודע בעולם...
אומרים חז"ל בגמרא {ירושלמי, מסכת ראש השנה} – {שמות יז, יב} וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. משה רבינו עצר את השמש מלכת... עד שלא הסתיימה המלחמה, השמש עמדה.
עומדים במואב אנשים, יודעים שהשקיעה בשעה 515... מסתכלים... רואים שהשעה 630..."מה קרה שהשמש לא שקעה?!"...הולכים, עושים בירור..."מתקיימת מלחמת עמלק... לכן נעצרה השמש".
למאן דאמר – מתן תורה שמע ובא... גם זה נשמע בכל העולם... כמו שהגמרא מביאה {מסכת זבחים קטז, א}...
מה שקרה במצרים, לא ידעו בכלל... מה שהקב"ה עשה פעולות, כדי שכל העולם ידעו, זה קריעת ים סוף, מלחמת עמלק ומעמד הר סיני... אין אדם בעולם, שלא שמע את קולו של הקב"ה...
הקב"ה יכל לעשות את קריעת ים סוף נקודתית... שאף אחד בעולם לא ידע מזה... אבל הקב"ה לא רצה את זה... הקב"ה רצה שידעו מזה כל העולם... שהקב"ה מגן על עם ישראל, ושהוא הוציא אותו ממצרים... וקיים את הבטחתו לאברהם אבינו {בראשית טו, יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... וכבר בששת ימי בראשית, הקב"ה התנה, שהוא יחלק את הים לשניים, ועם ישראל יוכל לעבור...
כדי שכל העולם ידע, מי זה הקב"ה, ומי אלו ישראל. זאת היתה המטרה שלו...
בא עמלק, ובמקום לפחד מהקב"ה... במקום לפחד מעם ישראל, הוא יוצא למלחמה...
אומרים חז"ל – הוא ידע שבמלחמה הזאת, הוא יוכה מכה אחת אפים...{שמות יז, יג} וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב...
אבל לעמלק היה ענין... היה לו ענין לצנן את האמבטיה... מביא רש"י {כה, יח} משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים...
אמר עמלק – העיקר שכולם ידעו, שיצאתי למלחמה! העיקר"שציננתי את האמבטיה"!
זאת היתה המטרה של עמלק...
אומר הבאר יוסף – יוצא, שעמלק הצליחו לצנן את האמבטיה, לא רק אצל אומות העולם... גם עם ישראל רואה, שיש אומה שיוצאת להילחם... זה היה אמור להכניס מורא ופחד לדורות, בכל העולם כולו!
מגיע עמלק, ויוצא למלחמה, כביכל, מול הקב"ה..."אנחנו לא מפחדים משום דבר"...
מה הוא עשה??
קוראים לזה חז"ל – צינן את האמבטיה... וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה... מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק...
אומר הבאר יוסף - אמר אם ככה יתרו- אחרי שעמלק 'ציננו את האמבטיה', וקיררו את הפחד מעם ישראל ומהקב"ה, אני חייב לחזור ולחמם את האמבטיה מחדש... איך?
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה...ואז הוא מחליט לבוא, ולהתקרב לעם ישראל במדבר...
תפתחו את הזוהר הקדוש {פרשת יתרו ס"ט, ע"א} - שלושה יועצים היו לפרעה, איוב, בלעם ויתרו.
בלעם היה מומחה בכישוף... יתרו, אין אלוהָ בעולם, שהוא לא ידע איך עובדים אותו, ואיך מתפעלים את אותו כוח...
לשון הזוהר הקדוש - יִתְרוֹ חַד מֵחַכִּימִין דְּפַרְעֹה הֲוָה. תְּלַת חַכִּימִין הֲווֹ לֵיהּ לְפַרְעֹה, חַד יִתְרוֹ, וְחַד אִיּוֹב, וְחַד בִּלְעָם. חַד יִתְרוֹ: דְּלָא הֲוָה פּוּלְחָנָא וּמְמַנָּא וְשַׁמָּשָׁא וְכֹכָבָא דְּשָׁלִיט עַל שׁוּלְטָנֵיהּ, דְּלָא הֲוָה יָדַע פּוּלְחָנָא דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, וְהַהוּא שִׁמּוּשָׁא דִּילֵיהּ. בִּלְעָם, הֲוָה חַרְשָׁא בְּכָל מִינִי חֲרָשִׁין בֵּין בְּעוֹבָדָא בֵּין בְּמִלָּה.
יִתְרוֹ הָיָה אֶחָד מֵחַכְמֵי פַרְעֹה. לְפַרְעֹה הָיוּ שְׁלֹשָׁה חֲכָמִים - אֶחָד יִתְרוֹ, וְאֶחָד אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּלְעָם. אֶחָד יִתְרוֹ - שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲבוֹדָה וּמְמֻנֶּה וְשַׁמָּשׁ וְכוֹכָב שֶׁשּׁוֹלֵט עַל שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ הָעֲבוֹדָה שֶׁרְאוּיָה לוֹ וְאוֹתוֹ הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ. בִּלְעָם הָיָה מְכַשֵּׁף בְּכָל מִינֵי כְשָׁפִים, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּדִבּוּר.
יתרו מעיד על עצמו- עַתָּה יָדַעְתִּי כִּֽי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים...
שואלים חז"ל – מה זה מִכָּל-הָאֱלֹהִים?
אין אלוהָ שבעולם, שהוא לא עבד אותו...
הוא עוזב הכל... ומחליט להידבק בעם ישראל.
ניקח את זה למשל:
תארו לעצמכם היום, מבזק חדשות"ברגע זה, אושרה לפרסום הידיעה הבאה – נשיא ארה"ב, נחת אמש בחשאי, בשעה תשע בבוקר, ונכנס בחשאי למשרדי העדה החרדית... בשעה 1030 הוטבל ליהדות... מהיום יקרא שמו 'משה ברקוביץ'.
יוצא החוצה..."שלום לכולם, אני גר צדק"... לידו יושבים כל ראשי העדה החרדית... עושים איתו תמונה... הוא מספר לכולם, מה הביא אותו להתגייר...
איזה רעש זה היה עושה בעולם?!? תחשבו על זה!
אני הייתי בחור, שאורי זוהר חזר בתשובה!
אני זוכר, שבאו אליי אנשים ואמרו לי"תשמע, אם הוא חזר בתשובה, סע לצפון, כי המשיח מגיע עוד רגע"... זה יצר רעש כזה, בכל הארץ!
תארו לכם נשיא ארה"ב מחליט להתגייר??!
יתרו היה פי כמה, מכל נשיאי ארה"ב... הוא היה מומחה מספר אחד, לכל העבודות זרות שבעולם...
מספרים חז"ל, שזרקו את בנותיו למים, כי לא רצה להיות יותר כומר לעבודה זרה... ההחלטה כבר נקבעה מזמן... עכשיו החליט לעשות מעשה, לעזוב את מדין, לעזוב את כל המעמד שלו, וללכת למדבר לחיים קשים...
