|
הספירה שאנחנו סופרים מידי יום מנתקת את היהודי מחשכת העולם, מחשכת מצרים, מהחושך שדבק בעם ישראל בהיותו במצרים 210 שנים. מרוב התעתועים שבעולם, כל האורות שבו הם פסיכודליים - אורות הדיסקוטקים, פאבים, האורות שמתחת לאדמה שהם אורות מסנוורים, ג'וקרים, אורות מסכסכים – אלו הם האורות של עולם השקר והחושך והספירה כאמור באה לנתק את היהודי מחשכת העולם, מחזיונות השווא שהוא מקרין להמונים, מפוטו מונטאז' של העולם הזה, זו הספירה, כי ממצרים יצאנו עם אור תעתועים – אור שוא וחושך, והתכלית של הספירה להביא אותנו אל הטרקלין הנברשות המאירות, הקריסטלים - "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" ואין אור בלתה.
המשיל הגאון הצדיק רב ליב חסמן המשגיח של ישיבת חברון, מורו ורבו של הרב שלום שבדרון, (ספריו בין השאר זה "אור יהל" על התורה 2 חלקים) משל: מעשה בכפרי אחד שהגיע לראשונה בחייו לכרך הגדול, לעיר הגדולה הסואנת הרוחשת חיים, הכפרי הזה התרשם מהבניינים הרבים ומגורדי השחקים ומה"תאומים" (של רמת גן התכוונתי), מהתנועה ההומה, מהרמזורים, מהדוכנים והחנויות השופעים כל טוב. ביקש הלה להביא משהו אל הכפר שיוכל ליהנות ממנו (בעברית אומרים: להשוויץ: מאיפה יש לך את זה?! הייתי בעיר הגדולה) ראה בגדי משי ובגדי שיריים ואמר: מה אני אקנה את זה? זה לא מתאים לכפר, אצלנו הולכים חאקי, כובעי טמבל, נעליים גבוהות, נכנסים לרפתות, ללולים – זה לא מתאים. ראה כלי חרסינה עדינים ואמר: אצלנו לא משתמשים בכלים כאלה, אצלנו אוכלים בכלי חרס, אלומיניום – זה לא בשבילנו. ראה נברשות יקרות מקריסטל אמר: זה נהדר, אבל בכפר אין חשמל, אז מה אני אביא את זה הביתה?! לפתע פתאום הוא מגלה פנס כיס גדול, הניזון מבטריות גדולות, שאל את המוכר: מה זה? אמר לו: עם זה מאירים את החושך, אם יש הפסקת חשמל, אז זה נורת בטחון. אצלכם הכל חשוך – עץ נראה כאדם, אדם נראה כעץ, כל צללית מפחידה, אמר לו המוכר: זה טוב בשבילך, אתה כפרי ואין חשמל ברחובות, לא?! קנה לך את הפנס הגדול הזה, במקום שתלך עם קופסת שימורים פתוחה עם נר בפנים, ותאיר את דרכך בדרכי הכפר החשוכים. והכפרי הרגיש: מציאה!!! קנה זאת והמשיך בדרכו מבסוט. הלך והלך במדרכה, וראה אנשים מתגודדים וצרים ליד אשנב צר עם סורגים. שאל: מה מוכרים פה? ענו לו: כאן מוכרים כרטיסים לסינימה. (קולנוע), שאל הכפרי: מה זה סינימה? צחקו כל העירוניים לבורותו של הכפרי הזה והוא החליט שיקנה גם הוא כרטיס ואז הוא יכנס ויעמוד על טיבו של הסינימה. נכנס לאולם גדול, חשוך, אדם אחד הדריך אותו אל מקומו הממוספר, והוא התיישב בחושך והוא אינו רואה כלום, תפס יאוש ולפתע אור האיר על המסך הלבן שממולו והוציאו עליו: מראות, דמויות, נופים, צ'פלינים, קובויים, אינדיאנים, מכוניות – שמח על המסך... בחיים שלו הוא לא ראה מחזה כזה, התפעל הכפרי ואמר לעצמו: אוי, חבל שהאולם חשוך ואפל, אם כך רואים בחושך, בודאי שאם היה אור באולם היו נהנים בכפל כפליים, אז למה עושים חושך? וכנראה שאין להם חשמל ומיד הוא נזכר בפנס הכיס שקנה, שלף אותו מכיסו וכיוונו לעבר המסך, כדי שתהיה הנאתו שלמה יותר, והאיר את המסך בפנס האדיר שלו ולפתע הכל נמוג, הכל טושטש והתמונות לא נראו. מכל העברים נשמעו צעקות: "הלו, כבה את האור!" (כבר שכחו את הרעש של הגרעינים והבוטנים שאוכלים בקולנוע...) תמה היה האיש: מה קרה?! מה הצעקות? רק רציתי לראות טוב יותר... אמרו לו אנשים: שוטה, טיפש האינך מבין שבסינימה רואים רק בחושך?! רואים רק מתוך החושך?!
ועל כך אומר רב ליב חסמן את הנמשל: כל תאוות העולם הזה, כל פיתויי היצר הרע, כולם: סינימה, סינימה בלש - כולם דמיון, חזיון תעתועים, העולם הוא מסך ועליו מככבים איזה שמן ורזה אחד (צ'ירלי וצ'פלין) כל תאוות העולם הזה, כל פיתויי היצר הרע, כל מה שבוחר לנו היצר הרע באשנב שלו, בדלפק שלו – כולם דמיונות, חזיון תעתועים, מראות כוזבות! הם אינם אמיתיים, וכל אחד מאיתנו יודע איך מסריטים סרט? משחקים, זה משחק (מעמידים, פוזות..)!!! זה לא אמיתי! זה מה שבוחר לנו עולם השקר!!!
|
.jpg?id=18205693)
בטעינה...
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.