אומר הזוהר הקדוש – אין לך מושג, איזה רעש זה עשה בעולם! כל האנשים בעולם, השליכו מעליהם את העבודה זרה.
אומר הבאר יוסף – כמו שעמלק קירר את האמבטיה, יתרו חימם אותה מחדש.
אומר הזוהר הקדוש{סט, ע"א} - כְּגַוְונָא דָּא, כָּל עָלְמָא, דְּחִילוּ וְאֵימָתָא נָפַל עָלַיְיהוּ מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵיוָן דְּאָתָא יִתְרוֹ, דְּאִיהוּ כּוֹמָרָא עִלָּאָה, דְּכָל טַעֲוָון אַחֲרָנִין, כְּדֵין אִתְתָּקַּף וְשָׁלִיט יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא.
כְּמוֹ זֶה כָּל הָעוֹלָם, אֵימָה וָפַחַד נָפַל עֲלֵיהֶם מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁבָּא יִתְרוֹ, שֶׁהוּא כֹּמֶר עֶלְיוֹן שֶׁל כָּל יֶתֶר הָאֱלִילִים, אָז הִתְחַזֵּק וְשָׁלַט כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל.
בְּגִין, דְּכָל עָלְמָא, כַּד שָׁמְעוּ שֵׁמַע גְּבוּרְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זָעוּ. וְכֻלְּהוּ הֲווֹ מִסְתַּכְּלָן בְּיִתְרוֹ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְרַב מְמָנָא דְּכָל טַעֲוָון דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּחָמוּ, דְּאִיהוּ אָתָא וּפָלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְרַחֲקוּ מִפּוּלְחָנֵיהוֹן, וְיָדְעוּ דְּלֵית בְּהוּ מַמָּשׁוּ. כְּדֵין אִתְיָיקַר יְקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל סִטְרִין. וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים פַּרְשְׁתָּא דָּא בְּאוֹרַיְיתָא, וְשֵׁירוּתָא דְּפַרְשְׁתָּא הֲוָה בֵּיהּ בְּיִתְרוֹ.
מִשּׁוּם שֶׁכָּל הָעוֹלָם, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֵׁמַע גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זָעוּ. וְכֻלָּם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיִתְרוֹ שֶׁהוּא חָכָם וּמְמֻנֶּה גָּדוֹל שֶׁל כָּל אֱלִילֵי הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁהוּא בָּא וְעוֹבֵד לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, אָז כֻּלָּם הִתְרַחֲקוּ מֵעֲבוֹדוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאָז הִתְכַּבֵּד כְּבוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַצְּדָדִים. וְלָכֵן נִרְשְׁמָה פָּרָשָׁה זוֹ בַּתּוֹרָה, וְרֵאשִׁית הַפָּרָשָׁה הָיָה בּוֹ, בְּיִתְרוֹ
אומר לנו הזוהר הקדוש – אתה רוצה לדעת, למה פרשת מעמד הר סיני נקראת על שם יתרו?
היא נקראת ככה, כשכר ליתרו... על מעשה קידוש ה' שהוא עשה...
אין לך אדם, מכל הגרים שהזכרת עד עכשיו, שעשה רעש, כמו הגירות של יתרו... נכון, הוא היה חמיו של משה רבינו... אבל לא על המעשה הזה, ניתנה לו פרשה בתורה...
עכשיו תבינו, למה גם הוא מזמין קבלת פנים:
יתרו מזמין קבלת פנים, כדי לחזק מחדש את האמונה של עם ישראל בקב"ה. כשעם ישראל יוצא ממצרים, הוא בטוח שכולם ירעדו מפחד... פתאום מגיע עמלק ונילחם איתם?!
כביכל, משהו נחסר באמונה שלהם...
אמר יתרו – תעשה טובה, תעשה לי קבלת פנים של שלושה מיליון אנשים, כדי שידעו כולם, שאני שעבדתי את כל האלוהים שבעולם... בשיא הכבוד, בשיא הפרסום, נטשתי את הכל, ואני דובק בכם! ללמד אתכם, מה זה אמונה בקב"ה!!!
כך הוא חיזק מחדש, את האמונה בקב"ה...
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה כז, אות ב} - רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ צֵא, וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, א): אֵל אֱלהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ, אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי מְקָרֵב אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי מְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כג): הַאֱלֹהֵי מִקָּרוֹב אָנִי נְאֻם ה', אֲנִי הוּא שֶׁקֵּרַבְתִּי לְיִתְרוֹ וְלֹא רִחַקְתִּיו, אָדָם זֶה שֶׁבָּא אֶצְלִי לֹא בָּא אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא בָּא אֶלָּא לְהִתְגַּיֵּר, אַף אַתָּה קָרְבֵהוּ אַל תַּרְחִיקֵהוּ, מִיָּד (שמות יח, ז): וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ.
עפ"י זה, גם מיושבת ההקבלה, שבין עמלק ליתרו – כי זה צינן את האמבטיה, וזה חימם את האמבטיה...
תראה מה הצליח לעשות יתרו, לחולל כזה מהפך בחשיבה של עובדי עבודה זרה... לחמם את האמבטיה מחדש, מה שלא זכה אף אחד אחר!
רבותי, לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו רוצים לעמוד על עוד נקודה אחת, שתסתדר בצורה נפלאה עם מה שאמרנו עד עכשיו, בהבדל שבין עמלק לישראל... במבט נוסף:
בשנה שעברה, בפרשת יתרו, דיברנו על כוח הראיה {שמות כ, טו} וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת... היה נס מיוחד, במעמד הר סיני, שראו קולות...
הקב"ה דיבר, והדיבור הזה יצא ונחקק בלוחות....
במכילתא דרשב"י כתוב, שהיה כאן נס כפול – ראו את הקולות, וחוץ מזה, גם שמעו את הנראה... למה הכוונה בזה?
קדום כל, בואו ונאמר את היסוד שאמרנו בשנה שעברה, בקיצור נמרץ... רק נשנן שתים-שלוש נקודות, כדי להיכנס לעומק הדברים:
שנה שעברה דיברנו על הרמב"ן, שמביא בתחילת ספר שמות, כשהקב"ה אומר למשה רבינו לקחת את המטה, ולהשליך אותו על הרצפה... יהפוך לנחש...יכניס את היד, תהפוך למצורעת...
שואל הרמב"ן – למה הוא אומר לו לעשות את זה?
תגיד לו – אם תבוא לפני בני ישראל, ויאמרו"מי אמר שאתה השליח"... אז תעשה את זה בפניהם! למה צריך לעשות את זה עכשיו?
לשון הרמב"ן {שמות ד, ג} - למען יתחזק הענין בלבו של משה וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים.
האור-החיים הקדוש, בפרשת שבוע שעבר, שואל – אומר הקב"ה למשה רבינו, שעתיד לרדת מָן, וביום שישי ירד כפליים... משה רבינו לא אומר את זה לבני-ישראל...
הוא אומר להם רק"רבותי, ממחר יתחיל לרדת מָן"... מגיע יום שישי, ופתאום רואים מנה כפולה... עם ישראל לא מבין מה הולך כאן...
באים למשה רבינו"משה, מה זה?!"
"היום יום שישי, יורד כפול, כי מחר שבת, ולא יורד... לכן ירד היום כפול, במקום מחר".
ולמה משה רבינו לא אמר להם את זה, ביום ראשון?
לכאורה, זה נביא שכובש נבואתו... הקב"ה אומר לו להגיד את זה, והוא לא אומר להם...למה??
אומר האור –החיים הקדוש – אין כאן את הענין של נביא כובש נבואתו, כי לא כתוב כאן לאמר... הקב"ה לא אמר לו להגיד... אז למה המתין משה רבינו, עד יום שישי?
אלא, הוא רצה שהם יראו את זה בעיניים... כי מה שאדם רואה בעיניים, זה נחקק אצלו יותר.
הזכרנו שתים-שלוש גמרות סביב הענין הזה... נזכיר רק אחד...
הגמרא {מסכת ברכות לג, א} מספרת, את המעשה עם ר' חנינא בן דוסא, שבאו וסיפרו לו על הערוד שהורג אנשים...
ת''ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא.
נשאלת השאלה – בשביל מה ר' חנינא בן דוסא, צריך לסחוב ערוד, ששוקל 50 ק"ג עד לבית המדרש, כדי לומר לתלמידים אין ערוד ממית אלא החטא... הוא לא יכל לספר להם בשבת את המעשה?!
התשובה היא – יש כזאת אימרה..."תמונה אחת שווה אלף מילים".
דרך אגב, ראיתי במפרשים, שזאת היתה הסיבה, שהמקושש, הלך וקושש עצים ביום השבת... למה?
הוא רצה לחזק את השבת... איך הוא יחזק ככה את השבת?
ע"י זה שהוא יקושש עצים, ויוציאו אותו להורג... כולם יראו שעל חילול שבת, מוצאים להורג... יתחילו כולם לפחד!
לפני כמה שבועות, ראיתי באחד הספרים... ישנה גמרא {מסכת גיטין נו א-ב} שמדברת על ר' יוחנן, שרצה לצאת מתוך ירושלים, כדי לדבר עם אספסיאנוס קיסר... אבל הבריונים ששלטו אז בירושלים, לא נתנו לו לצאת... אז הוא סידר עם אחד מבני משפחתו, שגם היה אחד מהבריונים, שהוא יעשה הצגה...
הוא יוצא החוצה... פוגש את אספסיאנוס קיסר..."שלום עליך אדוני המלך"
אמר לו אספסיאנוס קיסר – אתה חייב לי פעמיים מיתה - א' כל, שקראת לי מלך, ואני לא מלך, אלא רק קיסר... וחוץ מזה, אם אני מלך, אז איפה היית עד עכשיו?!
הבריונים לא נתנו לצאת... וחוץ מזה, אתה מלך...אם לא עכשיו, אז עוד מעט... ירושלים לא נופלת ביד קיסר, אלא בידי מלך...
מפה לשם... אומרת הגמרא – הגיע שליח מרומא, והוא נבחר להיות מלך... הוא ניסה לחלוץ את הנעל... אבל הנעל לא יורדת... למה?
כי נאמר במשלי {טו, ל}... שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם הוא שמע כזאת שמועה טובה, שהוא הולך להיות מלך... התרחבה לו הרגל, ולכן לא הצליח לחלוץ את הנעל...
הלך ושאל את ר' יוחנן, איך להוריד את הנעל...
אמר לו ר' יוחנן – תביא את אחד מהשונאים שלך... שיעבור לידך, ואיך שתראה אותו, הרגל תתכווץ בחזרה...
ראיתי באחד הספרים, ששאל – בשביל מה צריך להביא, את אחד השונאים?
שיגיד לו באוזן את שם השונא, וככה תרד הנפיחות...
אלא מה?
רואים מכאן, שנפיחות לא יורדת מהשמיעה... הוא צריך לראות אותו בעיניים, כדי שתרד הנפיחות...
ללמד אותך, שמה שפועל, זו הראיה.
בכל אופן, זה היסוד שדיברנו עליו בשנה שעברה בהרחבה...השנה, אנחנו רוצים לתת תוספת במבט אחר, שראיתי ברבינו בחיי:
בא רבינו בחיי ואומר, תדע לך, שהכוח הכי חזק אצל בן-אדם, זה השמיעה ולא הראיה...
הוא מביא לזה שתי ראיות מפרשת שמות, ומזה אנחנו רוצים להגיע ליסוד שקשור לקבלת התורה.
הראיות שלו מופיעות {שמות ג, ז} וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו
כותב רבינו בחיי- יש בכתוב הזה, ג' ענינים זה למעלה מזה – ראיה, שמיעה, ידיעה... הסדר הוא קודם כל ראיה, מעליו שמיעה ומעליו ידיעה.
ידיעה למעלה מראיה ושמיעה, שהרי כוח השמיעה, זך ודק מכוח הראיה, ולמעלה משניהם ידיעה, שאין השלמת הראיה או השמיעה, אלא בידיעה.
אומר רבינו בחיי, שהסדר הוא שונה... קודם כל ראיה, מעליו שמיעה, ומעל השמיעה ידיעה...
אותם דברים, כותב רבינו בחיי {כד הקמח, מאמר זנות הלב והעין} – מעלת הראות גדולה, ואמנם מעלת השמע, גדולה יותר. כי כוח השמע, הוא יותר זך ודק, מכוח הראות.
רבינו בחיי ממשיך עם אותו קו, ובעקבות זה, הוא שואל את עצמו שאלה – אם עפ"י הדברים שהסקנו, כוח השמיעה גדול מן הראיה... אז למה לאה, כשהיא נותנת את השמות לילדים שלה, היא נותנת קודם כל שם, על שם הראיה, ורק אחר כך על שם השמיעה?
דבר ראשון, היא קוראת לו ראובן על שם הראיה... אחרי זה, היא קוראת לו שמעון על שם השמיעה...
אם אליבא למה שאני אומר, שכוח השמיעה גדול מכוח הראיה, אז הבן הראשון היה צריך להיקרא שמעון, על שם השמיעה, ואת הבן השני ראובן, על שם הראיה... שאלתו של רבינו בחיי.
אותה שאלה, שואל המדרש {ילקוט ראובני}, רק הוא מקדים הקדמה אחרת:
כתוב בגמרא {מסכת ב"ק פה, ב} – קטע את ידו נותן לו דמי ידו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שיבר את רגלו נותן לו דמי רגלו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר את הפתח סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחים חירשו נותן לו דמי כולו... אז מה יותר חשוב?
חירשו, כי כאן הוא משלם לו דמי כולו...
אם ככה, שואל הילקוט הראובני – למה לאה קוראת לילד הראשון שלה, ראובן... אם אתה רואה, שהשמיעה חשובה יותר מראיה?
כך שואל הילקוט הראובני {פרשת ויצא}... שניהם עונים את אותה תשובה... תשובה שקשורה לענייני קבלה...
זה לא ניגמר כאן, כי כל אחד שואל את עצמו שלאה – אם עפ"י מה שאמרנו עכשיו, בדברי רבינו בחיי, שכוח השמיעה גדול מכוח הראיה, ואם חירשו נותן לו דמי כולו... ואם סימא את עינו נותן לו דמי עינו...
מיד כל אחד ישאל שאלה, מגמרא {מסכת נדרים סד, ב} - ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים...
אם כתוב, שארבעה חשובים כמתים... אז מה פירוש הדבר?
שסומא חשוב כמת... לא כתוב שחרש חשוב כמת!
אם ככה יוצא, שעיוור חשוב כמת... אז למה הוא משלם לו רק דמי עינו?! הוא צריך לשלם לו, את דמי כולו... הוא הרג אותו!
השאלה הזאת היא שאלה... מי שרוצה יעיין מאמר נפלא, בספר להאיר להורות ולהשכיל, יש לו מאמר בפרשת משפטים, הוא מדבר על זה בהרחבה...
נדבך נוסף, שאנחנו רוצים להגיע אליו בס"ד, קשור לפרשת שבוע הבא... אדם נמכר לעבד... ובחלוף שש שנים {כא, ה} אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי... לוקחים אותו לבית הדין, ורוצעים לו את האוזן... למה את האוזן?
אומרת הגמרא {מסכת קידושין כב, ב} - רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב''ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע.
כל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו שאלה – איפה זה נאמר בהר סיני?!
כשמדברים על הר סיני, מדברים על עשרת הדיברות... אבל לא נאמר שם {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים...
ראיתי בספר זאב יטרף, הוא אומר חידוש גדול... אני לא יודע את מקורו, הוא אומר את זה מדעתו...אבל הרעיון הוא רעיון...
הוא מצא ילקוט שמעוני {תהילים, אות תשפ"ג}... שם הוא מדבר על הפסוק {תהילים סב, יב}אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים.
שם במדרש כתוב, כשהקב"ה אמר את הפסוק, שמעו מיד בת-קול, שאומרת מיד עוד פסוק... דבר ששום בן-אדם לא מסוגל לעשות את זה...
לא סתם שהוא אמר פסוק, אלא איך שהוא אמר דבר מסוים, מיד שמעו את ההיפך מזה...
למשל, נאמר בדיבור {דברים כב, יא} לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו... {יב} גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ מצד אחד אסור ללבוש צמר ופשתים יחדיו... אבל מצד שני כתוב, שמותר ללבוש ציצית.
עוד דבר... נאמר {שמות לד, יד} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת... ומיד נאמר {במדבר כח, ט} וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה איך זה יכל להיות, זה לא מסתדר?
עוד נאמר {ויקרא יח, טז} עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה... ומיד נאמר{דברים כה, ה} יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ אם אסורה לך אשת אח... איך מותרת לך יבמה?
אז אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי... בבת אחת הותרו שתי דברים.
אומר הספר זאב יטרף – גם כאן נאמר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ... את אותו דבר.
אמר הקב"ה כך - אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים... זה ה- אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים...
{ויקרא כה, נה} כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם זה ה- שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי תהיה עבד שלי, ולא עבד של מישהו אחר.
נלך בע"ה לרעיון נוסף:
בירושלמי {מסכת קידושין, א, ב} אומרים חז"ל – אוזן ששמעה על הר סיני לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ, והלך זה ופרק מעליו עול מלכות שמים וקיבל על עצמו עול בשר ודם, ירצע.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ – פירוש הדבר, שלא יהיה לך עול אחר, חוץ מהעול שלי... והלך זה, ולקח על עצמו עול אחר?!
כידוע לכולם, אנשים שנעשים עבדים, יש להם מצוות שהם לא יכולים לקיים... אז אם ככה, הוא לא יכל לקיים מצוות מסוימות, אז הוא לקח על עצמו, עול של אלוהַ אחר.
במכילתא, בפרשת משפטים, כתוב דבר אחר – ומה ראתה אוזן, שתירצע מכל איברים?
היה ר' יוחנן אומרה כמין חומר. אוזן ששמעה"לא תגנוב"... והלכה וגנבה, תירצע מכל האיברים.
כאן השאלה בכלל לא מובנת... אם זה הענין, שאוזן ששמעה, לא תגנוב... והלכה וגנבה... אז אם ככה, צריך כל אחד ואחד לרצוע אותו...
אוזן ששמעה"לא תאכל חזיר"... ואכל חזיר... תירצע. אוזן ששמעה"לא לדבר לשון הרע"... ודיברה לשון הרע... תירצע.
כדי להבין את יסודם של דברים, ישנו מהר"ל נפלא {חידושי אגדות, גמרא מסכת קידושין, דף כב}:
אומר המהר"ל יסוד נפלא – האדם הוא אדם, ע"י האוזן, כמו כלי שהוא גולם כל זמן שאין לו בית קיבול.
אם יש לך חתיכת פלסטיק ישרה, זה לא נקרא כלי... מתי הכלי הופך להיות כלי?
הכלי הופך לכלי, כאשר הוא נעשה בית קיבול... אפשר להכניס לתוכו דברים. אם אי אפשר להכניס לתוכו דברים, הוא לא נקרא כלי.
האדם הוא אדם, כל זמן שאפשר להכניס לתוכו דברים. אם נכנסים לתוך האדם דברים...אז הוא נקרא בן-אדם.
כשבן-אדם שומע, ומקבל מה שאומרים לו... זה נקרא בן-אדם.
"שמיעה", זה עדין לא נקרא כלי..."שמיעה" זה עדין משטח ישר... קבלה של"שמיעה", זה נקרא כלי!
כמו שכלי לא נקרא כלי, עד שאפשר לקבל בו משהו... ככה האדם, כל זמן שהוא לא מקבל, הוא לא כלי.
כדי להבין מה כוונת הדברים... ישנו שם משמואל, בפרשת האזינו...
אומר המדרש {דברים רבה, פרשה י, אות א}- הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ בְּאָזְנוֹ מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לְרַפְּאוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁסָּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְזוֹ מַכַּת הָאֹזֶן אִם סַכָּנָה הִיא מְרַפְּאִים אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת.
שואל השם משמואל – מה חז"ל רוצים להגיד לנו כאן..."מותר לחלל שבת על אוזן או לא"...מה זה קשור ל - הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה?!
אומר השם משמואל – חז"ל רצו להמחיש לך, באמצעות הלכה בדין מסוים, שתיקח מזה, ותקביל את זה לעניינים רוחניים.
למה מותר לחלל שבת, על אבר שיש בו קיום לכל הגוף, ואסור לחלל שבת, על אבר שאין לו קיום לכל הגוף?
נתפסה לבן-אדם האצבע, והיא מתחיל להכחיל... אצבע שמכילה, לא מחללים עליה שבת...מקסימום הלכה האצבע... לא מחללים עליה שבת!
על דבר שיש בו סכנה לכל הגוף, מחללים שבת!
אוזן, זה סכנה לכל הגוף...
אני לא מדבר על האוזן רק כאוזן... למה נקראת האוזן בשמה?
כי מערכת האיזון של האדם, נמצאת באוזן...
אדם שיש לו בעיות אזנים, אין לו שיווי משקל... כל היכולת של האדם לאזן דברים, מגיע מהאוזן... אבל לא רק בגלל זה...
אדם שחוטף מכה בראש... אתה רוצה לדעת אם המוח נפגע או לא... תבדוק באוזן – אם יוצא נוזל מהאוזן... הבן-אדם גמר...זה כלל מהלכות רפואה.
אוזן, זה דבר שכל הגוף תלוי בו... אם את רוצה לדעת את החשיבות של האוזן, תלמד מהדבר הגשמי למימד הרוחני!
אם התורה התירה לך לחלל שבת על האוזן, תלמד מה החשיבות של האוזן בגוף האדם... האוזן היא הקָבָלה של האדם... כל יכולת האדם לקבל, בא באמצעות האוזן...
אם אלה פני הדברים רבותי, בואו נעשה חלוקה:
ר' חיים שמולביץ', במאמרים שלו {שיחות מוסר, מאמר ל"א, שנת של"ב}, אומר יסוד נפלא:
אומרת הגמרא {מסכת נדרים סד, ב} - ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים...
רבותי, הם באמת חשובים כמתים?!
מותר לך לקחת בן-אדם שהוא מצורע... ולהרוג אותו?!
לא!
תשאל בן-אדם – הבחור הזה חשוב כעני... תבדוק לו דופק... עובד??
כן!
אז מה פירוש הדבר - חשוב כמת?!
לחזון-איש זצ"ל, לא היו ילדים... אז הוא חשוב כמת?!?!
כדי להבין מה כותב ר' חיים שמולביץ, נאמר יסוד:
בנפש החיים {הקדמה}, כותב בנו של ר' חיים מוולוז'ין – לא נברא האדם, אלא להואיל לאחרים...
מה זאת אומרת?!
הוא צריך לקיים את כל המצוות שבתורה... אבל לאדם יש תפקיד אחד, הקב"ה ברא באדם תפקיד, לתת מעצמו לאחרים... לא לתת לעצמו!
אומר הסבא מסלבודקה יסוד נפלא:
בֹא ותראה... שום בעל חיים, לא נזקק לחסדי אחרים כמו בן-אדם....
חתולה, אחרי שהאמא שלה המליטה אותה... חצי שעה אחרי זה, היא כבר מסתובבת...
כשיוצא האפרוח מהביצה... לאחר עשר דקות, הוא כבר מטייל...
רק הבן-אדם עסוק כל הזמן, עם הילדים שלו... מהרגע שהוא נולד! אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן... אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן.. אתה תעיר...את תלכי להעיר...
כל הזמן עסוקים בילדים...
החיות, מהרגע הראשון שהם נולדים... הם כבר צועדים!
לעומת זאת, הילד, כל הזמן צריך עזרה... עד גיל 98... כי אז, כבר ההורים שלו מתו מזקנה J
בשביל מה כל התהליך הזה???
אומר הסבא מסלבודקה – אם אתה שם לב, שככה ברא הקב"ה את הבריאה... שהאדם כל הזמן צריך טיפול...
זה נועד להגיד לאדם – תסתכל על בעלי החיים... אף אחד מהם לא צריך עזרה...
אין להם בית חולים ליולדות... אין להם גם ביטוח לאומי... הם נולדים והולכים הלאה... הכל בסדר!
האדם, הוא היצור היחיד, שכל הזמן צריכים לעזור לו!
למה???
אומר הסבא מסלבודקה – כדי לאותת לאדם, שהוא נברא רק למטרה אחת – להואיל לאחרים... לעזור לזולת.
אומר ר' חיים שמולביץ – כשחז"ל מדמים את האדם למת... הוא לא אדם מת. אדם שלא יכל להיטיב בדרגה המקסימלית שלו, הוא נקרא מת!
מת במימד מסוים... היות וכל התפקיד שלו, זה להיטיב עם השני... כשהוא לא מסוגל להיטיב במקסימום, יש לו מעט מיתה!
אם הוא מצורע... הוא נמצא מחוץ לג' מחנות... הוא מת???
לא...
אבל היות והוא נמצא מחוץ למחנה, הוא לא יכל כרגע, ללכת פיזית ולעזור...
אם הוא לא יכל כרגע פיזית לעזור, חסר לו במימד של ההטבה, שלשמה הוא נברא.
עני לא יכל לתת מבחינה ממונית... הוא לא יכל לסייע לשני בממון...
אם אתה לא יכל לסייע לשני בממון, מבחינה מסוימת אתה נקרא מת...
רצונו של האדם, להיטיב לילדים שלו... זהו רצון מוטבע באדם...
ר' חיים שמולביץ' אומר – בֹא ותראה... אישה מוכנה לגנוב ילד...
היא מוכנה לקום כל לילה, בשביל ילד שלא שלה, רק כדי להוציא את הטוב שיש לה, כדי לתת אותו לילד שלה...
אומר ר' חיים שמולביץ' – זה היה אצל שלמה... הוא רצה להיטיב! זהו הרצון שמוטבע באדם...
אדם שלא מסוגל להוציא מתוכו, את כל היכולות שלו להיטיב... הוא נקרא במימד מסוים, מת.
עיוור, לא יכל לראות בסבלותם של אחרים...
משה רבינו יוצא, ונאמר וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם...
אדם שלא יכל למצות את עצמו, מבחינת העזרה... יש לו מימד מסוים של מוות...
זה הפשט של"עיוור חשוב כמת"... שלא תחשוב ש"עיוור חשוב כמת", הוא מת...
אם ככה, אומרת הגמרא {מסכת ב"ק פה, ב} - חירשו נותן לו דמי כולו... ואם הוא עיוור אותו, הוא משלם לו רק דמי עינו... למה?
אם עיוורת אותו, לא הרגת אותו... אם חרשת אותו, גרמת לו נזק בלתי הפיך... במה??
התשובה פשוטה מאוד... כוח האוזן, זו היכולת של בן-אדם, להעמיד אותו במבחן היכולת שלו לעבוד, באותה תקופה...
אני לא יודע להגיד לכם היום, כשיש שפת הסימנים... אבל בעבר, כשאדם רצה להעריך שווי של נזק... איך בדקו את זה?
בדקו את זה, בשוק העבדים – כמה שווה עבד שיש לו רגל אחת... כמה שווה עבד שיש לו שני רגלים...
אם יש לו רגל אחת... יכלת להגיד"תשמע, הוא לא יכל לרוץ אחרי גנבים... אבל להרים טלפונים הוא יכל"
אז הוא לא יכל לקבל 24 ₪ לשעה, כמו שמקבלים בחברות האבטחה... אבל הוא יכל לקבל 21.5 ₪... כמו שמקבלים טלפנים...
אז יש לך הפרש של 2.5 ₪... תכפיל בשעות היומיות... תכפיל בימי העבודה... תקבל את מה ששווה הרגל... הכל עפ"י שוק העבודה.
אומרת לך הגמרא – עיוורת אותו?!
עכשיו הוא מוגבל... הוא לא יכל לעשות כל עבודה... אבל אם גרמת לו להיות חירש, הוא לא יכל לעשות כלום... למה?
מסיבה פשוטה – אתה לא יכל לתקשר איתו...
זה פירוש הדבר חירשו נותן לו דמי כולו... כי הוא לא יכל להיות עבד... עבד, צריך להיות אדם ששומע!
אם אלה פני הדברים, שכותב לנו המהר"ל, שהיכולת של אדם להיות אדם, זה רק באמצעות האוזן, נוכל ללכת לדברים שכותב רבינו בחיי, בהקדמה לפרקי אבות... אותם דברים כתובים ברשב"א... דנים שניהם לגבי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
כותב רבינו בחיי – שְׁמַע, תכלול בתוכה שלושה דברים... שמיעת האוזן, שנאמר {משלי טו, לא} אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים. הבנת הלב, שנאמר {מלכים א'. ג, ט} וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. וקבלת עול מלכותו ומוסרו, שנאמר {דברים יא, יג} וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי.
אדם פוגש את חברו... דבר ראשון, הוא שואל אותו"מה נשמע"
הדבר הראשון"שומעים"...
"מה נשמע" בשלב השני... זה יסוד הקבלה... וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ... האוזן היא רק כלי, כדי לשאול אותו"מה נשמע"... לא לזה התכוונו חז"ל, שזה עיקר האדם...
עיקר האדם, לפי דברי המהר"ל הוא – אוזן, שהיא יסוד הקבלה... שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קבל ישראל... וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ והיה אם קבל תקבלון.
אומר המהר"ל – ברוב המקומות שמופיעה המילה שְׁמַע, מתרגם התרגום וקבל...
ולמה קדמה פרשת שְׁמַע ל- וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ?
כי בפרשת שְׁמַע, יש בה קבלת עול מלכות שמים... ובפרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, ישנה קבלת עול מצוות.
שְׁמַע... וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, זה היסוד של קבלה... אומרים רבותינו, שהיסוד של אוזן, זה קבלה!
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להבין מדרש נפלא שמופיע כאן בפרשה...
מי שירצה, רבינו יונה מאריך מאוד במדרש הזה {שערי תשובה, שער ב, אות יב}... הוא כותב על מעלת האוזן:
עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טו) מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם. אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ויש לכל חכם לב לדעת כי לא יתכן שחבר שלמה המלך עליו השלום דברים בטלים כאלה חנם בתוך דברי המוסר ויראת ה'. כשכבר העיד עליו הכתוב (מלכים א ד) ויחכם מכל האדם. אכן זה פשר הדבר. מאור עינים ישמח לב. העין אבר נכבד מאד כי יראו בו את המאורות המשמחים את הלב. ונכבד ממנו האוזן כי ישמעו בו שמועה טובה המדשנת את העצם שאין בו ההרגשה ולא ידושן במאור עינים בלתי בתענוג יתר. וכן אמרו ז"ל כי האזן נכבד משאר האיברים. שאם סימא את עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. והן האדם חייב לעבוד את הש"י באיבריו ויצוריו כלם כי לעבודתו יצרם כמו שכתוב (משלי טז) כל פעל ה' למענהו. אף כי באיברים הנכבדים אשר יצר בו נתחייב לעבוד בהם את יוצרם. והעונש הגדול יתר מאד אם יפריעם ממעשה מצותיו ועבודה לא יעבוד בהם ולא כגמול עליהם השיב. כי ה' הטיב עמו בחושיו הנכבדים טובה עצומה וכבוד והדר עטרו בהם. על כן הקדים להזכיר אחת ממעלות האוזן בעבור הראותך גודל חובת עבודתו. ובאר אחרי כן כי תהיה עבודת האוזן בשמוע אל התוכחות. ואמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין פירושו - ראוי לשכון בין החכמים. אחר אשר יקשיב בתוכחתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו צריך רטיה ותחבושת על כל אבר מאיבריו ועצם מעצמיו. והחוטא אשר חטא בכל איבריו ונחשב כאלו רבתה מכה באיבריו כלם מכף רגלו ועד קדקדו שנאמר (ישעיה א) מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. והנה הקב"ה מרפא כל איבריו ברטיה אחת והיא שמיעת האזן שנאמר (שם נה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם.
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה כז, אות ט} - שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, ג): שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, הֵיאַךְ חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְפַתֶּה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם אִם יִפֹּל אָדָם מֵרֹאשׁ הַגַּג כָּל גּוּפוֹ לוֹקֶה וְהָרוֹפֵא נִכְנַס אֶצְלוֹ וְנוֹתֵן לוֹ רְטִיָּה בְּרֹאשׁוֹ וְכֵן בְּיָדָיו וְכֵן בְּרַגְלָיו וּבְכָל אֵבָרָיו, נִמְצָא כֻּלּוֹ רְטִיוֹת. אֲנִי אֵינִי כָּךְ, אֶלָּא רמ"ח אֵבָרִים בָּאָדָם הַזֶּה וְהָאֹזֶן אֶחָד מֵהֶם, וְכָל הַגּוּף מְלֻכְלָךְ בַּעֲבֵרוֹת וְהָאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל הַגּוּף מְקַבֵּל חַיִּים, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, לְכָךְ אָמַר: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִתְרוֹ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעָה זָכָה לְחַיִּים, שֶׁשָּׁמַע וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וגו'.
הרב ווכטפויגל בספרו, עומד על מעלת האוזן.
הוא מביא את הגמרא {מסכת כתובות ה, ב} - ת''ר אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים.
אומר הרב ווכטפויגל – תדע לך, אדם ששומע דבר לא טוב, זה נכנס ישירות לתוך הלב. באף איבר זה לא נעשה בצורה הזאת.
עין רואה... הלב חומד... והגוף עובד...
עצם הראיה לא מפעיל דברים... אלא השמיעה מפעילה מיידית דברים... שמעת?! זה כבר בפנים!
הוא מביא לזה כמה דוגמאות, לצד הטובה ולצד השלילה... ניקח שתי דוגמאות:
לצד השלילה, הוא אומר – בֹא ותראה, משה רבינו יוצא מפרעה... מחכים לו דתן ואבירם {שמות ה, כא} יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט... מיד אחרי זה, הולך משה לקב"ה, ואומר לו {כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה...
מה זה??
הוא רק שמע מילים מדתן ואבירם, באותו רגע, זה כבר השפיע עליו!
וחז"ל אומרים על זה במדרש {שמות רבה, פרשה ו, אות ב} - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, זֶה משֶׁה. עוֹשֶׁק שֶׁעָשְׁקוּ אוֹתוֹ דָתָן וַאֲבִירָם, יְהוֹלֵל חָכָם, עִרְבְּבוּ אוֹתוֹ. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהָיָה משֶׁה מִתְאַבֵּד, אֶלָּא הֵם שֶׁהִקְנִיטוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, כא): יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט.
אומר הרב ווכטפויגל – את הטכניקה הזאת, למדה אמו של ר' יהושע בן חנניה. כשהוא נולד, איפה היא שמה אותו??
בבית המדרש... שהילד שלה, מהרגע הראשון, ישמע דברי תורה... כי הדברי תורה ששומעים, זה חודר ישר פנימה!
אומר הרב ווכטפויגל – בֹא ותראה, אברהם אבינו, האבא הראשון שלנו... מה פתאום הוא פתח מסעדות בכל העולם?
הוא פוגש את שם בן נח"תגיד לי, באיזה זכות יצאתם מהתיבה?"
אתה יודע באיזה זכות..."שנה שלמה לא ראינו שינה לעיננו... זה אוכל ביום... זה אוכל בלילה...זה בצהרים... זה בערב.."
אמר אברהם"אם הם ניצלו, בזכות זה שהאכילו בעלי חיים..." מיד {בראשית כא, לג} וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע.
אומר הרב ווכטפויגל – כשהקב"ה משבח את אברהם אבינו, מה הוא אומר עליו?
{כו, ה} עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי... מה עשה אברהם???
הוא שָׁמַע... זה היסוד הגדול, שרצה הקב"ה ללמד אותנו.
אברהם אבינו שמע, ששם בן נח עושה חסד..."מה זה נוגע אליי?!"
הוא שמע, אני מקיים את זה!
רבותי, אם אלה הם פני הדברים, נוכל עכשיו להגיע אל הנקודה:
הקב"ה מדבר עשרים וארבע שעות ביממה... צריכים רק לשמוע...
אדם רואה דבר... זה לא נכנס לו...
תשאלו אנשים – היה בהאיטי, 250,000 איש מתו...כמעט אף אחד לא נשאר שם עם בית... מה זה אומר לך?
"אה... 250,000 חיו חיים מאושרים... פתאום ביום אחד, כולם נמחקו... אף אחד אין לו בית..."... כן, אבל מה זה אומר לך???
"תשמע... שלחנו משלחת עזרה... עשינו שם תמונות יפות עם הניצולים... קיבלנו תעודות... דחפנו להם גם את כל המלאי של התרופות שעבר להם התוקף...ככה התפטרנו מסחורה... עשינו דברים יפים!" J
הקב"ה מדבר אליך... שמעת מה הוא מדבר?!
כמה אנשים חשבו, על מה שאומר הנביא צפניה {ג, ז} אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר... הקב"ה דיבר פה... מישהו שמע מה הוא מדבר?!
הגמרא בברכות – רב הונא החמיצו לו ארבע-מאות חביות יין... הקב"ה מדבר!
באו אליו חכמים – אתה מבין מה המשמעות???
אמר להם – שמעתם עליי משהו, שאני לא בסדר?!
רב פפא נפל מהסולם... מה הוא יכל להגיד???
"זה במסגרת האחריות של רהיטי שושנה... אני הולך לתבוע אותם עכשיו" J
לא... אני נפלתי... באו נראה... הקב"ה מדבר...!
כך מסתכלים על כל דבר בבריאה... כמה אנשים, הקב"ה מדבר אליהם ולא שומעים בכלל?
לא רק שלא שומעים... יש כאלה שלוקחים את הדיבור, ומשתמשים בזה כנגד... עמלק שמע ביחד עם כל העולם, שהיתה קריעת ים סוף... מה הוא עשה עם הקריעת ים סוף הזאת?
"אם ככה הקב"ה קורע להם את הים, אני אלחם כנגדם"... תשמע מה קרה בעולם... תתבונן!!!
עמלק, אומרים חז"ל, היו מכשפים... תקראו ברש"י...
משה רבינו עוצר את השמש... תסתכלו בירושלמי, במסכת ראש השנה, כמדומני – היות ומשה רבינו ידע שהם מכשפים, והם בחרו למלחמה הזאת, רק בני מזל, שבאותו היום היה להם יום הולדת... אמר משה, אני ישבש להם את כל המערכות של הכישוף... אני יאריך את היום...
אומר הבאר משה מאוז'רוב – תסתכל, כשחז"ל רוצים לדבר על מכשף או על חרטומים... איך קוראים בתרגום, למכשף או לחרטום?
חָרָשַׁיָא... תגידו, המכשפים היו חרשים?! כל אחד הלך עם מכשיר באוזן?!
אחד שמדברים איתו, ולא שומע מה מדברים איתו, הוא חרש!
הוא עושה מופת... אבל הוא לא אומר שהקב"ה עשה את זה... אלא"אני עשיתי"...אם מה שאתה עושה, אתה מייחס לעצמך, אז אתה חרש!
אומר הרב ווכטפויגל – כשהקב"ה רוצה לתקן את מעשה עמלק, מה הוא אומר?
{שמות יז, יד} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... למה צריכים לדחוף לו את זה לאוזן?
התשובה פשוטה מאוד... כי עמלק לא שומעים... הם רואים קריעת ים סוף... הם לא שומעים...!
אומר המדרש, בֹא ותעשה הקבלה בין עמלק ליתרו... למה הם עושים הקבלה???
כי עמלק לא שמעו... הם לא שומעים, הם חָרָשַׁיָא...
וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא... יתרו היה אדם, שהכניס את הדברים ללב. הוא שמע מה זה קריעת ים סוף... שמע, מה זה מלחמת עמלק... הוא שמע ובא!
זה נקרא וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ...
ישנם הרבה אנשים ששומעים... שמועה לא עושה אצלהם שום דבר...
אומרים שר' ישראל מסלנט, כך אומרים... ראה פעם סנדלר עובד בלילה...
אמר לו – מה אתה עובד?! לך לישון... אחד בלילה!
אמר לו הסנדלר – כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן!
המשפט הזה, זעזע את ר' ישראל סלנטר... מזה הוא יצא והקים את כל תנועת המוסר..."כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן"... הלך ותיקן חצי עולם!
רבותי, אם דיברנו מקודם, על אוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים...
נשאלת השאלה – למה רוצים דווקא את האוזן?
אומרת הגמרא {מסכת קידושין כ, א} - דתניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר {ויקרא כה-יג/נד} בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר {ויקרא כה-כה} כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר {ויקרא כה-כט} כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר {שמות כא-ז} וכי ימכור איש את בתו לאמה ואע''ג דבתו לא כתיבא בהאי ענינא הא קמ''ל ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא מאי טעמא ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא ואזלא לא באת לידו עד שלוה ברבית שנא' {ויקרא כה-לה} וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו וגו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר {ויקרא כה-כה/לה/לט} וכי ימוך אחיך ונמכר לך...
מה זה לא באת לידו?
הקב"ה כל הזמן מדבר אליך!
לכל דבר יש הסבר... תשמע מה הקב"ה מדבר אליך!
משפט אחד,שאמר ר' יוסי בן יועזר איש צרידה לאחיין שלו... החזיר אותו בחזרה, משערי מוות...
מספר המדרש {בראשית רבה, פרשה ס"ה, אות כב} - וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ, כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת. יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי. וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת הָיָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה, וַהֲוָה רָכֵיב סוּסְיָא בְּשַׁבְּתָא אֲזַל קוֹמֵי שָׁרִיתָא לְמִצְטַבָּלָא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵי סוּסִי דְּאַרְכְּבִי מָרִי וַחֲמֵי סוּסָךָ דְּאַרְכְּבֵךְ מָרָךְ. אָמַר לוֹ אִם כָּךְ לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, אָמַר לוֹ עָשָׂה אָדָם רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ, אָמַר לוֹ וְאִם כָּךְ לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ קַל וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא, הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק, מֶה עָשָׂה, הֵבִיא קוֹרָה נְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא וְעָרַךְ הָעֵצִים וְהִקִּיפָן גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים, וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בָּאֶמְצַע וְהִצִּית הָאוּר תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וְנִתְלָה בַּקּוֹרָה וְנֶחְנַק, קִדְּמַתּוֹ הָאֵשׁ, נִפְסְקָה הַנִּימָה, נָפַל לָאֵשׁ, קִדְּמַתּוֹ חֶרֶב וְנָפַל עָלָיו גָּדֵר וְנִשְׂרַף. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְרָאָה מִטָּתוֹ פָּרְחָה בָּאֲוִיר, אָמַר בְּשָׁעָה קַלָּה קְדָמַנִּי זֶה לְגַן עֵדֶן.
מילה אחת שהוא שמע מדודו, נכנסו הדברים... וברגע אחד יצר מהפך!
רבותי, באמצעות השמיעה, אפשר לחולל מהפך... אם האבר של השמיעה עובד, אומר המדרש, אתה יכל לרפאות כל הרמ"ח איברים, שנאמר {ישעיה נה, ג} הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.
אבל ישנה שמיעה סלקטיבית... ישנם בני אדם, שאתה מדבר אליהם... הם בטוחים שאתה מדבר אל מישהו אחר...
אביא לכם סיפור שפעם קראתי:
בעיירה אחת... היה יהודי, שהיה מלווה לכולם כסף... הוא היה הבנקאי של העיירה.. היה מלווה לכולם בריבית, עם היתר עסקה... הכל היה בסדר גמור במשך שנים...
יום אחד יושב אותו האיש במרפסת על הספסל..."מה.. כבר שש שנים לא העליתי את הריבית..." החליט להעלות את הריבית בחמישים אחוז! 1.5% לחודש!
התחילו לבוא אליו כל תושבי העיר בתלונות...
"לא רוצים...?! תחזירו הכסף..."
רצו כל הלווים לרב העיר, וסיפרו לו את כל הסיפור... וביקשו ממנו שינסה לדבר איתו שיוריד את הריבית חזרה...
התמזל מזלם, ובחודש סיון, נפטר לבית עולמו... אחד העשירים הגדולים בעיירה... שהיה נותן הצדקה הגדול ביותר בעיר.
כל העיר הגיעו ללוויה... עומד הרב בלוויה, וסופד לנדבן"המשנה אומרת אין מלווים לו לאדם בשעת פטירתו, לא כסף ולא זהב... אלא תורה ומעשים טובים"... הרב נותן דרשה... חוצבת לבבות... ומהצד הוא קולט את אותו מלווה בריבית... שמהנהן עם הראש כל הזמן...
אמר הרב לעצמו – ברוך ה'... הדברים מתחילים לחלחל בלבו...זה הזמן להיכנס בו בכל הכוח!
"רבותי, כשהאדם הגיע לעולם הזה, שהיה תינוק, האצבעות שלו היו קמוצות... הוא חשב שהוא לוקח את כל העולם... תסתכלו על הגופה... עכשיו ידיו פתוחות! שום דבר לא לוקחים... אפילו לא גרב!
"והלך לפניך צדקך..."... רק הצדקה שהוא עשה!
והרב מסתכל על אותו מלווה בריבית... והוא לא מפסיק להנהן בראשו...
אמר הרב"בקצב שהוא מהנהן בראשו... הוא בטוח יתחיל עכשיו לתת הלוואות בלי ריבית אפילו"
נגמרה הלוויה... כולם ניגשים לשטוף ידיים... ניגש אליו המלווה בריבית"כבוד הרב... אני מכיר אותך כבר שלושים שנה... דרשה כזאת, שלושים שנה לא שמעתי... אין לב שלא נכנסו הדברים פנימה! הרב, זה יעשה מהפך בעיר!"
"למה אתה מתכוון מהפך?"
"תשמע, אני לפני חודשיים העליתי את הריבית... ביקשתי מאחוז, רק אחוז וחצי... כולם קראו לי גנב... כולה חצי אחוז!.... טוב שאמרת להם, שאדם לא לוקח איתו שום דבר לעולם הבא!!!" JJJ
מה למדנו מכאן?
כל בן-אדם יכל לשמוע הכל... השאלה היא – מה עושים עם השמיעה?
יש בן-אדם שאתה מדבר איתו, זה מחלחל לו בפנים...והוא מבין....
ויש אחד ששומע..."כן, הרב אמר טוב מאוד..."...אני בסדר... שהם יהיו בסדר...
שמיעה זה הדבר החשוב ביותר... אפשר לתקן בו את כל הגוף... השאלה מה האדם עושה עם השמיעה?
וישמע יתרו – יתרו שמע ובא... כנגד עמלק!
עמלק היו מכשפים, אומר לנו התרגום... הם היו חָרָשַׁיָא – מכשף הוא חירש, הוא שומע רק את עצמו!
נעשה ונשמע, זה היסוד של פרשת יתרו!
אם נקבל את הדברים של פרשת השבוע, נזכה בע"ה לשמוע את קול שופרו של משיח צדקנו, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.